שבת, 02 אפריל 2011 00:00

שכר הבכירים - "שייקחו כמה שהם רוצים"

כל עוד העסק מתנהל בשקיפות והמשקיעים יודעים כמה המנהלים מקבלים – "שייקחו כמה שהם רוצים". וכי מה יעשה דירקטוריון החברה עם הכסף שייחסך משכר המנהל? מהו "שכר מופרז" ובאיזה סקטור באמת משלמים שכר מופרז.

חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' ישראל אומן רואיין לאחרונה בעיתון הכלכלי של ידיעות אחרונות ("כלכליסט"). אומן, חסיד הכלכלה החופשית, מסביר מדוע שכר המנהלים הוא עניינה של החברה העסקית ובעלי מניותיה. כל עוד העסק מתנהל בשקיפות והמשקיעים יודעים כמה המנהלים מקבלים – "שייקחו כמה שהם רוצים". 

אנחנו מסכימים עמו. אם נראה לכם שמנכ"ל פרוטארום או מנכ"ל אל-על קיבלו משכורת גבוהה מידי שמהווה אחוז נכבד מהרווח הנקי של החברה ואתם כבעלי מניות עלולים להיפגע – מכרו את המניות שבידכם – אף אחד לא כופה עליכם להמשיך ולהשקיע במניות חברות אלה. אתם גם יכולים להגיע לאסיפת בעלי המניות ולהשמיע קולכם. אתם רשאים לפנות לבית המשפט ולתבוע דירקטורים, אם תצטיידו בהוכחות, שההחלטה על שכר המנכ"ל נבעה משיקולים זרים שאינם לטובת החברה. 

החלטה להגביל בחוק את שכר הבכירים משמעותה הוראה ממשלתית כיצד לחלק את רווחי החברה: כמה לשלם למנהל וכמה לחלק כדיבידנדים לבעלי המניות. וכי מה יעשה דירקטוריון החברה עם הכסף שייחסך משכר המנהל? – סביר ביותר שיימשך כדיבידנדים, או שיישאר בחברה, ויגדיל את ערך המניות. (לצורך העניין נגדיר "רווח" כעודף הכנסות על הוצאות לפני תשלום שכר למנהל).

האם השכר מופרז?

בעסק פרטי, גובה שכר המנהל נקבע במו"מ חופשי בין המנהל לבין בעלי המניות. למנהלים אין ועד עובדים, אין "הסכמים קיבוציים" או "הסדרים ענפיים" ואין "דרוג אחיד לשכר" – לכן, שכר המנהל נובע מהסכמה מלאה מרצון בין שני צדדים חופשיים. מנהלים זוכים לתגמול גבוה בדרך כלל עבור כישורי ההנהגה והניהול שלהם – עבור התועלת שהם מפיקים לבעלי המניות ולבעלי השליטה בחברה. 

ככל שהסביבה העסקית סובלת יותר מרגולציה ממשלתית, או מעורבת בקשרים מסחריים עם הממשלה (מכירה של מוצרים ושירותים לגופים ממשלתיים) גובר הצורך במנהלים עם כישורים מסוג אחר. אלה הם כישורים שסמויים מהעין. מנהל שיכול "לסגור עניין" עם שר או עם רגולטור או להכריע גורלו של מכרז ממשלתי – "שווה זהב" לחברה. 

במדינת ישראל הסוציאל-דמוקרטית, לא מן הנמנע שחלק גדול מהחברות זקוקות למנהלים שיודעים "לסגור עניין". למתבונן מבחוץ, כמו כותבי הטורים בעיתונות הכלכלית אין מושג קלוש על התועלת שהביא, או שאמור היה להביא, המנהל המתוגמל. גם אם החברה הפסידה השנה – ייתכן שהמנהל מנע הפסד גדול עוד יותר. בשום עיתון לא תופיע הידיעה שלמנהל החברה האפור, קשרים מעולים עם "הממונה על משהו" ברשות להגבלים עסקיים – קשר שמנע קבלת החלטה שעלולה הייתה לגרום לחברה לנזק של 50 מיליון שקל בשנה. המנהל "סגר עניין" ומנע את הנזק ולכן בעל השליטה לחץ על הדירקטוריון לשלם לו שכר של 12 מיליון שקל לשנה. "שכר מופרז" ששווה כל שקל. 

משתמע מכך, שהאידיאולוגיה הסוציאליסטית ששלי יחימוביץ' ועמיתיה מקדמים, אידיאולוגיה שמצדדת במעורבות ממשלתית עמוקה בכלכלה ובחברה, ולפיכך בתלות גוברת של שורת הרווח בהחלטות של השלטון – היא כנראה גורם משמעותי ל"שכר המופרז" המשולם למנהלים בעלי "כישורים סמויים". 

הוצאות השכר דינם כמו כל הוצאה אחרת של העסק. חברה יכולה לטעות ולהשקיע הון עתק ומופרז בבניין הנהלה מפואר, להפריז בהשקעה במחקר כושל או בהוצאות שכר מופרזות. מספר האפשרויות לבזבוז כספי עסק גדול מאד. הקצאה שגויה של משאבים תפגע בכושר התחרות של מוצרי החברה. מוצרי המתחרים היעילים והאיכותיים ידחקו את החברה מהשוק וכך יקרבו את סופה. בעלי המניות יחושו זאת בשווי מניותיהם. החברה קונה את שירותיו של המנהל בדיוק כמו שהיא קונה את שירותי המהנדס או הנהג. אם חברה משלמת שכר עתק למנהל – כנראה שאותו מנהל נותן לחברה תמורה עבור שכרו. אם שכר המנהל מהווה אחוז משמעותי ו"מופרז" מרווחי החברה – בעלי המניות חשים זאת בכיסם כי הם זוכים לדיבידנדים מופחתים. הסכמתם לתשלום שכר גבוה למנהל, שמתבטאת בהמשך אחזקתם במניות, מעידה כי התמורה שהם מקבלים משרותיו של המנהל נאותה להערכתם. אינה מופרזת.

הטענה שדעתם של בעלי מניות המיעוט בטלה לעומת חלקם של בעלי השליטה ולכן צריך "להגן עליהם בחקיקה" אינה סבירה. הם מחזיקים, אפילו במניה בודדת, מרצונם וללא כפיה ומשתמע מכך שהם סומכים על בעלי השליטה שיפיקו עבורם רווחים ובוטחים בשיקול דעתו. 

אם אנחנו כלקוחות החברה מרוצים ממחיר כרטיס הטיסה של אל-על, מהשירות ומהאבטחה – לא אכפת לנו כמה המנכ"ל מרוויח או כמה דיבידנדים משלמת החברה לבעלי המניות. ואם לא נהיה מרוצים משרותי אל-על, נעבור אולי לטוס באייר-פרנס. אותנו מעניין המוצר של החברה ואילו שכר המנכ"ל הוא "בעיה" של בעלי המניות. 

למרות שבעלי המניות ובעלי השליטה רשאים להקטין כרצונם את שכר המנכ"ל ולחלק את ההפחתה ביניהם כדיבידנד הם מחליטים להעניק לו שכר עתק, ועל חשבונם. מנהל מוצלח מעצים בכישרונו את החברה והתחרות בין החברות על גיוס מנהלים מוכשרים קובעת לחלקם שכר גבוה מאד.

