שבת, 12 מרס 2011 00:00

יפן - האם השמש החלה לשקוע?

רעידת האדמה היא הזדמנות פוליטית נדירה להנהגת רפורמות כלכליות מבלי שציבור הבוחרים והאופוזיציה יוכלו לתקוף פוליטיקאים – ניתן יהיה לשכנע את הציבור שהמשבר הכלכלי הוא תוצאה של "כוח עליון" ואינו באשמתם.

כתבנו בעבר על פצצת הזמן היפנית. המשק היפני נמצא במשבר מתגלגל מזה כעשרים שנים. מדד הבורסה היפנית (ניקיי) עמד לפני שני עשורים על קרוב ל- 40,000 נקודות. מזה שנים רבות הוא מדשדש סביב 10,000 נקודות. רבע מערכו אז. מחירי הדירות בטוקיו צללו בתלילות דומה ולא התאוששו מאז. הממשלות היפניות שכיהנו בשני עשורים אלה הגיבו למשבר ב"שיטת אובמה": תכנית "חילוץ", הגדלת הגירעון הממשלתי, הגדלת הזרמת הכסף לכלכלה, הורדת הריבית לשיעור שמתקרב ל- 0.

כישלון מדינת הרווחה והניהול הממשלתי של הכלכלה

מזה כעשרים שנים ממשלת יפן "מחלצת" את הכלכלה. המימון מתבצע כדרכן של ממשלות – באמצעות הלוואות. וכשהגיע מועד פירעון של הלוואה, לקחה הממשלה הלוואות חדשות כדי לפרוע את הישנות. במקביל המשיכה מדינת הרווחה היפנית לתמוך באוכלוסייה המזדקנת, בתוכניות רווחה, בסקטור החקלאי המוגן, בהשקעת יתר בתשתית ועוד. ממשלת יפן מיצתה מזמן את יכולתה הפוליטית לממן את תקציב המדינה הגירעוני באמצעות הגדלת מיסים, מתקרב היום בו הממשלה תמצה גם את יכולתה לגלגל את הר החובות באמצעות הלוואות. יפן מחזיקה בשיעור החוב הגבוה במדינות המפותחות (208 אחוזי תוצר שנתי).

לפני כחודש, לראשונה מזה עשור, נפגע דרוג האשראי של יפן – חברת הדירוג S&Pהורידה את הדרוג של אגרות החוב של ממשלת יפן. סדק קטן בחומה הבצורה של אגרות החוב הממשלתיות "חסרות הסיכון".

כמעט כל החוב של הממשלה היפנית הוא פנימי. אזרחי יפן שהיו בעבר העם החסכן ביותר, המירו את מיטב חסכונותיהם באגרות חוב ממשלתיות "חסרות סיכון". עכשיו ממשלת יפן בצרה כפולה: האוכלוסייה המזדקנת הגיעה לגיל בו מושכים חסכונות עבר כדי לממן צרכים שוטפים, ובוודאי שלא מגדילים את החיסכון. ניסיון למכור אג"ח בחו"ל יתקל בדרישה מצד המשקיעים לקבל ריבית גבוהה יותר מהריבית האפסית בה מסתפקים אזרחי יפן. ריבית גבוהה תגדיל עוד יותר את הגירעון השוטף של הממשלה. אין סיכוי שהממשלה היפנית תכבד את ההלוואות שנטלה מהציבור, הפתיל בפצצת הזמן הוצת הרבה לפני רעידת האדמה האחרונה.

זעזוע המשנה – רעידת אדמה כלכלית

אם יתברר שהיקף התשתיות שנפגעו ברעידת האדמה משמעותי מבחינה כלכלית, אז רעידת האדמה תאיץ את תהליך התמוטטות המשק היפני, או נכון יותר – את "רעידת האדמה הכלכלית" שתיישר עיוותים כלכליים שנערמו במשך עשרות שנים. גם בכלכלה יש "לוחות טקטוניים" שצוברים עיוותים במשך שנים וצריכים יום אחד "להתיישר".

