supporters heading
1. רשימת תפוצה
הרשם וקבל עדכון על כל כתבה חדשה באתר - מיד עם פרסומה.
2. פייסבוק
הצטרף לקבוצת ‘קו ישר’ בפייסבוק.
3. הטוקבקיסטים
אם אתם מגיבים לכתבה בתקשורת הארצית: נא שלבו בטוקבק 
את שם האתר "קו ישר", או צטטו מהאתר. 
ברוב המקרים זה מצליח.
4. הצטרף לרשימת תומכי האתר
הקישו כאן כדי לעיין ברשימת תומכי הרעיון. הצטרפות לרשימה מחזקת את הרעיון

 

תרום לנו

 

ארכיון כתבות קודמות

 

כאן המקום לתגובות כלליות ל"קו ישר" שאינן תגובה ישירה לכתבה מסוימת.

שלח תגובה לאתר >>

תגובות אחרונות

  • מערכת קו ישר 26.09.2018 14:41
    אין חסימת דעות באתר
    נא שלח לנו מייל עם "הודעת החסימה" שקיבלת.
     
  • דוב הקוטב 26.09.2018 02:21
    השתקת פיות
    כשלא מסוגלים להתמודד עניינית אז חוסמים? המשיכו לשכנע את המשוכנעים, בהצלחה
     
  • דוד 05.06.2018 07:37
    תודה רבה
    ושאפו על הכתיבה האיכותית. הפכתי לקורא נלהב.
     
  • קו ישר 05.06.2018 04:16
    הזכות לנשיאת נשק
    דוד, יש באתר התייחסות לשאלתך. מעל תיבה זו יש אפשרות לחיפוש באתר. חפש "הזכות לנשיאת נשק" ותגיע ...

 

 

מערכת המשטרה והמשפט בעידן החדש

אין צורך במהפכות 

"יש שופטים בירושלים", אמר מנחם בגין. ואכן, לעיתים נדירות ביותר, בניגוד לארצות אחרות, נחשף שופט מושחת, משוחד או הפועל בשליחות עבריינים. מערכת המשפט, היא כפי הנראה המערכת המתוקנת בישראל, מבחינה ערכית ואיכותית. כישלונה אינו איכותי, אלא ביורוקראטי-מנהלי. עינויי הדין אינם בגלל פסקי הדין או מערכת הערעור, אלא נובעים משתי סיבות עיקריות: האחת – חוסר יכולתה של המערכת להתמודד עם שטף העבודה המיותרת שמעמיסה השיטה הכלכלית-חברתית בישראל. והסיבה השנייה – המערכת אינה מוּנַעַת משיקולים כלכליים ונעדרת תמריצים לעבודת שיפוט והוצאה לפועל יעילים. אין זה אומר כי כל פסקי הדין חכמים, צודקים והגיוניים ויש להביא בחשבון ששופטים אינם מלאכים.

עודף החקיקה מגדיל את ההתנגשות שבין האזרח לשלטון

law books

בעידן החדש יפחתו נקודות החיכוך שבין האזרח לשלטון וממילא יקטנו העברות הנובעות מחקיקה מיותרת. להלן מספר דוגמאות:

מקרקעין – ביטול תוכניות בניין-עיר (תב"ע) במתכונתן הקיימת, ביטול רוב מגבלות הבנייה הקיימות, ביטול היטלי השבחה ומס שבח ישמטו את השטיח מתחת לרוב הסיבות לתיקי העבריינות הנפתחים בתחום המקרקעין.

מיסוי – ביטול מע"מ, מכס ומס-הכנסה והחלפתם במס יחיד – מס-מחזור נמוך ובעל בסיס רחב, יהפוך את רוב עברות המס והמכס לנחלת העבר.

תחבורה – השקעות ענק בתשתית כבישים, רכבות, מחלפים, מנהרות ושילוט בדרכים, יקטינו את הצפיפות בכבישים, ויצמצמו את מספר תאונות הדרכים לרמה המינימאלית האפשרית. מספר עברייני התנועה נמצא ביחס הפוך לאיכות תשתית התחבורה – העלאת רמת התשתית תצמצם משמעותית את מספר העבריינים.

פלילי – לגליזציה של זנות, סמים והימורים תרוקן את חדרי המעצר מרוב ה"פושעים" הנוכחיים. רוב עברות הרכוש מתבצעות כדי לממן רכישת סמים. לגליזציה של הסמים תכווץ גם את היקף עברות הרכוש לחלק זעיר מהיקפן הנוכחי.

התרת חסמים – האזרח, בין אם הוא תעשיין, חקלאי או מורה כמעט ולא יזדקקו לשלטון ולפקידיו – לא לקבלת אישור ולא לצורך רישיון. רוב המונופולים והקרטלים יתפוגגו, כמעט כולם, מאליהם בזכות יבוא חופשי. חסמים גורמים לחיכוכים בין האזרח לשלטון. חיכוכים אלה "מזמינים" עבריינות. רוב הסיבות לעברות מסוג זה ייעלמו.

שחיתות ממסדית – צמצום כוחו של הממסד הפוליטי. לא יהיו ג'ובים לחלוקה כי הממשלה והסקטור הציבורי יהיו זעירים; לא יהיו מענקים לחלוקה כי לרשות הפוליטיקאים כמעט שלא יעמדו תקציבי העברה לחלוקה – לא לתעשיינים, לא לאמהות חד-הוריות ולא לקטגוריות אחרות של "מגיע לי"; לא תהיינה קרקעות לחלוקה למקורבים, כי קרקעות המדינה יופרטו ולרשות הממסד הפוליטי לא תהיה קרקע. ביצת שחיתות נרחבת שנובעת ממעורבות עמוקה של הממסד הפוליטי בחיי האזרח – תתייבש.

