שבת, 12 ינואר 2013 03:04

מפרקים את מדינת הסעד? הלוואי.

"החברתיים" התחנכו על קדושת מדינת הרווחה. כל קיצוץ, ולו הזניח ביותר, זוכה לכותרות זועקות -  "פירוק מדינת הרווחה". הזעקה אינה קשורה לעזרה לעני, אלא לאידיאולוגיה שמקדשת את שליטת המדינה בקניין הפרטי.

"כך מפרקים מדינת הרווחה" –  כותרת שהדביקה  דפנה מאור בדה-מרקר, למאמר שמתאר את השינויים הקלים מאד, מאד, בגובה הקצבאות בבריטניה.
 
במה מדובר: בבריטניה העבירו חוק בפרלמנט שיש בו קיטון, אבל ממש מאד מאד זעיר, בתשלומי הקצבאות. מדובר בשני סעיפים. סעיף ראשון – ביטול קצבאות ילדים לאלה שמרוויחים מעל 50 אלף שטרלינג בשנה (יותר מ- 25 אלף ש"ח לחודש). סעיף שני – הקטנת הצמדת קצבאות למדד של אנשים בגיל העבודה (כלומר, לא קצבאות של גמלאים). במקום להעלות את הקצבאות מדי שנה במלוא עליית המדד (2.7% בשנה האחרונה) יעלו הקצבאות, בשלוש השנים הבאות בלבד, רק ב 1% לשנה.
 
תיקונים קטנים אלה, ממש קטנים, זכו לכינוי "פירוק מדינת הרווחה". (הם אמורים לחסוך לממשלה הוצאות של 3.1 מיליארד ליש"ט, עד 2016).
 
קשה לי להבין את המנטאליות של מרבית האנשים "החברתיים" (שדפנה מאור מייצגת אותם) שהתחנכו על קדושת מדינת הרווחה, ורואים בכול קיצוץ, ולו הקטן והזניח ביותר –  "פירוק מדינת הרווחה". הקצבאות קדושות עבורם, וכל הורדה פשע. למה?
 
מדוע יש שכבה גדולה של אנשים (כל השמאליים-חברתיים-סוציאליסטים) שאינם מסוגלים להבין את המושג "אין כסף"? לבריטניה אין כסף. הממשלה בגרעון עצום. אולי פעם בריטניה הייתה "גדולה", אבל עכשיו הם על הקרשים. אין כסף. כשעשיר יורד מנכסיו הוא חייב לקצץ בהוצאות. ואיפה ההוצאות? בקצבאות –  זה נתח מאד גדול מהוצאות הממשלה. אם הממשלה הולכת לקצץ בהוצאות –  אין אפשרות לעשות זאת מבלי לנגוע בקצבאות.
 
בשביל השמאל אין כזה דבר "אין כסף". לדעתם, למדינה יש אינסוף כסף. שייקחו יותר מיסים, שידפיסו, לא מעניין אותם. כסף גדל על עצים. העיקר להוציא כל הזמן יותר ויותר למטרות "חברתיות". (ראה פול קרוגמן,  ראה שלי יחימוביץ').
 
גם העסק עם קצבאות הילדים מוזר בעיני. מדוע צריך לתת קצבאות ילדים לכולם? אני מבין (אולי) את הרצון לעזור לאנשים עניים. נניח. אבל מדוע צריך לתת קצבאות ילדים לאנשים עשירים? האם כמה מאות שקלים של קצבת ילדים מזיזה בכלל לאנשים אמידים שקונים לילדים בני שמונה ג'ינסים של מעצבים ונעליים של מותגים במחיר מופקע? זה אבסורד שהמדינה נותנת קצבאות לעשירים.
 
כנ"ל (בלי קשר לבריטניה) קצבאות זקנה לעשירים. הרבה מאד זקנים הם אמידים, עם רכוש של מיליוני שקלים, והכנסות של עשרות אלפים. מדוע הם צריכים את קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי של 1,300 ש"ח לחודש?  האם אין זה אבסורד מוחלט להוציא כסף גדול מקופת המדינה המדולדלת לשלם קצבאות זקנה לעשירים? אין כבר שימושיים יותר חיוניים לכסף של המדינה?
 
מסתבר שזה לא עניין של עזרה לעניים, מסתבר שזו אידיאולוגיה. לפי אידיאולוגיית הסעד (סליחה, "הרווחה"), תכניות אלה צריכות להיות אוניברסאליות – כלומר חלות על כל האוכלוסייה. חייבים להשליט את מרות המדינה, ולקבוע כעקרון קדוש שלמדינה זכות וחובה לקחת כסף מכולם ולתת לכולם. העברת הקצבאות לעשירים נועדה לא כדי "לעזור לעניים" אלא כדי לקבוע את עקרון השליטה של המדינה. אלה לא קצבאות סעד, אלו קצבאות אידיאולוגיה.
 
כנ"ל בארה"ב. בדיוני ה"מצוק הפיסקאלי" הצליחו להגיע להסכמה על העלאת מיסים, אבל בסעיף העיקרי – קיצוץ בהוצאות, לא הצליחו להגיע לשום הסכמה. לגבי הדמוקרטים – כל קיצוץ, ואפילו בגרוש אחד, בתקציב הממשלה, הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור. זו פגיעה "בשירותים חיוניים", פגיעה "אנושה" בעקרון הקדוש של מדינת הסעד (הרווחה). אין קיצוצים. אין מסוגלים להבין את המצב של "אין כסף", זה לא קיים בתודעה השמאלית.
 
יעקב
 
נ.ב.

לגבי הטרמינולוגיה (המונחים, המילים) –  אנשי השמאל אוהבים להלביש כל דבר במילים יפות כדי להסתיר את מהות העניין, את המציאות הלא כל כך יפה. במסגרת זו שינו את השם של מדינת הסעד למדינת "רווחה", כי "סעד" (סעד פירושו –  עזרה) מילה לא יפה. "רווחה" יותר יפה, זה מבטא את הרגשות והשאיפות הנעלות של הדוגלים באידיאולוגיה זו ואת הדימוי העצמי שלהם. אבל במציאות זה סעד –  עזרה לעניים.

עודכן לאחרונה ב שבת, 30 יולי 2016 03:57
הוסף תגובה