שבת, 20 אוגוסט 2011 00:00

על קוטג', דירות וערכים ימניים כלכליים

יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר. ישראל עלולה להמשיך ולבחור במדיניות של השמאל ולהרחיב את מדינת הרווחה. המשמעות היא הנצחה והרחבה של המצב שיצר את הבעיה מלכתחילה.

הארץ סוערת. "מחאת מעמד הביניים" קוראים לזה הפוליטיקאים. "סדק חברתי" זועקות כותרות האינטרנט. המפגינים מרימים שלטי "צדק חברתי". הממשלה בפאניקה וכולם באוהלים. חלק ניכר מהמחאה מופנה כלפי ה"קפיטליזם הדורסני" שהביאנו כביכול עד הלום. לו המדינה הייתה "לוקחת אחריות" ולא מפקירה אותנו לגחמות השוק החופשי לא היינו מגיעים למצב בו אנשים לא מצליחים לרכוש דירה ולגמור את החודש.

נאמר כבר עכשיו: המחאה צודקת. יוקר המחייה בישראל הפך בלתי נסבל. דירה היא חלום רחוק לזוגות צעירים וגם אנשים עובדים מתקשים לכלכל עצמם בכבוד. עם זאת שני דברים יש להבהיר לנוכח שיח המחאה המהדהד מכל קרן רחוב: ראשית, מצוקת המחייה בישראל היא לא תוצאה של השוק החופשי אלא דווקא של העדרו. שנית, אלו המתנגדים לפיתרונות המוצעים על ידי המפגינים ותומכים בפיתרון השוק אינם רעים ואטומי לב, הם סבורים כי זהו הפיתרון הנכון והראוי ביותר לבעיה.

בשיח הציבורי הישראלי של היום, המחלוקת בין ימין לשמאל כלכלי נראית ברורה: השמאל הוא ערכי, מוסרי, המבקש לצמצם את העוני ולעזור לחלשים. הימין, לעומתו, מצטייר כאינטרסנטי, אנוכי, חסר ערכים, חמדן ותאב בצע שרק מבקש להגדיל רווחים על גבן של השכבות הנמוכות. בשיח הישראלי המקובל תחרות היא בדרך כלל "דורסנית" ויעילות היא ההפך ממוסר. לרבים נוח עם התמונה הזאת אבל המרחק בינה לבין המציאות גדול. המחלוקת בין ימין לשמאל כלכלי היא לא בין אנשים ערכיים לאנשים אנוכיים. המחלוקת היא על ערכים ועל הדרך להשיג מטרות משותפות – רווחה לכלל האוכלוסייה.

מדינה מוסרית?

מדינת הרווחה נתפסת בציבור כ"פיתרון המוסרי". היא העניקה לנו רשת ביטחון סוציאלית בה לעולם לא נופקר, חלילה, לגחמות השוק החופשי, אבל יחד איתה הגיעו בעיות רבות. מדינת ישראל בשם אותה רשת ביטחון סוציאלית התנהלה במשך שנים ארוכות על ידי מחירים בפיקוח, רגולציה מוגזמת, הסכמי שכר מנופחים ובזבוז בירוקרטי. את החשבון קיבל מעמד הביניים. רק לאחרונה התגלה לו כי הוא יקר הרבה יותר מקוטג'. מחירי המזון בארץ יקרים באופן דרמטי יותר מרוב המדינות המערביות בעולם, ואנשים התחילו לתהות מדוע. וזה לא רק המזון: מוצרי צריכה, מכוניות, דלק, דירות. יקר לחיות פה, והמשכורת הממוצעת במשק לא מצדיקה את יוקר המחייה. שורה ארוכה של מחקרים, עובדות ומאמרים חשפו את האמת העגומה – בכל מקום בו הייתה התייקרות חריגה המדינה הייתה מעורבת על ידי מיסוי, מכסי מגן, חסמי יבוא או תחרותיות ירודה. המדינה לא אשמה. היא רק ניסתה לעשות מה שציפו ממנה – להיות מוסרית.

