10/09/2015

אחאב מלך ישראל, אליהו הנביא, הרבנות הראשית

הרבנות הראשית, הרבנים הראשיים והמועצות הדתיות - כפופים למדינה החילונית ומצהירים לה אמונים. אילו אליהו הנביא היה "איש של המלך אחאב" – האם היינו משאירים לו כיסא בליל הסדר? מי היה זוכר אותו בכלל?

אחאב מָלַך בישראל כ-50 שנים לאחר פילוג הממלכה היהודית (בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה) שהותיר אחריו המלך שלמה. אחאב החזיק מעמד בשלטון שנים רבות יחסית למלכים אחרים, עד לנפילתו בקרב (אחד מרבים) נגד השכנה מצפון-מזרח – ארם.

אליהו התשבי היה איש דת – נביא. אליהו התהלך בארץ בתקופת מלכותו של אחאב. אליהו, איש דת בולט, רכש את מעמדו בזכות התקשורת הטובה שהייתה לו עם בורא עולם וכוחו לחולל ניסים (על פי האמונה הדתית). מעמדו הציבורי כנראה היה גבוה, כי אפילו בחצר המלך התחשבו בדעתו.

אחאב היה פוליטיקאי מוכשר, אחרת היה מאבד את ראשו, כמקובל, בסמוך יותר לתחילת הקדנציה. אליהו התשבי הטיח ביקורת קשה על בית המלוכה ש"עשה את הרע בעיני אלוהים". המלך אחאב חשש לסתום לנביא את הפה באופן סופי, למרות שעמדו לרשותו שירותי ביטחון מפותחים והצבא החזק באזור (גם על פי עדויות ארכיאולוגיות מאשור). כנראה שהמלך חשש מזעם עממי ואולי גם קצת מאלוהי ישראל – אל שבדרך כלל התעלם ממנו.      

אחאב הפוליטיקאי חיזק כסאו באמצעות בריתות נישואין שלו ושל בתו. הוא נשא לאישה את איזבל בתו של מלך צידון וכך הגן על גבולה הצפוני של ממלכת ישראל. איזבל הייתה מלכה פעילה מאד ולא חיבבה את הממסד היהודי הדתי.

אחאב ואיזבל היו עובדי אלילים, כמיטב המסורת המזרח תיכונית של אז. הם נלחמו בממסד הדתי היהודי מלחמת חורמה. איזבל שחטה נביאים יהודיים ואליהו הנביא שחט כוהני עבודה זרה. נראה ששני הצדדים היו משתלבים היטב בכוחות דאעש של ימינו.

הממסד הדתי ובית המלוכה היו בדרך כלל יריבים מרים לכל אורך ההיסטוריה היהודית. אליהו הנביא העיז להטיח בבית המלוכה דברים קשים ביותר. ספר מלכים א', שכנראה נכתב על ידי סופר מקורב לנביאים, מביא סיפורים מרתקים על התקופה החל מפרק יז. מומלץ.

הממסד הדתי נגד הממסד החילוני, ולהיפך

היריבות המרה בין הממסד הדתי לחילוני מלווה אותנו כנראה משחר ההיסטוריה האנושית. בני האנוש כנראה זקוקים לשני הממסדים שמספקים צרכים שונים. המלך סיפק בעיקר הגנה מאימתם של מלכים ובוזזים חיצוניים, ולא תמיד בהצלחה. הממסד הדתי (כוהנים, לויים, ונביאים) סיפק צורך חשוב אחר של האדם: הגנה מאימת הבלתי-נודע ותקווה לעתיד טוב יותר. הבלתי-נודע רב, וכולל את הפחד ממוות, מחלות, רעב, לידה, איתני הטבע. התקווה לעתיד טוב יותר, בעולם הזה ובעולם הבא, היא חלק בלתי נפרד מאופי האדם.