הצורך בחידוש מהיר של תשתיות ציבוריות יגדיל את גירעון הממשלה ודווקא בעיתוי הגרוע ביותר – מיליוני יפנים שבלאו הכי מיצו את יכולתם לרכוש אג"ח ממשלתי – יאלצו עתה למכור אג"ח שהוחזק כחיסכון ליום סגריר. משרעדה הארץ – הגיע היום – הצורך לממן שיקום רכוש פרטי ותאגידי. יש לשער שגם חלק ניכר של עתודות הכסף בחברות הביטוח מוחזק גם הוא בניירות ערך ממשלתיים "חסרי סיכון" שצריך עכשיו לממש. אם תמשך המדיניות הכלכלית הנוכחית, תיאלץ הממשלה היפנית לממן את השיקום באמצעות הדפסת כסף. צונאמי של אינפלציה עלול להטביע את המשק היפני בכאוס.

הגרף הבא, פורסם בכתבה הקודמת, ומעיד על התהום אליו דוהרת הכלכלה היפנית. הקו האדום, מציג את התפתחות החוב הלאומי שצפוי להגיע תוך 9 שנים לסדר גודל מחריד של 300 אחוזי תוצר. הקו הירוק מציג את התפתחות החוב בהנחה אופטימית שממשלת יפן תעמוד בתוכניות הקיצוצים שהוכרזו בשנה האחרונה. בקו הכחול (שבקושי מבחינים בו), מניחים החוקרים קיצוץ חד בתקציבים ובנוסף גם קיצוץ דרקוני בתוכניות רווחה עתידיות שהובטחו לציבור. התמוטטות הכלכלה היפנית ודאית בכל תסריט אפשרי, גם ללא "עזרת" איתני הטבע.

1137

רעידת האדמה כהזדמנות פוליטית

רעידת האדמה היא הזדמנות נדירה לפוליטיקאים ביפן להנהגת רפורמות כלכליות מבלי שציבור הבוחרים והאופוזיציה יוכלו לתקוף אותם – ניתן יהיה לשכנע את הציבור שהמשבר הוא תוצאה של "כוח עליון" ואינו באשמת הפוליטיקאים. התרופה הנחוצה למשק היפני מרה וקשה לבליעה. המציאות מחייבת מורטוריום של חובות הממשלה לציבור – "גילוח" רוב ערכן של אגרות החוב הממשלתיות, קיצוץ וחיסול חלק ניכר ממרכיבי "מדינת הרווחה" היפנית והתחייבויות לשירותי חינם ממשלתיים. המשק היפני זקוק לחיתוך חד בהיקף הסקטור הציבורי ולהסרת הרגולציה הממשלתית ההדוקה שמגנה על סקטורים חזקים פוליטית שחוסמים תחרות ומבטיחים את רווחיהם, כגון: הסקטור החקלאי, תעשיית המזון, בנקאות, ביטוח וכנראה עוד. לא צריך להיות כלכלן מומחה כדי להבחין שלסקטור הפרטי היפני יש יכולת להפוך במהירות את יפן ואזרחיה למדינה עשירה מאד.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 05:29
תגובות  
0 #1 אילון 2011-03-12 00:00
זמנים טובים למניות היפניות
כזכור, ליפן יש טריליון דולר ברזרבות המט"ח על מנת לאזן את ירידת הין, לכן, האינפלציה של הין תהיה תהליך יותר מתמשך, ולא בום פתאומי.
בכל אופן, ה-SHIFTING שיהיה מאג"ח ממשלתי למניות, יסמן את ההתחלה של ה- BULL MARKET של הניקיי.
ציטוט
0 #2 יעקב 2011-03-12 00:00
לא להגזים
אנו עדיין אל יודעים את ההיקף הסופי של הנזקים ביפאן, איש אינו יודע, וייקח עוד זמן עד שנדע.
אבל לא צריך להגזים בפאניקה.
ב1995 הייתה רעידת אדמה נוראית בקובה, עיר יותר תעשייתית ויותר מרכזית ביפאן, כ 6000 איש נהרגו אז. הנזק נאמד ב 10 טריליארד יין, כ 2% מהתוצר הלאומי השנתי.
ההשפעה הכלכלית של הרעידה ההיא לא ניתן היה להבחין בה. יפאן דישדשה קודם והמשיכה לדשדש אח"כ, הייצור התעשייתי ירד לחודש אחד, אח"כ התאושש.
ראו: http://www.businessinsider.com/chart-of-the-day-japan-industrial-production-kobe-earth-quake-2011-3
זה נכון שהמצב הנוכחי הוא תירוץ טוב לממשלת יפאן להכריז על "גילוח זמני" של נניח 25% או 50% מערך איגרות החוב הממשלתיות, כסף שהם יכולים להבטיח להחזיר בעוד 30 שנה. (להבטיח לא עולה הרבה). הם יכולים לתרץ זאת בצורך לשיקום הנזקים. לא יודע אם יעשו זאת.

