שישי, 05 אפריל 2013 16:33

האם הממשלה משקרת לנו בפרסום האינפלציה? כן!

האם מדד המחירים לצרכן משקף את האינפלציה האמיתית? המדד אינו אינדיקטור טוב, אבל הוא הכלי "הרשמי". לכל הממשלות יש חובות. טריליונים. אם המדד יעלה - הריבית על החוב תעלה. כך נוצר תמריץ למניפולציה במדד.

 הכלכלן האמריקאי ג'ון מולדין מחבר מידי שבוע דף מידע כלכלי, "מחוץ לקופסא" (Outside the Box) שמופץ למיליוני מנויים. אתר קו ישר קיבל הרשאה לתרגם ולפרסם מעת לעת כתבות נבחרות. 
 
החודש פרסם משרד העבודה את מדד המחירים לצרכן בארה"ב. המדד קפץ בהפתעה ב- 0.7% בפברואר. העלייה הגדולה ביותר בחודש אחד מאז 2009. אנחנו צריכים לדאוג, נכון? הבה נתבונן מקרוב.

בחינה נוספת מראה שאם נעקר מהמדד את מחירי הדלק והמזון אז המדד עלה רק ב- 0.2% בחודש שחלף. מסתבר שהתרומה הגדולה לקפיצה במדד נבעה ממחירי הדלק והמזון. מומחים טוענים שאין לכלול רכיבים אלה במדד המחירים לצרכן בגלל התנודתיות הגבוהה שלהם.

תמיד טענתי ההפך – מחירי המזון והדלק צריכים להיכלל במדד. נביט על החשבונאות הקטנה שלנו: אם מחיר הדלק עולה בדולר בודד אחד לגלון ואתם ממלאים מיכל ברכב אחת לשבוע, והמיכל מכיל 20 גלון דלק – אז חסרים לכם בסוף השבוע 20 דולר לקניית מוצרים אחרים, או 80 דולר פחות בסוף החודש. בהחלט לא טוב ל"כלכלה".

יש שחולקים עלי. לטענתם, אתם ממשיכים להוציא אותו סכום מידי כל חודש ואם אתם מוציאים יותר כסף על דלק אז אתם קונים פחות מוצרים אחרים. המשק מקבל מכם היקף זהה של פעילות כלכלית. שתי הטענות נכונות.

אם אתם מנסים לחשב את שיעור האינפלציה האמיתי, אני עדיין טוען שיש לכלול את מחירי הדלק והמזון. כנראה שהממשלה מסכימה איתי והיא אכן מפרסת את המדד כולל דלק ומזון ומייד לאחר מכן מתפרסם המדד ללא דלק ומזון.

השאלה האמיתית היא האם מדד המחירים לצרכן אכן משקף את שיעור האינפלציה האמיתי. לטענתי, המדד אינו אינדיקטור טוב, עם מחירי אנרגיה ומזון או בלעדיהם. במקרה "הטוב" – המדד שנוי במחלוקת.

למה מדד המחירים לצרכן כה שנוי במחלוקת

מדד במחירים לצרכן מחושב על ידי הלמ"ס (הלשכה לסטטיסטיקה) שכפופה למשרד העבודה (US Department of Labor). המדד הוא הכלי הרשמי להערכת שיעור האינפלציה ומזה שנים רבות מתנהל ויכוח אם המדד מגזים או ממעיט בשיעור האינפלציה, האם הוא נמדד נכון.

במקור נקבע המדד באמצעות השוואת השינוי במחירו של סל מוצרים קבוע של מוצרים ושירותים. עם הזמן אימץ הקונגרס את ההשקפה שהמדד צריך לשקף את השינוי בעלויות של שמירה על רמת חיים קבועה. כתוצאה, השתנה המדד מכלי שמודד שינוי בעלותו של סל מוצרים למדד של עלות מחיה סטנדרטית.  

