02/09/2015

משטרת התרבות: "וועדת הטלוויזיה אישרה את לוח השידורים"

קיימת מדינה ולה "משטרת תרבות". למשטרת התרבות כפופה "ועדת הטלוויזיה". תפקידה להחליט במה רשאים ההמונים לצפות בטלוויזיה בשנה הקרובה. בוועדת הטלוויזיה יושבים אנשים חכמים שיודעים מה טוב לעם הנבער.

ספק אם קראתם את הדיווח הקצר שהופיע בכל אמצעי התקשורת: "וועדת הטלוויזיה אישרה את לוח השידורים של ערוץ 10". אפילו קשה למצוא טוקבק לידיעה זו באתרי החדשות. זה בכלל לא "נושא" – None Issue אפילו אריה דרעי לא התנגד למתווה השידורים. כלכלנים, "מומחים", ואנשי אקדמיה קיבלו את הידיעה כמובנת מאליה, אם בכלל קראו. מה יש לדבר? בסך הכול "כללי מנהל תקין".

קיימת מדינה ולה "משטרת תרבות". למשטרת התרבות כפופה "ועדת הטלוויזיה". תפקיד הוועדה להחליט במה רשאים ההמונים לצפות בטלוויזיה במחצית השנה הקרובה. במועצת משטרת התרבות יושבים אנשים חכמים שמייצגים את העם, ובוועדת הטלוויזיה יושבים כמובן אנשים חכמים עוד יותר.

ועדת הטלוויזיה שוקלת בכובד ראש אם התכנים שהרשתות מתכננות להעלות אכן ראויים לצפייה, האם ניתן בהם "ייצוג הולם לכל גוני האוכלוסייה" וכל זאת  להבטיח כי "יישמע מגוון של קולות ודעות בכלי התקשורת וכי יתקיים מגוון של פלטפורמות ובמות ביטוי. הרגולטור שוקל שיקולים הנוגעים לאיכות התכנים המשודרים, לאתיקה בשידורים, לעידוד יצירה מקומית וכיוצא באלה."

המנהיגים הנעלים הקימו את משטרת התרבות "לתכלית ראויה", אך ורק לטובת העם. "הרגולציה נועדה לשרת את האינטרס הציבורי" כפי שנקבע מעת לעת על ידי השליטים הנאורים.  

בעלי השליטה באמצעי התקשורת קיבלו מהשליטים זיכיון להרוויח כסף, אבל קיים חשש כבד כי "אם בעלי השליטה באמצעי התקשורת יסרבו לשקף רעיונות מסוימים, עלולה תמונת הרעיונות להתעוות. ‘שוק הרעיונות‘ עלול להפוך ל'שוק הרעיון' הבלעדי" (נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר). לתיקון "כשל שוק" זה "יש צורך בהתערבות כדי להביא לתוצאה רצויה, שאפשר להניח כי לא תושג בלא ההתערבות: או לתוצאות אשר תואמות את האינטרס הציבורי".

בנוסף, "התקשורת האלקטרונית מבוססת במידה רבה על שימוש במשאבים מוגבלים שהם קניין הכלל, ובשל כך היא מעוררת שאלות של צדק חלוקתי". וועדת הטלוויזיה, במסגרת תפקידה לשמור על עניינם של המוני העם, צרכני השירות, דואגת לכך "כי מרב הדעות וההשקפות יבוטאו וכן שיימנע מונופול בשוק הדעות".

קיומה של משטרת התרבות הכרחי ל"הגנה על אוכלוסיות רגישות וכן הגנה על המשטר הדמוקרטי וצרכיו". זהו "תנאי הכרחי למימוש של ערכי הדמוקרטיה ושל זכויות היסוד של האזרח".

והנה עץ מבנה של הרגולטור:


1570 1
 
ועכשיו ילדים, נסו לגלות בציור הנ"ל היכן מסתתרת "ועדת הטלוויזיה"? אנחנו לא הצלחנו. גם לא הצלחנו לגלות מיהם האנשים הנאורים שחברים באותה וועדה, דבר אחד בטוח – הם חכמים מאד, ניזונו ישירות מ"עץ הדעת", הם מייצגים את העם הנבער עליו צריך להגן. הם יודעים בוודאות מה טוב.