ההסבר לבלתי נודע הוא האל היחיד, או האלילים הרבים – מוח האדם כנראה דורש "הסבר" לכל דבר. לכל אירוע חייבת להיות "סיבה". אנחנו לא מסוגלים לפתור את משוואת קיומנו בגלל ריבוי הנעלמים, ולכן נוצר הצורך ב"פיתרון פשוט" – יד אלוהים. כוהני הדת היו בעבר הרחוק אנשי הקשר של האדם אל הישות הכול יכולה. הכוהנים גיבשו סביבם את עבודת הדת באמצעות סדרה של מנהגים שהיו ייחודיים לכל דת (ולפעמים הועתקו מדת לדת). הכוהנים תמיד דחקו ב"עם" למלא באדיקות את אותה סדרת מנהגים, כי כך יכלו בקלות לזהות את עדת תומכיהם וגם להפגין עוצמה מרתיעה מול בית המלוכה.

הדתות נבדלות ב"עומק" המנהגים הדתיים – החל מסדרת טקסים פשוטה ללא משנה כתובה, וכלה בדת שמצווה בכתב אורח חיים וסדרי מוסר וחברה מדוקדקים (כמו היהדות). המאמין הדתי מייחס לאל ראשוניות – הוא היה לפני הכול ומעל לכול. הוא אשר הנחיל, באמצעות שליחיו עלי אדמות, את המצוות ואת דרך הסגידה לו. החילוני הגמור רואה למעשה את האלוהים כישות שהומצאה על ידי האדם וכך גם את מנהגי הדת.  

משחר ההיסטוריה האנושית היה לאדם צורך בשני הממסדים – המלוכה והכוהנים. כמעט בכל מבנה אנושי-חברתי תמיד היו מלך וכנגדו – כהן דת. ברוב התקופות שררה יריבות בין הממסד הדתי למלוכה.

הסיבה העיקרית ליריבות היא ששני הממסדים שלטו על אותם אנשים, על אותו ציבור ובכלים שונים. המלך מימן את הארמון, שריו, מקורביו, ואת הצבא – באמצעות מיסים שגבה מהעם. המיסים נגבו תמיד בכוח. הכוהנים, שלא התפרנסו בדרך כלל מעבודה בחקלאות או מלאכה, היו זקוקים גם הם למימון כבד. בהעדר מנגנון גבייה וצבא – התקיימו הכוהנים מתרומותשהיו בדרך כלל חלק ממצוות הפולחן הדתי. המיסים למלך שולמו בגלל אימת החרב, התרומות לכוהנים שולמו בגלל יראת האל. כל אחד זקוק לברכת האלים לעתיד טוב יותר.

המשאבים הכלכליים העודפים, מעבר לצרכי הקיום השוטף של התא המשפחתי, היו מצומצמים מאד עד למהפכה התעשייתית-הקפיטליסטית. רוב העם בקושי "גמר את החודש" – לא כספית, אלא מבחינת הקלוריות שאדם זקוק לקיומו הפיזי. לכן, "העמקת הגבייה" על ידי המלך פירושה פחות תרומות לכוהני הדת – ולהיפך.   

היריבות בין אליהו הנביא ונביאיו, לבין ארמון המלוכה של מלך ישראל – אחאב, אינה אירוע ייחודי, אלא תופעה אופיינית כמעט בכל דור וכמעט בכל חברה אנושית. כוהני הדת ניהלו חייהם במסלול נפרד לחלוטין מהמלכים ולעיתים המסלולים התנגשו.

לא ייתכן שהמלך ימנה את הכוהן למשרת הכוהן הגדול. עוצמתו של הכוהן נובעת מהאמונה העממית באלוהים. לא ייתכן שהנרי השמיני מלך אנגליה, או לואי העשירי מלך צרפת ימנו את האפיפיור ברומא. לא יעלה על הדעת שאליהו הנביא הוא מינוי של אחאב ואיזבל אשתו.

לא יעלה על הדעת? עד להקמת מדינת ישראל.