כל אלה הם ביטויים של אותו ניסיון להיות "מוסריים" כפי שהסוציאליזם הכתיב את המוסר. מכסי מגן לא מבקשים להזיק לאיש, כשמם כן הם, הם מבקשים להגן על התעשייה המקומית. חסמי יבוא מבקשים להגן על הצרכנים מפני סחורה לא מקורית ולא איכותית. מיסים רק נועדו להבטיח את אותה "רשת ביטחון סוציאלית". אבל בשורה תחתונה, מה שמגן על אחד פוגע באחר. הרפתנים זוכים להגנה מפני תחרות של מוצרי חלב מיובאים, אבל תחת מטריית ההגנה הזאת חוסות גם תנובה ושטראוס, וכל ציבור אוכלי הקוטג' נפגע. מנהל מקרקעי ישראל מבקש להגן על ציבור הדיירים ועל קרקעות המדינה אבל יצר היצע כל כך נמוך של דירות שהמחירים האמירו.

תפיסת העולם הקפיטליסטית-ליברלית היא בעלת מוסר אחר. בראש ובראשונה, החירות היא הערך העליון שלה. בפשטות עודף החוקים משמעו חירות חסרה. כאזרחים של מדינת הרווחה שכחנו שמוסר הוא פונקציה של יכולת בחירה. לבחור להעניק את כספך לעני ברחוב או לעמותה לקידום המחול, לבחור לשלם יותר על תוצרת ישראלית או פחות על תוצרת מיובאת כשאינך יכול להרשות זאת לעצמך. פוליטיקאים וכלכלנים ליברלים אומרים את האמירה הבסיסית הבאה: תנו לאנשים לבחור בעצמם כיצד להגשים את המוסר שלהם. זוהי אמירה ערכית ומוסרית מאין כמותה, כיוון שבחירה מוסרית שנעשית בשמך על ידי אחרים אינה בחירה מוסרית כלל.

יעילות וצמיחה כלכלית טובות גם (ובמיוחד) לעניים

בציבוריות הישראלית משום מה מקובל לדבר על יעילות כעומדת מנגד למוסר. 'נערי האוצר' דואגים ליעילות על חשבון ערכים כמו סולידריות ועזרה לחלשים. אבל יעילות היא רק אופן פעולה ולא מטרה ערכית. היא הפוכה לסרבול ובזבוז ולא לערכים. חוק הוד"לים לדוגמא, נועד לייעל את הליכי האישור והתכנון של הבירוקרטיה
המסורבלת ובכך להגדיל את היצע הדירות. הוא פתרון יעיל לבעיית הדיור, גם אם כזה שגורמים מובילים במאבק לא אוהבים. הניסיון להציג אותו כמנוגד למטרות המחאה נכון רק אם מבינים את המחאה כמחאה בעד תפיסת עולם סוציאליסטית ולא נגד יוקר המחייה ומחירי הדירות. עם זאת, יעילות היא לא רק כלי לקידום מטרות, היא גם מטרה מוסרית בפני עצמה. יעילות אומרת אמירה ערכית – שבכספך האישי אתה יכול להיות נדיב כרצונך אבל כשמדובר בכספי ציבור נזהרים במיוחד. לא מוציאים כספי ציבור בפזרנות סתמית. לא עושים בהם ניסויים ולא נותנים אותם כלאחר יד.