עם השנים בוצעו שינויים רבים בשיטת החישוב ולפי הלמ"ס בוצעו התאמות לקיזוז "הטיות" שגורמות להגזמה בקביעת שיעור האינפלציה. החישובים כיום מביאים בחשבון שינויים באיכות מוצרים ושימוש ב"מוצרים חליפיים". "מוצר חלופי" הוא שינוי בהרגלי הקניה כתגובה לשינוי מחיר של מוצר. כך משתנה הרכב המוצרים בסל הנמדד והתוצאה הכללית נוטה להקטנת המדד.

רוב הביקורת כלפי המדד נובעת משינוי הגישה (עלויות של שמירה על רמת חיים קבועה). המבקרים רואים בכך מניפולציה מכוונת שמאפשרת לממשלה להנמיך את שיעור העלייה במדד. אילו היו ממשיכים בשיטת המדידה המקורית של סל מוצרים קבוע בכמויות ואיכויות – המדד היה גבוה משמעותית. 

בחודש הקודם פורסם שיעור האינפלציה בשנה החולפת שעמד רשמית על 2%. חישוב המדד על פי השיטה המקורית היה מראה שהאינפלציה נמצאת בין 5% ל- 8%. הבדל עצום!

אם האינפלציה עומדת רק על 2% לשנה, למה המחירים עלו כה הרבה?

מייקל סיבי, בעל טור במגזין "טיים" כתב שהדיו במדפסת שלו אזל בשבוע שעבר והוא היה "המום" לגלות שמחסנית דיו למדפסת התייקרה ב-25% בפחות משנה.

בעוד מדד המחירים עולה בערך ב-2% לשנה, השתנה מחירן של סחורות בסיס רבות באופן חד מאז 2009. זהב שמחירו היה 930 דולר לאונקיה עומד היום על כ- 1,600 דולר.  עליה של 70% ב-3 שנים, כלומר יותר מ-14% לשנה. כמובן, זה רק זהב, אבל מה עם מדדים רחבים יותר כמו אינדקס הסחורות של רויטרס (CRB) שעוקב אחרי מחיר אנרגיה, קפה, קקאו, נחושת, כותנה ועוד. הוא עלה ב- 38% בארבע שנים, או 8.6% לשנה.

מחיר הדלק עלה מ- 2.60 $ לגלון ל-3.7 $ כיום. זו עלייה של 41% בארבע שנים, או 9% לשנה. מיסים עלו בערך באותו שיעור – מיסים פדראליים, מדינתיים, ועירוניים עלו ב- 35% בארבע שנים או ב- 7.8% לשנה.

יש מדד שנקרא "אינדקס הביג-מק". מונח שנקבע על ידי כתב העת ה"אקונומיסט" לפני שנים רבות.  ההמבורגר האחיד של מקדונלד שנמכר במדינות רבות ומחירו משקף עלויות של אנרגיה, מזון, ועלות עבודה בסיסית. הביג מק הוא מדד נוסף לעליות מחירים במדינה מסוימת. מאז 2009 עלה מחירו מ- 3.57$ ל- 4.37 $. 5.2% לשנה. אני הקניין העיקרי במשפחתנו (וגם המבשל). מחירי המצרכים בסופרמרקט מזכירים לי מספר פעמים בשבוע את העלייה במחירים. ואם כבר מדברים על מזון אז בטח שמתם לב שיצרנים רבים מקטינים את האריזות ואת כמות המזון בתוכן, אבל מחייבים באותו מחיר!

בצורת קשה גרמה למחירי מזון גבוהים

אנליסטים רבים מאשימים את העלייה במחיר המזון בבצורת הקשה ביותר מזה 50 שנים שפקדה אזורים נרחבים בארצות הברית, ובמיוחד במדינות המערב התיכון כמו אילינוי, אייווה, מינסוטה, נברסקה, קנזס וגם באוקלהומה, טקסס, ארקנזס וחלקים מקולוראדו וקליפורניה.

הבצורת פגעה ביבולים של מזון בסיסי כמו תירס חיטה וסויה וגררה גם עליה במחירי הבשר בגלל המחסור במזון לבקר ולעופות. למרות השיפור לאחרונה, עדיין 61% מהמדינה בבצורת.