הרבנות הראשית לישראל

הרבנות הראשית היא המוסד הרבני העליון של מדינת ישראל. לא עוד רב קהילה שמגיע למעמדו בזכות ההכרה וההוקרה לה זכה בקהילה, אלא גוף שפעילותו "מוסדרת" על ידי המדינה החילונית. הרב הראשי מצהיר אמונים לממלכה החילונית לאחר התמודדות "דמוקרטית" ובחישה פוליטית. המוסדות החילוניים (כגון בג"ץ) רשאים גם לפטר את הרב הראשי כמו את הרב הראשי יונה מצגר 

ראש ממשלה חילוני ופוליטיקאים דתיים וחילוניים לחלוטין (כמו רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב) חברים ב"גוף הבוחר" ובוחשים בבחירת הרב הראשי. המלך אחאב מחלק ג'ובים ל"נביא הראשי" ברבנות הראשית ול"נביאים המקומיים" במועצות הדתיות. אחאב משלם להם משכורות ומנעים את יומם. אילו אליהו הנביא היה "איש של אחאב" – האם היינו משאירים כיסא לאליהו הנביא בליל הסדר? האם מישהו בכלל היה זוכר אותו?

לכל אורך ההיסטוריה היהודית היו רבני קהילה מקומיים, ראשי ישיבות, אדמו"רים וחכמים – אבל לא היה רב ראשי "נבחר".

שום תפקיד מהתפקידים שהועיד אחאב המודרני לרבנות הראשית, במסגרת "חוק הרבנות הראשית" כגון "מתן תשובות בענייני הלכה", חלוקת תעודות כשרות, מינוי דיינים ורבני ערים – מצריך מוסד כזה. לא חסרים רבנים פוסקי הלכה במדינת ישראל, או תעודות כשרות בחסות רבנים ידועים. תפקיד רב-עיר ומועצות דתיות מקומיות מיותר כמו גופים אלה ברמה הארצית.

ואלה דבריו הנכוחים של הרב סולובייצ'יק  שזכה שלשמו יצורף התואר "גדול הדור":

"כל השוואה בין הרבנות הראשית וסנהדרין הגדולה שמלפנים היא בלתי נכונה, ויש בה משום זיוף האידיאה הנשגבה של בית-דין הגדול בירושלים. התנאים להגשמתה של אידיאה זו אינם קיימים היום. אמנם, היו לישראל גדולי הדור ומאורי האומה... אבל ענקי-רוח אלה לא נבחרו על ידי ועדים וועדות, ולא נתמנו על ידי גוף רשמי. העם בחר בהם ובמשנתם, והרכין ראשו לפניהם מתוך יראת הכבוד ואהבה" (דברי הגות וההערכה, עמ' 94). ועוד טען הרב סולובייצ'יק: "הפוסקים שלנו גינו כל ניסיון להיבחר באמצעות רשות [חיצונית] למשרת חזן, או רב, או משרה אחרת בקהילה יהודית. האיסור מתייחס... גם לשררה יהודית" (חמש דרשות, עמ' 122).

מלך מרוקו לא גבה מיסים וחילק אותם ל"מועצות הדתיות" של קהילות יהודי מרקש וקזבלנקה. שליטי פולין על שלושת מיליון היהודים שחיו בה – לא מינו "רב יהודי ראשי". בפולין ובאוקראינה היו מאות קהילות יהודיות קדושות וחדורות אמונה – רבנים וגדולים בתורה צמחו מתוך הקהילה – ללא "מינוי" או "בחירות". אין מוסד "הרב הראשי ליהודי אמריקה" (גם אין מוסד של "הכומר אמריקאי הראשי"). יהודי כל הזרמים בארצות הברית מסתדרים היטב, כולל הקהילות החרדיות שם.

1570 1Aטקס הצהרת האמונים של הרבנים
הראשיים בבית הנשיא בירושלים.

