הדפס עמוד זה
שבת, 28 מרס 2015 05:11

תנועת הרפורמציה - כחלוניזם

כחלון הראה דרך חדשה להתקדם בפוליטיקה הישראלית: תכנן רפורמה, בצע, הראה תוצאות עוד במהלך כהונתך בתפקיד, קצור תהילה פוליטית. מה יהיו התוצאות המכוונות והבלתי מכוונות?

המפלגות הבטיחו לנו רפורמות. מפלגות ערב בחירות תמיד מבטיחות. "רפורמה" אינה סתם שינוי, הכוונה לשינוי בסיסי בהתנהלותו של תחום מסוים. לא כל רפורמה חיובית, לא כל רפורמה מוסרית, למרות שבציבור הרחב זו מילת קסם שלאחר מימושה – הכול צפוי להשתפר. סטאלין הנהיג רפורמות חקלאיות (ואחרות) שגרמו למותם של מיליוני רוסים ואוקראינים, נשיאה הקומוניסטי של וונצואלה צ'אבס הנהיג רפורמות חברתיות שבסופן הפכה המדינה עם עתודות הגז והנפט מהגדולות בעולם למדינה נחשלת עם שוק שחור בנייר טואלט.

משה כחלון הצליח להעביר את רפורמת הסלולר וזכה בתהילת בחירות של 10 מנדטים. כחלון הראה דרך חדשה להתקדם בפוליטיקה הישראלית: תכנן רפורמה, בצע, הראה תוצאות עוד במהלך כהונתך בתפקיד, קצור תהילה פוליטית.
 

1535
 
הגיוני שפוליטיקאים נוספים ינסו לחקות את דרכו שהצליחה. נראה כמו נוסחה מנצחת. הדרך הסבירה של מפלגת השלטון "להילחם" בהצלחה הפוליטית של הכחלונים היא לבצע רפורמות מהירות, יזומות על ידי השלטון, וכך להקדים ו"לגנוב" רפורמה לכחלונים. יש סיכוי שנכנסנו, בלי לשים לב, לעידן חדש בפוליטיקה הישראלית – עידן הרפורמציה.

פנים רבות לרפורמה

יש השופטים רפורמות כחיוביות אם הן "מגבירות תחרות" – זה הקריטריון של רשות ההגבלים העסקיים. את רשות ההגבלים לא מעניינים זכויות קניין, זכויות הפרט, כיבוד הסכמים שנחתמו. רשות ההגבלים מתעלמת מהגורמים הבסיסיים להעדר התחרות, כי אלה נובעים מעיוותים מבניים שתיקונם אינו בתחום סמכותה (כמו חסמים ליבוא חופשי, או חוק התכנון והבנייה שמגביל את היצע הקרקע ושימושיה ולכן מקשה על הקמת מבנה לסופרמרקט מתחרה בירוחם עילית). הממונה על ההגבלים נטפל בדרך כלל לחוליה האחרונה בשרשרת, תוך התעלמות מהתמונה הכוללת והתעלמות מהגורם הראשי שיוצר את עיוותי השוק – הממשלה. רפורמות "התחרות" של רשות ההגבלים גורמות לרוב נזק לאזרחי ישראל. רפורמת "פיצול מונופול הגז" כבר עצרה את כל ההשקעות בפיתוח מאגרי הגז. שעון הפסדי המיליארדים למשק הישראלי מתקתק במרץ. הדיון על רשות ההגבלים, הדיקטאטור שמנהל את כלכלת ישראל, ראוי לכתבה ארוכה נפרדת.

מטרת רפורמות אחרות היא "להוזיל מחירים כבר עכשיו". גם רפורמות אלה נוטות להתעלם מהסכמים חתומים, זכויות קניין וזכויות הפרט של אנשי עסקים. יוזמי הרפורמה רוצים להציג הישגים לציבור כבר בעתיד הקרוב. רפורמת הסלולר של כחלון היא מסוג זה. במסגרתה הוחרמו חלקית תשתיות של חברות הסלולר הותיקות והוענקו על ידי המדינה לחברות סלולר חדשות שקמו.