משכורת היא המחיר עבור שירותי עבודה שמוכר העובד למעסיק. בתנאי כלכלה חופשית ותחרותית, אם שני הצדדים הגיעו להסכמה, ללא כפיה (גם לא של ממשלה), הרי ששני הצדדים מפיקים תועלת מההסכמה ביניהם, להערכתם – מצבם לאחר ההסכמה יוטב. לכן, בכלכלה תחרותית אין "שכר מופרז" כמו שאין "מחיר מופרז" למוצר. 

כך הם פני הדברים במדינה שכלכלתה מבוססת על כלכלת שוק קפיטליסטית ותחרותית.

...אבל חלק מהחברות הגדולות מובטחות ומוגנות מפשיטת רגל על חשבון הציבור

אמת. חלק מהחברות לא חשופות לתחרות מלאה ונתמכות על ידי הממשלה באמצעות זיכיונות, הגנות מכס וחסמי תחרות אחרים – כולם על חשבון ירידה ברמת החיים של הציבור. חלקן אפילו זוכה להגנה (לא רשמית) מפני פשיטת רגל, ולכן אינן חוששות מלהסתכן ביודען כי ב"יום הדין" הממשלה "תחלץ" אותן – שוב על חשבון הציבור. הלינק הוא תזכורת למי ששכח שהנושא עמד על סדר היום לא מזמן. 

אבל גם אם יוגבל שכר המנהלים באותו סקטור עסקי מועדף ומוגן – לציבור לא תצמח שום תועלת מהמגבלות. אם שכר המנהלים יוקטן בחקיקה, לאן יזרמו מיליוני השקלים "היתומים"? אין כלל ספק שהדירקטוריון יחלק אותו כדיבידנדים לבעלי המניות (והמנהל יהיה ביניהם... במסגרת אחזקתו במניות כתמריץ להצלחה). חוק להגבלת שכר הבכירים הוא למעשה חוק להגדלת הדיבידנדים. גם לעובדים הזוטרים בחברה לא תצמח תועלת – אפילו ח"כ דב חנין, אינו מציע לחלק לעובדים הזוטרים את מיליוני השקלים שיקוצצו משכר המנהל.

בסקטור "החצי עסקי", זה שמוגן על ידי המדינה – גם רווחי בעלי המניות, ולא רק שכר המנהלים, מופקים בחלקם בעזרת כפייה ממשלתית על הציבור. הבנקים, לדוגמה, יכולים להרשות לעצמם לקחת סיכונים גבוהים, לחלק שכר גבוה ודיבידנדים. אין בנק שחושש מפשיטת רגל ושום קמפיין פרסומת של בנק אינו מציין בגאווה את "איתנותו הפיננסית של הבנק" – זה לא מעניין, כי כולם מוגנים באופן סמוי ובעת צרה כולנו "נציל" את הבנק הכושל. אותו היגיון שדורש להגביל את שכר הבכירים בסקטור חצי-עסקי זה – מחייב גם להגביל את גובה הדיבידנדים לבעלי המניות – כלומר, להעביר את ההחלטות הניהוליות בסקטור זה לאלי ישי, לשלי יחימוביץ' ולכרמל שמאע. עיוות גורר עיוות אחר. את גובה עמלות הבנקים הם כבר קובעים... 

צודקים הטוענים שחלק נכבד מחברות הענק "גדולות מידי ליפול" ולכן שכר המנהל עלול לפגוע בציבור כולו. אבל כאמור, הגבלת שכר המנהלים אפילו בסקטור עסקי זה לא תשפר במאומה את הסיכון הסמוי של הציבור. הפיתרון לסקטור זה טמון בביטול מוחלט של ההגנה הממשלתית – שלא יהיו חברות שמוגנות בכפיה על ידי משלם המיסים. 

השיקול ה"חברתי"

אפילו ח"כ דב חנין הקומוניסט אינו מציע הלאמה של הכסף שייחסך מהקטנת התשלום "המופרז" למנהלים, אלא מבקש להורות לחברה: "שנו את חלוקת הרווחים של החברה ושלמו פחות למנהל". המדינה (בינתיים) אינה מתערבת בשאלה מה על החברה לעשות בכסף שייחסך משכרו "המופרז" של המנהל. 

מהחוק המוצע משתמע שחלק ניכר מאנשי העסקים הממולחים והמוכשרים בישראל פשוט "זורקים כסף" והמחוקק נרתם "לעזור" להם, להגן על בעלי שליטה "חסרי ישע": האחים עופר בעלי השליטה בכימיקלים לישראל משלמים למנכ"ל עקיבא מוזס 20 מיליון שקל בשנה כי נמאס להם מהכסף? דדי בורוביץ' בעל השליטה באל-על, הידוע כאיש עסקים קשוח, משלם למנכ"ל החברה אליעזר שקדי 17 מיליון שקל לשנה בגלל נדיבות יתר? אילן בן דב בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר תמך בתשלום 17 מיליון שקל לשנה למנכ"ל החברה לשעבר דוד אבנר בגלל טוב לב קיצוני? החוק מניח שבעלי המניות בחברות, ובייחוד הטייקונים שביניהם, מאוהבים פחות בכסף מהמנהל ומוותרים בקלות נדיבה מידי על כסף כבד לטובת השכר למנהל ממונה. החוק מניח שבעלי המניות טועים בשיקוליהם ולכן צריך "להגביל" אותם – שלא יזיקו לעצמם. 

אם השתכנענו שלציבור הרחב או למדינה לא תצמח שום תועלת מהקטנת שכר המנהלים, אז כנראה נותר רק הנימוק ה"חברתי" שנשען על סיסמאות כגון "פערים" "אי שוויון", ו"הגדלת השסע בעם". 

אולי נבדוק בכמה מנהלים בכלל מדובר? כלפי כמה "מנהלים" מפנים את חיצי האידיאולוגיה או הקנאה הפשוטה? 

1144

חיצי הזעם של העיתונות הכלכלית מופנים אל עבר כ- 187 מנהלים בישראל. 

איפה כן נמצא השכר המופרז?

אין דרך לקבוע מי מבין אותם 187 מנהלים בכירים מקבל "שכר מופרז" או מי מבין 2,400 המנהלים ה"פחות בכירים" שבתחתית הטבלה. אין ספק שאילו החברות שברשימה היו חשופות לתחרות אמיתית ללא "רישיונות", "היתרים", "זיכיונות" ו"הסדרה ממשלתית" באמצעות חקיקה מגוננת – לחץ התחרות היה מאלץ חברות לקצץ גם ב"שכר מופרז" אם הוא באמת מופרז. בייחוד אם חוקה (שאיננה), או מנגנון של משאלי עם (שלא קיים) לא היו מאפשרים "סיוע" לעסקים בקשיים על חשבון משלם המיסים.