אבל הצלחנו לגלות מי ומי במועצה שמעליהם. יש להניח שחברי המועצה ממנים את חברי הוועדה ולכן גם הם נמנים עם בעלי תבונת היתר. "הרכב המועצה משקף בעת המינוי, במידת האפשר, את מגוון הדעות הרווחות בציבור. מועצת הרשות השנייה מתמנה לתקופת כהונה של ארבע שנים". כרגיל, אנשים נעלים לא "עובדים", אלא "מכהנים". אז הנה ההרכב האנושי של הגוף המנחה של משטרת התרבות (2015), למען הסר ספק – הם לא הרגולטורים היחידים:


1570 2

עו"ד דורלי אלמגור מכהנת בראש ועדת הטלוויזיה. אם נחפור באתר הרשות השנייה נוכל לגלות את העשייה הציבורית המבורכת והניסיון הרגולטורי העשיר של כל חבר מועצה. לכולם ניסיון רב בעשרות וועדות ציבוריות, רובם כיהנו בהמון מקומות, הפרופ' אפילו פרסם מחקר אקדמי על תכניות ריאליטי ואחרת משלימה ספר על "הגל החדש של הקולנוע האיראני", כמעט כולם מתפרנסים במשך שנים רבות, כנראה לא רע, ממיסים שהעם משלם.

אין בדברים משום הטלת דופי אישי. הם כנראה אנשים נבונים, אולי גם אנשי שיח מעניינים ורחבי אופק. כל אחד מהם יכול להיות השכן הנחמד מהדירה ממול (אם אתם גרים ברמת אביב ג').

אבל החבורה הזאת יחד, כאשר הם מכהנים תחת הכובע של משטרת התרבות, מסכנים את חופש הפרט בכוח שניתן להם להכתיב לנו במה נצפה בטלוויזיה. הם יגבילו את הזמן שגב' כהן רשאית לצפות בתוכנית ריאליטי. הם מחליטים לסבסד על חשבוננו אמן מקומי רק בגלל שהוא נושא תעודת זהות כחולה. הם דורשים מהזכיינים לשדר "יותר תחקירים כלכליים", הם מחליטים לחנך אותנו בתשדיר שהם הגדירו כ"סוגה עילית".  

בל נטעה, לדודים ולדודות אלה יש כוח. בגיבוש החוק להקמת רשות התקשורת מוצע: "סמכויות פיקוח ודרישת מידע. כדי לאפשר פיקוח יעיל על ביצועה של חקיקת התקשורת ועל קיום של תנאי הרישיונות הוצע כי מנהל הרשות (או עובד אחר של הרשות שיוסמך לכך) יהיה רשאי לדרוש ידיעות ומסמכים, להיכנס לכל מקום או מתקן המשמש בעל רישיון לצורך מתן שירותיו או ביצוע שידוריו, וכן לתפוס מסמכים וחומר מחשב".

למשטרת התרבות "יש שיניים". הם מטילים קנסות כבדים על גופי השידור על חריגה ממשך הקצאת הזמן לפרסומות, על פגיעה ב"טעם הטוב", על הצגה של "עישון סמים", משדר התרמה "ארוך מידי", פרסומת לתרופה לאין אונות ללא אישור מראש, חשיפה אסורה למותגים בשידור שגורמת ל"פרסום אגב" – ועוד עשרות או מאות עברות. מידי פעם גם נפסליםלוחות שידורים שלמים.  

וכמו בכל גוף ציבורי מופעלים לחצים על חברי המועצה והוועדות עד כדי פיצוץ ישיבות בגלל "חילוקי דעות פנימיים".

חילוקי הדעות מול משטרת התרבות מספקים פרנסה רבה לעורכי דין ובתי משפט. המחוקק קובע, ובג"ץ מרבה לפסוק גם בסוגיות אידיאולוגיות. בהמשך כולם מסתמכים על "פסיקת בית המשפט" להצדקת משטר הכפייה.

