רביעי, 26 מרס 2014 04:00

לידיעת נתניהו: אין צורך "לעודד תחרות" - די ב"לאפשר חופש"

נתניהו, והצמרת הפוליטית מדקלמים שצריך "לעודד תחרות". לחוקק חוקים "לעידוד התחרות", להגדיל את מעורבות הממשלה בכלכלה ולצמצם את חופש הפרט - "למען התחרות". להקפיא מים כדי שיתחממו.

"דה מרקר" פרסם ראיוןמצולם של גיא רולניק עם ראש הממשלה והכלכלן לואיג'י זינגלס. פרופ' זיגלס הוא כלכלן איטלקי-אמריקאי שכתב לפני כשנתיים ספר "קפיטליזם בשביל העם" שכבש את ליבו של נתניהו.
A Capitalism for the People: Recapturing the Lost Genius of American Prosperity / Luigi Zingales

1454צילום: אייל טואג


זינגלס מסביר (לא קראתי את הספר) למה "החלום האמריקאי" מתפוגג ומה צריך לעשות כדי להצילו. הוא קורא לצמצום הרגולציה והסבסוד הממשלתי וחזרה לקפיטליזם שיעניק הזדמנויות שוות במקום המערכת הנוכחית בה עסקים גדולים שולטים בשווקים באמצעות השלטון ובעזרת לוביסטים. לדבריו, המערכת האמריקאית דומה יותר ויותר לזו האיטלקית ממנה נמלט... "קפיטליזם של מקורבים".

נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון מאז קום המדינה שיודע מה צריך לעשות כדי שמדינת ישראל תהיה מהמדינות העשירות בעולם, כך על פי התבטאויותיו. ראשי ממשלה שלפניו לא הבינו דבר וחצי דבר. לרובם הייתה אידיאולוגיה הפוכה – סוציאליסטית, אחרים סתם דקלמו סיסמאות. נתניהו נכשל במבחן התוצאה ונותן יד ל"רפורמות" הפוכות לחלוטין לדעות שהוא משמיע. נראה שהוא לפחות מבין מה צריך לעשות...


השקפותיו של זינגלס מתאימות לפוליטיקאים כמו נתניהו, ובהחלט לדעות שמציג גיא רולניק בדה-מרקר: הן "מעשיות" פוליטית: צריך רגולציה אבל "מידתית" (כל אחד יכול להבין כרצונו...), ממשלה צריכה להתערב ב"עיוותי שוק" (שהיא עצמה יוצרת...), נגד "קפיטליזם למקורבים" (זה כמו להצהיר "העיקר הבריאות"... זה תמיד טוב),הגבלת לוביסטים (אז איך יקצו את ההטבות שהשלטון מחלק?), ניתוק הקשר בין "הון לשלטון" (זה כמו לנתק את הקשר בין העשן לריאות מבלי לוותר על הסיגריה...). להגביל סבסוד ממשלתי (לאחרים, אבל לא לנו...). בקיצור, צריך לשפר את המערכת הקיימת – קצת מכל דבר.

כולם מסרבים מחשבתית, אידיאולוגית, או משיקולי נוחיות פוליטית –  לחפור מטר אחד עמוק יותר ולחשוף את השורשים המשותפים לתופעות שהם מיטיבים לתאר.

לוביסטים קיימים כי הדמוקרטיה הנוכחית מאפשרת בקלות לחוקק חוקים שמעבירים כסף ושווה-כסף (חוקים להעדפה כלכלית וחסימת מתחרים) מכלל הציבור אל השדולה החזקה. אי אפשר לנתק קשר בין "הון לשלטון" כל עוד לשלטון יש כוח לקחת מיסים מאזרחים עובדים כדי לחלק את הכסף לאחרים "לפי קריטריונים". לא יהיו מונופולים וקרטלים אם הממשלה תאפשר יבוא חופשי, עיסוק חופשי בכל מקצוע כולל בנקאות, תחדל מלחלק זיכיונות בלעדיים, תחדל מלתת בעצמה שירותים מונופוליסטיים כמו בריאות, חינוך, חשמל ושירותי נמל.

המערכת שמסבסדת אמהות חד-הוריות היא אותה מערכת שמחלקת מענקים לאינטל ולטבע. וכדי להיאבק על הכסף צריך שדולות וקשרים בשלטון. מי שקובע כמה לחלק, למי לחלק, כמה זה "מידתי" ומהי "תכלית ראויה" הם בסך הכול בני אדם שרוצים לשמור על מקום העבודה שלהם כפוליטיקאים.