יש סקטור אחד שמשלם בוודאות שכר מופרז. מדובר בסקטור הגדול ביותר במשק – הסקטור הציבורי. כאן אין כלל תחרות, השכר נכפה בכוח על משלם המיסים, כאן הנזק אמיתי ומוחשי. מדובר בעשרות אלפי משרות, מתוך כ- 900 אלף עובדי המגזר הציבורי. מדובר באלה שנהנים ממשכורת חודשית שעלותה למעסיק (הממשלה) היא בין 20 אלף שקל לבין 70 אלף שקל לחודש. מדובר בחברת החשמל ומקורות, נמלים ושדות תעופה, אוניברסיטאות ומערכת הבריאות, מועצות דתיות ורשויות מקומיות, עמותות ומשרדי ממשלה ואפילו המצילים הוותיקים על שפת הים... על חלק ממשרות אלה אפשר היה לוותר כבר מחר בבוקר מבלי שאיש יחוש בחסרונן. אם איוש המשרות היה מתבצע במכרזים פתוחים לכל היינו יכולים לאייש אותן ברבע מחיר. כאן מדובר בכסף גדול באמת ובאובדן תפוקה למשק בגלל העסקת אנשים מוכשרים במשרות מיותרות – אובדן תפוקה שכנראה גדול יותר מזה שמכונה "השתתפות נמוכה בשוק העבודה של חרדים וערבים". כסף שיוצא כולו מכיסו של האזרח באמצעות מיסוי ושמייקר את החיים בישראל. 

אבל סקטור זה מוגן על ידי חוקי עבודה "מתקדמים" ועל ידי הדמגוגים שמגנים על "זכויות העובדים". נציגי הסקטור הזה אינם זקוקים לקשרי "הון-שלטון" כי הם בעצם בשלטון. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 06:46
תגובות  
0 #1 focus 2011-04-02 00:00
האנלוגיה הנכונה יותר
היא לחוק שקובע שוועד הבית רשאי להפקיע לך חדר בדירה.
אם זה לא מוצא חן בעיניך שהפקיעו לך חדר, אל תקנה דירה נוספת באותו בניין.
וכמובן שאתה רשאי למכור את הדירה (או מה שנשאר ממנה) למישהו אחר.

עכשיו, נכון שוועד הבית נבחר על ידי רוב בעלי הדירות, אבל מי שמתנגד לעריצות הרוב במדינה צריך גם להתנגד לעריצות בעל השליטה.

יש לזכור שחוק החברות במתכונתו הנוכחית אינו הסכם מרצון בין שני צדדים, ממש כמו שחוק הגנת הדייר אינו הסכם מרצון בין בעל הדירה לדייר.
ציטוט
0 #2 focus 2011-04-02 00:00
האנלוגיה לכרטיס טיסה
נכונה אולי כאשר מדובר בקרן נאמנות שהמשקיעים יכולים לפדות ממנה את כספם ו"לייבש" אותה.
כך שמנהל הקרן חייב להשביע את רצון המשקיעים אם הוא רוצה להמשיך לנהל את כספם.

בעלי המניות, לעומת זאת, יכולים להעביר את המניות מאחד לשני אך אינם יכולים לפדות אותן ו"לייבש" את החברה.
כך שהחברה לא ממש מושפעת מכך ש49% מבעלי המניות לא מרוצים.
(אם החברה מעוניינת לגייס כסף נוסף יש לה ערוצים נוספים מלבד הנפקת מניות נוספות למשקיעים).
ציטוט
0 #3 focus 2011-04-02 00:00
הצבעה דרך תוכנות המסחר
הופכת את התיקון המוצע בתגובה 3 לפרקטי וישים. קל וזול יותר לקיים הצבעה וירטואלית מאשר לכנס אסיפה על כל שטות.
וגם קל יותר למשקיע להשתתף בהצבעות של חברות רבות דרך תוכנת המסחר מאשר לבוא פיזית לאסיפות.
ציטוט
0 #4 אבי 2011-04-02 00:00
מאמר מרתק.
יישר כח!
ציטוט
0 #5 focus 2011-04-02 00:00
תיקון אפשרי לעיוות שיוצר השרשור
כפי שתיארתי בתגובה הקודמת, שרשור יוצר חוסר התאמה בין זכויות הצבעה וזכויות הון.
ניתן לתקן זאת ע"י שינוי חוקי ההצבעה, באופן הבא:
אם חברה א מחזיקה 50% מחברה ב, אז משקיע שמחזיק 10% מהמניות של חברה א רשאי להצביע באסיפה של חברה ב, ומשקל הצבעתו 5%.
(10% כפול 50%).

הערה כללית: אילו היתה תחרות חופשית על פתיחת בורסות וניסוח חוקי התאגדות חברה ציבורית - יתכן שהשוק היה מוצא פתרון לבעיה.
אבל זה לא המצב.

יש מערכת חוקים *מסויימת* והיא נקבעת מלמעלה ולא מתוך הסכמה מרצון בין שני צדדים.
ולכן הניסיון להגן על המערכת הכוחנית שנכפית מלמעלה בתואנה של שוק חופשי נראה לי שגוי.

(אפשר לטעון שהחוקים הקיימים הם טובים כפי שהם או טובים יותר מהתיקון המוצע - אבל דרוש נימוק שונה מ"שוק חופשי").
ציטוט
0 #6 י' 2011-04-02 00:00
כמדומני שרבים מהמנהלים הם "חברים"
ולא כאלו שבעלי כישרון ראוי וכד'


כתבת מעניין. נהנתי
ציטוט
0 #7 focus 2011-04-02 00:00
שרשור יוצר חוסר התאמה
בין זכויות הצבעה ובין זכויות הון.
למשל: חברה א שולטת בחברה ב ששולטת בחברה ג.
נוצר מצב בו בעל השליטה בחברה א זכאי לחלק קטן מאוד מהדיבידנדים של חברה ג אך בכל זאת קובע את החלטותיה ב-100%.

וכך יוצא שבעל השליטה בחברה א משלם למנהלים של חברה ג על חשבון הדיבידנדים של אחרים ולא שלו.
ציטוט
0 #8 אליהו, חיפה 2011-04-03 00:00
ההנחות אכן מוטעית - אבל מצידך
בונוס גדול של מנהלים לא אמור "לתגמל הצלחה" - הוא אמור ליצור נאמנות.
מנהל מוצלח שהביא את החברה להצלחות משמעותיות יכול לבחור:
1. להנות מפירות ההצלחה ולעבור לחברה אחרת, שם הוא יוערך בהתאם לקורות חייו: הצלחותיו המשמעותיות עד כה.
2. להישאר בחברה הנוכחית, תוך סכנה שירידה בביצועי החברה בעתיד תוריד משמעותית את יכולתו להשיג עבודה רווחית אחרת.
סיכון זה אינו פרופורציונלי - קריירה מזהירה עם ביצועים נהדרים יכולה להיגדע בעיקבות שנה גרועה שגוררת אחריה פיטורים.

לכן מנהלים מוצלחים מקבלים תגמול משמעותי - בהתאם לסיכון שהם נוטלים.
תגמול זה אכן עובד - מנהל שקיבל בונוסים משמעותיים לא ימהר "למנף" את הצלחתו כדי לקבל שכר גבוה יותר בחברה אחרת, במיוחד היות ובהרבה מקרים הבונוסים אינם במזומן אלא באופציות או מניות מוקפאות.


כפי שציינת - במקרים של "דילמת האסיר" לעיתים החלטה אובייקטיבית עדיפה על רצף החלטות אינטרסנטיות.
ניתן לתהות, מיהו אותו גורם "אובייקטיבי" שיחליט עבור החברה איך להתנהל. האם קיים בכלל גורם כזה?
לעיתים גורם זה אמנם קיים - אבל הטיעון של קו ישר הוא שלרוב לא.