תחרות כערך

בכלכלה חופשית, תחרות היא מנוע הצמיחה. ההיגיון פשוט: כשאין תחרות, לעסקים אין תמריץ לשפר את עצמם. כשיש תחרות לעסקים יש תמריץ להעניק לצרכנים את המוצר הטוב ביותר במחיר הזול ביותר. אנשים סבורים משום מה, שהטייקונים הגדולים של המשק הם הקפיטליסטים הגדולים ביותר, המבקשים לדרוס את כולנו
בתחרות חסרת המוסר שלהם. למעשה, הטייקונים הם המתנגדים הגדולים ביותר לפתיחת השוק לתחרות אמיתית. כך ראינו לאחרונה את תנובה מורידה את מחיר הקוטג' בעקבות מחאה ציבורית. תנובה לא עשתה זאת מטוב לבה אלא מתוך פחד: תנובה התחילה לשמוע מה שכתבו בעיתונים ודיברו עליו ברחוב והתחילה לדאוג, כי
אם השוק המקומי ייפתח לתחרות בינלאומית אמיתית, רווחיה יקוצצו בצורה קיצונית. תנובה דאגה כל כך עד שהורידה את מחיר הקוטג' והתפללה שהציבור יאכל וישתוק, כי המשך הדרישה לפתיחת המשק לתחרות אמיתית הוא מה שהם במיוחד חוששים ממנו. תחרות חופשית תעביר את הרווחים במשק מהטייקונים אל ציבור הצרכנים, ללא התערבות ממשלתית וללא אובדן כספים הנובע ממנגנוני המיסוי ותשלומי ההעברה. הפיתרון היחיד ליוקר המחייה הוא שבירת ריכוזיות המשק ופתיחתו לתחרות.

כמו יעילות, תחרות היא כלי, אבל היא ביטוי של עמדה מוסרית. תחרות אומרת שהבחירה נמצאת בידי האזרח הבודד. לקנות או לא לקנות. לקנות את זה או אחר. תחרות מאפשרת חופש בחירה. בעולם בו יש יצרן אחד, ויהא זה היצרן הכי מוסרי, המונע משיקולים של טובת הציבור בלבד, ניטלה מאיתנו יכולת הבחירה החופשית שלנו.

אי שוויון?

נקודת המחלוקת הגדולה ביותר בין הימין הכלכלי לשמאל הכלכלי היא שאלת אי השוויון. כל כך התרגלנו לשמוע שאי-שוויון הוא מקור כל הרע, שהתרגלנו לקשור יחד עוני ואי שוויון, יחד עם שאר תחלואי החברה. רק לשם הבהרה – אי שוויון אינו עוני. היום מודדים עוני לפי מדדי אי שוויון ומדובר בתופעה בעייתית. מדידה של עוני כאי
שוויון הופכת את העוני לבעיה שאינה ניתנת לפתרון, אלא אם כן כולם ירוויחו בדיוק אותו דבר. לשם הדגמה, נניח שצוות מומחים החליט מה דרוש לאדם כדי לחיות בכבוד, נניח שכללו בסל הזה את כל הצרכים האפשריים מצרכי מחייה בסיסיים ועד מחשב, דירה ומכונית. גם אם ניתן לכל אדם בישראל את הסכום הדרוש לרכישת כל אלה, מספר העניים במדינה לא יפחת באחד, כיוון שהמדידה של עוני בישראל היא יחסית. אם מבקשים באמת למגר את העוני צריך לחשוב מה אדם צריך כדי לא להיות עני ולחשוב מה הדרך היעילה ביותר להעניק לו את אלה. מדידה יחסית רק תשמר מצב שבו אחוז גבוה מהאוכלוסייה רואה עצמו כעני וכך מתייחסים אליו. עוד בעיה, אולי יותר רצינית, היא שהמלחמה נגד אי-השוויון פירושה לא רק מלחמה נגד העוני, אלא גם מלחמה נגד עושר. לפעמים נוצר מצב שכדי להילחם באי-שוויון, מנסים להוריד את ההכנסות של העשירים במקום להעלות את ההכנסות של העניים.

מקור הבעיה הוא באותה מדינת רווחה שצריכה לחלק עוגת תקציב מוגבלת. התפיסה המושרשת בנו היא שרווח של אדם אחד הוא תמיד הפסד של אחר. בכלכלה חופשית אין עוגת תקציב ואין מגבלת משאבים, יש כל הזמן משאבים חדשים הנכנסים לשוק, מוצרים חדשים שמייצרים הון חדש שמגדיל כוח קנייה של מוצרים אחרים וכן הלאה. פייסבוק לדוגמא הוא משאב ענק שלא היה קיים לפני מספר שנים והיום מהווה חלק ניכר מהכלכלה העולמית (שלא לומר הפוליטיקה). במקום להגביל אנשים יצירתיים המצליחים ליצור משאבים חשובים חדשים, המדינה צריכה לעודד את היצירתיות ולתת לה חופש פעולה. בסופו של דבר, פייסבוק, מלבד הרבה שעות הנאה שהיא מעניקה לאנשים רבים, מספקת עבודה למספר רב של אנשים, כולל עובדים שנמצאים בחלק התחתון של חלוקת המשאבים. ההתרחבות של השוק לא נשארת מרוכזת במרום הסולם אלא אם כן מדינה מאפשרת זאת על ידי חסמי שוק.