משטר כפייה ושליטה ריכוזית באזרחים היו אבני יסוד באידיאולוגיה המרכסיסטית של מנהיגי היישוב לפני הקמת המדינה וגם לאחר מכן. הם חששו מחופש לפרט כי ראו בו איום על מה שכונה אז "ההגמוניה הפועלית", ובתרגום להיום: שלטון המפלגה שלנו. משטרת התרבות הנוכחית היא התפתחות טבעית של אידיאולוגיה זו. שופטי בית המשפט העליון יצקו פסיקות לתוך אותה אידיאולוגיה, השופט העליון אהרון ברק: "...העיתון הפרטי שולט על האוויר הדרוש לנשימתה של הדמוקרטיה... לכן העיתון אינו רק נכס פרטי, אלא גם נכס ציבורי... כוח זה מחייב ... פיקוח וריסון כדי למנוע שימוש לרעה בו". השופט בדימוס אהרון ברק יכול להיות רגוע – יש כבר משטרת תרבות והיא "מפקחת ומרסנת".  

שר תקשורת טוב הוא שר שיסגור ויפרק את כל גופי הרגולציה ויאפשר לכל יזם להיכנס לתחום ללא צורך ברישיון ובדמי זיכיון. בסוף רפורמת החופש צריך שר התקשורת "הטוב" לכבות את האור במשרדו ולסגור גם את משרד התקשורת (ללא הקמת "רשות תקשורת").

כל ערוץ יחליט בעצמו מה לשדר על פי הערכתו את דרישות קהל היעד שלו. הציבור יקבע במה לצפות באמצעות השלט של הטלוויזיה, עכבר המחשב, או האצבע על המסך. ערוצים שלא יעמדו בדרישות הציבור ייסגרו מהיעדר רייטינג. הניסיון לכפות על הציבור גבולות גִזְרָה לצפייה אפילו מגוחך בעידן האינטרנט, הטאבלט והסמרטפון.

העניין אינו רק בפגיעה בחופש הפרט להחליט במה וכמה לצפות על פי העדפותיו. אלא גם בנזק כלכלי שמסתכם כנראה במאות מיליוני שקלים בשנה. "מישהו" צריך לממן את מאות הג'ובים במערך הרגולציה וההתגוננות ממנה. מערכת המשפט מועסקת גם היא בתעסוקת סרק, וכסף רב מושקע בהפקות שאינן מתאימות להעדפות הציבור. כך תורמת משטרת התרבות את חלקה למחיר הקוטג', הדירות והמיליקי.

מוטי היינריך
 
הציטוטים בכתבה מתוך "מחקר מדיניות" שפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה שכותרתו "הרגולציה של שירותי התקשורת האלקטרונית בישראל – הצורך בהקמת רשות תקשורת". המסמך מכיל מידע עובדתי מפורט.