כך יקטן למינימום מספר התיקים הנפתחים בבתי המשפט. אם כיום נפתחים מידי שנה כ- 724,000 תיקים חדשים מידי שנה, נחזה בעידן החדש לצמצום דרמטי. העומס על בתי המשפט ירד פלאים והתשתית הקיימת תוכל לטפל במעט התיקים האמיתיים בקלות וביעילות. עשרות אלפי אזרחים שמתפרנסים מהמערכת המעוותת החל בעורכי דין וכלה במכאערים ושתדלנים ישתלבו בעבודה יצרנית שתתרום להעלאת רמת החיים של כלל האוכלוסייה. משפטים יסתיימו תוך חודשים ספורים מיום הגשת התביעה וכך גם ההוצאה לפועל של פסקי דין. 

צמצום הפשע הפלילי - ביטול האיסור על סמים אך הכבדת העונש על תוצאות השימוש 

אין אזרח במדינת ישראל שאינו יכול להשיג סם, אילו רצה להתנסות: החל בתלמיד תיכון בחיפה, דרך כוכב הבמה וכלה באחרון הסטלנים ביפו. חוק הפוגע בזכות הפרט לנהוג כרצונו, כלפי עצמו וגופו, אינו מוסרי. האזרח חש באי-מוסריות חוקים מסוג זה, ולכן מוכנים מיליוני אזרחים הגונים להפר חוקים אלה, כמעט ללא עכבות. 

האיסור על מכירה ושימוש בסמים מזיק בראש ובראשונה למיליוני האזרחים התמימים שאינם משתמשי סמים. נזק כבד ויום-יומי שמתבטא, כאמור, בתשלום מיסים למימון מערכת שיטור, אכיפה, ומלחמה חסרת תוחלת ותוצאות בסמים, בתשלומי פרמיות ביטוח גבוהות, ובנזק גופני וכספי כתוצאה מהגנבות וההתפרצויות של מכורי הסמים. 

מחיר הסמים מרקיע שחקים בגלל איסור המכירה והשימוש. אילו הסם היה חוקי, ניתן היה לרוכשו בכל בית מרקחת במחיר של חפיסת סיגריות. לא היה צורך לפרוץ לבתים כדי לממן את הצריכה. 

אילו אפשר היה לרכוש סם בכל קיוסק, היו נמוגים מיד כל סוחרי הסמים, ענף פשע מרכזי היה מתמוטט לחלוטין. בדיוק כפי שפושעים אינם סוחרים בוודקה וטקילה. האם ראיתם פעם פּוּשר מנסה לדחוף וודקה לתלמידי בתי-ספר?

אלפי שוטרים היו בטלים מעבודה, לשופטים יתפנה זמן לחיסול תיקים אמיתיים. מספר עבירות הרכוש היה מתכווץ, פרמיות הביטוח יצנחו ומאות מיליוני שקלים יחסכו לאוצר המדינה בזכות ביטול "המלחמה בסמים" – מלחמת סרק שנכשלת כישלון חרוץ כבר מזה עשרות שנים. 

ביטול האיסור על סמים יסיר מהם את הילת המסתורין, הייחודיות והמחתרתיות שהופכים את העישון ל- IN ו"גזעי" בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. לקחת סם לא יהיה "קוּל"... 

ארגונים ועמותות ימשיכו לפעול לחינוך הציבור שלא להזיק לעצמו באמצעות סמים, שתיית אלכוהול וסיגריות. פעולתם חיובית. 

בעידן החדש יבוטל האיסור על שיווק ומכירת סמים קלים וניתן יהיה לרוכשם בכל מקום, בדיוק כפי שקונים וודקה וסיגריות. הרוכש המשתמש עושה זאת על אחריותו. 

היחס למכורים לסמים קשים וממכרים יהיה כמו אל חולים במחלה כרונית קשה. היקף אוכלוסיה זו קטן יחסית ומונה מספר עשרות אלפי מכורים. בכל עיר תוקם מרפאה לחלוקת סמים נרקוטיים בפיקוח רפואי. מכורים יוכלו לגשת למרפאה, לקבל מנת סם לשימוש עצמי ולהתמסטל כרצונם בין כותלי המרפאה תמורת תשלום סמלי (ואולי מלא). המרפאה תנהל רישום, תערוך בדיקות רפואיות, תציע טיפולי גמילה. מכורים כבדים לא יצטרכו לפרוץ לבתים, או לעבוד בזנות כדי לממן סמים. חלקם יוכל לחזור ולהשתלב במעגל העבודה. כיום הם אינם יכולים לעבוד – המשכורות אינן גבוהות מספיק למימון עלויות ההתמכרות האדירות. הסטיגמה של מחלה כרונית שתדבק בהם תרחיק אחרים מלהיכנס למעגל ההתמכרות פי כמה מאשר האיסור הנוכחי. זה לא "גזעי" ו- COOL להתייצב במרפאת המסוממים. 

במספר מדינות נערך ניסוי בו חולק הרואין טהור תחת פיקוח רפואי למכורים. חלוקת ההרואין התקיימה בתוך מבנה בו ישנם חדרי חלוקה, חדרי הזרקה, חלוקת מזרקים, טיפול סוציאלי ורפואי. לדוגמה, דיוויס (יוני, 2001) בכתבתו מדבר על ניסוי שנעשה בסוף שנות השמונים כאשר משרד הבריאות הבריטי החליט לתת הרואין לקבוצה של מכורים כבדים בליברפול. במסגרת הניסוי חלה ירידה של 96% במעורבות המשתתפים בפשיעה, ובמשך עשר שנות קיום הפרויקט לא מת ולו מטופל אחד כתוצאה מאיידס או מנת יתר. בעקבות לחץ ממשלתי נסגר הפרויקט כאשר בתוך שנתיים מיום הסגירה מתו 41 מהמשתתפים.

