שישי, 17 אפריל 2015 19:19

הרשות הלאומית... הוועד למען... והמועצה ל-...

בדרך כלל מדובר בגוף ציבורי שניזון מכספי משלם המסים, רוב תקציבו מיועד למשכורות והטבות לעובדים שמייצרים, במקרה הטוב, תעסוקה האחד לשני. חלק מהתקציב מיועד "לפעילות" שתועלתה למטרות המוצהרות שולית ביותר.

ראוי לחשוד בכל גוף ציבורי המתהדר בקידומת "הרשות למען...", "הרשות לעידוד...", "הרשות לפיקוח...", או "המועצה ל-...", או אפילו "הוועד למען...".

בדרך כלל מדובר בגוף ציבורי שניזון מכספי משלם המיסים, רוב תקציבו מיועד לתשלומי משכורות והטבות לעובדים שמייצרים תעסוקה האחד לשני. חלק מהתקציב מיועד "לפעילות" שתועלתה למטרות המוסד המוצהרות שולית ביותר. "הישגי" המוסד עם השם המפוצץ, אם בכלל אפשר להבחין בהם, ניתנים בדרך כלל להשגה בדרכים חלופיות שעולות רק שבריר מעלות המוסד הממשלתי.

ל"פעילות" בדרך כלל מתלווה רעש כדי לפאר ולרומם את "העושים במלאכה". תוכלו לראות את "תשדירי השירות" שלהם בערוץ 11, על שלטי חוצות, או ב"חוברת תדמית" צבעונית שאיש לא מעיין בה. ומאז שנולד האינטרנט – יש גם אתר יפה.

לכל "רשות" יש יו"ר, מנכ"ל, יועץ משפטי, דובר, וכמובן – "מדען ראשי". בנוסף יש לשכה, רכבים צמודים, סגנים ומזכירות... ואולי אפילו אנשי אבטחה. יש "תקציב הדרכה" שאף פעם לא מספיק, יש גם "יעדים" לעשור הבא. לעיתים יש נסיעות לחו"ל לכנס רשויות בינלאומי למען משהו. השנה גם ריקי נוסעת, כך הובטח לה כבר לפני שנה... בגלל התקלה עם החדר במלון, בכנס באילת לפני שנה.  

"היעדים" בדרך כלל מנוסחים עם הרבה "אוויר". השגתם, לרוב כלל לא תלויה ב"רשות", אלא בגורמים חיצוניים רבים אחרים שאין לרשות שליטה עליהם. לעיתים היעדים הם חזון בלתי ניתן להשגה.

ראו, לדוגמה, את מטרות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (מתוך אתר "הרשות"):

 

1539 1 
"רשות" היא גוף עצמאי שכפוף לאחד משרי הממשלה ומתוקצב על ידי משרד ממשלתי. לכל "רשות" יש בדרך כלל גם "מועצה" בה "מכהנים" חברים (הם לעולם לא עובדים – הם "מכהנים") וגם "אישי ציבור" (מה זה? למה אף פעם לא הציעו לכם להיות "נציג ציבור"?). הם בדרך כלל לא מקבלים שכר, אולי רק "הוצאות", ואולי רק נסיעה לחו"ל, ואולי רק כרטיסים לטקס פה ולקבלת פנים שם.... אבל, הם "נותנים את הנשמה". תפקיד המועצה: להתוות קווים, להנחות, לפקח, לאשר תקציב. מילים חסרות משמעות למעט עניין "התקציב".

יש סוג אחר של רשויות מדינה שמוקמות לצורך יישום רגולציה שנובעת מחקיקה ומעורבות-יתר של המדינה בכלכלה: רשות השידור, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ועוד. לא נדון בהן כאן.

למשרת היו"ר רצוי למנות אישיות ציבורית מוכרת וחיובית שלא מזוהה רשמית עם הקשת הפוליטית. תפקיד היו"ר הוא כתפקיד נשיא המדינה: לייצג את "הרשות" כגוף רציני, שקול, זך ונקי, חף "משיקולים זרים". את "עבודת השטח" לא מבצע היו"ר, אלא מנכ"ל הרשות.

איך קמה "רשות למען..."? כולם יודעים: יש התייעצויות, ואז מישהו מנסח "קווים מנחים" ולבסוף הממשלה מחליטה ומתקצבת. כן, אבל איך באמת קמה "רשות"?  