יש רפורמות שמתמקדות בהסרת חסמים ממשלתיים. רפורמות אלה לא מפרות הסכמים שבין המדינה לזכיין מסוים, אלא מקלות באופן רוחבי על כל השוק ולכן מטיבות עם כל האזרחים (למעט אלה שזכו לפני כן להגנה הממשלתית על עסקיהם). דוגמה לכך היא "רפורמת מכשירי הסלולר". חסמי יבוא ממשלתיים דרשו שכל יבואן של מכשיר טלפון יקבל אישור של רשת סלולר מקומית כי המכשיר "תואם טכנולוגית לרשתות בארץ". קראו לתהליך "אישור סוג". החתולים שמרו על השמנת והחליפו למעשה את המחסום, שבתחומים אחרים מופקד עליו "מכון התקנים". גם רפורמה זו בוצעה על ידי משה כחלון – בוטל הצורך ב"אישור סוג" ובוטלה הדרישה ל"רישיון סחר למכשירים סלולאריים". השוק הגיב במהירות, נפתחו מאות חנויות טלפונים והמחירים הוזלו. רפורמה חיובית.

יש רפורמות אחרות, שאמנם לא מטפלות בכל הענף ולא נותנות פיתרון מלא, אך לפחות נותנות תקווה ליצירת שיווי משקל חדש – בסיס נוח יותר להשלמת העבודה בעתיד הרחוק. רפורמה כזו היא "רפורמת יצרני החשמל הפרטיים" ו"רפורמת הנמלים". כאן מדובר ב"מלחמת עולם" מול שני וועדי עובדים מיליטנטים מהחזקים במשק. כפי שכבר כתבנו, הם לא דומים לחמאס אלא ל"מאפיה" האיטלקית.

עד שנת 2017 יש סיכוי טוב שלמעלה משליש מתפוקת החשמל בישראל תגיע מיצרני חשמל פרטיים. שינוי שקשה היה לדמיין בעבר, תזוזה של לוחות טקטוניים. מחיר הרפורמה יקר: קרקע בחינם ליזמים, סיוע מכספי משלם המיסים, "הגנת ינוקא" – שם קוד להבטחת רווח ליזמים, חיוב חברת החשמל לשירותי גיבוי והולכה ועוד. היזמים קיבלו למעשה מכונה להדפסת כסף. אבל בהתחשב ב"תנאי הסביבה" (כמו חוקי העבודה בישראל, כולל בית הדין לעבודה, שאיש לא מעז לגעת בהם) – זו רפורמה יקרה ומעוותת, אבל היא מבססת שיווי משקל חדש – ממנו אפשר יהיה בעתיד (אולי) לממש רפורמה אמיתית ביתר קלות.

לקטגוריה זו שייכים גם שני הנמלים הפרטיים שמוקמים בימים אלה בחיפה ובאשדוד. לא מושלם, אבל בהחלט מהפך. קשה להעריך את ההשלכות של הקמת הנמלים הפרטיים, איך בפועל תתבצע "חלוקת העבודה" בין הפרטיים לוותיקים? איזה וועד עובדים יצמח בנמלים החדשים? גם רפורמה זו תיצור שיווי משקל חדש ותקל על "מקצה שיפורים" בעתיד.

רפורמת שיחות הסלולר היא המדוברת ביותר. כחלון לא בחר את נתיב השוק החופשי, אלא העדיף את דרך "הדיקטאטור הטוב". לשיטתנו, רפורמה על בסיס של חופש כלכלי (שהייתה אפשרית פוליטית בתחום זה, בניגוד לשוק החשמל או הנמלים) הייתה צריכה להתבסס על ביטול הצורך ברישוי להקמת חברת טלפון סלולארית. מי שרוצה – שישקיע, יקים, וימכור. לא תהיה מחויבות לכיסוי כלל ארצי או חיובים אחרים. המפעילים החדשים רשאים היו לפתח רשת משדרים עצמאית, או לרכוש תשתיות מרשת קיימת – "בעיה" שלהם. במודל זה המדינה לא מתערבת ולא מחייבת את כרטיסי ה"סים" שיהיו פתוחים מנעילה, לא מחליטה על גובה "קנס השבירה" בהתנתקות מחבילת תקשורת, ועוד. התחרות תעשה את המלאכה.