כל הטיעון מבוסס על מידע חלקי. בזמן שהסוציאליסטים מנסים "למכור" לנו שכל החיים הם מאבקי כוח ומלחמת מעמדות, המציאות מאוד שונה:
יש מעט מאוד מקרים של "משחקי סכום אפס" בין זוג אסירים הנאבקים זה בזה לעומת רוב מוחץ שבו שיתוף פעולה מגדיל את העוגה ומאבקים מקטינים אותה.
זה בדיוק הלקח מדילמת האסור - משחק חד-פעמי אמנם יתגמל חוסר שיתוף פעולה, אבל משחק ממושך מתגמל שיתוף פעולה.

חברה שהעובדים שלה משפיעים משמעותית על התפוקה נותנת בונוסים - או שיעילותם תרד.
חברה שהעובדים שלה יעילים ומבוקשים תיתן העלאות משכורת - או שהם יעזבו ותפוקתה תרד.
מצד שני - לחברה שלא תינזק מתחלופה משמעותית של עובדים או מפיטורים - אין מה להרוויח מהעלאת משכורות או מתן בונוסים.
מכאן - חברות בכלכלה חופשית כבר פועלות לפי עקרונות תורת המשחקים - ויש מעט מאוד מה "לתקן" בהן בתחום.

לכן גם המומחים לתורת המשחקים הם תומכים גדולים של השוק החופשי.
ציטוט
0 #9 יפתח 2011-04-03 00:00
הנחת בסיס מוטעית

אבל רק רציתי לתקן טעות שמקובעת באינטואיציה שלנו - בונוס גדול (תלוי ביצועים) לא גורם לביצועים טובים יותר. נכון, זה נשמע מנוגד להגיון, אבל מחקרים רבים מראים שאכן זה כך. כאשר מדובר בעבודה פיזית "שחורה" אז קיים מתאם גבוה בין בונוס תלוי ביצועים לביצועים שמתקבלים, אבל בעבודה שדורשת חשיבה לא רק שאין מתאם חיובי, בד"כ יש מתאם שלילי! ככל שהבונוס גדול יותר אנשים מתפקדים מנטלית גרוע יותר. למעשה כבר עדיף לתת משכורת גבוהה ללא תלות בביצועים ולהמנע מהנזק שגורם הבונוס.

כמו כן, רציתי להביע עמדה נגד ה"חופש" שאנשים באתר מקדשים. חופש הוא דבר מעולה וראוי, אבל לא *תמיד* אופטמלי, לא *תמיד* מביא למצבים טובים אפילו את אלו שמבצעים את הבחירות. דוגמה אולטמטיבית מתורת המשחקים הוא דילמת האסיר המפורסמת, שם אם היו מונעים חופש בחירה מהאסירים (ומכריחים אותם לבחור לטובת הכלל) אז הטובה של האסירים עצמם הייתה משתפרת. מוסר ההשכל (אחד מיני רבים) שניתן ללמוד מדילמת האסיר היא שלפעמים ראוי לקבל עריצות מאשר לתת חופש בחירה, לטובת הכלל ואפילו לטובתך ממש. אבל כידוע שלילת חופש היא לא תמיד נעשית בצורה אופטימלית גם כן ולכן ראוי לחשוב שבעתיים אם היא נחוצה וכמה נזק היא מונעת.

לצורך העניין המדובר, אני לא בטוח שהמצב כל כך גרוע שדרוש התערבות חיצונית, אבל אין לי ספק שחברות שהיו מנתבות את בונוס הביצועים לעובדים ה"שחורים" במקום למנהלים היו מתפקדות הרבה יותר טוב.
ציטוט
0 #10 אאא 2011-04-03 00:00
2 הערות נוספות
1) ישראל ? סוציאל דמוקרטית ? במדינות כאלה אין הלאמות בסגנון צ'אבז.ישראל לא סוציאל ובטח ובטח לא דמוקרטית.מדינה קומוניסטית המבוססת על הזרם המנשביקי הלא אלים.
2)שכר במגזר הציבורי הוא לא רלוונטי.מה שצריך לקבל התייחסות זו העלות למעביד.התלוש של שכיר במגזר הציבורי מורכב מאד וכולל עשרות תוספות שונות ומשונות שלא נכללות בשכר אבל שוות המון כסף.אם אתה מקבל משכנתא בריבית של 2 אחוזים במקום 7 אחוזים,זו חתיכת הטבה.וזו רק דוגמא.ימי הבראה בתעריף גבוה יותר,העדר תקרה של ימי חופש,היכולת לקבל במזומן את צבירת ימי המחלה.......
ציטוט
0 #11 אאא 2011-04-03 00:00
עוד דבר
אם הציבור רוצה שחברה תעשה משהו הוא לא צריך לפנות לבית המחוקקים כדי שיחוקק שטויות.הוא פשוט צריך להחרים את החברה ולא לרכוש את מוצריה.
החרדים הבינו את זה הכי טוב.
חקיקה פרושה להכניס את מערכת המשפט לקרביים של חברות וזה רק עושה נזק.גם למערכת המשפט וגם לחברות.לציבור יש שוט משלו כלפי כל החברות האלה וברצותו יוכל לאלץ אותן לעשות כל שירצה.
חרם צרכנים הוא מכשיר ענישה מאד מאד אפקטיבי.
ציטוט
0 #12 אאא 2011-04-03 00:00
מסכים עם הצורך בהתערבות חיצונית
אבל זה לא מונע שאלות מהותיות :

האם באמת האנשים האלה ראויים לסכומים כאלה ? הרי אם תפטר את כולם,הפירמות לא יפסידו פחות,וסביר להניח שירוויחו משמעותית יותר בשל החיסכון בשכר.

לרובם יש הסדר תקבול המבוסס על מענקים או בונוסים ע"פ הרווחיות.נניח שהחברה מרוויחה 100 מליון,הם מקבלים מליון בונוס.אבל נניח שאותה חברה תפסיד מאה מליון,האם הם ישלמו מכיסם לחברה מליון ?
אי אפשר להיות שותף לרווחים אבל שכיר לצורך הפסדים.מאחר והם לא משתתפים בהפסדים הם לא צריכים לקבל שקל אחד על רווחיות החברה.
ציטוט
0 #13 אליהו, חיפה 2011-04-03 00:00
טעות בנושא תגובת הבעלים
התגובה שלהם לא מצטמצמת ל - "לא רוצים - לכו הביתה".
בחברה שעבדתי בה, שכבת הניהול הייתה בעייתי - הרבה היו קרובי משפחה, וחלקם היו ממש גרועים.
אבל לחברה היו הצלחות - כי העובדים וחלק מהמוצרים היו טובים.

בעל מניות אחד הבין את זה - אסף חתימות מבעלי המניות, קנה עוד קצת מניות - והשיג את השליטה בחברה.
תוך שנה רוב המנהלים מצאו את עצמם בבית או במשרות לא-ניהוליות - בלי מצנחי זהב.

כל זה כי המנהלים החדשים נבחרו רק על סמך ביצועי עבר מוצלחים - ואלו שנכשלו גם לא נשארו בה מספיק זמן לקלקל.