המלחמה באי השוויון הפכה מזמן למלחמת קודש, והיא מסיטה את המבט מהפתרון האמיתי לבעיית העוני. רק דרך תחרות שתאפשר מחירים סבירים וצמיחה כלכלית שתייצר מקומות עבודה נוכל למגר את העוני בישראל.

לסיכום

יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר. הפיתרונות נחלקים לשניים: ישראל יכולה להמשיך לבחור בסט המוסרי של השמאל ולהרחיב את מדינת הרווחה. המשמעות היא הנצחה והרחבה של המצב שיצר את הבעיה מלכתחילה. ישראל יכולה לבחור בסט המוסרי של הימין ולפעול לשבירת הריכוזיות והרחבת התחרות.
היום ברור לכולם שאת הטייקונים הגדולים של המשק יצרה מדינת הרווחה על ידי חנק התחרות וחוסר יעילות. פעולה כנגד הטייקונים, מעבר לרווחה שתוסיף למשק ולהורדה משמעותית של יוקר המחייה, משמעה הרחבת הבחירה החופשית של האזרחים בישראל.

ריקי ממן ודן אילוז

ריקי ממן ודן אילוז הינם סטודנטים בתכנית המצטיינים לתואר שני בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. דן גם היה עמית במכללה למדינאות יהודית (מחזור ד') וריקי עומדת ללמוד שם השנה (מחזור ה').

 