ראשית, נדרשת מטרה ראויה ברמה הלאומית, משהו עם רגש, נושא שמחמם את הלב הקולקטיבי. עניין שכל מי שיעז להתנגד לו – יוקע מיד בכיכר העיר כחסר רגש, כ"לא-חברתי". המטרה צריכה תמיד להיות חיובית וברת-הזדהות ללא עוררין. לא חסרות מטרות נעלות, נעדרות מחלוקת: ילדים, קשישים, שואה, מים, חיילים, תאונות דרכים, מלחמה בשחיתות, ושכולנו נהיה בריאים ויפים. כל נושא כזה ראוי ל"רשות למען", או "למועצה לעידוד".

עכשיו, כשיש נושא ראוי, זו רק שאלה של עיתוי שחבר כנסת רעב-כותרות יגלה יוזמה ויעלה לסדר היום את נושא הקמת הרשות הממלכתית לקידום הנושא. לא כל חברי הכנסת ציניים עד כדי כך – רובם הגדול גם מאמין ביכולת המאגית של הממשלה ("המדינה") לקדם את הנושא. הרקע המשותף,  כמעט לכל הפוליטיקאים, הוא מיתוס האמונה באל "המדינה": אם רק ינוסח חוק, תוקם "רשות" – טובת הכלל תיוושע.

ואם זה טוב ל"עם ישראל", אז מי כבר ישים לב שגם הפוליטיקאי התורן מרוויח משהו מהעניין: יש ג'ובים שצריך לאייש, הגיס יכול להתקין את המזגנים במשרדים, עסקן המפלגה מסניף אשדוד יקבל סוף סוף את התמורה שהובטחה לו ויתמנה למזכיר. חלק מתקציב פרסום החוצות יעבור לאחיין, בחור מוכשר עם "כישורים ראויים" שיזכה במכרז (המזכיר מסניף אשדוד הוא גם יו"ר וועדת המכרזים – כך זה לפי התקנון...).

הרשות צומחת ומתפתחת יפה עם השנים. לפעמים תקציבה גדל ויש שנים שהתקציב מקוצץ. למה מקוצץ? כי המנכ"ל הוא כבר לא "איש שלנו" וקשה להזיז אותו, כי השר "איבד שליטה" על חלוקת תקציבים ומינויים, כי יש כבר עוד שלוש רשויות חדשות שצריך לתקצב.

כל רשות ציבורית לעשיית מעשים טובים רשאית לתמוך מתקציבה בפעילויות של גופים אחרים שיוזמים פעילות דומה של מעשים טובים. כך מזרימה הרשות מיליוני שקלים מידי שנה לעשרות גופים אחרים. ריבוי הרשויות למעשים טובים מאפשר לשר הממונה "להרים טלפון" למנכ"ל ולבקש לתקצב גם את העמותה ההיא בקריית מלאכי. נחום כהן מהעמותה כבר שלח לשר "נייר עבודה" עם תכנית הפעילות המתוכננת.

כך יש במדינת ישראל כ-30 אלף עמותות, מאות וועדים ומועצות למען ונגד, עשרות רשויות. כספי המיסים זורמים כמים מצינור חלוד. כך יכול מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית להמשיך ליילל על פריון העבודה הנמוך בישראל, דר' מכובד ופרופ' אחר בעל מוניטין, מציעים בעיתון גלובס איך להגדיל את הפריון: "להגדיל את התמיכה הממשלתית במחקר ופיתוח וליצור מנגנונים התומכים בחדשנות". "הגדלת הפריון" – נשמע רעיון ממש טוב לרשות חדשה, מי יכול להתנגד?

נתון ה"פריון" מתקבל מחלוקת ערכם של כל המוצרים והשירותים שנוצרים בישראל ("התוצר") במספר המועסקים. אבל מה לעשות, מספר "המועסקים" כולל גם שפע של "אוכלי חינם" במשרה חלקית או מלאה של "אכילת חינם". וככל שמחלקים במכנה גדול יותר ("מספר המועסקים") קטנה התוצאה. הרשויות למעשים טובים תורמות את חלקן הלא-צנוע להקטנת הפריון.

ואם "פריון העבודה" נמוך, אז גם המשכורת נמוכה –  יש לנו פחות כסף לקנות מילקי ולשכור דירה ליד הבימה בתל אביב.