חלק מהמנהלים החדשים מקבלים גם הם משכורת גבוה - אלו שבעלי המניות מרוצים מהם.


לכן צודקת המדינה כשהיא מנסה לפתור את סבך "חברות הפירמידה". חברות אלו יוצרות מצב שבו בעל מניות מיעוט משיג שליטה באופן שלא מייצג את כמות ההשקעה שלו במניות החברה.

מבנה זה מונע מבעלי מניות מיעוט את האפשרות "להשתלט" על החברה כדי לתקן עיוותים בעזרת כוחות השוק.
ציטוט
0 #14 אאא 2011-04-04 00:00
אליהו החביב ותרגילי הרטוריקה שלו
אם החברה מצליחה,אז זה "פירות הצלחתו של המנכ"ל " אבל אם היא מייצרת ביצועים גרועים אז "ביצועי החברה ירדו".
הצלחה זה בגלל המנכ"ל אבל כישלון זה כמו אסון טבע.זה פשוט קורה.נכון אדון אליהו ?

רוב המנכ"לים לא כאלה חיוניים וכמו שאמרתי אם תפטר את כולם תגלה שלא קרה לביצועי החברה שום דבר.
פה ושם יש חריגים כמו סטיב ג'ובס אבל זה ממש ממש ממש חריג.
מי שמשלם את מחיר הכישלון הם בעיקר העובדים שמפוטרים ומי שנהנה
זה בעיקר המנהלים.
העולם איננו מקום צודק ואין לי בעיה עם זה,רק אל תבוא ותמציא הצדקות מוסריות לתופעה שהיא פשוט חזירות.
גם חמדנות צריכה להיות במידה.

מנכ"ל טוב אמור לייצר ביצועים טובים גם בשנים לא קלות.אחרת,זה כמו מתאגרף שמביס רק יריבים מצחיקים
אבל בקורות החיים המרשימות שלו יש רקורד נצחונות של 72:0.
ציטוט
0 #15 יפתח 2011-04-05 00:00
המשך דיון תורת המשחקים
שימוש בתורת המשחקים כדי לתרץ שוק חופשי הוא קלוקל מכמה סיבות.
1. הקשר בין תורת המשחקים למציאות קלוש עד לא קיים בהרבה מקרים. אנשים פשוט לא רציונליים ולא מחשבים את כל האופציות גם אם המידע גלוי. יש המון דוגמאות שתורת המשחקים חוזה משהו אחד ומשהו אחר לחלוטין קורה בפועל.
2. תורת המשחקים מבטיחה התכנסות לשיווי משקל נאש (אם קיים) ולא מבטיחה תועלת מקסימלית (לא לאדם הפרטי ובטח לא לחברה כולה). יש המון דוגמאות בהן נפילה חופשית לשיווי משקל מוביל לאסון או לפחות לביזבוז גדול. במקרים כאלה מומלץ להוסיף אילוצים שישנו את השיווי משקל.

לדוגמה, בסביבה מסויימת אנשים לובשים חליפות יקרות כדי לעשות רושם. מי שלובש חליפה זולה לא יכובד ולא יקודם בעבודה. השיווי המשקל הוא שכל העובדים משלמים אלפי דולרים בשביל חליפה יקרות - והיחידים שנהנים הם יצרני החליפות כי העובדים עצמם נשארו ב"תיקו" יחסי (כולם לבושים יפה באותה מידה). אם היה כוח חיצוני שמכריח אותם ללבוש בגדים זולים יותר כל העובדים היו נהנים מכך - התיקו היה נשמר והם היו חוסכים אלפי דולרים.

לצורך העניין, גם אם נקבל את ההנחה שלך שהכסף למנהלים מתקבל משיקולים הגיוניים לטובת בעלי המניות (ואני בכלל לא בטוח שכך הדבר) אז באופן דומה לחליפות, כל בעלי המניות יהנו מאוד אם יהיה כוח חיצוני (למשל חקיקה) שתגביל את השכר.
ציטוט
0 #16 יוסף אהרונסון 2011-04-05 00:00
שכר מנהלים
גם לפני עשרים , שלושים שנה היתה סביבה עסקית ורגולטורית דומה ואף מנהל לא העיז לקחת
ולקבל "משכורות" עתק כאלו. מדוע
אינך מתייחס לעובדה העיקרית שהשתנתה: הפרטת קופות -הגמל
וקרנות -הפנסיה, והקלת הרגולציה
עליהן שהביאה להשקעות כושלות,
הוצאות ושכר מנופחים וגו ? האם
באמת אתה חושב שמצב בו אנשים שבחיים שלהם לא השקיעו,
יזמו סכנו, מקבלים פי מאה מעובדיהם הוא מסר ונורמה טובה ללציבור? האינך שוכח כי שכר המנהלים הוא מדרגה בסולם המובילה לשכר או תמורה הרבה
יותר גבוהים לבעל השליטה? וכיוון
שאי אפשר שמנהל יקבל תמורה בבדידות מזהרת האם אתה מודע
ששכר המנהלים גורר שכר גבוה
של סמנכלים, מנהלי אגפים ומעמיק
את חוסר שביעות הרצון והלכידות של הארגון? ואם מנכ"ל מקבל שכר עתק, מדוע שלא יקבלו גם גורמים חיצוניים כמו עורכי-דין, רואי-חשבון,
יועצים וגו' והעיקר, שמת לב כיצד בעצם שכר מנהלים מפורר את המרקם הדמוקרטי והחברתי? אם
תכניס בהיסטוריה של ימי הביניים טייקונים ומנכ"לים במקום דוכסים, אצילים פיאודליים וגו' הרי זה בדיוק
אותו דבר! ושים לב לואי השש-עשרה אמר ש"המדינה היא אני" וכל מנכ"ל בנק מתהדר בהשגי הבנק שלו, כאילו הוא לבדו אחראי לכל! כיוון והוכח שאין שום קשר בין ביצועי מנכ"לים ושכרם הרי בעצם מדובר בכך שהם מרוויחים כי הם יכולים לעשות כן, זאת ותו -לא. אילו הפנמנו שזה המצב לפחות לא היו נגרמים חלק מהנזקים הנוראים שמביאים הטייקונים והמנכ"לים לחברה הישראלית. בסיום: תגובה לכשעצמה אינה סדורה כמאמר. מציע שתייחד מאמר נוסף שמוקדש לנושא, הפעם תוך התייחסות לקוראיך המגיבים.
ציטוט
0 #17 אליהו, חיפה 2011-04-05 00:00
מי משאיר מנכ"לים כושלים?
בעלי מניות מנכסים הצלחה וכישלון למנכ"ל.
יש להם סיבה - באסיפת בעלי המניות תפקידו להסביר להם איך החברה הולכת להרוויח יותר כסף - או למה התוכניות שלו כשלו - והחברה עברה להפסדים.

מעט מאוד מנכ"לים מצליחים לשמור על עבודתם אם הם נכשלו לייצר הכנסות לחברה - ולבעלי המניות.
פיטורים במצב כזה הם מצב מאוד גרוע למנכ"ל - מי יעסיק מנהל כושל?

לעומת זאת, בחברה שבאופן זמני לא מייצרת רווחים בכלל לא ברור אם יתחילו לפטר עובדים. אפילו אם כן - אין על העובדים שום כתם שיפריע להם להמשיך בחברה חדשה מאותו מקום.