משמאל: הרב הראשי הספרדי,
יצחק יוסף, הנשיא שמעון פרס
והרב הראשי האשכנזי, דוד לאו.

צילום: יונתן סינדל, פלאש 90 

  

 

למצולמים אין קשר לאחאב, לאיזבל, או לאליהו הנביא...

מוסדות הדת המדינתיים הם מנגנוני חלוקת ג'ובים, נפוטיזם ותקציבים. הם יוצרי שחיתות בלתי נמנעת, מימונם נכפה על האזרח וכך הם גם תורמים את חלקם ליוקר החיים בישראל. האם הציבור הדתי היה מעריך את אליהו הנביא אילו ישב בטקס "הצהרת אמונים" בין אחאב לאיזבל?

 
שנה טובה וגמר חתימה טובה,

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב 23/01/2016
תגובות  
0 #1 אליהו הנביא שחט כוהנים שהיוצבי ולדמן 10/09/15 2016-03-03 06:45
מקריבים ילדים לאלילים. כידוע האלילות שאיזבל הכניסה ארצה היו הבעלים והעשתרות של הפיניקים. שהיא היתה הנסיכה שלהם. ולבעל שלהם היו זובחים ילדים. (מאות שנים מאוחר יותר חניבעל הצאצא הפיניקי. המצביא של מדינת קרתגו עדיין המשיך במסורת). הסיבה שאליהו מוזמן כל לברית מילה הוא בגלל שעקב זה ששחט את הנביאים הוא הציל רבבות מילדי ישראל משחיטה. לא הייתי ממליץ להשוואת אותו לדע"ש.
ציטוט
0 #2 מסכים לחלוטין (אני אדם דתי....)שלמה קליש 10/09/15 2016-03-03 06:46
!
ציטוט
0 #3 הרבנות הראשית - חלק מהשלטון החילונייעקב 10/09/15 2016-03-03 06:47
הרבנות הראשית הייתה קיימת בחסות השלטון החילוני (או השלטון הזר) עוד מימי הטורקים, אשר הכירו ברב הראשי (שהם מינו) כנציג היהודים בארץ ישראל. הרב עסק, בין השאר, גם בגביית מיסים עבור הטורקים מהתושבים היהודיים.

המנדט הבריטי המשיך - הן במסורת הטורקית והן במסורת הבריטית - שהדת כפופה לשלטון. הנציב העליון הרבט סמואל (יהודי בריטי) הקים את הרבנות הראשית, ב 1921 - בחסות השלטון הבריטי.
הנציב הרברט סמואל גם מינה את אמין אל חוסייני כמופתי (מוסלמי) של ירושליים - כלומר - הרב הראשי של המוסלמים - כגוף כפוף לשלטון החילוני הבריטי, הפועל בחסותו.

כמו במרבית הנושאים - אימצה מדינת ישראל את הסטטוס קוו שהיה קיים מימי הטורקים והבריטים. המנהיגים החילוניים הסוציאליסטיים של ישראל הצעירה אימצו את העיקרון שהמדינה מעל לכול, ולכן גם הרבנות (הדת) צריכה להיות כפופה לשלטון.
ציטוט
0 #4 כך היה גם ברוסיה הקומוניסטיתאליהו, חיפה 10/09/15 2016-03-03 06:48
השלטון מינה את ראשי הכנסיות,
וכך בהדרגה הפך אותן לגוף מגוחך - כשבראשו עמדו אתאיסטים.
זו הייתה גם כוונת הסוציאליסטים בארץ, אלא שמשהו השתבש.

תחת השלטון המוסלמי והבריטי, היה קיים התפקיד "רב ראשי", אבל הוא היה מינוי לכל החיים, ונבחר ע"י ראשי הקהילות (תוך אישור של השלטון שתמיד ניתן).
הסוציאליסטים קבעו שהבחירה תיעשה בוועדה שחלקה ה"רבני" קטן מחלקה ה"פוליטי".
לאחר שהתברר שהדבר עדיין לא מסייע להפיכת המנגנון לפוליטי, הם דרשו שהרבנים ימונו לתקופה של 10 שנים.