בשנת 1997 פרסמו חוקרים שוויצרים מחקר לגבי פרויקט חלוקת הרואין שהחל 5 שנים קודם לכן: מכורים קיבלו כ-500-600 מ"ג הרואין ליום, כאשר לא דווח על סבילות והעלאה בכמויות. אחוז התמותה היה כ-1% בשנה, נתון נמוך באופן דרמטי מהנתונים בקרב אוכלוסיות של מכורים שאינם בפרויקט דומה. לא היה ולו מטופל אחד שמת כתוצאה ממנת יתר. מצבם הבריאותי והחברתי של 1035 המשתתפים השתפר באופן דרמטי, חלה ירידה בדיכאונות ובחרדות שלהם, כמו גם בפשיעה. בעקבות זאת החלו להיערך ניסויים דומים בלוקסמבורג, בהולנד, בנאפולי ובאוסטרליה (Farell, 1998).

 משאל עם שהתקיים בשוויץ על מימוש הניסוי לכדי מדיניות אישר את התכנית ברוב של 68% והרואין מחולק במרשם ברחבי שוויץ. התוצאות החיוביות של ירידה משמעותית בפשיעה, שיפור חייהם של המכורים והיעלמותם של קבוצות הזרקה בפארקים ציבוריים, הביאו את הציבור לתמוך בתכנית זו. בישראל פורסם ב-YNET לפני כשנה על כך שעיריית תל אביב מתעתדת להפעיל תכנית דומה. פורסם ש-75% מעבירות הרכוש באזור תל אביב מבוצעות על ידי מכורים, דבר שתכנית שכזו יכול לצמצם יחד עם שיפור חייהם של המכורים עצמם. נכון להיום תכנית זו לא הקרימה עור וגידים. הגוף היחיד שמצהיר על תמיכתו בתכנית שכזו היא מפלגת "עלה ירוק" שבמצעה מופיע נושא מזעור נזקים וחלוקת הרואין למכורים על פי המודל האירופי. (מקור הקטע המודגש)

כיום יש אינטרס כלכלי לסוחרי סמים לשדל ולגרום להתמכרות של לקוחותיהם ולהרחיב את מעגל המשתמשים. המתמכר יוצר תלות בסַפַּק הסמים ומגדיל את רווחיו. השיטה המוצעת תשמוט את השטיח מתחת לסוחרי הסמים. המתמכר האומלל לא יהיה תלוי בהם יותר וייחלץ מאחיזתם.

ענף הפשע העיקרי – מסחר והברחת סמים יתמוטט לחלוטין יחד עם התופעות הנלוות – פריצות, עבירות רכוש ואלימות.

לעומת ביטול החקיקה האוסרת שימוש בסמים, יוכבדו העונשים על ביצוע עבירות בהשפעת שימוש באלכוהול או בסמים. אזרח שעומד להשתמש בוודקה או בהרואין צריך לעשות זאת בצנעה ומתוך ידיעה מראש שדעתו תשתבש לאחר מכן. רובצת עליו אחריות כבדה יותר. הנימוק "הייתי שתוי" לא יהיה נסיבה מקילה, אלא עילה להכבדת העונש. 

העבירה לא תהיה עצם השימוש בסם עצמו, אלא בתוצאות השימוש: גרמת לתאונת דרכים עקב שתייה, או לנזק לזולת תחת השפעת סם – על כך תכנס לכלא לשנים רבות. תורחק מהחברה. 

צמצום הפשע הפלילי – ביטול האיסור על הימורים – הפרטת הטוטו והפיס 

ממשלת ישראל תחדל מלעסוק בהימורים. הטוטו והפיס יופרטו ויבוטל המונופול שלהם בשוק ההימורים. עמדת כוח פוליטית נוספת תישמט מידי עסקני המפלגות – מינויים, דירקטורים, ג'ובים, זיכיונות, תחנות הימורים וישיבה על ברז חלוקת כספי מונופול ההימורים. החברים הנכבדים של המועצה להסדר הימורים בספורט, דירקטוריון מפעל הפיס והכפופים להם ייאלצו לחפש פרנסות מועילות יותר. לא תהיה מגבלה על עיסוק בהימורים, הקמת בתי קזינו, או משחקי הימורים כלשהם, כל עוד הם מוסריים. דהיינו, שני הצדדים משתפים פעולה מרצונם החופשי, ללא כפייה ואינם גורמים לנזק לזולת. השתתפות קטינים תיאסר. 

הימורים הם עסק ככל העסקים וקיים ביקוש נרחב בציבור לשירות זה ברמות שונות. החל מהקשישה מנהריה שרוכשת מזה 50 שנה כרטיס פיס מידי שבוע ועדיין חולמת; ועד למהמר הטוטו הכפייתי ששולח מידי שבוע 1000 טורי טוטו. עשרות או מאות אלפי ישראלים מהמרים בבתי קזינו בחו"ל. יזם שישקיע בעסק בענף ההימורים יסתכן כמו בכל עסק אחר. שוק המהמרים אינו אינסופי בדיוק כמו שוק קוני הנעליים. התחרות בעידן החדש תיאלץ את בעלי עסקי ההימורים להעלות את שיעור הפרסים ולבסס את אמינותם. שולי הרווח, המונופוליסטים כיום, יצטמצמו. 