המערכת ש"מגינה" על החקלאים, שומרת על "יציבות הבנקים", "מסדירה" את יבוא הרכב, קובעת באיזה מחיר "מותר" למכור, מי יסדר את המדפים בסופרמרקט, למי ומתי מותר לתת הנחה על ספרים, מהו "מחיר הוגן", למי מותר להיות עורך דין או שיפוצניק – היא המערכת שמגבילה תחרות, מקשה על מתחרים חדשים להיכנס למקצוע ולפתוח עסק מתחרה חדש.  

יש אפס תחרות בחשמל, במים, בנמלים, בבריאות ובחינוך בגלל מונופולים ממשלתיים שאינם "כשל שוק". בגלל הפגיעה בזכות הקניין של אנשי עסקים ובעלי מניות. פגיעה שאוסרת עליהם למכור את מוצריהם ושירותיהם – את קניינם הפיזי והרוחני במחיר שהשוק מאפשר להם. פגיעה בזכותם להעסיק או לפטר את מי שהם רוצים בהתאם להסכם עבודה בין אנשים חופשיים, ולשלם שכר מוסכם בין אנשים חופשיים. תחרות חופשית גם בתעסוקה ובשכר וללא זכויות יתר לאיגודים מקצועיים.        

נתניהו, רולניק וכמעט כל הצמרת הפוליטית מדקלמים שצריך "לעודד תחרות". לשבת ביציע, למחוא כפיים והתחרות תתעודד. לחוקק חוקים "לעידוד התחרות", להגביר את הרגולציה ולאכוף את חוקי ההגבלים העסקיים ביד חזקה – והכול למען "התחרות".

מדהים. המערכת הדמוקרטית-שלטונית הקיימת היא שמגבילה תחרות באמצעות התערבותה בכלכלה. את זה הםלא רוצים לשנות, אלא להעמיק – כל אחת מאלפי הצעות החוק החדשות עושה את זה. מצד שני, הם נלחמים במרץ פוליטי בעיוותים הבלתי נמנעים שנוצרים מאותה התערבות ממשלתית.  

תחרות לא צריך "לעודד". תחרות היא תוצאה בלעדית של כלכלה חופשית ממעורבות ממשלתית, של שמירה על זכויות הפרט, של הגנה על זכות הקניין וחופש הפרט גם של בעלי העסק.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 18 מאי 2016 04:08
תגובות  
0 #1 חוסר האונים הפוליטי הוא גם בעיהיעקב 26/03/14 2016-04-30 09:15
שאלה מעניינת היא האם נתניהו "מבין מה צריך". כנראה שלא הוא ולא ידידו ד"ר יוג'ין קנדל ממש מבינים.

אבל נניח שאפילו כן הבינו - עדיין ישנה בעיה שהם חסרי אונים מבחינה פוליטית-מעשית.

קחו לדוגמה את עניין נגיד בנק ישראל. כדי לעשות רפורמה המאפשרת חופש בבנקאות צריך נגיד שמבין את הצורך בחופש בבנקאות ורוצה בכנות לבצע את הרפורמה. הנגיד לא מקבל פקודות מנתניהו - הוא פועל לפי השקפתו האישית.
נתניהו היה צריך למנות לנגיד אדם שמאמין אישית בבנקאות חופשית. לא ברור אם נתניהו אכן חיפש נגיד כזה, אבל אפילו אם כן - נתניהו לא הצליח לבסוף למנות נגיד כרצונו וקיבל נגידה שדעותיה שגרתיות, כמו של פישר - דהיינו אסור לאפשר בנקאות חופשית וחייבים לשמור את השליטה של בנק ישראל על הבנקים ולמנוע כניסת בנקים חדשים.

דרך אגב - את פישר עצמו נתניהו מינה - מציאה גדולה קיבל...

או קחו את חברת החשמל. כדי לעשות רפורמה צריך מלחמה קשה מאד. לנתניהו אין ביצים למלחמה קשה, וגם לא שותפים פוליטיים שמוכנים לתמוך בו במלחמה כזו. אז הולכים בדרך הקלה - נכנעים למאפיה בלי מלחמה, ןמושכים עוד קדנציה בראשות הממשלה.
ציטוט
0 #2 אחד מחוקי הטבענחמיה תנא 26/03/14 2016-04-30 09:16
הממשלה - כל ממשלה - חייבת לרכז בידיה את הכוח לחלק את המשאבים, האמצעים והרישוי. זוהי נשמת אפם של הפוליטיקאים. לקחת זאת מהם, לקחת את כל כוחם ואת היכולת להיבחר מחדש.
ציטוט
0 #3 כלכלה חופשית לא מביאה בהכרח לתחרותרון וייס 26/03/14 2016-04-30 09:16
דוגמא לכך היא כלכלת ארה"ב בסוף המאה ה-19.המונופולים הגדולים השתלטו על החברה האמריקאית והנשיא
תיאודור רוזוולט פעל לפירוק המונופולים.
ציטוט
0 #4 נכון ב-100%טל 26/03/14 2016-04-30 09:17
הבעיה היא שכולם רוצים "לעשות" כשהפתרון הוא "לא לעשות".
ציטוט
0 #5 לרון וויס - אתה מדקלם אגדות.יעקב 26/03/14 2016-04-30 09:18
כרגיל אינך יודע מה אתה מדבר.
האגדה הנפוצה אומרת בדיוק מה שכתבת. זה לא נכון.
המיתוס על המונופולים של המאה ה 19 נוצר כתירוץ לפעילות ההתערבות המיותרת של פרנקלין רוזוולט, ורבים אחרים לפניו שחוקקו את חוק המונופולים המיותר הראשון עוד ב 1895.

