חמישי, 14 מרס 2013 16:16

המשותף בין בלבול ביצים לבין כספת פרטית בבנק

למה הבנקים חדלו מהשכרת כספות פרטיות ללקוחות? ואיך בכל זאת הצלחתי "להשיג" כספת בבנק.

עמלת שכירת כספת פרטית קטנה בבנק עומדת על כ-850 ₪ לשנה. ניסיתי ללא הצלחה לשכור כספת באחד הבנקים, ניסיתי בבנק גדול שני. המחיר שווה כמעט לכל נפש נזקקת (לכספת) – אבל כספת לא הצלחתי לשכור – פשוט אין. בכל הבנקים קיבלתי הסבר זהה – "פעם היו לנו הרבה כספות להשכרה, אבל בשנים האחרונות מדיניות הבנק היא לסגור את חדרי הכספות". ואכן, כמעט כל הסניפים שהחזיקו במרתף כספות – הפסיקו את השירות. סגן מנהל סניף גדול הסביר לי בלשון מלומדת שיש "ביקוש עצום" לכספות פרטיות, אבל רק בסניף הראשי יש כיום חדר כספות. בגלל הביקוש הגבוה יש רשימת המתנה ארוכה של לקוחות לכל כספת שמתפנית. למה? שאלתי. המנהל השיב שההוצאות גבוהות ו"העסק לא משתלם לבנק". לא הרפיתי ושאלתי שוב: אז למה אתם לא מעלים את המחיר, כדי שיהיה כדאי לבנק? כאן נגמרו למנהל התשובות.
 
בדיקה קצרה העלתה שעמלת השכרת כספת נתונה לפיקוח של בנק ישראל, וכדי שמחיר הכספת יהיה "עממי" ולא לעשירים בלבד, נקבע מחיר שרירותי נמוך – "מחיר מפוקח על ידי הרגולטור".  
 
תמיד יימצא הפוליטיקאי שיקרא "לפקח על מחיר המוצר"
 
מידי פעם נשמעות קריאות מצד פוליטיקאים להחזיר או להטיל פיקוח על מחיר מוצר או שרות. מחירו של מוצר שנמצא בפיקוח נקבע על ידי פקידי מדינה או פוליטיקאים ולא על ידי השוק. אבל כיצד הם קובעים את המחיר?
 
מטרתו המוצהרת של מנגנון הפיקוח על מחירי מוצרים הוא למנוע מיצרנים ומשווקים להעלות מחירי מוצרים ושירותים באופן "פראי" ו"לא אחראי" וכך לפגוע בציבור הצרכנים. לכן, קובעים הפוליטיקאים מחירי מקסימום לחלק מהמוצרים והשירותים (חלב ומוצריו, תחבורה ציבורית, לחם אחיד, מים, חשמל ועוד). רובם הגדול של המוצרים במשק אינו נכלל במסגרת מנגנון הפיקוח ומחירם נקבע ע"י השוק במסגרת האיזון בין היצע וביקוש למוצר.


כאשר יש "פיקוח", המשווק (או היצרן) מגיש לוועדה ממשלתית "תחשיבי עלות" ומוכיח באותות ובמופתים שעלויותיו גבוהות... גם "נציגי הצרכנים" מגיעים לשימוע. קל מאוד "לעבוד" על ועדה ציבורית שלא יכולה לעמוד בלחץ הצרכנים, האמהות או החולים שזקוקים למוצר; והמחיר יקבע בהתאם ל"תחשיב" – כלומר,  פשרה פוליטית.
 
ממשלה, חכמה ככל שתהיה, לא מסוגלת לקבוע את מחיר השוק וגם לא לחשב אותו בעזרת "מומחים". לכן, כאשר פוליטיקאים ו"מומחיהם" מחליטים להחליף את השוק בקביעת מחיר למוצר ולהטיל "פיקוח" על מחירו  – הם חייבים לטעות – המחיר תמיד יהיה גבוה, או נמוך, מהמחיר שהשוק היה קובע למוצר אלמלא התערבותם.

אם המחיר שהפקידות הממשלתית קבעה, נמוך מהמחיר שהשוק היה קובע בהעדר פיקוח, לא יסכימו היצרנים להפסיד כסף. הם ידרשו סובסידיה מהממשלה, או שחלקם יפסיק לייצר, וייווצר מחסור שיסופק ע"י "שוק שחור". ב"שוק השחור" יימכרו המוצרים במחיר השוק האמיתי בתוספת פרמיה עבור הסיכון שלוקחים המוכרים בפעילותם המחתרתית. המחיר הסופי לצרכן, גם במקרה זה, יהיה גבוה מהמחיר שהיה נקבע ע"י השוק אלמלא התערבות ממשלתית. למחיר בשוק השחור מתווספות עלויות של "מלחמה בשוק השחור" – משטרה, הלשנות ובתי משפט.
 