האיסור להתחרות בהימורים הממשלתיים, דחף את העוסקים בענף אל עולם הפשע. שוב נוצרה הזדמנות לפשע מאורגן בזכות הפוליטיקאים: הנוסחה של איסור בחוק, על רקע ביקוש ציבורי רחב, בתחום מוסרי-רצוני וללא כפיה יוצר חממה לצמיחת פשע מאורגן. 

יזמים רבים ישקיעו בבתי קזינו והימורים, רובם יפשטו את הרגל ויוותרו בשוק הטובים והאיכותיים. מוסדות רבים ינסו כוחם בשיווק הגרלות מתחרות לפיס ולטוטו. רובם הגדול יפסיד כסף וייסגר. הפשע המאורגן יפסיד ענף עיסוק נוסף. ביטול האיסור על הימורים יחסל את הסיכון הפלילי (להבדיל מסיכון עסקי) שקיים בעיסוק. התחרות תקטין את התשואה הכלכלית הגבוהה שגורף הפשע כיום. תלות המהמרים בארגוני הפשע לצורך הימורים, תנותק. כך גם ייפסקו התופעות הנלוות אל הימורים לא-חוקיים: קרבות בין כנופיות פשע על אזורי שליטה, העלמת הכנסות משלטונות המס, נזק לאזרחים נפגעים שהדרך להתלונן חסומה בפניהם. מאות שוטרים, שופטים ועורכי דין שעוסקים בתחום יתפנו לעיסוקים מועילים יותר. מדינת ישראל תגבה מיסים מענף ההימורים, כמו מכל עסק אחר, בסיס המס והכנסות המדינה יגדלו. 

שחרור הזנות מכבלי הפשע: סוף לסחר-האדם 

אין צורך "למסד את הזנות" כהצעתם של פוליטיקאים, מידי פעם. "מיסוד הזנות" משמעותו שהפוליטיקאים יתערבו גם בתחום זה... הניסיון במדינת ישראל מלמד שבמסגרת ה"מיסוד" תוקם הרשות לפיקוח על יצאניות. לכל "רשות" יש כמובן "מועצת רשות", מנכ"ל, מנגנון, לשכה ורכב צמוד. אין ספק שיוקם גם משרד "רשם היצאניות" שיעניק היתר לעיסוק בזנות, רק המבחנים הממשלתיים חסרים לנו... מאבק מפלגתי על ג'ובים ומינויים פוליטיים במליאת מועצת רשות היצאניות יהיו לשגרה... המפלגות החרדיות לא ישבו במליאת מועצת הרשות, מן הסתם, אך יידרשו כפיצוי, מושבים נוספים במועצת רשות השידור... למרות שבוחריהם ימשיכו ליהנות משירותי המקצוע מעת לעת... 

החוקים המגבילים עבודת יצאניות, העסקתן ופרסום שירותי מין יבוטלו. תותר גם העסקתן של עובדות זרות בשירותי מין. לעומת זאת, יוכבדו העונשים על כפיית נשים לעסוק בזנות, העסקת קטינים, או הצעת שירותי מין לקטינים. 

ביטול הסיכון הפלילי, זמינות השירותים והפרסום החופשי יגבירו את התחרות בענף ויקטינו את שולי הרווח במקצוע. סוחרי הנשים ייעלמו מייד מהשוק, לא בזכות המשטרה, אלא פשוט משום שלא יהיה בהם צורך. יצאנית מאירופה שתרצה לעבוד בישראל תוכל לקבל היתר לעבודה בישראל ולא תצטרך לחצות את מדבר סיני בחסות בריונים ובדווים. חלק גדול מהן יחזור כלעומת שבאו כי במדינה עם זנות חוקית השוק יגיע מהר מאד לרוויה. הזנות במדינת נבדה, בארצות הברית חוקית. למרות זאת, רק חלק זעיר מתושבי נבדה ומ- 40 מיליון התיירים הפוקדים את לאס-וגס, מידי שנה, נזקקים לשירותי היצאניות. לאס-וגס והאטרקציות בבתי המלון, הפכו את נבדה ליעד בילוי מועדף דווקא למשפחות עם ילדים... 

ענף נוסף של הפשע המאורגן יחוסל, ללא ירייה אחת. שוטרים נוספים יתפנו לעסוק בפשע האמיתי. 

הפשע האמיתי 

החברה האנושית הצמיחה מאז ומעולם אנשים שאורח חייהם מבוסס על ביזה: פושעים שבוזזים את פרי עמלו של אדם עובד – החל מכייס פשוט וכלה בשודד בנק או רמאי מתוחכם. בכל חברה קיים מיעוט אלים שינסה לכפות את רצונו בכוח הזרוע על הזולת. בכל חברה יהיה מי שיפר הסכם בין שני צדדים ותידרש אכיפה של הרשות השופטת. 

הפשע האמיתי לא ייעלם בעידן החדש – אך דיכויו והרחקת הפושעים מהחברה יהיו יעילים פי כמה, בעיקר מהסיבה שמערכת המשפט תצטרך להתמודד, כמעט רק, עם סוג פשע זה. 

אכיפת חוק ומלחמה בפשע 

חוקיות הזנות, התרת הימורים ולגליזציה של סמים תפחית באופן מיידי ומשמעותי עול כבד מכתפי המשטרה, בתי המשפט ובתי הסוהר. גם ההשלכות העקיפות תהיינה דרמטיות: נפילה חדה של מספר עבירות הרכוש והאלימות, הקטנת עלויות הביטוח וחסכון של מאות מיליוני שקלים למשק מביטול הצורך במלחמת-סרק אבודה נגד סמים, זנות והימורים. 

