חמישי, 01 אפריל 2010 00:00

"קנה כחול לבן" - רק אם זה באמת משתלם

לפני כשבועיים הסתיים בשעה טובה מסע פרסום נוסף של משרד המסחר והתעשייה לקניית "כחול לבן". "הגנה על תוצרת הארץ" אינה מטיבה עם כלכלת ישראל. הצרכן הישראלי אינו מזיק למדינה אם הוא מעדיף לפעמים תוצרת חוץ.

לפני כשבועיים הסתיים בשעה טובה מסע פרסום נוסף של משרד המסחר והתעשייה לקניית "כחול לבן". 

הסיסמה הממוחזרת כבר זקנה, היא נולדה לפני עשרות שנים. יש לה צליל פטריוטי שמעניק לשר התורן חשיפה תקשורתית המעידה לכאורה על תנופת עשייה. לעיתים מוקם "מטה כחול לבן" והשר יחד עם בכירי המשרד מטיילים במפעלים בארץ בליווי מצלמות הטלוויזיה. ברוב המקרים מסתכמת ה"עשייה" בתשלום של עשרות מיליוני שקלים למשרד פרסום מאושר ומוכשר שמבזבז את כספי משלם המיסים על תשדירי שירות בטלוויזיה, ברדיו ומודעות בעיתון. כולם מרוצים מלבד הצרכן שגבו ממנו בעורמה קצת יותר מיסים למימון הקמפיין "קנה כחול לבן". התקציב נגמר. מטה "כחול לבן" נסגר – עד לקדנציה של השר הבא שירצה גם הוא קצת חשיפה לתקשורת... 

מסע פרסום מסחרי למוצר מסוים מצביע בדרך כלל על איכויות המוצר, מחירו יחסית למתחרים ומדגיש את התועלת שתצמח לצרכן מהעדפת המוצר על פני מתחריו. המלצה גורפת כמו "קנה כחול לבן" לא מצביעה על שום יתרון לצרכן מהקניה, אלא מנסה בעקיפין לטעת באזרח רגשי אשמה: "בוגד! – קנה כחול לבן". 

"יבוא" הפך בישראל, עם השנים, למילת גנאי. לעומת זאת – "היצוא" היה לערך עליון. "יבואנים" הם כמעט פושעים, גוזלי מקומות עבודה. ל"יצואנים" – שירי הלל ושבח – יש לתמוך בהם כספית ולעודדם. נראה שמקור שטיפת מוח זו (שנפוצה גם במדינות אחרות) בכוחם הפוליטי המאורגן של מיעוט תעשיינים מקומיים בשילוב עם משרד ממשלתי שמחפש "עשייה". אם יש צורך ב"חסימה" של יבוא, וב"הגנה" מיבוא – סימן שייבוא הוא רע... והיבואן – נציג הרוע... 

ייבוא הוא עסק בדיוק כמו יצוא – אין רעים, אין טובים. הייצוא נועד לאפשר ייבוא – הכנסות מטבע החוץ שמניב היצוא נועדו לממן את הייבוא. אפשר ללמד מהנדס מחשבים לתפור חולצות לעצמו, אך אז יהיה לו פחות זמן לפתח תוכנות מחשב. יהיו לו יותר חולצות שתפר בעצמו, אך הוא יהיה עני יותר. ממסד שמגן על תעשייה מקומית כושלת מפני יבוא הופך אותנו לעניים יותר. אם מפעל סיני יכול לספק לנו חולצות זולות מאשר מתפרה בירוחם – עלינו לקנות מהם את החולצות, בדיוק מהסיבה שמהנדס המחשבים אינו תופר לעצמו חולצה ותושבי חיפה ונתניה לא מגדלים חיטה בעצמם, לא טוחנים קמח ולא אופים בעצמם לחם. אין הבדל בין מסחר בתוך גבולות ישראל לבין מסחר עם חו"ל. 

אנחנו לא יכולים להשתמש בכל המוצרים שאנחנו מייצרים. אין לנו צורך בכל כך הרבה טפטפות להשקיה שקיבוץ חצרים מייצר, או תרופות שחברת טבע מייצרת – עודף המוצרים האיכותיים נמכר לצרכנים בחו"ל ובכסף שמתקבל אנחנו רוכשים חיטה אמריקאית וחולצות מסין. הרווח מהיצוא מממן את היבוא. 

"הגנה על תוצרת הארץ" אינה מטיבה עם כלכלת ישראל. המדיניות היחידה שעשויה להיטיב ולהעלות את רמת החיים היא זו המכוונת ליצירת תנאים שיגדילו את ההשקעות. גידול בהשקעות יוצר מקומות עבודה חדשים, מעלה את פריון העבודה ואת כוח הקניה של השכר. 

לכן, צריך להכריז על מדינת ישראל כאזור חופשי ממכס. כן, סוף למסלול האדום בנתב"ג. אם נהנה ממחירי יבוא זולים, נקנה את החולצות הזולות בסין – בכסף שנחסוך על החולצות נוכל לקנות מוצרים ושירותים נוספים מחברות ישראליות, או להגדיל את חסכונותינו. החסכונות הם המקור להשקעה במשק. השקעה יוצרת עושר. היבוא הזול מאלץ מפעלים ישראלים להתחרות במחיר ורובם עושה זאת בהצלחה מרשימה.