אם המחיר שהפוליטיקאים קבעו, גבוה מהמחיר שהשוק היה קובע – משלם הציבור קנס כבד שהיצרן משלשל לכיסו. כך עלול לקרות כאשר יש מונופול, בתוקף חוק, על אספקת המוצר (תחבורה ציבורית, מלט, מחיר החלב הנרכש מהמחלבות ע"י תנובה). גם במקרה זה יכול להיווצר שוק שחור שיספק את הסחורה או השירות במחיר זול יותר לצרכנים. היו תקופות (ואולי גם כיום) של "חאפרים", שהסיעו נוסעים בגליל במחיר נמוך ממחירי אגד. או מלט זול שמוברח מיהודה ושומרון.


מחיר שכירות של כספת נמוך מהמחיר שהשוק היה קובע. במחיר שהרגולטור קבע לא כדאי לספק את השירות ולכן נוצר מחסור בכספות. כספת אינה שירות כה חשוב ולכן לובי הבנקים לא לוחץ על הרגולטור, ו"המוני צרכנים" לא מפגינים בשדרות רוטשילד מול הסניף המרכזי של הבנק.
 
אז איך פתרתי את "בעיית" הכספת? 
 
הסתבר שידיד העונה לשם א' מחזיק בכספת ואינו עושה בה שימוש. הוא משלם כבר שנתיים את דמי השכירות הנמוכים רק בגלל ש"אולי יצטרך כספת". דוגמה טובה לעיוות בהקצאת משאבים כתוצאה משיבוש פעולת השוק. א' רשם אותי כ"מיופה כוח", נתן לי את המפתח – והבעיה נפתרה זמנית. בינתיים, בעזרת קשרים ופרוטקציה (מה ההבדל?...) כנראה שאתקדם ברשימת ההמתנה של הבנק ואזכה לכספת פרטית...
 
זה המנגנון, אלה העיוותים, זו השחיתות שמתפתחת כתוצאה מ"פיקוח על מחירים" בכל תחום.
 
את השוק אי אפשר לרמות, ואם בכל זאת מנסים אז "לנו זה עולה יותר". אם המחיר הנמוך לשיחות טלפון, שהשר כחלון הנחית על חברות התקשורת, יסתבר כנמוך מידי – החברות יקטינו (לדוגמה) את ההשקעות בציוד ובתחזוקה – ונקבל מחיר נמוך, אבל לשיחות מקוטעות ומתנתקות – ייווצר "מחסור" בשיחות ללא תקלה. החברות ובעלי המניות לא יתאבדו בקלות. גם המחיר הגבוה שהיה נהוג, לפני כחלון, נקבע על ידי הרגולטור ולא על ידי השוק. לכחלון ול"מומחים" אין מושג חיוור מה "צריך" להיות מחיר שיחות הטלפון. המחיר הנמוך החדש נקבע לפי התשואה הפוליטית שכחלון קיווה להפיק. נמוך מספיק כדי שכחלון יצוטט, יוזכר ויירשם בתודעת הציבור – שנים לאחר החלטתו. המטרה הושגה.       

גם מחיר הביצים נקבע על ידי ועדה ממשלתית. לא סביר שהוועדה שקובעת את "המחיר הראוי" תקלע "בול" למחיר השוק (ואם במקרה היא מצליחה בכך – הרי שהוועדה מיותרת – הרי זה מחיר השוק...). אם המחיר שייקבע יהיה מעל למחיר שהשוק היה קובע בתנאי חופש, הרי שאף משווק ביצים לא יתלונן לוועדה... ואם בכל זאת ייקבע מחיר נמוך מידי, והמשווק באמת יפסיד ממכירת הביצים, כי אז האספקה תיעצר וקול זעקה יעלה מהציבור. לכן כותרות העיתונים מבשרות מידי תקופה על "עודפי ביצים" ובתקופות אחרות על "מחסור חמור בביצים לחג".

המנגנון שמבלבל את הביצים, הוא אותו מנגנון שמשבש את שוק הכספות –  ובכלל... אם פיקוח על מחירים "טוב ליהודים", אז מדוע לא להכניס תחת כנפיו את כל המוצרים והשירותים... את זה כבר ניסו בברית המועצות, בקובה ובצפון קוריאה.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 21 יולי 2016 04:21
הוסף תגובה