שלישי, 22 פברואר 2011 00:00

המשבר הבא במצרים: הכלכלה

עד לפני מספר שנים יכלו ראשי הצבא במצרים "ללוות" כסף מבנקים מבלי שהתכוונו לפרוע את ההלוואות. מובארק הפריט את הבנקים והתגרה בצבא. ג'אמל הבן ניצל את ההזדמנות לבניית אימפריה משלו... כעת שניהם בחוץ.

עד לפני מספר שנים יכלה העילית הצבאית במצרים "ללוות" כסף מבנקים מצרים ללא כל כוונה לפרוע את ההלוואות. הנשיא מוברק ובנו ג'אמל שינו נוהג זה והפריטו את המערכת. המטרה העיקרית הייתה לאפשר לג'אמל הרפורמאטור לבנות אימפריה משלו עבור עצמו. כעת שניהם מחוץ להצגה ומצרים צריכה להתמודד עם גירעון תקציבי גדול ועומס חובות על סף חדלות פירעון.

הכלכלה המצרית היא מהפחות דינאמיות בעולם. הדלתה של הנילוס אינה מאפשרת שיט של ספינות והיא חצויה על ידי אינספור תעלות השקיה שמפריחות את אדמת המדבר. תחזוקת תשתית התעלות מהווה נטל כלכלי כבד. יחד עם זאת, התעלות משבשות את היכולת לשנע סחורות בזול, בנתיב המים, לאורך המדינה. תערובות זו של עלויות הון גבוהות והעדר יכולת יצירת הון הפכה את מצרים לאחת מהמדינות העניות בעולם במונחי הכנסה לתושב. למצרים אין כסף לממן פיתוח. 

למצרים שום תעשייה משמעותית והיא יבואנית גדולה של מוצרי צריכה, מכונות, רכב, מוצרי עץ ומזון (מחצית מצריכת הדגנים – מיובאת). היצוא היחיד של מצרים מתבסס על כמויות גז טבעי קטנות, חומרי דישון, מעט נפט, מוצרי כותנה ומספר מתכות בסיסיות. 

השורה התחתונה היא שמצרים, גם בזמנים הטובים, מתמודדת עם אילוצים כלכליים חמורים – גירעון תקציבי "רגיל" של כ-8 אחוזים מהתוצר השנתי. האירועים האחרונים רק יגבירו את הלחצים הכלכליים. 

ההפגנות האחרונות דחקו את מצרים למשבר מזומנים חמור – הכנסות תיירות שנתיות של 13 מיליארד דולר נקטעו. זהו המקור העיקרי לתזרים המזומנים המצרי. התיירות נעצרה לחלוטין בשיא העונה. הממשל הצבאי ישתק את התיירות לפחות בששת החודשים הקרובים. ובהנחה ששגרת החיים תשוב, מצרים תזדקק מיידית לגיוס הוא של כ- 3.5 מיליארד דולר ממקור כלשהו. 

הפרעונים הקדמונים ניצלו את האוכלוסייה לבניית הפירמידות, העילית המצרית המודרנית – מנהיגות הצבא – מנצלת את פיקדונות התושבים במערכת הבנקאות. מנהיגי הצבא, או מדויק יותר, החברות הכלכליות שקציני הצבא שולטים בהן, חלבו את הבנקים המצריים ללא כל כוונה לפרוע את ההלוואות. ניצול זה תרם למחסור הכרוני בהון ואילץ את הממשלה לפנות למקורות חוץ לגיוס כסף ובייחוד לממשל האמריקאי ששמח לדריסת רגל במצרים מאז תקופת המלחמה הקרה.

בעשרים השנים האחרונות קרו שלושה אירועים ששינו את התמונה. האחד, כתודה על הצטרפות מצרים לכוחות הקואליציה במלחמת המפרץ הראשונה, ארגנה ארצות הברית מחיקה של מרבית חובות החוץ של מצרים. הסיוע האמריקאי מאז 1980 נשחק בערכו הריאלי ב- 80 אחוז, ועומד בערכים היסטוריים על פחות מחצי מיליארד דולר לשנה. קהיר נאלצת למצוא מקורות אחרים לכיסוי ההפרש. הגורם השלישי והמכריע הוא פנימי.

בנו של מובראק, ג'אמל, פעל לשינוי ההתנהלות העסקית במצרים במטרה לבצר אימפריה כלכלית משלו. אחד מהשינויים הרבים שהנהיג היה הרחבת סמכויות הבנק המרכזי לחייב את הבנקים המסחריים בסטנדרדים מקובלים במתן הלוואות. מאמציו התחילו ב- 2004 והערכות מוקדמות מעידות שהבנקים יכולים לשכוח מפירעון של אחת מתוך כל ארבע הלוואות קיימות. עד 2010 עברה מערכת הבנקאות רפורמות והופרטה ברובה. יכולתם של קציני הצבא לחלוב את המערכת הבנקאית ב"הלוואות" – נקטעה. עכשיו יכלה הממשלה לשלוט בברז הבנקאות ולנצלו לטובת עצמה למימון הגירעון התקציבי. סידור זה עזר לממשלת מצרים לעבור בשלום את המשבר האחרון. לראשונה מזה מאות שנים, מצבה הכספי של מצרים לא היה תלוי בלעדית בגורמי חוץ. החוב הממשלתי אמנם נשאר גבוה בשיעור של 72 אחוז מהתוצר, אבל נטל החוב החיצוני הוא רק 11 אחוז מהתוצר. מצרים לא שגשגה, אבל היא בהחלט יותר מבוססת. לדוגמה, יש כעת במצרים שוק משכנתאות אשר רק לפני עשור לא היה קיים.