נזכרתי באירוע אישי: לפני עשרות שנים היה מוסד ממשלתי שנקרא "המכון לפריון העבודה והייצור". ל"מכון" (עוד שם מפוצץ) היה בניין משרדים עצמאי בלב "אזור הביקוש" – ליד בית חולים איכילוב בתל אביב. לאחר שחרורי מהצבא נתקלתי במודעת "דרושים" – המכון מחפש מהנדס לעבודה במשרה מלאה. שלחתי קורות חיים, בעיקר על עבודתי בשרות הצבאי. התקבלתי. כבר בראיון העבודה, בו תוארו תפקידיו המבורכים של "המכון", לא הבנתי בדיוק מה אני אמור לעשות בעבודה, אבל הנחתי שהכול יתבהר בהמשך, תוך כדי ריצה. מהר מאד הסתבר ש"אין עבודה" ועלי ליזום בעצמי את "העבודה". מנהל המחלקה (בכל מכון יש "מחלקות"), תמיד היה ב"ישיבות", ובצהריים –  נהג לצאת ל"סידורים" מהם בדרך כלל לא שב. הסתבר שלמחלקה יש "תקן" למהנדס ולכן שילמו לי משכורת. לאחר כ-4 חודשים נטשתי את "מקום העבודה" לצמיתות. שנים לאחר מכן המכון נסגר, אפילו השר הממונה כבר לא הצליח להחזיק בחיים את הבלוף. ברוך דיין אמת.

לפעמים מתמנה לתפקיד יו"ר רשות, אישיות ציבורית שאינה הולכת בתוואי המצופה על ידי הממונים. פקשוש פוליטי. דר' יעקב שיינין מכהן כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דר' שיינין העביר השבוע דו"ח שנתי על הרשות לראש הממשלה ולשר הממונה.   

1539 2"השר הממונה" – שר התחבורה ישראל כץ.


דר' שיינין כותב בדו"ח שהירידה בהיקף תאונות הדרכים בעשור האחרון כלל לא קשורה לפעילות הרשות... איך הוא "יורק לבאר ממנו הוא שותה"?. הוא מעז וכותב שעיקר פעילות הרשות היא "העברת תקציבים לגופים שלישיים" (מעל מיליארד שקל ב-7 שנים). אנחנו ממש המומים...

דר' שיינין ממליץ לסגור את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים... ואז להקים אותה מחדש במתכונת אחרת... למה להקים מחדש? האם לא נוכל להסתדר בלי רשות ממשלתית למעשים טובים? האם לא עדיף להקטין את נטל מס ההכנסה במקום לתקצב "רשויות", "מועצות" ו"אוכלי חינם"? דר' יעקב שיינין הוא כלכלן בעל מוניטין.
 