העובדה שחוקקו חוק נגד המונופולים אינה אומרת שהחוק מוצדק, או שהיו מונופולים, או שהחוק הועיל או היה נחוץ.

אבל - האגדות יש להן כוח שרידות גבוה.
ציטוט
0 #6 נניח והיו מונופולים ואני סומך בעניןיופיטר 26/03/14 2016-04-30 09:19
זה על יעקב, אבל מי שמאמין שממשלה מסוגלת לפתור איזו בעיה מאמין במיתוס שגוי, אגדה לתמימים וחולמי חלומות. אין עולם טוב יותר למרות כל מגרעותיו מאשר העולם הקפיטליסטי החופשי. התחליפים נתבררו כאכזריים הרבה יותר. גורלם של העניים הרבה יותר גרוע בעולם בירוקרטי ממשלתי
ציטוט
0 #7 על זה נאמר - כל המוסיף גורע ! שאפואפרים 26/03/14 2016-04-30 09:19
.
ציטוט
0 #8 נתניהו חוטא לדעותיו גם בנושא המדיניבתיה אבן 27/03/14 2016-04-30 09:20
נתניהו יודע טוב מאוד שמעורבות ממשלתית בכלכלה היא פגע רע. נתניהו יודע טוב מאוד שאין "דו קיום" עם האויב הערבי והדרך היחידה לשרידות המדינה היהודית היא באמצעות העברת האויב אל מחוץ לגבולות המדינה.
נתניהו יודע, וכך כתב. אך אינו מסוגל לעמוד בלחץ התקשורת, זו שדורשת "מעורבות ממשלתית" בכלכלה, בבריאות ובחינוך, וזו שדורשת "פעימות יוצרות אמון".
ציטוט
0 #9 הברונים ישדדו העיקר החופש מוחלט....דוד 27/03/14 2016-04-30 09:20
.
ציטוט
0 #10 לרון וייס (3)לוי 01/04/2014 2016-04-30 09:22
דיון עובדתי על מה שהיה בארה"ב בשלהי המאה ה-19 מחמיץ לחלוטין את המהות ...

ממשלה לא צריכה לעודד, או ליצור, תחרות ! תפקידה רק להגן על הזכויות הטבעיות, (לעניינינו הכלכליים) לחרות ולקניין.

תחרות איננה מטרה. לתחרות אין תכלית מוסרית. תחרות היא תוצאה הנדסית של קיום הזכויות הטבעיות.

לעיתים, כנראה רחוקות, מגיעים לתוצאה רק אחרי זמן רב, ולעיתים, עוד יותר רחוקות - אולי בכלל לא.

מונופול וקרטל שנוצרו בפעילות חופשית, ושלא באמצעות התערבות השלטון (שהעניק רשיון יצור /יבוא בלעדי לפלוני בעל ה"מונופול"), גם הם תוצאה, נדירה אמנם, של הזכויות הטבעיות לחרות ולקניין. על כן, גם אם תוצאתם לא נוחה לצרכן, אין בהם פגם מוסרי.

לחוקי האנטי טראסט, דיני העבודה וחוקי הגנת הצרכן יש באג ענק בנקודת המוצא ! הם מקדשים את התוצאה ההנדסית - תחרות, תוך רמיסת התכלית - הזכויות הטבעיות.


ובישראל - ל"ועדות בכר" ול"כחלונים" נקשרת הילת קדושה, כי הם מקדשים את עידוד התחרות. שגוי ! כאשר "תחרות" הופכת למטרה, פגיעה בזכויות הטבעיות היא התוצאה ! זהו הרוע שבבסיס פעולתם.

כאשר תקום, אי"ה, "ועדת 'קו ישר' ", היא תפעל אחרת: היא תבטל את הפגיעות הקיימות בזכויות הטבעיות. התחרות (בכל, או ברוב המקרים) תהיה התוצאה.
ציטוט
הוסף תגובה