מה שהדבר גרם - זה ש2 הרבנים האחרונים הפכו ל"מיתולוגים", ונסמכו על מנגנון פוליטי מצומצם - מפלגות דתיות וחרדיות.
אותם רבנים היו הרב עובדיה והרב גורן.

במקום החלשת הרבנות והכפפתה לפוליטיקה הארצית - המדינה הפכה את שושלת הרב עובדיה לזו ששולטת בחצי הספרדי של הרבנות בפועל.
ואילו בצד האשכנזי, החלשת הרבנות גרמה לכך שהרבנות עברה מה"ציונות הדתית" לחרדים האשכנזים (מכיוון שכוחם הפוליטי עלה כתוצאה מהברית עם עובדיה).
ציטוט
0 #5 אין כזה דבר "נבחר ע"י הקהילות"יעקב 10/09/15 2016-03-03 06:49
"ונבחר ע"י ראשי הקהילות"
אין כזה דבר. ברגע שהרב מוכר על ידי השלטון (החילוני או הזר) ומקבל סמכות ממנו - הוא נבחר על ידי השלטון. נכון - יש וועדת בחירה "ציבורית" - אבל זו פיקציה. בוועדת הבחירה (או המינוי) יושבים נציגים שהשלטון מינה. לא יכול להיות אחרת. אצלנו - פירושו - פוליטיקאים ומקורביהם.

כנ"ל בכול הוועדות הציבוריות למיניהן שבהן יושבים כביכול "נציגי ציבור". למשל - רשות השידור. אין כזה דבר "נציגי ציבור". הכול הם מינויים פוליטיים של מי שיושב בשלטון.
ציטוט
0 #6 הסתייגות קלה בעניין הרבנותדניאל ד 10/09/15 2016-03-03 06:50
נהניתי מהמאמר, אך יש לציין שיש ניואנסים לא מוכרים להרבה חילוניים. לא משנה מי ישב בוועדה הבוחרת, יכול לשבת גם הבן של המן, בסוף יש מי שיטיל וטו ואלו מנהיגי הציבור האורתודוקסי הדתי לאומי והחרדי שלא נתמנו ע"י חילוניים. האורתודוקסים משחקים את המשחק עם החילוניים כי אלו החוקים. אגב, רב ראשי לא ילך נגד דעתו של הרב שטיינמן יבדל לחיים ארוכים או הרב עובדיה זצ"ל הזמנו, ושאר רבנים אחרים.
ציטוט
0 #7 במלים אחרות...דניאל ד 10/09/15 2016-03-03 06:50
במלים אחרות, הרב הראשי הוא רק עסקן דתי, פקיד, גם מבחינתו של הרב שטיינמן ושל האדמור מבלזא, ובעצם גם על דעתם.
ציטוט
0 #8 יש לי הרבה תיקוניםיאיר 10/09/15 2016-03-03 06:51
הכותב מבלבל בין נביא לכוהן. כוהן לפרקים היה סוג של משרה ציבורית (וגם לא תמיד) . נביאים היו בעלי עסק עמצאיים לחלוטין., כוהן התפרנס לפעמים מכהונתו, נביא, בד"כ הפסיד כסף מנבואתו . עמוס למשל היה בוקר במקצועו ותפקידו כנביא רק גרם לו צרות. הוא לא התחרה כספית עם המלך על אותו נתח מיסוי. נביאים גם לא היו ממסד , אלא היו אנשים די אקסצנטריים (למשל תלמידיו של אליהו נחשבו "משוגעים" כפי שניתן לראות בסיפור משיחת יהוא). אין קשר בין המסר הנכון של אי מימון הרבנות , לבין הטקסט התנכי המקושר.
ציטוט
הוסף תגובה