בעידן החדש תקטן גם השחיתות הנובעת מהחיכוך והתלות המתמשכים של האזרח בשלטונות: היתרים, רישיונות, הגשת בקשות וכל יתר הביורוקרטיה הממשלתית והמקומית. גם מספר העבירות הכלכליות יתכווץ: מהפך המיסוי הנובע מהחלפת מס-הכנסה במס-מחזור יבטל את הצורך ברוב "קומבינות" המס... 

אל-דאגה. לצערנו, למשטרה תהיה די "פרנסה" מטיפול בפשע לשמו, גם בעידן החדש. תמיד יהיו פושעים, רמאים ונוכלים שיבחרו לבזוז את פרי עמלו של האדם העובד. אך הקטנת קו-החזית לאורכו מתמודדת המשטרה, תאפשר טיפול יעיל יותר בפשע האמיתי. 

שינוי סדרי בראשית במשטרה 

קיימת אי-סימטריה במוטיבציה של השוטרים להלחם בפשע מול המוטיבציה היצירתית של הפושעים. שוטר מקבל משכורת חודשית קבועה שכמעט אינה תלויה במעשיו, פעולותיו, הצלחתו או כישלונו. גם קידומו בדרגה אינו תלוי, ברוב המקרים, בכישרונו או בהצלחתו. בהתחשב בקושי שבעבודת-שטח במשטרה, חקירה ומלחמה פעילה בפשע – כמעט ואין תמריץ ממשי לשוטר להתאמץ ולהצליח כמו בסרטים... למעט התמריץ הטמון ביוקרה אישית. 

לעומת זאת, לעבריינים יש תמריץ אדיר להצליח – הסיכון הטמון בכישלון משמעותו כבדה – שנים בכלא. את מערכת התמריצים הסותרת ניתן לאזן רק באמצעות הפרטת חלק ניכר מפעילות המשטרה. 

שליטת המדינה במערכת החוק, המשטרה והמשפט היא עקרון בסיסי במשטר קפיטליסטי חופשי שדוגל בצמצום המעורבות הממשלתית בתחומים האחרים. למרות זאת, אין מניעה שהמשטרה תטיל משימות חקירה, בילוש וחשיפת פשעים על חברות בילוש וחקירה פרטיות כאשר המעצר בפועל יבוצע על ידי שוטרים במדים. כך יוכל חוקר משטרה בכיר לפקח במקביל וביעילות על מספר רב של תיקי חקירה. 

מבנה ההסכם עם חברות חקירה פרטיות יאפשר הענקת בונוס מכובד במקרה של הרשעה בבית משפט וקנס במקרה של זיכוי או מעצר שווא – מנגנון בלתי ניתן ליישום במסגרת ממשלתית. חברות פרטיות גם יוכלו לקבל בונוסים מחברות ביטוח על פענוח פשעים שגורמים נזק ביטוחי לחברה. כך יקומו עשרות רבות של חברות-חקירה פרטיות בהתמחויות שונות. מערכת התמריצים היעילה תאפשר פענוח תיקי חקירה באופן מהיר ויעיל, תאפשר חקירה רצינית של אירועים שמשטרה מתנערת מהם כיום בתירוץ של "חוסר עניין לציבור", תצמצם את מעצרי השווא הרבים כיום (95% מהעצורים משתחררים ללא המשך הליך משפטי). המשטרה תחזור ליעודה המקורי – לוחמת בפשע, במקום פעילותה הנוכחית: מרכז פקידותי לרישום ותיעוד פשע... וגם זה באופן חלקי בלבד... 

שכר השוטרים חייב להשתנות. סולם שכר שונה לשוטרי-שטח וסולם שכר אחר לפקידי המשטרה. לדוגמה: שוטרי יס"מ, מסתערבים, בלשים וכדומה ישתכרו הרבה יותר משוטרי העיפרון. מפקד חוליה בימ"מ צריך להשתכר כמעט כמו המפכ"ל כיום. גם אם המפכ"ל או קצין מטה אחר היו בעברם המפואר בלשים מצטיינים בסמטאות יפו. 

עליית קרנו של החוק 

בישראל של סדום כדאי להיות עבריין-נתבע, בייחוד בתיקים אזרחיים. שנים יחלפו עד שהמשפט יסתיים, ולאחריו שנים נוספות עד שהתיק יגיע לראש הערימה בהוצאה לפועל – עד אז: "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות"... או שהעבריין "יתפשר" עם הזוכה המותש על מחצית מהסכום... 

בסדום של היום סביר להניח שחלק ניכר מהעברות כלל אינו מגיע לידי תביעה בבית משפט, או בכלל מדווח למשטרה – האזרח הנפגע מניח מראש שמערכת החוק והמשטרה לא יושיעו. היקף העבריינות והפשיעה גדול בהרבה מהמשתקף בסטטיסטיקה של המשטרה ובתי המשפט. בעל עסק תל אביב מסר לנו שמשרדו נפרץ במהלך 15 השנים האחרונות 6 פעמים. גם לדירתו חדרו פורצים 5 פעמים... בפריצה הראשונה הוא טרח להתקשר למשטרה... לאחר מכן הבין את חוסר התועלת שבחיוג 100. פריצה אחת מתוך אחת עשר נכנסו לסטטיסטיקה הרשמית... 

שיטת המשטר הכלכלי-חברתי יוצרת את מרבית העבריינים והפשעים בישראל. אלה גורמים לעומס חונק על המשטרה ומערכת המשפט. 