אם אתה נהנה לספר לעצמך שלדאוג לקריירה שלך זאת חזירות - שתהנה,
אבל אם אדם בנה לעצמו קריירה מוצלחת לאורך השנים, יש לו פיתוי גדול לעזוב חברה שכבר רשומה אצלו כהצלחה לטובת חברה אחרת. כך - בין אם הצליח בחברה החדשה ובין אם לא - החברה הקודמת רשומה כהצלחה בקורות חייו.

זאת הסיבה הבסיסית לזה שבעלי המניות מתגמלים יפה את מנהלי החברה.
מי שרוצה את המהנדסים הכי טובים חייב לשלם להם בהתאם - והדבר לא שונה בהנהלה.


בעל חברה שמנסה בחזירותו לא לשלם למנהלים - מגלה מהר מאוד כמה חשובים מנהלים טובים.
אבל אם נוח לך לחיות בדמיונות - בבקשה.
ציטוט
0 #18 אליהו, חיפה 2011-04-06 00:00
מה הקשר?
כלכלה התנהגותית היא יישום מובהק של תורת המשחקים, איך היא יכולה לסתור אותה?

רשמתי לך כבר שבני אדם פועלים בסביבה שבה חסר ידע (למשל ידע בסיסי במתימטיקה), ובסביבה שבה חסר ידע (למשל - מה כמות הקונים של כל מוצר ומה "שווי" המוצר).
תורת המשחקים באה להסביר מאיפה התנהגות שנראית לא רציונלית מגיעה. בסופו של דבר, יש הסבר רציונלי. הסבר כזה יכול להיות למשל נטיה מסוימת בתנאי חוסר וודאות - לבחור את המוצר הבינוני.
הדבר נובע מנסיון של אנשים לגבי צורת התמחור, ובהחלט יכול להשתנות עם הזמן.

בעיה קלאסית שנחשבה "לא הגיונית"לפני תורת המשחקים היא:
יש 2 שחקנים - הראשון מקבל כסף ומחליט איך לחלק אותו, והשני מחליט אם לקבל את החלוקה, או לבטל אותה - ושניהם לא יקבלו כלום.
במציאות השחקן הראשון יתן חלק משמעותי לשני, או שהשני יעדיף לא לקבל כלום - בניגוד להחלטה שהחוקרים הניחו שהיא רציונלית - להשאיר לשני פרורים.
תורת המשחקים הוכיחה שההנחה הייתה שגויה - "רציונליות" כזאת היא תמרוץ חוסר שיתוף פעולה - שמניבה תוצאות גרועות מאוד במצב של משחק ממושך.

קרא בבקשה על כלכלה התנהגותית:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA
http://www.daliastudio.com/article.asp?id=208
ציטוט
0 #19 יפתח 2011-04-06 00:00
לאליהו
יפה שיש מנהלים שהצליחו לעשות קואליציה, אבל יש אינספור אנשים שקונים חליפות באלפי דולרים למרות שאופנה ממש ממש לא מעניינת אותם. אני לא מאמין שבעלי המניות יעשו קואליציה כדי להוריד תשלומים מוגזמים למנהלים ככה שזה לא פתרון פה.

אני לא אומר שאין בתורת המשחקים שום טעם תועלת ויש לי הרבה כבוד לישראל אומן, אבל אתה טועה אם אתה חושב שהיא לבד מתארת בצורה טובה התנהגות של בני אדם, וזה לא דמגוגיה של בולשיביקים זה מוכח בהמון ניסויים. תקרא על כלכלה התנהגותית (איפה שבודקים מה אנשים עושים בפועל ולא בתאוריה) ותראה המון דוגמאות שהתורת המשחקים חוזה שגיאות. אולי תלמד משהו.

ובאמת, כשאתה הולך לקניות, האם אתה משקלל את כל הידע האפשרי ועושה חישובים (שלפעמים מאוד מאוד מסובכים) או שאתה עושה קיצורי דרך מנטליים? לפעמים הקיצורי דרך מובילים להתנהגות לא רציונלית שתורת המשחקים לא חוזה בכלל.

למשל, דוגמה מהחיים האמיתיים שתפתיע אותך אם אתה חסיד של תורת המשחקים: עיתון פרסם 2 אפשרויות תשלום
1. 5$ עבור גרסה באימייל
2. 10$ עבור גרסת נייר + אימייל
התפלגות הקונים הייתה 40% בחרו אופציה מס' 1 60% בחרו אופציה מס' 2.

כעת העיתון הציעה 3 אפשרויות:
1. 5$ עבור גרסה באימייל
2. 10$ עבור גרסת נייר בלבד
3. 10$ עבור גרסת נייר+אי מייל

תורת המשחקים מסבירה שאפשר להתעלם מאפשרות מס' 2 שהיא בברור יותר גרועה ממס' 3 ולכן 3 האפשרויות יהיו שקולות ל2 האפשרויות. התחזית היא שההתפלגות תהיה עדיין 40% לאופציה מס' 1 ו60% לאופציה מס' 3 כי התועלת והעלות נשארו אותו דבר.

בפועל מה שקרה זה שאכן 0% בחרו את אופציה מס' 2 (בני אדם בכל זאת לא בהמות טיפשות) אבל את אופציה מס' 3 בחרו 90% מהקונים!
כלומר על ידי זה שהוסיפו בחירה מזויפת (שלא אמורה להשפיע) גרמו לאנשים לבחור באופציה היקרה יותר, כאשר אם אנשים היו רציונליים ומשקללים תועלת מול עלות כמו שתורת המשחקים אומרת לא היה שינוי בהתפלגות. המשמעות היא שאנחנו לא יודעים לתמחר דברים בצורה אבסולוטית אלא רק בקושי צורה יחסית.

וכאמור יש עוד המון דוגמאות, לא רק בבחירת מוצר לקנייה... כוחות פסיכולגיים וקיצורי דרך חישוביים הרבה פעמים משנים לגמרי את מה שקורה בפועל.
ציטוט
0 #20 אליהו, חיפה 2011-04-06 00:00
אז אתה לא מכיר את תורת המשחקים
ולכן אתה אומר זאת.

1. פרופסור אומן קיבל פרס נובל בדיוק על יכולתו לתאר מציאות כלכלית מורכבת בעזרת תורת המשחקים.

2. הבולשביקים וממשיכהם מנסים "למכור" לנו שבני אדם הם בהמות חסרות בינה שאין במעשיהם שום הגיון - למרות שברור לחלוטין שזה שקר.
למה אתה עדיין קונה את השקרים שלהם?

3. אנשים הם כן רציונלים - הם תמיד מחשבים רווח והפסד, כמובן שהם עושים זאת תוך מגבלות מסויימות - חוסר במידע, חוסר ודאות לגבי המידע הקיים, העדפת העתיד הקרוב והוודאי על הרחוק והמשוער, העדפת תגמולים ישירים על תגמולים עקיפים, העדפת תועלת אישית מובטחת על תועלת אמורפית לחברה, וכו'.
אם אתה מתעלם מטבע האדם וודאי שלא תצליח ליישם את התיאוריות של תורת המשחקים בצורה מוצלחת.