עודכן לאחרונה ב 26/05/2016
תגובות  
0 #1 דוגמא בבקשהמישהו נודניק 2016-03-03 06:37
יש לכם דוגמא למדינה קטנה שבה יש אין פיקוח ממשלתי והתקשורת לא ריכוזית?
ציטוט
0 #2 לנודניקיואל 02/09/2015 2016-03-03 06:37
למה גודלה של מדינה ("קטנה") רלוונטי לשאלה האם פיקוח ממשלתי הוא דבר נכון או לא?
מדוע סטטיסטיקה עבשה כמו כמה ממדינות העולם נגועות בפיקוח ממשלתי רלוונטי לשאלה האם פיקוח ממשלתי הוא דבר נכון או לא??
ציטוט
0 #3 תשובהמישהו נודניק 2016-03-03 06:38
1. מכיוון שאם המדינה קטנה גדלים הסיכויים לריכוזיות מזיקה
1. הסטטיסטיקה חשובה כי תובנות שלא בוחנים אותן עם עובדות לא שוות הרבה.
ציטוט
0 #4 סטטיסטיקה ונודניקיםיואל 02/09/2015 2016-03-03 06:39
1. האם אתה יכול להוכיח את הטענה הראשונה "אם המדינה קטנה גדלים הסיכויים לריכוזיות מזיקה" בהתבסס על עובדות? שים לב שלשם כך אתה צריך קריטריון אוביקטיבי לריכוזיות ונזק... יש לך כאלה?
2. מה לגבי תובנות שעובדות המציאות סותרות פעם אחר פעם?
3. לגבי ה"סטטיסטיקה העבשה" שהזכרתי לא שאלתי לגבי מידת ההצלחה של שוק תקשורת ריכוזי אלא לגבי מספר המדינות שמפקחות על השווקים שלהן. הטענה שאליה אני חותר היא שמס' המדינות שמפקחות על התקשורת איננו קריטריון ואלידי לשאלה "האם זה נכון וצודק למדינה לפקח על התקשורת?"
ציטוט
0 #5 ממשיך לנדנדמישהו נודניק 2016-03-03 06:39
1. לא, אין לי. נכתב כאן טור מסוים וביקשתי עוד מידע לגבי הנטען בו. על מה בדיוק הויכוח?
2. זרוק אותן לפח
3. לא הבנתי
חבר'ה, מה עם קצת מידע במקום ויכוחים?
ציטוט
0 #6 יש דוגמא מצוינת - ישראלעפר 06/09/2015 2016-03-03 06:40
למזלנו בישראל תחום התוכן באינטרנט אינו מפוקח.
כמות האתרים, בלוגים, ערוצי יו-טיוב וכו' עצום.
כל אחד עם כמה עשרות שקלים מיותרים, וזמן פנוי יכול להפיץ את רעיונותיו לכל דורש.
מה היה קורה אם כל יזם היה יכול לפנות להוט\יס\סלקום להגיע איתם להסדר על המספר בממיר שהוא מקבל או לחילופין המיקום שלו בוי-או-די ?
הסיבה שיזמים לא מתחילים לייצר ערוצים אינטרנטיים היא האיום המתמיד של הרגולטור לחייב ערוצי אינטרנט באותם חוקים החלים על ערוצים "רגילים". כשלא יודעים מה המדינה תעשה בעתיד קשה לפתח מודל עסקי.
ציטוט
0 #7 הלב של כל הדברים !לוי. 06/09/2015 2016-03-03 06:41
"ייצוג הולם לכל גוני האוכלוסייה".
"‘שוק הרעיונות‘ עלול להפוך ל'שוק הרעיון' הבלעדי".
"הגנה על אוכלוסיות רגישות וכן הגנה על המשטר הדמוקרטי וצרכיו".

קל ללעוג לציטוטים אלה, אבל ! האם אלה טיעוני הבל ? האין בהם הגיון רב ? וכי שני נשיאי בית המשפט העליון, המצוטטים בכתבה, שוטים ?

התשובה לכל השאלות שלילית. בטיעונים אכן יש הגיון רב, ונשיאי בית המשפט העליון בוודאי חכמים ונבונים.
ומצד שני ... גם מוטי וטיעוניו אינם קטלא קניא.

אז איך מיישבים את הסתירה ?

התשובה איננה במגרש ההגיון, אלא במגרש הערכים. שם הלב של כל הדברים. שם נמצאת נקודת המוצא.
הסוגיה שמוטי העלה - משטרת התרבות - מהווה דוגמא מעולה לתפיסות המנוגדות של נקודת המוצא הערכית: מהו הערך העליון - האדם, או הקולקטיב (מדינה, חברה).

בנקודת המוצא הערכית של בעלי הציטטות - הקולקטיב גובר על האדם. האדם כפוף לקולקטיב. מכאן נובעת הטענה ההגיונית המתבקשת " יצוג הולם לכל האוכלוסיה" או " הגנה על אוכלוסיות רגישות".

בנקודת המוצא הערכית "שלנו" - האדם הוא המטרה העליונה. זכויותיו לחיים, לחרות ולקניין מקודשות. המדינה היא כלי, מכשיר, להגנה על זכויות אלה, והן ההצדקה לקיומה. הקולקטיב 'חברה' או 'אוכלוסיה' הן יישויות וירטואליות, שכלל לא קיימות במציאות. אין להן זכויות, ובוודאי שהן לא גוברות על זכויות האדם לחיים, לחרות ולקניין.