מוטי היינריך
  

עודכן לאחרונה ב רביעי, 18 מאי 2016 04:47
אבשלום
פייגלין בא כבר ותגאל אותנו
!!
0
שיר לב
הרשות לזכויות ניצולי שואה
מר היינריך היקר: אני בטוחה שעשית עבודת מחקר טובה.אף על פי כן, מאחר והתנדבתי בפרויקט "מיצוי זכויות" של שורדי השואה והתופת, אני רוצה להעיד שהרשות לזכויות ניצולי שואה מטען משרד האוצר - כך התרשמתי - פועלת לפי המטרות ששמה לעצמה: לרבות הנפקת חוברות מידע קריאות, הדרכות מתנדבים ועובדי שכר (סטודנטים, וזה מוכר למטרות מלגה), טפסים ויישום תשלומים לאוכלוסיה זו. אשמח לתת לך פרטים במייל פרטי, כדי שלפחות רשות זו לא תכלל ברשימה ה"גורפת".האם הממשלה צריכה להתערב בענייני כלכלה מלכתחילה - זו כבר סוגיה אחרת. אני דוגלת בכלכלה חופשית ומטיפה לצמצום התערבות ממשלתית (כשאני מדברת על ביטול אני "מוקעת"). סוגיה עדינה זו, הנוגעת בנושא השורדים והפיצויים, הינה מורכבת ממילא ומצריכה דיון כשלעצמו. תודה
0
יעקב 1
עמותות - כן, מכסף פרטי
גב' שיר לב, לא כול העמותות פסולות. קיימות בהחלט מטרות ראויות. יתגייסו נא האזרחים האיכפתיים, יתרמו למען המטרות הנעלות, ויקיימו עמותות מבורכות. בהחלט.רק לא על ידי הממשלה, מכספי הממשלה (המיסים) ולמען הממשלה (הפוליטיקאים וחבריהם).ההנחה שהממשלה היא האלוהים, ורק הממשלה יכולה וצריכה לעשות כול דבר - היא מחשבה נפוצה אבל אבסורדית.
0
שיר לב
תשובה ליעקב בעניין העמותות
יעקב: אני לגמרי איתך בעניין זה, אך זו לא הנקודה. הייתי חייבת לצאת להגנתה של רשות זו, מאחר והכתבה הוקיעה את כולן. אנחנו יודעים שהאידיאל שאנו שואפים לו - יכול להתקיים רק בתהליך ארוך וסבוך, שכן אנו "שקועים" עמוק בערכים שגויים, אבל כצו לאמת - היה עלי להזכיר את הדברים הטובים שראו עיני שם.
0
מוטי היינריך 1
ארגונים התנדבותיים
פילנטרופייה, תרומות וארגוני מתנדבים צריכים להיות הבסיס לתמיכה ב"חסרי ישע", באנשים שנקלעו למצב קשה ומתקשים להיחלץ.כאשר המדינה מלאימה את החמלה האנושית, בלתי אפשרי למנוע את המתואר בכתבה: שימוש ציני למטרות פרטיות ופוליטיות בכספי משלם המסים.כנראה שבין מאות או אלפי הארגונים שנתמכים מתקציב המדינה יש צדיק בסדום. אבל הצדיק לא מכשיר את סדום ואת עושק משלם המסים. גם במשטר חופשי ממעורבות ממשלתית, יהיו ארגוני סיוע פרטיים שימעלו בכספי התורמים. אבל כאשר השחיתות תיחשף התורמים יסגרו את הארנק. משלם המסים לא יכול לסגור את הארנק שלו.
0
בתיה אבן
ללמוד מארגוני הגמ"ח והסיוע החרדים
החרדים שהם הרובד העני חומרנית בעם בארצנו, השכילו להתגבר על הסבל הנובע מכך באמצעות התארגנות מקומית התנדבותית, בתנאים דלים ללא משכורות מנהלים מפוצצות, אלא מתוך רצון טוב של קיום מצווה שבין אדם לחברו.יש לבטל את משרד הרווחה היקר והבזבזני, על מאות סוגי הנחות וטפסים ופקידים ורשויות. ולהעדיף את הסיוע הקהילתי.יש להקטין את הפעילות הממשלתית. לבטל את רוב תשלומי העברה, ולא להעניק שום הטבה ושום שכר לאיש למעט לאותן משפחות התורמות לבטחון העם במדינה הן במאבק הגיאוגרפי (צה"ל), והן במאבק הדמוגרפי - התמודדות מול הרחם הערבייה.. והן בקביעת הריבונות - התנחלויות.
0
יואל
לבתיה אבן ב-6
את שוכחת להזכיר שאותם צדיקים לא עושים זאת עבור בצע כסף אלא לשם שמיים - גם הם מצפים לתמורה.ולא סתם תמורה אלא חיי נצח בגן עדן של מנגלים וסטייק לויתן ושור הבר!מצד שני הם מצילים נפשותיהם מכף הקלע...
0
יעקב 1
יותר טוב לשם שמיים
הרבה יותר טוב עשיית מעשים טובים לשם שמיים, מכול אותם פוליטיקאים ומקורביהם ש"מצילים את המולדת" למען בצע כסף (משרות שמנות בעמותו שונות), על חשבון אחרים (משלמי המיסים).
0
בתיה אבן
ליואל, צרכנות "בעולם הבא" לא מזיקה
לאוקולוגיה. עדיף לקוות לבשר שור הבר בעולם הבא, מאשר לכרות יערות ולזהם את מקורות המים עבור "בשר השור" בעולם הזה.וגם הלוויתנים ירוויחו מכך אם עוד ועוד אנשים יצטרפו למגזר הדוחה את חיסול החי בים לימות המשיח.אך גם בלי קשר לחרדים, יש בעירי קבוצת נוער המתנדבת לסייע לקשישים בודדים, לטייל איתם, לבצע עבורם קניות ונקיונות. והם מביאים יותר שמחה לזקנים הערירים מאשר כל מחלקת הרווחה בעירייה על אוסף פקידיה ורכביה וטפסיה ועלותה הצוהלתדומני שיותר ויותר אנשים ערים ליתרונות של הסיוע הקהילתי ההתנדבותי החם, על פני הסיוע המערכתי הבירוקרטי.במבצע צוק איתן למשל, שני גברים עם יוזמה ומיכלית משא, קילחו יותר חיילים מאשר צה"ל עתיר הנכסים והתקציב וכך הלאה
0
שיר לב
"משלם המסים לא יכול לסגור את הארנק"
"משלם המסים לא יכול לסגור את הארנק שלו"מצא חן בעיניי המשפט הזה של מר היינריך, שטמונה בו פילוסופיה כלכלית שלמה. ...עליו איפוא להיפטר מהארנק ולמצוא דרכים לסחור עם "חסרי ארנק" שכמותו...
0

3000 תוים נשארו