הצרכן הישראלי אינו מזיק למדינה אם הוא מעדיף לפעמים תוצרת חוץ. הנזק למדינה נגרם על ידי משרד המסחר והתעשייה שמבזבז את כספי האזרח. בסיסמה "קנה כחול לבן" מתבטאת ההשקפה שהשלטון ואלה שחשים כ"עילית חברתית" צריכים לחנך את הציבור הנבער ולהשפיע על ההמונים בסיסמאות רגשניות. הממשלה לא צריכה לבזבז את כספינו על עידוד "כחול לבן". שבעה מיליון צרכנים בישראל נבונים מספיק כדי לדעת מתי לקנות מתוצרת מקומית ומתי להעדיף מוצר מיבוא.


מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:26
גילי נחום
קניית כחול לבן מסייעת למגזרים בישראאם אני בוחר לקנות פולירון ולא מותג אמריקני אני מסייע לעובדי פריפרייה, שספק אם ימצאו מקום עבודה אחר אם המפעל שלהם יסגר (בטח לא במחשבים).בכך אני מסכים עם יעקב, מדובר בסוג של תרומה.לבקש מותר, להכריח אסור, לכן המכסים הם פגיעה בחופש שלי לקנות ממי שאני רוצה (כמובן שיש להסיר מכסים במקביל בכל מדינות העולם).
0
מוטי היינריך
גם לי לא היה מפריע אילו...גם לי העניין לא היה מפריע אילו עמותה פרטית, שמגייסת תרומות, הייתה מממנת את מסע הפרסום, או איגוד וולנטרי של "תעשיינים בישראל" היה מממן את הקמפיין. הבעייה שמשתמשים בכספי משלם המיסים.
0
יעקב
קניה כחול-לבן כתרומהלא מפריע לי שפונים לאנשים ומפצירים בהם לקנות כחול-לבן, כשם שלא מפריע לי אם פונים לאנשים ומבקשים תרומה לאיל"ן או לכול דבר אחר.זה קצת לא נאה להציג מפעלים ישראלים כמסכנים הזקוקים לחסדים ותרומות - אבל זה לא פשע.מה שמפריע הוא כאשר מנסים להכריח אותנו לקנות כחול-לבן באמצעות מכסי מגן או איסור יבוא. אילוצים כאלה יש, לצערי, הרבה יותר מדי.
0
דביל
עובדי פריפריה שפוטרו, יהיו בסדר.לפני הרבה שנים, היו מפעלים בת"א.היה ייצוא של מוצרים אפילו מת"א.הייתה תעשייה כבדה בת"א. רח' הברזל ברמת החייל לא סתם נקרא כך.היום ממש לא משתלם לתל אביבי להמשיך ולייצר בת"א משהו כזה.ו... איזה קטע מוזר, חלק מהתלב אביבים היגרו לפריפריה, ובאו במקומם מהפריפריה לת"א, וחלק פשוט הותאמו לכלכלה החדשה. הכלכלה שבה חייבים לשלם המון כסף על שטח קטן. גם בשביל מחיה, וגם בשביל מסחר.האנשים שהיגרו לת"א מהפריפריה, עשו את הבלתי יאמן, ויצאו ממעגל העוני. והאלה שהיגרו מת"א, קיבלו מלא כסף תמורת השטח שהיה שלהם.יש מפעלים לא משתלמים גם בחצי פריפריה: ב"ש, יבנה, חדרה- אותם שווה להעביר לירוחם, ולהפוך אותם לרווחיים.לעובד מירוחם יש הרבה יכולות שאין לסיני. בנוסף, הוא גם יכול ללמוד, ולנסוע לב"ש כל יום לעבודה, יש אוטובוס.אם יפוטר, אני בטוח שיוכל למצוא עבודה אם יחפש.זה עצוב, אבל בסופו של דבר כל מי שיכול לעשות משהו, מוצא עבודה. בקשר לבזבוז כספי מיסים- כל עוד יש ממשלה, יש טעם לבזבז את כספי הציבור. בשביל זה היא קיימת.
0
לא בן 50, לא מירוחם, ולא מובטל
"יהיה בסדר"מה גורם לך להיות כל כך בטוח שמי כל חייו הפעיל מכונה למריטת נוצות עופות, בערייה קטנה בדרום, ועכשיו מוצא את עצמו מפוטר בגיל 57, ימצא עבודה (לו רק ירצה).אני לא אומר שבכל מקרה צריך להציל אותו (הדגשתי שזו אחרי הכל שקניית כחול לבן היא בבחינת תרומה ולא חובה), אני רק מציין שאותו אדם עמוק בחרא. במיוחד שקבוצה גדולה של אנשים שגרים במקום קטן כולם מפוטרים באותה התקופה.תרצה תתרום ותקנה "כחול לבן" או "לבן כחול" או איך שתרצה לקרוא לזה, לא תרצה לא תקנה.
0
ניר קוזלובסקי
ההבדל בין יבוא לתוצרת הארץהקמפיין מראה כמה הממשלה מנותקת מהמציאות. רוב האנשים לא יכולים להבחין בין תוצרת מקומית ליבוא. מי שיבדוק ימצא למשל שחלק ממוצרי DOVE מיוצרים בארץ, וחלק ממוצרי סנו למשל מיובאים. בעצם, אי אפשר לדעת. הרי סביר להניח שהמחשב שאני משתמש בו כעת, שיוצר בסין, אבל המעבד שלו, הרכיב היקר ביותר, יוצר בקרית גת. פשוט למקום הייצור אין משמעות במדינה כמו ישראל, הנמצאת בעודף יצוא גם כך.
0

3000 תוים נשארו