נושא כלשהו עולה לדיון ציבורי. כל צד משמיע את טענותיו ההגיוניות, ואנו מבולבלים - מי צודק ?
במקום לבחון את הגיון הטענות, רצוי לחפש את התשובה במגרש הערכים. נקודת המוצא הערכית היא המצפן הטוב ביותר.
ציטוט
0 #8 לוי - לא ערכים מבחן התוצאהעפר 07/09/2015 2016-03-03 06:42
יש החוששים שאם המדינה לא תתערב בעלי ההון ישתלטו על אמצעי התקשורת וישתיקו את קולם של העניים והחלשים.
חלקם מציעים "פתרון" ע"י שידור ציבורי ורגולציה ממשלתית על השידור הפרטי ל"טובת" העם.
אני משער שגם מוטי (בלי להכיר אותו אישית) היה תומך במגבלות על השוק החופשי **אם** התוצאה של השוק החופשי היא דיקטטורה של בעלי ההון ומניעה של חופש הביטוי של האדם הפשוט.
אבל !!!! מבחן התוצאה מראה שדווקא בשוק החופשי יש יותר ביטוי לאדם הפשוט ופחות דיקטטורה של בעלי ההון.
ולכן טועים שופטי בג"צ בגלל שההשערה שלהם על איך יתנהל שוק הדעות בשוק חופשי אינה נכונה.
ולחיזוק דעתי אחזור על הדוגמא של רשת האינטרנט והרשתות החברתיות.
ללא רגולציה יש יותר פלורליזם לדעות מאשר בערוצים המרכזיים ברדיו ובטלויזיה.
ציטוט
0 #9 לעופר [8] - בכל זאת ערכיםלוי 07/09/2015 2016-03-03 06:43
נושא הכתבה - טלוויזיה, הוא מקרה פרטי. המקרה הכללי הוא: מהו הערך העליון - האדם, או הקולקטיב (מדינה, חברה). לכך התייחסתי, ואמשיך.

מוסכם שככלל, השוק החופשי מספק את התוצאה הטובה ביותר לרב האנשים. אבל ...
מנקודת מוצא ערכית - כלכלת שוק, ותחרות, אינן כלל מטרה. אז מהי, איפוא, המטרה ? זכותו הטבעית של כל אדם לחייו, לחרותו ולקניינו. כלכלת השוק, והתחרות - הן התוצאות של יישום החרות.

מבחן התוצאה - הבה נניח שבתנאי חופש צמח מונופול. כידוע, מונופול רע לכלכלה, ואולי מוטי "היה תומך במגבלות על השוק החופשי".

האמנם ? מיהי "הכלכלה" שרע לה ? היש יישות כזאת ?
המונופול רע לצרכן. מצד שני, הוא טוב לבעליו. מדוע זה צודק לקחת בכח מא' ולתת לב' ? ואם יש המון ב' - האם הריבוי הופך את הלקיחה מא' (=בעל המונופול) והנתינה להמוני ב' (=הצרכנים) לצודק ?

בבסיס של "מבחן התוצאה" מונחת מטרה. לאורה אנו בוחנים את התוצאה.
מהי המטרה ? כלכלה יעילה ? אולי "צדק חברתי" ? או זכויות האדם ?
אם המטרה היא "כלכלה יעילה" - אולי צריך לקבוע בחוק שאין להחזיק בחיים ישישים חולניים, שהרי קיומם היקר הוא מאד לא כלכלי - הוא מבזבז את משאבי מערכת הבריאות.
אם המטרה היא "צדק חברתי" - אולי צריך להפקיע מאדון גיל שוויד את רכושו (טוב, גם אם נשאיר לו 10% - עדיין הוא ישאר עשיר מופלג), ולחלקו למסכנים רבים.
אבל אם המטרה היא זכויות האדם - גם בעל ההון המרושע הוא אדם, וזכויותיו לחרות ולקניין מקודשות. או אז, אכיפת תחרות בכח תהיה הכשלון המוחלט במבחן התוצאה.
ציטוט
הוסף תגובה