אנו צועקים כול הזמן "זאב, זאב", ומן הסתם הזאב יגיע בסןף, אבל אנו לא יכולים לדעת מתי וכיצד. כמו רעידות האדמה, ההתמוטטות הכלכלית תגיע במועד לא צפוי, ובצורה שלא ניתנת לחיזוי.
ציטוט
0 #3 דוד 2011-03-12 00:00
כתבה טובה אך מה שקורה עם
הכור(ים?) הגרעיני(ם?) שם נראה כמו קצה הקרחון ממה שמפרסמים שההשקעה שתידרש בשיקום תהיה אסטרונומית
בהנחה שבאותו אזור ישאר מה לשקם.
ציטוט
0 #4 ליברטי 2011-03-18 00:00
ניתוח יפה. נגע הסוציאליזם פשה
בכל מקום, וכך גם יפן איבדה את מקומה ככלכלה השנייה בגודלה בעולם לסין (שסוציאליסטית עוד יותר מבחינה פוליטית, אבל המשק היצרני שם משוחרר כמעט מכל רסן).

לפי מה שאני קראתי, אגב, יחס החוב לתל"ג עומד כבר על 233 אחוז, ולא על 208.

האסון שקרה להם יותר גדול מרעש קובה, כי חוץ מרעידת האדמה (שהייתה חזקה יותר), התווסף גם הרס עצום בעקבות גלי הצונאמי (דווקא הבניינים החזיקו מעמד ברעש, אות כבוד לסטנדרטי הבניה - והאכיפה הממשלתית, יש להניח - החמורים ביותר בעולם), וכן בעקבות התפשטות הקרינה מהכורים, שאת מימדיה אין לדעת, ואולי תהפוך שטחים נרחבים לבלתי ראויים למגורי אדם למאות שנים.

כמובן, התפיסה שבנייה של משהו הרוס מאיצה את הכלכלה היא דוגמה קלאסית למשל החלון של בסטיאט - עדיף היה להשקיע את המשאבים במשהו נוסף, לא בבניה מחדש - אבל כמו שמוטי כותב, בשעה שהמשק תקוע והשקעת המשאבים היעילה סוכלה ממילא על ידי הממשלה והאינטרסים והמבוצרים, דווקא הזעזוע עושי להביא לניתוב וחלוקה מחדש של זרמי ההשקעות; מכאן ההאצה ש(אולי) תבוא, ולא מן ההרס.

כל זה מעלה שאלות נוגות באשר לגורלה של ישראל - שהרבה פחות מפותחת מיפן, טכנולוגית, פוליטית וכלכלית: אם ביפן הממשלה משקרת לציבור (בנוגע לכלכלה וגם בנוגע לאטום) - מה יהיה כאן? בחיים לא יספרו לנו את האמת לא על קרינה, לא על דימונה, לא על נס ציונה, לא על נשק אטומי שמי יודע איפה מואחסן, ואיך הוא מובל ומעובד, ולא על תקציב הבטחון.

התירוץ הבטחוני בישראל הוא מסך עשן סמיך שמכסה הרבה שחיתות, רשלנות ומעשי זוועה של ממש.

עודני בדעה שמי שיכול צריך לברוח מכאן כל עוד נפשו בו, אבל נכון גם שאין גן עדן בשום מקום בעולם, והכל יחסי. הפתרון האמיתי לשנים הקרובות הוא חוות בוקרים באריזונה, כמו שאמר אחד המשקיעים הבולטים באמריקה, אבל לך תגיע לשם... אני לפחות מנסה.
ציטוט
הוסף תגובה