בעידן החדש תצליח מערכת החוק והאכיפה להתמודד בקלות עם הפשע האמיתי הואיל והעבריינות שמקורה בשיטת המשטר תצטמצם למינימום. התוצאה הישירה תתבטא בעליית קרנו של החוק והשבת אמון האזרח במערכת המשטרה והחוק. האזרח הישראלי מאמין באיכות מערכת המשפט אך מתייחס בציניות ובחוסר אמון, כמעט מוחלט, ליכולת המערכת להגן עליו, להעניש או לבער את הפשע. האיכות שבצמרת המשפט אינה שולחת שורשים אל האזרח הנפגע – מכאן ועד לזלזול במערכת האימפוטנטית – המרחק קצר. 

בקרת איכות השופטים 

יש לזכור – שופט הוא בסך הכול עורך דין לשעבר עם גלימה. הוא יכול להיות עצלן או חרוץ, יעיל או מורח, חריף-שכל או לא-הגיוני, מקל בדין או קשוח, משפטן מעולה או פוסק-טועה, שופט מציאותי או שופט מנותק ומרחף. שופטים אינם כפופים למנגנון של אילוצים חיצוניים שמתגמל או מעניש על איכות עבודתם. מנגנון התמריצים והבלמים היחיד הקיים כיום הוא השעיה במקרים נדירים וקיצוניים ביותר, או פגיעה יוקרתית כאשר ערעור בערכאה שיפוטית גבוהה מבטל פסק דין קודם. שכרו לעולם אינו מושפע מאיכות עבודתו, וקביעוּת משרתו מובטחת. 

מספר התיקים הממוצע לשופט בישראל עומד על כ- 2,335 (2011). לא אנושי. בלתי אפשרי. מדוע ששופט יזרז סיומם של תיקים? מי שגומר מהר, יקבל תיקים נוספים... שיטת התגמול לשופטים אינה מוסיפה למוטיבציה של השופט... 

מנגנון ללא מערכת תמריצים חיצונית של שכר ועונש, איזונים ובלמים – סופו הסתיידות. לכן, יש לעגן במערכת המשפט את הכלים הבאים:

סקר-משוב בין עורכי הדין – סקר תקופתי בו יביעו עורכי הדין את חוות דעתם על כל שופט לפי מספר קריטריונים. התוצאות הסטטיסטיות יפורסמו. סקר דומה בוצע בשנת 2004 אך בוטל בהמשך.

 שכר דיפרנציאלי – חלק משכר השופט ייגזר ממספר התיקים בהם נתן פסק דין. מאידך, יגרע משכרו כנגד כל פסק דין שבוטל על ידי ערכאת ערעור. כלומר, השכר יושפע מההספק הכמותי של השופט והן מאיכות שפיטתו.

 רענון השורות – נשיאות בית המשפט תחויב לפטר מידי שנה 2% מהשופטים. מינוי לשופט יחדל מלהיות כרטיס זכייה בטוח. יתווסף לו סיכון.

 חיוב מפסידים בהוצאות משפט – שופטים רבים "מתחשבים" בצד המפסיד ואינם מטילים הוצאות משפט ריאליות המשקפות עלויות אמיתיות. נוהג זה יוצר תמריץ להשתמש בבית המשפט ככלי להתשה של הצד השני וגם מעודד עמותות וקבוצות אינטרס להגיש עתירות "חברתיות". זה כמעט בחינם...

העומס על בתי המשפט - נחלת העבר 

בעידן החדש יפחת, מיידית, העומס בבתי המשפט כתוצאה מביטולם של מספר רב של חוקים הנובעים מאופיו של משטר המעורבות הממשלתית הישן. העומס הפוחת יאפשר ניהול משפטים ברצף, כנהוג בארצות הברית – יום אחרי יום. דחיות יהיו נדירות. עצם הניהול ברצף יתרום גם הוא להתייעלות נוספת ולביטול עינויי-דין ועיוותי-דין הנגרמים כיום בגלל מריחת משפטים על פני שנים. יחד עם זאת תינתן לשופט עצמו סמכות לפעול כמפשר בן הצדדים, בהסכמתם מראש. קנסות מנהליים גבוהים ותשלום כופר יונהגו בעבירות כלכליות, בעיקר בתיקים שיסודם ברשלנות ללא כוונה פלילית. סכום הכופר יהיה גבוה במידה שהתשלום יכאיב לנאשם. באופן זה רק נאשם שמשוכנע בצדקתו יעדיף הליך משפטי. נאשם שמכיר באשמתו, בסתר ליבו, יעדיף לשלם כופר וקנס גבוה אך יחסוך סיוט ארוך והוצאות משפטיות. 

יעילות השיפוט תשתפר כתוצאה מיישום מנגנון הבקרה שפורט. התמקדות מערכת המשפט בפושעים ועבריינים אמיתיים תאפשר להרחיקם מהחברה באמצעות הגברת הענישה על עבירות חוזרות של הונאה, גניבה ואלימות – במקום הסלחנות המופלגת כיום. עבריין סדרתי שיושב בכלא 10 שנים מעסיק פחות את מערכת המשפט בהופעות חוזרות. 

מימון מערכת המשפט - לא מתקציב המדינה 

אין לנו מידע סטטיסטי על הרכב הנזקקים למערכת המשפט וההוצאה לפועל. סביר שחוק 80-20 תקף גם כאן: 20 אחוזים מהציבור נזקקים ל-80 אחוז משירותי המשפט. ייתכן שהיחס קיצוני אף יותר, אם נבודד מהחשבון אזרחים שהגיעו לבית משפט פעם אחת בלבד במהלך חייהם. לא מן הנמנע שנגלה ש- 10% מהציבור הם הצרכנים של- 90% מהיקף עבודת בתי המשפט. 