עודכן לאחרונה ב שלישי, 02 ינואר 2018 05:40
תגובות  
0 #1 דורון מיכלשטיין 2011-08-20 00:00
תשובה לגיא
גיא, בשוק הפרטי תופעת הקרטל נפוצה מאוד. חברות בענף מסוים קונות זו את זו או עורכות ביניהן הסכמים, שחלקם גלויים וחלקם סמויים.
יצירת הקרטל אינה דורשת מנגנוני אכיפה גדולים כל כך, שכן במקרים רבים זה האינטרס של השחקנים הראשיים בענף. נהפוך הוא – המדינה היא זו שמקימה מנגנוני אכיפה כדי למנוע את תופעת הקרטל, וזוהי רשות ההגבלים העסקיים.
תוכל לקרוא עוד על הנושא בויקיפדיה תחת "הגבלים עסקיים".
ציטוט
0 #2 אירופאי 2011-08-20 00:00
ספרים בנושא
האם חבר הארודיטים יכול המליץ על ספרים בנושא?
יהיה מעניין אם תהיה קטגוריה לספרים. ישנה גם אפשרות מוניטיזציה בעזרת כתבות סקירה עם קישור לאתר מכירה.
ציטוט
0 #3 גיא ז'ידקוב 2011-08-20 00:00
תשובה לדורון מיכלשטיין
דורון, במציאות של שוק חופשי המונופוליזם כמעט ובלתי אפשרי. וגם אם הוא נוצר, אזי לזמן מאד קצר. המונופוליזם יכול להימשך לאורך זמן ארוך, אך ורק במקרה שהוא הוא מגובה על ידי סמכות ומנגונונים כוחניים - כוחות אכיפה וביורוקרטיה. אף איש עסקים פרטי לא מסוגל להחזיק מנגנונים כאלה, משום שמדובר בהוצאות ענק. רק המדינה מסוגלת לכסות את ההוצאות הללו וזה באמצעות גביית מיסים מהאזרחים.
ציטוט
0 #4 דורון מיכלשטיין 2011-08-20 00:00
משק חופשי ותחרותי הוא עיקר הפתרון
אכן, משק תחרותי הוא התרופה החזקה ביותר כנגד יוקר המחיה. התחרות היא זו שמכריחה ארגונים לתת שירות טוב יותר במחיר נמוך יותר. בעבר, רוב המשק הישראלי היה ממשלתי. מאחר ולממשלה אין תחרות, האזרח קיבל שירות לקוי תמורת מיסים גבוהים (ותמורת סיוע החוץ שישראל חיה עליו).
ההפרטה נועדה להגביר את התחרותיות, ובמקרים מסוימים היא הצליחה בכך. למשל, לפני ההפרטה היה צריך לחכות שנים לקו טלפון בעוד שהיום מקבלים אותו מיידית.
הבעיה היא שההפרטה לא יצרה מספיק תחרות, שכן רוב המשק מוחזק בידי מספר קטן של בעלי הון, שבולמים את התחרות בדרך של תיאום מחירים ובסיוע קשרי הון-שלטון. אפשר לאמר, שבמקרים רבים מונופולים ממשלתיים רק הופרטו, אבל נותרו מונופולים או קרטלים.
המפגינים הקוראים ללכת אחורה ולבטל את תהליכי ההפרטה טועים. צריך ללכת קדימה, להמשיך את ההפרטה, אבל לדאוג שהיא אכן תיצור משק חופשי ותחרותי לטובת האזרח.
ציטוט
0 #5 דורון מיכלשטיין 2011-08-21 00:00
תשובה לאיציק
אכן יש ענפים שבהם קיומם של קרטלים מזיקים נמנע על ידי כוחות השוק. אבל יש ענפים רבים, שבהם כוחות השוק לא מצליחים למנוע היווצרות קרטלים מזיקים.
חשוב להבין, שלחברות החולקות אותו ענף יש אינטרס גדול מאוד להתאגד כדי שיוכלו לשמור על רמת מחירים גבוהה, בדיוק כמו שלעובדים באותו ענף יש אינטרס להקים אגוד מקצועי כדי לשמור על רמת שכר גבוהה.
יש להביא בחשבון, שבענף הנשלט על ידי קרטל המורכב ממספר קטן של חברות גדולות, אין לצפות שתקום במהרה חברה גדולה נוספת שתשבור את הקרטל.
הההתערבות הממשלתית נגד הקרטל הכרחית, שכן הקרטל עושק גם את הצרכן וגם את העובדים. כמו כן ההתערבות הממשלתית היא מוצדקת, שכן ברגע שנוצר קרטל השוק כבר איננו חופשי!
אכן זה נשמע דבר והיפוכו שממשלה חייבת להתערב בשוק כדי שהוא יישאר חופשי, אבל כך הם פני הדברים במציאות, וזאת הדרך בה נוקטות הדמוקרטיות העיקריות בעולם. תוכל לקרוא על כך בגוגל תחת הערך competition law.
ציטוט
0 #6 asher pat 2011-08-21 00:00
גם ריקי ודן נפלו במלכודת הפופוליזם
אמירות כמו "יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר" ו-"פעולה כנגד הטייקונים", "טייקונים" פה "טייקונים" שם - אמירות אלה זהות לכל ה "כן-אבלניקים" - אלה האומרים "כן, אבל..." .

מתי לא הייתה בעיה של "יוקר המחייה"? מתי ה"עם" כן היה "גומר את החודש"?
ציטוט
0 #7 אאא 2011-08-21 00:00
האם וולמרט היא מונופול ?
האם המדינה גרמה לזה ?
ציטוט
0 #8 אאא 2011-08-21 00:00
חופש היא סיסמא די מפגרת
הבעיה לדעתי של יוקר המחיה היא זיוף הנתונים שמתבצע במערב.כמו שמזייפים את נתוני הדמוגרפיה כדי למנוע ממפלגות אנטי מהגרים לעלות לשלטון,כך מזייפים נתוני מקרו כלכליים משיקולים אחרים.

