רביעי, 16 דצמבר 2015 17:18

מתווה הגז פרק ג': מי הם בוזזי הגז?

אם הממשלה תנהל את הסופרמרקטים – יהיה מחסור במזון. ככל שהמדינה תנהל את הגז – יגדל הסיכון למשק הגז. ככל שהמדינה תעמיק להתערב ותתכחש לזכויות הקניין של היזמים – ירחק היום בו נהנה מהגז, אולי אפילו נפסיד.

קפיטליזם מבוסס על חופש הפרט: זכותו של האדם לחייו, לרכושו, למיצוי אושרו לפי הבנתו – חופש. ממשלה אינה רשאית לכפות את "רצון הכלל", אלא בנסיבות חריגות מאד: אספקת "מוצרים ציבוריים" ובראשם – ביטחון. אם מיישמים כללים אלה נוצרת כלכלת שוק חופשי, בה הממשלה אינה קובעת את חלוקת ההכנסות בין האזרחים. מצבו הכלכלי של הפרט נקבע לפי תרומתו לזולת עליה הוא מתוגמל: הפרט מוכר את שירותיו לאחרים ומקבל תמורה. "הצדק" נקבע על ידי פעולות מרצון בין אנשים בוגרים.

זה לא קפיטליזם

בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, מקובל "קפיטליזם של מקורבים" – לא בכל המגזרים – מי יותר ומי פחות. התפישה הרווחת היא ש"טובת הכלל" מעל לכול וגוברת על חירויות הפרט. פוליטיקאים הם שמחליטים מהי "טובת הכלל" בכל תחום (גם את אורך הפרסומת בתשדיר טלוויזיה). למימוש מטרה זו רשאית המדינה להתערב ולכפות כל פשרה פוליטית על אזרחים. זו המשמעות של "המדינה החליטה".

רוב הציבור התרגל למציאות לא-מוסרית זו ומקבל אותה כחוק טבע, בדומה לכוח המשיכה של כדור הארץ. הציבור מצפה שהמדינה תקבע את חלוקת ההכנסות במשק. פוליטיקאים "בשם הציבור" צריכים להחליט בכמה יקטנו רווחי חברות הגז כדי שמתח הרווחים של בעלי המניות של מפעלי נייר חדרה, לדוגמא, יצמחו בזכות מחיר גז מוזל בצו ממשלתי.

הפוליטיקאים מקבלים גיבוי מ"העם" לפגיעה בחופש הפרט ובזכות הקניין של יוצרי העושר, ובמקרה שלנו – חברות  הגז. הבטיחו ל"העם" שכולם ייהנו בעתיד מהביזה. הבטחות כאלה קיבל גם העם הרוסי בתחילת המאה העשרים; המוני העם המקסיקני השתכנעו לפני כ-40 שנים שרק מונופול ממשלתי בבעלות "העם" צריך להפיק גז; כך גם שוכנע העם בוונצואלה לפני כשני עשורים.

רוסיה היא כנראה המדינה העשירה בעולם באוצרות טבע. לאורך כל שנות הקומוניזם הרוסי, דשדש האזרח הרוסי האומלל ברמת חיים מהנמוכות בעולם. וונצואלה התברכה ברזרבות הנפט המוכחות הגדולות בעולם – משטר סוציאליסטי שהלאים את הנפט ופעל במרץ ל"צמצום הפערים" – גרם לתוהו ובוהו ולמחסור במוצרי יסוד – אפילו נייר טואלט נחשב למותרות.