מיהם אותם עשרת האחוזים, המשתמשים ה"כבדים" של בתי המשפט? קרוב לוודאי חברות עסקיות, עצמאיים, מוסדות, אנשי עסקים, בעלי רכוש וכדומה. 

כיום מממן תקציב המדינה את רוב הוצאות מערכת המשפט. כלומר, המיסים שמשלם המורה בבית הספר מסבסדים את השירותים המשפטיים המוענקים לאיש עסקים שמסוכסך עם שותפיו. מיליוני אזרחים מדימונה ועד לנהריה, שכף רגלם לא דרכה מעולם בבית משפט מסבסדים חלק קטן מהאוכלוסייה שסותם את בתי המשפט. 

מערכת המשפט אינה "מוצר ציבורי" מובהק (מוצר שאי אפשר לזהות ולחייב ישירות את המשתמש בשרות ומאידך – למנוע את השרות מסרבן תשלום. בניגוד, לדוגמה, לשרותי הגנה שמערכת הביטחון מספקת לאזרחי ישראל). מי שרוצה לרכוש שירותים של מערכת המשפט – שישלם את מחירם הריאלי. 

מערכת המשפט תהפוך למערכת תקציבית סגורה שמתקיימת מאגרות ריאליות שישלמו צרכניה. מגיש התביעה ישלם אגרה ריאלית; עבריין פלילי שיורשע יאלץ לשלם את הוצאות מערכת המשפט בדיוק כפי שהוא משלם לעורך הדין שלו. גם יחידות סמך הכפופות למשרד המשפטים ימומנו מאגרות הנזקקים לשירותיהן: הטאבו (רשם המקרקעין), רשם הפטנטים, רשם החברות ועוד. ראוי לציין שכבר כיום, כרבע מתקציב משרד המשפטים מקורו באגרות שמשלמים המשתמשים בשירותיו. גם מערכת ההוצאה לפועל צריכה לפעול כמערכת כספית סגורה ונפרדת שגובה אגרות ריאליות עבור השירות. כך יחוסל גם הר התיקים שבהוצאה לפועל. 

מערכת המשפט והאכיפה היא שירות בסיסי שהמדינה מעניקה לאזרחיה. הגנה מפני הפוגעים בזכויות האדם הבסיסיות. לכן מוצדק לממן אותה מכספי משלמי המיסים. משלם המיסים יממן את ההפרש שבין תקציב המערכת לבין הכנסותיה מאגרות (כך המצב גם כיום, אלא שבעידן החדש – רוב התקציב ימומן מאגרות). 

הפרטה ותחרות במערכת המשפט וההוצאה לפועל 

אין סיבה למונופול ממשלתי על שירותים של פתרון סכסוכים בין אזרחים. צריך לעגן בחוק את סמכותם של בתי משפט פרטיים שיורכבו מעורכי דין מנוסים ומשופטים שפרשו ממערכת המשפט של המדינה. ערכאות המשפט הפרטיות יתחרו על יעילות, מחיר וצדק. ניתן יהיה לערער על פסק הדין בפני ערכאת ערעור של המדינה. כאשר תהיה תחרות בין מספר רב של במות שיפוטיות, ייבחרו צדדים רבים להתדיין במערכת הפרטית. 

אין סיבה למונופול ממשלתי על שירותי ההוצאה לפועל. גם כיום מבוצע חלק ניכר מהשירותים על ידי קבלנים פרטיים מטעם ההוצאה לפועל. אין סיבה שלא יקומו חברות פרטיות מתחרות להוצאה לפועל של פסקי דין. 

למערכת המשפט הממשלתית "כוונות טובות" – צדק. אך התוצאה הסופית, כמו בתחומים אחרים של מעורבות ממשלתית היא עוול, עינוי דין, ופגיעה בצדק. צדק שיוצא לאור אחרי שנים של סחבת בבתי המשפט ומסתיים באימפוטנציה של ההוצאה לפועל, הופך את טחנות הצדק למסחטות עוול. 

לשכת עורכי הדין - גילדה מקצועית של ימי הביניים 

תפקידה הרשמי של לשכת עורכי הדין מתובל בניסוחים מתקתקים כגון "תשקוד על רמתו וטהרו של המקצוע", "חשיבות המקצוע במדינה קולטת עליה", "תעמוד על המשמר ותהווה מגן לפרט". תפקידה המעשי של כל גילדה מקצועית מאז ימי הביניים הוא צמצום התחרות בענף באמצעות שליטה על מספר העוסקים, סמכות למתן היתרי עיסוק במקצוע, הקשחת תנאי ההצטרפות לגילדה (מבחני כניסה), הגבלת פרסום, קביעת תעריפים אחידים ועוד. 

משפטן שסיים את לימודיו באוניברסיטה המכובדת ביותר, אינו רשאי כיום לעסוק בעריכת דין. לשכת עורכי הדין דורשת "תקופת התמחות" ארוכה של כשנה וחצי. בתקופה זו עובד הסטאז'ר במשרד ותיק, בדרך כלל בתנאי שוליה ובשכר נמוך מאד. רק לאחר "ההתמחות" והצלחה במבחן מטעם לשכת עורכי הדין הוא רשאי להצטרף ללשכה. רוב עורכי הדין תמימי דעים שתרומת "ההתמחות" לניסיונו המשפטי ולהשכלתו של המתמחה אפסית. המתמחים עוסקים ברוב המקרים בעבודה "השחורה" המנהלתית של המשרד. יוצא איפה, שמטרת ה"התמחות" היא בעיקר דחייה של גידול מספר עורכי הדין בשוק ואספקת כוח אדם זול ואיכותי למשרדים הותיקים... 