הבעיה היא שהמחירים עולים ב 30 אחוז נניח,אבל המדד עולה ב 1 אחוז בלבד.זאת הבעיה.
אם המדד היה משקף את עלית המחירים בפועל,האוצר ובנק ישראל היו נאלצים לטפל בבעית יוקר המחיה מפני שיעד האינפלציה השנתי לא היה מושג.
ציטוט
0 #9 אאא 2011-08-21 00:00
הליברל מדבר על סולידריות
הוא רק שוכח כי סולידריות היא משהו שאמור להתקיים באופן רצוני מתוך בחירה של אנשים ולא בשל פקידים שכופים זאת מלמעלה באגרוף של ברזל ע"י חוקים,פסקי דין וצליבה באמצעי התקשורת בשליטת הליברל.

הליברל חושש מאד מרעיון הבחירה.הוא הרי מניח שכולנו אספסוף נבער.במקרה של בחירה,אנשים "עלולים" להעדיף את פוקס ניוז ע"פ התקשורת ה"נכונה" והם "עלולים" להעדיף את הבורר מהעולם התחתון שחותך עניינים תוך יום-יומיים ע"פ השופט המלומד שמתברבר 10 שנים עם התיק ופוסק לבסוף לפי הצבע,העדה,השיוך הפוליטי,רמת ההכנסה,הקרבה לדת של הצדדים בדיון....

סוציאליזם פוחד מבחירה פחד מוות.
הרי מסך הברזל לא הוקם כדי למנוע ממליוני אמריקאים ואירופאים להגר אל גן העדן הסוציאליסטי....
ציטוט
0 #10 אאא 2011-08-21 00:00
הליברליזם מניח כהנחת כי ישנה קבוצה
של אנשים שהם עליונים מוסרית ואינטלקטואלית על כל יתר האנושות - הם ה"ציבור הנאור".

איך אתה מצפה מאנשים שמאמינים בזה,שיחיו עם הרעיון שכל אחד יבחר את המוסר שלו בנוגע לחלוקת משאבים ?
אתה מציע דמוקרטיזציה של המוסר,והם לא יכולים לקבל את זה.

הרעיון של פקידים וקומיסרים שמנהלים הכל מלמעלה נשען על הנחת הבסיס כי הפקיד והקומיסר מונחים ע"י שיקולים עליונים על אלה שלך או שלי או של כל אחד אחר.
זה מאבק אידיאולוגי מאד מהותי ואין דרך ליישב אותו מלבד עימות חזיתי אלים.
ציטוט
0 #11 איציק 2011-08-21 00:00
לדורון
לא ניכנס כרגע לשאלה ממה נובעים קרטלים רק לשאלה אם יש לנו זכות "למנוע" אותם.
אם מספר חברות מעוניינו לתאם מחירים האם קיים הבדל בעצם ממצב בו ישנה פשוט חברה אחת? אם מחיר\שירות הקרטל\חברה אחת גבוה\גרוע תקום תחרות, אם לא אז אין בעיה.
בקיצור, קרטל או מונופול הם לא משהו שיש למנוע בצורה ממשלתית, אם הם מזיקים הם ימנעו על ידי שוק חופשי ואם הם יעילים ומחירם הגיוני אז אין איתם בעיה.
ציטוט
0 #12 דורון מיכלשטין 2011-08-22 00:00
תשובה לדרור
באמת הדרישה להלאמה המוצגת בקישור מוטעית מאוד. משק ממשלתי הוא לא יעיל, יוצר עוני ומחסור, וגם יוצר פערים חברתיים – מי שקרוב לפוליטיקאים ילקק דבש ומי שלא, אפילו חרוץ ומוכשר, יישאר עני.
אני חושש שמפגיני האוהלים מבזבזים אנרגיה בכך שאינם מגדירים מטרות ראויות ועקביות.
ציטוט
0 #13 דורון מיכלשטיין 2011-08-22 00:00
תשובה לגיא (2)
תשובה לגיא
בעיקרון אנחנו מסכימים, שכוחות שוק לפעמים מונעים קרטל ולפעמים לא. השאלה היא כמותית: איזה חלק מהמשק הלא-ממשלתי בישראל נשלט על ידי קרטל? התשובה – חלק גדול מאוד.
במתן התשובה לשאלה הנ"ל, יש לקחת בחשבון שקרטל יכול לפעול באופן סמוי. בסך הכל מדובר בתיאום עמדות שקט בין קומץ בעלי הון, המסכימים להגביל את התחרות ביניהם. זאת, כדי שיוכלו לגרוף עוד הון מבלי להתאמץ, וזאת על חשבון ציבור הצרכנים והעובדים.
בתחום הבנקאות, למשל, יוצרים הקמפיינים הפרסומיים רושם של תחרות עזה. אך למעשה כבר נחשף שהבנקים מתאמים ביניהם עמלות ולמעשה הבנקים יוצרים קרטל מאוד לא-יעיל.
אותם בעלי הון מצרפים לחגיגה גם פוליטיקאים, שכדי "לעשות לביתם" מוכרים את הציבור אותו הם אמורים לייצג. בעניין זה כדאי לראות את הסרט "שיטת השקשוקה", המראה באיזו התלהבות מפנקים הפוליטיקאים את האחים עופר וכמה הציבור משלם על כך.
תופעת זו של קרטלים המסתייעים בקשרי הון-שלטון מנוגדת לדמוקרטיה ומונעת שוק חופשי ותחרותי. מאבק ציבורי ומעורבות ממשלתית הם הכלים הקיימים לתיקון המצב.
ציטוט
0 #14 דרור 2011-08-22 00:00
כתבתם יפה מאד
לא זוכר מתי קראתי כל כך הרבה שטויות בלינק המצורף