 

1592 1

1592 2 


בוזזי עושר מול יוצרי עושר

עושר נוצר רק על ידי יחידים מוכשרים שמשקיעים, מסתכנים ומצליחים. מדינות (שתמיד מנוהלות על ידי פקידים ופוליטיקאים) – לא מסוגלות ליצור עושר. ככל שהמדינה מעורבת יותר בכלכלה – קטן העושר ומתרחבת האומללות. היזמים, הקפיטליסטים לכאורה, הופכים ל"ידה הארוכה" של הממשלה ואת הרוח היזמית מחליפים צווים ותקנות ממשלתיות – המדינה מנסה לנהל את העסקים במידה הולכת וגדלה. נתיב חסר סיכוי, עתיר שחיתות ממסדית, שנועד לכישלון.

כאשר "העם" תומך בחוקי מדינה שמתירים לבזוז את המוכשרים, אלה שיודעים לייצר עושר – התוצאה לבסוף עגומה – ובעיקר ל"עם": "חלוקת ההכנסות" בכלכלה המכווצת מספיקה בקושי לתשלומי המדינה לשליטים מושחתים, לצמרת בחברות הממשלתיות ולמקורביהם ב"שוק הפרטי".

מיזם במשק קפיטליסטי מצליח בזכות כישרונם של היזמים. הם יודעים לקחת רעיון, לחבר אותו לכסף, להתמיד, להסתכן, להיכשל, לחשב מסלול מחדש ושוב לקום מהחול ולהמשיך. יזמים הם שיוצרים את העושר בחברה. אך ורק יזמים – לא פקידי מדינה. "אוצרות טבע" לא קובעים את עושרה של מדינה, אלא יזמים שמפיקים מהם את העושר (ראה מקרה רוסיה הקומוניסטית).

הגז "הפוטנציאלי" במעמקי הים אולי שייך "לעם", כמו אוצרות הטבע ברוסיה הקומוניסטית שהיו שייכים "לעם הרוסי", אבל אף אחד עוד לא התעשר מ"פוטנציאל". משהתגלה והופק הוא שייך ליזם. יצחק תשובה לא "גוזל" מהעם את הגז – הפוליטיקאים הם שבוזזים את יצחק תשובה.

ו"הבוזזים" הולכים ומסתבכים. במדינה חופשית ללא מעורבות פוליטית בכלכלה וללא "מתווה" – הגז אולי היה זורם כבר מזמן דרך צינור שני ושלישי, מפעלים ומוסדות היו מחוברים לצנרת גז צפופה ושופעת, מאות משקיעים ויזמים היו קודחים ללא לאות במעמקי הים והיבשה בחיפוש אחר אוצרות טבע. אבל המציאות במדינה ניאו-קומוניסטית עומדת לגרור בקרוב את "המתווה המאושר" אל שערי בג"ץ – כאן כבר קשה לחזות את התוצאה. שופטי בג"ץ הם בשר ודם טעוני אידיאולוגיה כאחד האדם.  

ככל שהמדינה תתערב יותר ב"מתווה הגז" באמצעות אי-הכרה בזכויות הקניין המלאות של פירות המיזם המוצלח (קביעת מחירים, הגבלות יצוא ואחרות) – ירחק היום בו נהנה מהגז וייתכן שלבסוף אף נפסיד.

גז במדינה חופשית

במדינה קפיטליסטית חופשית – פירות מיזם מוצלח הם קניינו הבלעדי של היזם, אין לאיש זכות מוסרית להחרים את ההצלחה, גם לא לפקידי מדינה. הגז בים, הנפט באדמה, קרני השמש, הגשם ממנו נהנה החקלאי, הסטארט-אפ של חייל שהשתחרר מיחידה 8200 של "צבא העם" – כל אלה לא שייכים "לעם", גם אם הם נמצאים בגבולות הריבונות של המדינה. עסקים הם פרי רוחו וכישרונו של היזם ולכן פירותיהם צריכים להיות קניינו הבלעדי. מיזם שמרוויח ישלם מיסים כמו כל עסק אחר במדינה חופשית. כללים אחידים ופשוטים. מיזם הגז אינו שונה מכל סטארט-אפ אחר: אין סיבה לתשלום "תמלוגים" ולא ל"מס ששינסקי" – קנס על הצלחה.