3. ה"מלך המושלם" שמסוגל למקסם תועלת לחברה באופן אובייקטיבי בלי לפעול לטובתו האישית לא קיים. זה בדיוק ה"מלך המשיח" שהיהדות מדברת עליו. בינתיים, ימות המשיח לא הגיעו.
בהנתן זאת - צריך לראות מה יש.

4. הבטחת ההתכנסות לשיווי משקל נאש הוא בהינתן חוסר מוחלט בשיתופי פעולה.
מצב זה מאוד נדיר - אבל קיים למשל במשחקי שחמט.

5. תורת המשחקים מתארת יצירת קואליציות (למשל קבוצת מנהלים שמכובדותם מוכחת שמוותרים על חליפה ועניבה - כמו שאכן קרה ביפן) המביאות לשיפור ביצועים ללא שום משיח שנחלץ לעזרתם, או לחלופין שלטון כפיה דורסני.

6. מצד שני - אם נמנעים מקואליציות לטובת שלטון כפיה דורסני, יש לכך בהרבה מקרים השלכות משמעותיות.
אם למשל יכפו על מנהלים בישראל שכר מקסימום, יהיה תמריץ חזק מאוד למנהלים ישראלים לעבור לסניפי החברה בחו"ל.
בריחת מוחות כזאת יכולה להיות מכת מוות לענף ההיי-טק שמתבסס על מיטב המוחות.
לחלופין, יתכן שאותם המנהלים ימשיכו לנהל את הסניף הישראלי - רק מהסניף הרחוק. במצב כזה, הגדלת באופן משמעותי את חוסר היעילות, בלי להרוויח דבר.

7. בעלי מניות יכולים להגדיל נאמנות בדרכים חלופיות - ללא כפיה.
דרך אחת היא העסקת בני משפחתו של המנהל בחברה - ואפילו בתור בכירים.
דרך אחרת היא הימנעות מפיטורי מנהלים כושלים.
דרך נוספת היא יצירת זהות בין קוי מוצרים מסויימים למנהל, תוך מתן חופש פעולה נרחב.
אלו דרכים מסוכנות יותר, אבל יש להן אפקטיביות.
באמת מעניין בכמה חברות משתמשים בתמריצים אלטרנטיבים כאלו.
ציטוט
0 #21 אליהו, חיפה 2011-04-07 00:00
ליפתח - תודה שפתחת את הדיון
1. נושא הכתבה היה שכר המנהלים גבוה ללא כפיה ממשלתית והתמיכה של מומחה תורת המשחקים בו.
לכן טענותך כנגד תורת המשחקים, כהצדקה לכפיית שכר מנהלים נמוך בכפיה ממשלתית,הן רלוונטיות לנושא הכתבה.

2. פיזיקה ניוטונית היא יישום של חדו"א - היא משתמשת בכלים המתימטיים לתאר את המציאות.
בצורה דומה, כלכלה התנהגותית משתמשת בכלים מתחומי הפסיכולוגיה ותורת המשחקים - ולכן היא יישום שלהם.

3. לפי תורת המשחקים, אדם פועל כדי למקסם את התועלת שלו לפי "utility function", אבל היא לא מגדירה מהי אותה הפונקציה, ועל אילו פרמטרים היא מסתמכת.
כלכלה התנהגותית - כיישום של התיאוריה, מסייעת למצוא את הפרמטרים והפונקציה.
בעיה דומה לבעיה שהצגת נלמדת כחלק מקורס מבוא לתורת המשחקים (שעור 2, סעיף 2.2), ומטופלת בה.
trosenblat.nber.org/courses/econ418/lecture2.pdf
בתור חלק מהתיאוריה, היא לא יכולה להיות כשל בה - רק טעות של מי שלא הבין את התיאוריה.

4. המקרים לא "זהים", הם שונים מהותית: באחד יש 3 מתחרים לעומת השני שיש בו 2, ולכמות המתחרים יש משמעות(אם יש שני מוצרים סביר שתעדיף את הזול ביותר, אם יש אלף, סביר מאוד שלא תבחר בזול ביותר, אפילו אם מחירו זהה - כי פונקציית המחיר שונה). בנוסף יש מרכיב של זמן וחוסר וודאות - אנשים מורגלים שמצב זה של "קנה X וקבל Y חינם" הוא מבצע מוגבל בזמן. זה בהחלט משנה את פונקציית המחיר, אפילו אם זה לא נכון.

5. הנחות היסוד שאתה מתנגד להן אינן אקסיומות של תורת המשחקים, אלא של תיאוריות ניאו-קלאסית פשטניות, שקדמו לתורת המשחקים.
הענף הקלאסי החדש עידכן את התיאוריות בהתאם לתורת המשחקים:
http://en.wikipedia.org/wiki/New_classical
הביקורת שלך, גם אם מופנית לכיוון שגוי, היא בהחלט במקום - לא ניתן להתייחס לאנשים כרציונלים במובן הניאו-קלאסי של "האדם הכלכלי המושלם".
ציטוט
0 #22 יפתח 2011-04-07 00:00
לאליהו
כלכלה התנהגותית היא לא יישום של תורת המשחקים. תורת המשחקים היא קודם כל תאוריה מתמטית, עם הוכחות, מטריצות, פונקציות קמורות של תועלת ועלות. התאוריה המתמטית היא יפה ואלגנטית וברור שהיא נכונה (כמו כל הוכחה מתמטית אחרת). הבעיה היא שניסו לחפות אותה על המציאות. כלכלה התנהגותית לא עושה שום שימוש בתאוריה המתמטית של תורת המשחקים והיא כולה פסיכולוגית ומבוססת ניסויים.

הדוגמה שהבאתי על תמחור העיתון, אם לא הבנת, היא כשל גדול של יישום תורת המשחקים. אין כאן חוסר ידע, אין כאן *שום הבדל* בתועלת בעלות או בחוסר וודאות, עתידית או מיידית. לפי תורת המשחקים שני המקרים זהים *לחלוטין* אבל בכל זאת קבלת ההחלטות השתנתה דרמטית.

וברור שיש כאן הסבר רציונלי.
ההסבר הרציונלי הוא שבני אדם לא מתמחרים דברים כמו באקסיומות שתורת המשחקים מתבססת עליהם.
הרבה הוכחות קלאסיות בתורת המשחקים מתבססות על היכולת לבטל אופציות גרועות בלי שינוי של תועלת האופציות הקיימות, דבר שלא מתקיים במציאות ככה שהרבה משפטים קלאסיים שהם נכונים מתמטית לא נכונים ליישום על בני אדם.

ושוב אני אומר שאני לא מזלזל בתורת המשחקים, יש בה הרבה תועלת. אנחנו מתרחקים עוד ועוד מנושא הכתבה אז לכן אפסיק כאן.
ציטוט
0 #23 מיכאל 2011-04-07 00:00
שכר הבכירים הוא כשל שוק
שכר בכירים המטפס ומטפס למעלה
בלי פרופורציה - הוא פשוט כשל שוק.
על ידי הגבלה של השכר ניתן לשמור על התחרות על המנהלים בגבולות הסבירות.