בעידן החדש יבוטל חוק לשכת עורכי הדין. לשכת עורכי הדין תהיה לגוף וולונטרי. עורכי דין יוכלו להצטרף אליה מרצונם החופשי. כל אחד יוכל לקרוא לעצמו "עורך דין". אך רק חבר לשכה יהיה רשאי לצרף לשמו תואר נוסף, לדוגמה: עו"ד מורשה. כאשר הלשכה תהיה וולונטרית היא תהיה זכאית להגביל את המצטרפים אליה ככל העולה בדעתה. לדוגמה: להגביל חברות רק לבוגרי אוניברסיטאות מסוימות, לגבות אגרות חברות גבוהות, לקבוע מבחני כניסה וכדומה. חשיבות הלשכה כאיגוד וולונטרי תגבר הואיל ולציבור יהיה ברור שעורך-דין חבר לשכה עומד בקריטריונים מקצועיים מחמירים יחסית לעורכי הדין האחרים בשוק. הלשכה לא תהיה רשאית לשלול עיסוק במקצוע; אך תוכל, כמובן, לבטל חברותו ותוארו הנוסף של חבר שכשל. הלשכה תשקיע בפרסום ויחסי ציבור שידגישו את החשיבות והיתרון המקצועי של עורך דין חבר לשכת עורכי הדין. חברות בלשכה תעניק יתרון מעשי ביותר לחבריה: חותמת איכות, יוקרה, ומעמד. ייתכן שתתאגד לשכת עורכי דין מתחרה נוספת, לדוגמה: לשכת עורכי הדין בעלי תואר שני ושלישי. ביטול חוק לשכת עורכי הדין ישיל עוד מספר עמודים מספר החוקים העמוס לעייפה במדינת ישראל. 

בום כלכלי בעקבות לגליזציה של סמים, זנות והימורים 

לביטול חוקי האיסור יש לפחות ארבעה היבטים כלכליים משמעותיים: 

עלויות מלחמת הסרק – תקציבי המשטרה, המשפט והענישה מסתכמים בוודאי במאות מיליוני שקלים בשנה. 

מניעת נזקי רכוש ונפש – נזקים לציבור הרחב, שכבר נדונו כאן, הנובעים מהצורך לממן רכישת סמים יקרים. 

חיסכון במטבע חוץ – מקורם של הסמים המוברחים, סמים קלים וקשים כאחד, אצל יצרנים ומבריחים מחו"ל. מאות מיליוני דולרים יוצאים את ישראל מידי שנה למימון יבוא סמים. ביטול האיסור יאפשר את גידולם והפקתם בישראל בעלויות נמוכות ובפיקוח. הפיקוח נועד אך ורק, שלא לסבך את המדינה בהפרת אמנות בינלאומיות, כל עוד הסמים אסורים בחו"ל. 

יצוא סמים לצריכה עצמית – כל עוד הסמים אסורים ברוב מדינות העולם, נוצר יתרון תיירותי-יחסי למדינה בה הסמים מותרים. בהולנד מותרים סמים קלים. ההערכות הן שכ- 25% מהכנסות התיירות של הולנד מקורן ב"תיירות סמים". תיירים אלה גם מייצרים הכנסות "עקיפות" נוספות לכלכלת הולנד – מלונות, מסעדות, חנויות וכו'. בשנת 1996 הוערכה הכנסה זו בכ- 1.3 מיליארד דולר. 

ייצוא שירותי הימורים – הקמת בתי קזינו בישראל תבסס את ענף התיירים-המהמרים. ויחסוך מאות מיליוני דולרים בשנה לישראלים שנאלצים כיום לנסוע לחו"ל כדי להמר. בניגוד לתיירי-הסמים, בשוק ההימורים הבינלאומי, יהיה קשה יותר לשווק את ישראל, בגלל התחרות מאתרי הימורים בעלי מוניטין בתחום זה: בולגריה, רומניה, מונקו, לס-וגאס ועוד. היתרון התיירותי היחיד לישראל בתחום ההימורים טמון בחבילת תיירות שכוללת הטמנת פתקים בכותל המערבי... 

יחד עם התפתחות האינטרנט התבססה תעשיית אתרי ההימורים. התעשייה מגלגלת כבר למעלה מ-10 מיליארד דולר בשנה (2005) והיקפה הולך וגדל. באופן לא מפתיע מככבות בענף מספר חברות ישראליות ששווי השוק שלהן נמדד במיליארדי דולרים. בעצם, היזמים ישראלים אך החברות רשומות במדינות בהן ההימורים מותרים והמס נמוך (האיים הקריביים, גיברלטר, ואפילו בשמורות האינדיאנים בקנדה). בעידן החדש רשתות הימורים אלה יוכלו לפעול מחיפה או מהרצליה. מאות מעובדיהן כיום הם ישראלים. יתכן שתעשייה זו תתרום לכלכלת המדינה הרבה יותר מבתי הקזינו עליהם מתווכחים הפוליטיקאים כבר עשרות שנים. 

קשה להעריך את הכנסות המדינה במט"ח עקב ביטול האיסור על סמים, הימורים וזנות, אך אין ספק שמדובר ברווח של מיליארדי דולרים לכלכלת ישראל, ובזמן קצר יחסית.