הרומנטיקה המתקתקה של המהפכה נישאת מעל הצמרות בשדרות רוטשילד, הלהט המהפכני חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. כולם מתחרים זה בזה בהתחנפות אליכם, רבים מצטרפים למצעד, שיכורים מהַעֲצָמָה הדדית של סיסמאות מלהיבות. הדרך אל המהפכה נראית סלולה מתמיד.
עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו לאחור אל כל המהפכות במאה השנים האחרונות שחרטו על דיגלן סיסמאות של "שוויון", "חלוקה צודקת של עושר", "ערבות הדדית", "הלאמת רכוש העשירים".
הביטו היטב אל המהפכות שהצליחו:
את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הנהיגו מהפכנים סוציאליסטים חדורי מוטיבציה אידיאולוגית. 70 שנים של יישום הרעיון ברוסיה ובמזרח אירופה הניבו קורבנות של עשרות מיליוני אזרחים, קריסה מוחלטת של הכלכלה, החברה והרס הסביבה – עד שהמשטר עצמו קרס ללא ירייה אחת מכובד משקלו העודף.
המהפכה הקומוניסטית של מאו צה טונג בסין הקימה קואופרטיבים לעבודה משותפת ולעזרה הדדית, הלאמת קרקעות של איכרים ובעלי אחוזות, פיקוח הדוק על כל תחומי החיים כדי להבטיח משטר חלוקה שוויוני. הערכות צנועות ביותר של קורבנות האדם שמתו ברעב עקב מחסור שנוצר במוצרי חקלאות נאמדות ב- 20 מיליון אנשים. כל תוכנית "חברתית" שיושמה בהמשך גבתה מיליוני קורבנות. מקץ שלושים שנה נזנחה האוטופיה הסוציאליסטית וסין חזרה לצמוח.
גם המהפכה של הצעיר הנצחי בדרום אמריקה – ארנסטו צ'ה גווארה הצליחה והעלתה לשלטון בקובה את ידידו פידל קסטרו – קובה התדרדרה, גבולותיה נאטמו, ותושביה כיום מהעניים בתבל. המשטר הסוציאליסטי של קובה הוציא להורג בשלוש השנים הראשונות לקיומו יותר אנשים מאשר המשטר הנאצי של היטלר בשש השנים הראשונות לקיומו.
עד לשנת 1930 הייתה ארגנטינה אחת המדינות העשירות בעולם, עתידה כ"ארצות הברית" של דרום אמריקה נראה מובטח. ב- 1946 עלה לשלטון הקולונל חואן פרון בבחירות דמוקרטיות בתמיכת ארגוני הפועלים תחת סיסמאות של "חלוקה מחדש של העושר". חואן ואשתו הפופולארית אוויטה לא הגדירו את עצמם כקומוניסטים, אלא כמנהיגי ה"דרך השלישית" שמשלבת את הטוב משני העולמות – הקומוניזם והקפיטליזם. נאמנים למצע הבחירות, הם הובילו חקיקה שחיזקה מאד את האיגודים המקצועיים. ארגנטינה הייתה ל"מדינת רווחה" עתירת קצבאות כולל חוק בונוס גורף לכל העובדים בחג המולד ("שי לחג"). המטרה הייתה "צדק חברתי" באמצעות חקיקה להעלאת שכר, תעסוקה מלאה, זכות מלאה לבריאות חינם, מענקי עידוד לתעשייה, ותוכניות בינוי ממשלתיות. פרון הלאים את שרותי הרכבות, את האוניברסיטאות ואת תעשיות התשתית (חשמל ומים). נמלי ים הולאמו ואפילו חברות ספנות. אלפי בתי ספר וגני ילדים ממשלתיים הוקמו, בתי ספר לאחיות וסמינרים למורים. מאות אלפי דירות ממשלתיות נבנו ומשכנתאות ממשלתיות חולקו ביד נדיבה. חואן פרון ירש ארגנטינה עשירה עם עודפי מטבע חוץ בבנקים, תוצאה של מסחר ער בשנות מלחמת העולם השנייה שהטיבו עם כלכלת ארגנטינה. 30 שנות חואן פרון הותירו כלכלה הרוסה ומושחתת. ארגנטינה עברה מספר סבבים של פשיטות רגל ושמיטת חובות. למרות אוצרות הטבע האדירים היא כיום מהמעניות במדינות המערב.