http://maavak.org.il/maavak/?content=23

הם כל כך סותרים את מה שהם נאבקים עליו כמעט בכל הסעיפים שרשומים שם
ציטוט
0 #15 גיא ז'ידקוב 2011-08-22 00:00
תשובה לדורון (2)
דורון, אני מסכים איתך כי גם במציאות של שוק חופשי יכול להיווצר מצב של מונופוליזם. זה גם ציינתי בתגובה הראשונה שלי. מה שאני טוען, שזה ימשך זמן קצר יחסית. אבל הנקודה שאני רציתי להעביר היא זו: בגדול ישנם שני מצבים ליצירת מונופול. האחד, כאשר רק מספר קטן יחסית של מוכרים יכולים לספק מוצרים שיש להם ביקוש וכל עוד יש ביקוש גדול לאותם המוצרים ואין מוכרים אחרים שיכולים לספק אותם, אזי המחיר ישאר להיות גבוהה. המצב השני הוא, כאשר ישנם שחקנים חדשים, אבל מה, מונעים מהם להיכנס פנימה. מה שקורה למשל עם ייבוא של מוצרי חלב. הרי זה לא שהייצרנים שלנו בעצמם שומרים על גבולות המדינה, אלא המדינה, לבקשת הייצרנים, עושה את זה. אך שגם, לא באופן מוחלט, כי ההברחות והשוק השחור הן תופעות שלא פגו מן העולם הזה. שוב, כאשר מספר המוכרים גודל באופן ניכר, המחיר יורד והמונופוליזם נעלם לו.
ציטוט
0 #16 טל 2011-08-23 00:00
דרור, הם שכחו שם עוד כמה דברים
למשל, "פסטורליה ולא אסונות טבע":
- חקיקה האוסרת על רעידות אדמה.
- צונאמי יאופשר רק במקורות מים מתוקים, וראויים לשתיה (במקרים חריגים יאושר מים מלוחים ובתנאי שיותפלו תוך כדי זרימת הצונאמי).
- הרי געש ימוקמו רק באיזורים שבהם גרים בעלי ההון.

וגם כמובן "מניעת אפליה מינית וחלוקה מחדש ושוויונית של בני/בנות זוג":
- כל גבר ואשה יוכלו לבחור להם בני/בנות זוג מועדפים, בצורה שוויונית, וללא אפליה על רקע אי משיכה.
- החוק הנ"ל ייקרא חוק "דוגמנית לכל פועל".
- מלחמה נגד הקיצונים (למען השלום והאחווה כמובן) המסרבים להענות לבחירתם כבני זוג עבור אחרים.
ציטוט
הוסף תגובה