מנקודת מבטו של ג'אמל מוברק נפתרו ארבע בעיות: לרשות הממשלה עומד מקור מימון יציב יותר, הממסד הצבאי הישן נחלש, מצב הבנקים שופר, והוא יכול היה לבנות לעצמו אימפריה עסקית שמבוססת על מימון שהתקשה לקבל לפני כן. שינויים אלה ואחרים העמידו מול משפחת מובארק ממסד צבאי זועם.

כעת, עם החוקה שהושעתה תחת המשטר הצבאי והפרלמנט שפוזר, קשה להאמין שרק הבנק המרכזי ייוותר אוטונומי. אם הצבא יחזור לאמץ אל חיקו את המערכת הבנקאית, מצרים תיאלץ שוב לחפש מקורות מימון בינלאומיים למימון הגירעון ולגלגול החוב. לכן, לא מפתיע שהצבא לא פתח את הבנקים מייד לאחר הכרזת המשטר הצבאי.

מצרים אינה יכולה לגייס בקלות הלוואות בשווקים הבינלאומיים. לצורך השוואה, בשנת 2001 הכריזה ארגנטינה על שמיטת חובות כשמצבה היה טוב בהרבה מזה של מצרים כיום. גם אם יימצאו מלווים זרים, פרמיית הסיכון שתהיה גלומה בריבית שתידרש תהיה גבוהה מאד. העניין פשוט, כבר לפני המשבר מצרים הייתה זקוקה ל- 16 מיליארד דולר בשנה וזאת רק כדי להישאר במצב מאוזן. ספק אם האירועים האחרונים הטיבו את המצב.

 ג'ון מולדין

 

 John Mauldin, best-selling author and recognized financial expert, is also editor of the free Thoughts from the Frontline and Outside the Box e-letters that go to over 1 million readers each week. For more information on John or his FREE weekly economics letters, go to:http://www.frontlinethoughts.com/learnmore

 

עודכן לאחרונה ב שני, 01 ינואר 2018 05:20
תגובות  
0 #1 מזרחן 2011-02-22 00:00
לא ג'אמל אלא ג'מאל או (עדיף) גמאל
המלה ג'מאל, שפירושה יופי, מבוטאת במלרע, והמיקום של האות א' מעיד על כך (ערבית שפה מתוחכמת).

ואם רוצים לעשות מחווה לעם המצרי, עדיף לכתוב גמאל, ללא גרש. שכן, בניגוד לשאר מדינות ערב, במצרים מבטאים את האות ג'ים כ-גים, כלומר, כפי שאנחנו מבטאים את האות גימל.
ציטוט
0 #2 אשר 2011-02-23 00:00
מדוע אתה לא כותב על המשמעות
הפילוסופית של המהפיכה בעולם הערבי. מדיקטטורה לרצון לדמוקרטיה. אני מאוכזב מכל האתרים האוביקטיביסטים, הרימו להם פה להנחתה, יש פה הסטוריה. חשבתי שיהיו זרם כתבות ומאמרים, אבל כלום. מוטי- זה מה שיש לך לכתוב על המהפיכה הזו ?! איזה מאמרי שולי על חשבונות הבנקים של הצבא ? מה עם ההיסטוריה שעושה האינטרנט, פייסבוק, המפילים משטרים חשוכים ללא רובים..... יש פה הרבה בשר לכתוב עליו מבחינה פילוסופית והיסטורית, מאשר מאמר טכנוקרטי
ציטוט
0 #3 אאא 2011-02-24 00:00
ל מגיב 2
מאיפה אתה יודע מה יבוא במקום ?
אני לא רואה שום קשר בין השאיפה לדמוקרטיה לבין המהומות.
הרצון שלך שהעולם המוסלמי והעולם של מזרח אסיה ירצו להיות מערביים - הוא פנטיזה שאין לה אחיזה במציאות..
הם לא מאמינים במשטר כזה או באורח החיים הזה,ולא קשה להבין למה.
אין פה שום היסטוריה.מרידות במדינות תמיד היו ותמיד יהי.כשמגדל הקלפים של המערב יקרוס,יהיו במערב מהומות הרבה יותר גרועות.
מוטי אולי מציע הסבר למניעים האמיתיים מאחורי כל המהומות האלה.
ציטוט
הוסף תגובה