בישראל נפח את נשמתו הדגם הסוציאליסטי הרומנטי מכולם – הקיבוץ. מה יותר קל מלהנהיג סוציאליזם בקהילה קטנה והומוגנית של מספר מאות אנשים אינטליגנטים ובעלי מודעות אידיאולוגית גבוהה. ערבות הדדית, כולם דואגים לכולם, כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. מסתבר שהקיבוצים "פשטו את הרגל" מספר פעמים מאז הקמת התנועה הקיבוצית. הניסוי הסוציאליסטי הישראלי הסתיים סופית בקריסה יקרה. "משבר הקיבוצים" בשנות השמונים והתשעים (שאנחנו עדיין משלמים את החשבון שלו) עלה עד היום מאות אלפי שקלים לכל משפחה בישראל. ספק אם הייתה בתולדות מדינת ישראל קריסה כלכלית גדולה יותר. לקיבוצים יש אשמה לא קטנה ברמת החיים הנמוכה שלנו עד היום. חובות הקיבוצים הגיעו בשנת 1989 לכ- 12 מיליארד שקל. בערך 6 אחוזים מהתוצר השנתי של מדינת ישראל של אז. אלו הם רק "החובות האבודים" – אף אחד לא חקר את עשרות המיליארדים מכספי המדינה שהוזרמו לקיבוצים שלא באמצעות הלוואות והתאדו בניסוי הסוציאליסטי האוטופי. הנזק הכלכלי שגרמו הקיבוצים לעם ישראל ראוי למחקר אקדמי. לא נגזים אם נעריך את הנזק כגדול משמיטת חובות תיאורטית של כל ה"טייקונים" של היום גם יחד.
אם הכוונות היו טובות אז היכן ה"באג"?
כל התנועות צמחו מתוך רצון לשנות מצב קיים בו לחלק קטן מהאוכלוסייה היו "זכויות יתר" בחסות המשטר. כל התנועות רצו להיטיב עם החלק האחר. כל התנועות רצו בסך הכול להשתמש בכוחו המרכזי של השלטון כדי ליצור "חלוקה אחרת". כאן הטעות היקרה: הגדלת כוחו של השלטון המרכזי כדי שיבצע את המלאכה.
זה בדיוק מה שאתם דורשים כעת: שהממשלה תבנה דירות, שהמדינה תסבסד, שהמדינה תעניק, שהרשויות ייפקחו וששכר המינימום יעלה. אם "תנצחו", וככל שדרישותיכם יתקבלו כולן – תוכלו לצפות בתדהמה כיצד כולנו הולכים ונעשים עניים יותר אבל גם מושחתים יותר – שחיתות המונית ו"עממית". לצערי, רב הסיכוי ש"תנצחו" – הפוליטיקאים ייכנעו כי הם רוצים לחזור ולהיבחר. את כל המחאות הובילו אנשים שצעקו בחוצות הערים את הסיסמאות הקליטות ביותר ואת הפתרון האינטואיטיבי אותו חשים מהבטן: "שינוי סדר העדיפויות של החלוקה". עיצרו וחישבו: אולי הבעיה בכלל בעצם קיומה של "חלוקה" על ידי השלטון. אולי "חלוקה" על ידי השלטון הופכת בהכרח את כולם לעניים?
"חלוקה" על ידי השלטון מתבצעת תמיד על ידי הממסד הפוליטי כי אין פטנט אחר. אתם לא רוצים לשנות את השיטה – אתם בסך הכול רוצים "לשנות את סדר העדיפויות". אתם אפילו רוצים לחזק את השיטה הקיימת, אותם כללי משחק.
כן, אתם חושבים כמובן שפוליטיקאים מטעמכם יעשו עבודת "חלוקה" טובה יותר. תשכחו מזה – כך חשב גם צ'ה גווארה. דפי ליף, המהפכנית מרוטשילד, לא מוכשרת יותר מפידל קסטרו או ממזכיר קיבוץ גבעת ברנר.
מה לעשות, תחת כללי המשחק הקיימים במגרש – במחצית הזאת מובילים החרדים, ועדי העובדים הגדולים של עופר עייני, המונופולים הממשלתיים, והטייקונים המוגנים.
אולי צריך להילחם על שינוי השיטה ולהפריד את הפוליטיקאים מהכלכלה? להפסיק בהדרגה את שיטת ה"חלוקה", אולי אם כמעט אף אחד לא "יקבל", אז גם המיסים וגם המחירים יהיו נמוכים?
כדי שיהיה מה "לחלק" - מישהו צריך לייצר
כדי שממשלה תוכל "לחלק" היא צריכה קודם להחרים משאבים כלכליים באמצעות מיסים. כסף אפשר להחרים אך ורק מאנשים שיודעים להפיק תועלת כלכלית – לייצר מוצרים ושירותים שאנשים אחרים קונים מרצונם החופשי כדי להגדיל את תועלתם הם. להחרים ממי?
מקור השפע לכולנו הוא היזם, הוא שלוקח רעיון עסקי, מגייס כסף ומקים מיזם שיוצר ערך כלכלי ויוצר מקומות עבודה. היזם מייצר מוצר או מוכר שירות: הצעיר שמקים את פלאפל מוסקו ברמת גן, הירקן הבוכרי בארלוזורוב, המתפרה של הרוסייה באלנבי. גם עורך הדין שמקים משרד חדש והמתכנת שמגשים רעיון. המוכשרים שבהם יוצרים אלפי מקומות עבודה. להם אנחנו חייבים את רווחתנו – לא לשום ממשלה.