בנוסף מבחינה מוסרית מפריע לי הפרשי שכר של פי 200-300 בין עובד פשוט בחברה לעובד בכיר
שניהם תורמים להצלחת החברה!
ציטוט
0 #24 יבגני 2011-04-08 00:00
קיימות 3 בעיות, ועוד אחת
1. (הוצגה במאמר) זיכיונות, היתרים, ושאר רגולציות מזיקות שמביאות לעיוותים בשוק.
2. (הוצגה במאמר) ההנחה הלא-רישמית אבל מאוד מציאותית שהמדינה תציל את החברה מפשיטת רגל במקרה הצורך.
3. (לא הוצגה במאמר) החובה הקיימת בישראל להשקיע את כספי הפנסיה דרך חברות המתמחות בכך (ולא באופן עצמאי למי שמעוניין) - מה שיוצר מצב בו הנפגעים הישירים עלולים להיות אלו שאין להם שליטה ישירה.

בגלל שלושת הסיבות הנ"ל, סביר להגדיר רף עליון (כאחוז מסויים מריווחי החברה - הסכום עצמו חסר חשיבות, וכל השוואה ל"פועל הפשוט" היא דמגוגיה סוציאליסטית) לעובד יחיד בחברה בורסאית - אך רף זה לא צריך להיות איסור מוחלט, אלא פשוט נקודה שמעליה ההוצאה אינה מוכרת לצורך מס חברות. זה שוט מספיק יעיל לדעתי.
אני חושב שיש לקבוע רף דומה (אם כי גבוה יותר) גם לחברה בע"מ שאינה בורסאית - על בסיס העובדה שעצם המעמד 'בע"מ' מגן על בעליה מפני נושים - והגנה זו, שאינה מובנת מאליה, צריכה להיות כרוכה במחיר מסויים מבחינת חופש עסקי. מי שרוצה חופש מוחלט - שייקח על עצמו אחריות מלאה ויהיה עצמאי רגיל.
ציטוט
0 #25 יפתח 2011-04-09 00:00
לאליהו
אכן, אני מתנגד לשימוש שעשו בכתבה במומחה של תורת המשחקים. אני בטוח שהוא חכם מאוד, אבל לא חסר אנשים חכמים מאוד שחושבים שונה לחלוטין (למשל פרופ' דב פרוהמן).

יפה שבקורס תורת המשחקים מזכירים את "פרדוקס" Allais ואת נושא ה- Framing, חבל שיש רק איזכור קצרצר בלי התעמקות בהשלכות, ומייד אח"כ בהרצאה מס' 3-4 חוזרים לדבר על בחירה רציונלית וDominated Strategies, בדיוק הכשל שלא רלוונטי למציאות אחרי התעמקות בפריימינג.
דרך אגב, בוויקפדיה Framing נמצא תחת social sciences (ומאמר אחר תחת פסיכולוגיה) ותורת המשחקים תחת מתמטיקה. גם תורת הערך (שהיא מתמטית) שונה מתורת המשחקים, ככה שלמרות איזכור קצר בקורס לא הייתי קורה לזה מוכל בתורת המשחקים, כמו שאיזכור על חסם של מהירות האור בקורס פיזיקה ניוטונית לא הופך את זה למוכל.

אותי הרבה יותר מעניין לשמוע מה דניאל כהנמן ועמוס טברסקי היו אומרים על שכר המנהלים מאשר ישראל אומן.
ציטוט
0 #26 אאא 2011-04-10 00:00
אין חיה כזו כלכלה התנהגותית
וכלכלה,כשחושבים על זה,איננה אלא ענף צדדי של ביולוגיה.
ההנחה שצריך להיות מומחה במשפטים כדי להיות שופט,ההנחה שצריך השכלה בכלכלה כדי לנהל מדיניות כלכלית או חברות - היא פשוט בדיחה.
לא רק כשרואים שמערכות המשפט בישראל וארה"ב הפכו לגרסא של האינקויזיציה הקתולית או הכלכלה האמריקאית שעושה כמדיניות את מה שספיר עשה אצלנו בתור "ויסות מניות הבנקים".
ציטוט
0 #27 אאא 2011-04-10 00:00
פעם ב 50-100 שנה
יש עבודה שבאמת שווה פרס נובל.מאחר וצריך לחלק אותו כל שנה,ברור שברוב הזמן עבודות די עלובות מקבלות פרס.אומן לא גילה שום דבר ששווה פרס נובל.הוא פשוט היה שייך לקבוצת המיעוט הנכונה והמחקר שלו עסק בטרנד האופנתי לאותה נקודת זמן.

שום יצור חי איננו רציונלי למרות שכולם,ללא יוצא מהכלל,עושים חישובי עלות תועלת.

לא רק הבולשביקים טענו זאת.כל הדתות המונותאיסטיות מבוססות על הנחת היסוד הזו.אנשים הם אכן בהמות והם אינם חסרי בינה אבל הם חסרי שיקול דעת מעצם היותם יצורים חיים השבויים באינסטינקטים,פחדים,צרכים והשפעה חברתית.

אלטרואיזם איננו המדד למלך המושלם.מלך כזה,גם אם היה קיים,לא היה שורד שבוע.

אין סתירה בין שלטון כפיה דורסני לבין קואליציה.כל שלטון כפיה הוא קואליציה של כוחות.גם השלטון הליברלי הוא כזה.

למה לפני 30 שנה לא לקחו משכורות כאלה? כי אז היתה דת מונותאיסטית דומיננטית במערב - הנצרות.והדת הזו שרואה בהסתפקות במועט ערך מאד חשוב ריסנה את החזירות שעומדת בבסיס הקפיטליזם ועשתה אותו נסבל ונשלט.

כל הרעיון של המבנה הנוכחי של חברות נועד להוציא את החברות מהשפעת בעלי המניות לטובת מנהלים שכירים.כל הרעיון של המבנה התאגידי הוא לחסל לחלוטין תופעות מהסוג של הנרי פורד : מייסד שהוא גם האיש הכל יכול בפועל בחברה.
ציטוט
0 #28 אליהו, חיפה 2011-04-10 00:00
פרופ' אומן מרואיין בתור מומחה
לא בתור "מישהו חכם".

פרופ' דב היה אומנם פרופסור מכובד - אבל הוא לא עוסק במחקר מדעי כבר 30 שנה, ולא עובד בכלל כבר 10 שנים (לעומת רוב החוקרים שממשיכים במחקר כל חייהם), הוא מעולם לא עסק בחקר הכלכלה או תורת המשחקים אלא פרופסור לפיזיקה.
לכן דעותיו הפרטיות הן לכל היותר קוריוז מעניין - ולא יותר.

דעותיו של דניאל כהנמן מעניינות הרבה יותר.
הוא כבר סיפר על מחקריו על "תיאוריית התגובה השלילית" לתמריצים - לאחר עידוד יש ירידה ולאחר הזהרה יש שיפור בתור "כשל חשיבתי" ו"שטויות".
תיאוריה שלזכרוני אתה מאוד התרשמת ממנה.

הוא מתאר גם את תופעת "הטרגדיה הסטטיסטית": אנשים משוכנעים שהם יכולים "לנהל" מערכות סטטיסטיות לחלוטין - כמו הנסיון להעלים את תופעת המיתון ע"י הימור על כמות עצומה של מזומנים.

כך שדעותיו בנושא (הנובעות מהיותו מומחה בתחום) הן בהחלט רלוונטיות ומעניינות.
ציטוט
הוסף תגובה