בגבור הרעב, לפני מספר ימים, התיישבתי בשווארמה של דבוש בכיכר רבין בתל אביב. קשה היה להתעלם מהחידוש האחרון: רובוט לחיתוך שווארמה. הנה הוא לפניכם תודות ליכולות הוידיאו של הסמארטפון:
מומחי שווארמה מחלקים את ההיסטוריה לשלוש תקופות: דור 1.00 התאפיין בעובד מיומן, מצויד בסכין ייעודית וארוכה באמצעותה חתך רצועות בשר מהגריל המסתובב. מיומנות העובד התבטאה בהשחזת הסכין, בבחירת הנתחים הצלויים כהלכה ובעובי חיתוך אופטימאלי – רצועות קצרות ולא עבות מידי. חותך שווארמה דור 2.00 היה כבר מכשיר חשמלי שמורכב מדיסק חיתוך סיבובי. בזכות הדיסק החשמלי אפשר היה לוותר על העובד בעל המיומנות לחיתוך רצועות דקות, כי החותך החשמלי כוייל כבר מראש לעובי החיתוך הנכון. דור 2.00 נחנך לפני למעלה מעשור ויש הטוענים שכבר לפני כ-20 שנה. לאחרונה פרץ לשוק רובוט לחיתוך שווארמה דור 3.00. כאן כבר לא צריך כלל עובד חיתוך. הרובוט בעזרת חיישניו, בוחר לחתוך רק חלקי בשר הצלויים היטב, מדלג על בשר שטרם הגיע לדרגת הצלייה הראויה וחותך באורך ובעומק האופטימאליים. הרובוט מבצע את העבודה מהר, אינו מתעייף ולא יוצא להפסקת סיגריה. העובד מיותר.
מפתחי הרובוט ראו לנגד עיניהם את שוק השווארמה העולמי במדינות המפותחות בהן שכר העבודה גבוה מספיק. הם מוכרים לבעלי המסעדות מוצר שמגדיל את תועלתם, את שורת הרווח של בעל המסעדה. עלות הרובוט, כולל הוצאות התחזוקה, נמוכים כנראה מעלות העסקת עובד (נתעלם מלקוחות שהם פריקים של חידושים – "מאמצים מוקדמים של חידושים"). בשלב הבא, כאשר הרובוט יהיה נחלת מסעדות רבות – התחרות תעשה את שלה ומחירי השווארמה ירדו, בזכות הרובוטים, לרווחת קהל חובבי השווארמה (בהנחה שיתר מרכיבי המחיר לא ישתנו). שולי הרווח של בעלי המסעדות יטה להישחק עקב התחרות – עד שיתאים את עצמו לרווח המקובל בענף בהתאם להשפעת רכיבים אחרים כגון מיקום, איכות, שירות, תחרות מקומית ועוד. וכמובן – בהנחה שהעירייה אינה מתערבת באמצעות מנגנון "רישוי עסקים" ופקידיה אינם מחליטים ש"אזור זה רווי במסעדות בשריות"...
ייתכן שעובד אחד או שניים במסעדה פוטרו ויאלצו לחפש מקום עבודה אחר, ייתכן שתפוקת המסעדה עלתה והעובד המיותר שובץ לתפקיד אחר. לעומת זאת, התווספו למשק מקומות עבודה בתעשיית הרובוטים. הביקוש לעובדי טכנולוגיה עילית עלה והתווסף מוצר ייצוא נוסף למשק הישראלי שתורם את חלקו להעלאת רמת החיים של תושבי המדינה.
אבל ייתכן מצב שהרובוט שובץ בעסק מסיבה שונה לחלוטין. מדובר בתסריט כלכלי אחר בו עדיין לא משתלם להשקיע באוטומציה ובכל זאת בעל העסק נאלץ להשקיע. ייתכן שדרגת התפתחות המשק טרם הגיעה לרמה שכדאי להחליף עובד אנושי ברובוט. כלומר, עדיין זול יותר להעסיק עובד אנושי כי הטכנולוגיה עדיין יקרה ומתאימה אולי לשווארמה בשוויץ בה רמת החיים ושכר העבודה גבוהים בהרבה מאשר בישראל. ובכן, מדוע שבעל המסעדה ינהג בטיפשות ויחליף עובד זול במכונה יקרה? כאשר פעולה נראית לכאורה חסרת הגיון כלכלי חפשו תמיד היכן הממשלה בתמונה...
בתסריט האחר, הממשלה מחליטה להיטיב עם העובדים ולהעלות את שכר המינימום ל- 6,000 שקל. עכשיו כבר לא כדאי להעסיק עובד שתפוקתו נמוכה משכר המינימום כי מפסידים עליו. עכשיו ייאלץ המעסיק לפטר כל עובד שתפוקתו נמוכה מ- 6,000 ₪ לחודש (לדוגמה, נניח שמעסיקים שם עובד בעל מוגבלות פיזית או שכלית ושני הצדדים היו מרוצים בשכר של 4,000 ₪ לחודש). הואיל ולא כדאי להמשיך ולהעסיק עובד זה (בעל מוגבלות פיזית) – המעסיק ייאלץ להחליפו בעובד מיומן מאד שתפוקתו גבוהה משכר המינימום החדש – 6,000 ₪, או ברובוט שווארמה. בדוגמה זאת, העלאת שכר המינימום הפכה את הרובוט היקר לכדאי. אם זה המקרה, אז אימוץ הטכנולוגיה בטרם עת רק יגרום לעליית מחיר השווארמה כי עלות הרובוט ותחזוקתו גבוהים מעלות העובד שלפני העלאת שכר המינימום.
התכוונתי בסך הכול לספר על רובוט "מגניב"...
מוטי היינריך