את פרי עמלם וכישרונם אתם רוצים להחרים ו"לחלק". את התרנגולת שמטילה את ביצי הזהב עבורנו. ומי לדעתכם צריך לשבת בראש שולחן ה"חלוקה"? – לא לשכוח : פוליטיקאים, כי כאמור, אין פטנט אחר.
אתם רוצים להגדיל את המיסוי על העשירים? כבר עכשיו שלושת העשירונים העליונים משלמים 90 אחוזים (מרכז המחקר של הכנסת) מכלל המיסים הישירים? ואתם חושבים שאנשים מוכשרים יסכימו שתחרימו להם "קצת יותר"? אפילו אתם תסכימו לקבל הנחה במחיר תמורת תשלום בשחור לרופא או לשרברב! או אולי אתם מציעים שהמדינה תיקח יותר הלוואות כדי לממן את הגירעון, כמו יוון ואיטליה?
כבר היינו ב"סרט" שלכם
שיטת המשטר משאת נפשכם קיימת בישראל מאז הקמתה. ואלה שאיישו את שולחן "החלוקה" תמיד דאגו "לחלק" קצת יותר לסקטור "שלהם". הם "פיקחו", "הגבילו" ו"אסרו". הם "תכננו" את החקלאות, "שמרו" על הקרקעות, בנו "שיכונים ציבוריים", "הקימו" תעשייה למקורביהם ואסרו על יבוא ללא "רישיון" (נחשו מי זכה ברישיונות היבוא?). והתוצאה לא הייתה שונה בהרבה מארגנטינה: למעלה משלושה עשורים מאז קום המדינה היינו מדינת עולם שלישי: תור של שנתיים לטלפון קווי, ערוץ טלוויזיה אחד, רדיו אחד, עיתונות מגויסת, תעשייה מוגנת ויקרה. מקרר היה מצרך מותרות ומי שהצליח לנסוע לחו"ל (לקפריסין) התגאה במגהץ אדים שהביא. במכולת היו ארבעה סוגי לחם, "מעדני החלב" היו שמנת ולבן של תנובה. דולרים קנינו בשוק השחור ובתי החולים "השוויוניים" שכנו בצריפי עץ שהשאיר הצבא הבריטי. ומה יותר טוב – חלק ניכר של התעשייה (וגם בנק הפועלים) היו בבעלות העובדים, ההסתדרות, יתר הבנקים היו בבעלות "טייקונים" עם אישור ממשלתי. קרנות הפנסיה שכספן פשוט נגנב נוהלו גם הן על ידי "נציגי העובדים". הכול קרס כמו בארגנטינה. לשם אתם רוצים להחזיר אותנו?
כן, אני שומע צעקות מהקהל "רוצים להיות כמו שבדיה ונורבגיה". אני לא בטוח שהשבדים כל כך מרוצים. מזה עשרים שנה שהם מנסים לקצץ "במדינת הרווחה" בכל הזדמנות פוליטית אפשרית. התור ל"דיור ציבורי" עתיר השחיתות נמשך 10 שנים. תירשמו בתור לדירה ציבורית בכתה ג' כדי לזכות בה כשתגיעו לאוניברסיטה. אפילו את מערכת החינוך "השוויונית" הם הפכו ל"דמוי פרטית": הורים מקבלים תלושים, איתם משלמים לבית הספר בו הם בוחרים באופן חופשי. כ- 12 אחוזים מבתי הספר כבר בבעלות פרטית מלאה; ודרך אגב, מס החברות בשבדיה קוצץ ועומד על 12 אחוז בלבד. בדנמרק התייאשו משיתוק המערכת הכלכלית שלא אפשרה פיטורי עובדים וגם שם הפכו את שוק העבודה ל"דמוי חופשי": מותר לפטר עובדים מיידית וללא פיצויים מצד המעסיק, המדינה היא שמשלמת "פיצויים". עקום אבל עובד לא רע.
גם בקיבוצים בישראל בנו, לאחר קריסתם, מערכות ניהול שמדמות "שוק חופשי": שכר לא-שווה, תשלום אישי עבור חשמל ומזון, בתים פרטיים, ביטול ה"ערבות הדדית" שנכשלה בכל מבחן ועוד.
כלומר, כדי שסוציאליזם איכשהו יתפקד צריך לעשות בו רפורמות "דמויות כלכלה חופשית"... אז למה לדמות, למה להמשיך לאחוז בקרנות המזבח הקורס? – אולי נלך על האורגינל?...
מוטי היינריך