במדינה קפיטליסטית חופשית, אילו מלך ירדן היה פונה לממשלת ישראל בבקשה לקנות גז, הוא היה נתקל במענה מפתיע: "אנחנו מדינה חופשית שאינה מתערבת בעסקים פרטיים; הגז אינו שייך למדינה; הוד מלכותו מתבקש לפנות לאחת מחברות הגז ולחתום איתן על הסכם אספקה". המשא ומתן היה מסחרי טהור, כולל בטחונות לתשלום. אם הוד מלכותו יפסיק לשלם, הוא יתמודד מול חברה פרטית – הוא אפילו לא יעלה בדעתו לשחק את תפקיד המסכן והנעלב כדי שיוותרו לו על חוב (כמו שחברת חשמל הממשלתית מוותרת על החוב הפלסטיני).

במדינה קפיטליסטית חופשית מחירו של כל מוצר, גם גז, נקבע על ידי השוק. הגז לא יכול להיות יקר מפחם או מגז נוזלי מיובא במיכליות – אלה המתחרים המידיים. אפילו אם יהיה ספק יחיד במשך זמן רב – הוא חייב למכור כמויות גדולות כדי להרוויח וכדי לפרוע הלוואות למימון המיזם. כמויות גדולות אפשר למכור ככל שהמחיר יוזל. חברת מיקרוסופט היא מונופול של מערכות הפעלה למחשבים כבר עשרות שנים. היא לא מוכרת את הווינדוס או האופיס ב-10,000 שקלים ליחידה. היא מוכרת במחיר שמאפשר למכור כמויות גדולות, מחיר המבצע של אופיס לסטודנטים אינו בגלל ה"רגישות החברתית" של מיקרוסופט, אלא נובע משיקולים מסחריים. 

למדינה מוסרית אין זכות להתערב במחירי סחורות ושירותים. המדינה לא צריכה להכתיב את מחיר הגז או הנעליים – זו פגיעה בזכות הקניין של הבעלים. המדינה לא צריכה לקבוע כמה לייצא ובאיזה קצב לשאוב. יצחק תשובה דורש מחיר גבוה מידי עבור אספקת גז למפעל המצות? אל תקנו ממנו.

רק אם הגז הישראלי יהיה בבעלות פרטית וללא מגבלות – נהנה משפע של גז במחירי שוק, נהנה משפע המיסים מהגז (בשיעור שכל עסק אחר משלם). אם הממשלה תנהל את הסופרמרקטים – יהיה מחסור במזון. ככל שהמדינה תנהל את הגז – יגדל הסיכון למשק הגז.   

מוטי היינריך
 
כתבות נוספות ב"קו ישר" על מתווה הגז:

"הארץ": נתניהו צודק (ב"מתווה הגז").

אין חיה כזאת "מתווה הגז הנכון" – ה"אין מתווה" של קו ישר.

השמאל הישראלי קורא להלאמת הגז, מי שהתנסה בהלאמה קורא להפרטה

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 06:46
תגובות  
0 #1 מתווה הגזקובי מרוז 17/12/15 2016-03-04 18:04
המון ססמאות לא משכנעות :
1. המדינה לא מתכוונת לנהל את הגז .
2. חברות הגז ניצלו לטובתן את חוסר הניסיון של הרגולטורים .
3. חקיקת רטרואקטיבית - פסולה.
4. המרכיב הגדול במחיר...המיסוי הממשלתי...
ציטוט
0 #2 מילים כדורבנותאשר 17/12/15 2016-03-04 18:05
כל מילה נכונה, אין מה להוסיף בנושא .
ציטוט
0 #3 ביבי אישר את מתווה הגזאדיר 17/12/15 2016-03-04 18:06
ועכשיו כל הציבור תוקף אותו על זה שהוא נותן כסף לטיקונים..
ציטוט
הוסף תגובה