כחלון בחר בדרך של "כפיית תחרות" ויצר מפעילי טלפון וירטואליים – יצירה רגולאטורית. תשתיות טלפון של מפעילים פרטיים "הוחרמו" למעשה. המפעילים (סלקום, פרטנר ופלאפון) אולצו לאפשר לוירטואליים החדשים (כמו רמי לוי) להשתמש בתשתיות שלהן לביצוע שיחות (אנטנות, תחנות ממסר, שרותי תחזוקת תשתית). בנוסף, נאסר על חברות הסלולר להתחרות ב"טפילים" שנכפו עליהן. כך נוצרה תחרות מלאכותית.

תוצאות בלתי מכוונות לרפורמות שבסיסן מעוות

לנו, הצרכנים, לא אכפת כל כך מה כחלון עשה – אנחנו משלמים עכשיו הרבה פחות. לכן "שיטת כחלון" מניבה תשואה פוליטית גבוהה. מוקדם וקשה לסכם את "רפורמת כחלון", יש ויהיו לה השלכות רבות "בלתי מכוונות". לדוגמה: כל משקיע שיעשה בעתיד עסק עם ממשלת ישראל יצטרך לתמחר אחרת את העסקה: בעקבות ששינסקי (שינוי רטרואקטיבי של הסכמי תמלוגים מאוצרות טבע), ורפורמת הסלולר, כל משקיע שייכנס לעסקים עם המדינה יצטרך לייחס משקל הרבה יותר גבוה בתכנית העסקית ל"סיכוני רגולציה". אי הוודאות תחייב הגשת הצעות משתלמות פחות למדינה.  זאת, כדי לאפשר החזר מהיר יותר של ההשקעה הפרטית מחשש שהמדינה "תתהפך עליו" מוקדם מהצפוי. כלומר, לנו יעלה יותר.

עוד ב"תוצאות הבלתי מכוונות": חברות שעושות עסקים עם הממשלה יצטרכו להיזהר בהשקעות תשתית לטווח רחוק, כי עלול להגיע יום סגריר בו חלק מהתשתיות יוחרם "לטובת העם", או לטובת "מתחרה". ואם כבר השקיעו בתשתית, אז חובה "לחלוב" אותה כמה שיותר מהר ולהמעיט בהשקעות חדשות – "מי יודע מה יהיה מחר".

ייתכן ש"רפורמת הסלולר" לא חסכה כסף לציבור (כגוף אחד) כפי שנראה על פניו. הממשלה הפסידה מירידת מחירי הסלולר הכנסות מע"מ ומס הכנסה שלכ-2 מיליארד שקל בשנה. אילו הממשלה הייתה מקטינה את הוצאותיה בסכום מקביל, אכן היה נוצר רווח לציבור. אך הממשלה נאלצה "להשלים הכנסות" במיסוי אחר (כמו העלאת שיעור המע"מ). ערך מניות החברות הוותיקות קרס בעקבות הרפורמה. כמה הפסדנו כתוצאה בפנסיה? כל קרן פנסיה מחזיקה במניות חברות הסלולאר הוותיקות. בשורה התחתונה, כנראה שנוצר חיסכון מסוים, אבל הרוב הוא "חלוקה מחדש" של הנטל.

בכל זאת רפורמות...

המאזן הכללי של הרפורמות הוא כנראה חיובי, אם כי ייתכנו גם "רפורמות" סוציאליסטיות שתוצאתן מזיקה. ייתכנו גם רפורמות שראשיתן בכפיה דיקטאטורית, אך לבסוף יושג שיווי משקל דומה לזה שהיה מושג על ידי מנגנון של תחרות חופשית. כללית, ניתן לומר שכל רפורמה שאינה מבוססת על הגדלת חופש הפרט, הרחבת החופש הכלכלי וצמצום מעורבות המדינה – מסוכנת, או לפחות לא מושלמת.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שישי, 27 מאי 2016 17:12

פריטים קשורים