אז איך עלה המדד השנתי רק ב- 2%?

ראינו שרוב המוצרים שהצרכן קונה התייקרו בהרבה יותר מ-2% אז איך המדד הרשמי בשנה שחלפה מסמן רק 2%? איך המדד הממוצע בארבע השנים האחרונות מגיע בערך רק ל- 2% לשנה?

יש הטוענים שזה בגלל הירידה בשכר העבודה. ההכנסה השנתית החציונית הריאלית למשק בית (מותאמת לאינפלציה הרשמית) עמדה בינואר השנה על 51,584 $ -- סכום שמהווה 92.7% מאותה הכנסה לפני 12 שנים בינואר 2000. למרות עליה קטנה בשכר החציוני בתחילת 2012, היא עדיין נמוכה משמעותית מ-54,008 $ שהייתה בתחילת ההתאוששות מהמשבר האחרון, לפני כ-4 שנים.   

אלה בהחלט גורמים שמשפיעים על ההתאוששות מהמשבר (או אי התאוששות) אבל אינם מסבירים את הכותרת שלנו כיצד המדד נע סביב 2% לשנה בעוד כל יתר האינדיקאטורים מעידים על טווח של 5% - 8%?

הדיווחים הממשלתיים עוברים מניפולציה לעיתים תכופות כבר מזה כ-35 שנים. מניפולציה במכוון (זה ההימור שלי) או מקרית, אבל בכל מקרה זה משרת את היעד שמראה אינפלציה רשמית נמוכה.

בעצם ימים אלה, בעיצומו של המו"מ על תקציב המדינה, הנשיא אובמה הציע שינוי בדרך חישוב עלויות המחיה עליהן מתבססות קצבאות הביטוח הלאומי ויתר הזכאויות (Social Security and other entitlements). במקום הצמדה למדד המחירים לצרכן, כפי שהיה נהוג עד כה, ישתמשו במדד חדש שיקרא "מדד משורשר" (“chained CPI”).

ה"מדד המשורשר" מביא בחשבון שימוש במוצרים חליפיים כאשר מחיר מוצר מקורי מתייקר. ההנחה היא שכאשר מוצר מסוים שנכלל בסל מתייקר, הצרכנים חדלים מלצרוך אותו ומעדיפים לרכוש מוצר חליפי זול יותר [המוצר החליפי הזול יותר יחליף את היקר בסל המוצרים הנמדד]. לדוגמה, אם בשר הבקר מתייקר, הצרכנים ישנו את הרגלי הצריכה שלהם ויקנו בשר עוף כדי לחסוך. על סמך הנחה זו יגדל משקלו של בשר עוף במדד. התוצאה הסופית של שיטת חישוב זו היא כמובן מדדים נמוכים יותר.   

אימוץ "המדד המשורשר" יקטין את קצב גידול הקצבאות הממשלתיות. רעיון ה"מדד המשורשר" עלה כבר בימיו של נגיד הבנק המרכזי הקודם, אלן גרינשפאן. הויכוח הפוליטי על המדד החדש נמשך, ומוקדם לראות לאן יתפתח. אם ה"מדד המשורשר" יאומץ, אז קצב צמיחת הקצבאות יואט, ואם לא – אז מיסי הביטוח הלאומי יצטרכו לעלות. בכל מקרה, מישהו צריך לשלם וכנראה שתימצא פשרה של גם וגם. 

צריך להביא בחשבון כי לדוד סאם יש חובות-שיא של 16.7 טריליון דולר, עליהם הדוד משלם ריבית. אם הריבית תעלה, אז סאם יצטרך לשלם הרבה יותר כסף. אם האינפלציה עולה אז גם הריבית תעלה, כך יש לממשלה תמריץ למניפולציות בשיעור האינפלציה הרשמי.

השורה התחתונה היא שלא קיים מדד מוחלט ואובייקטיבי לאינפלציה. כל שיטה היא דרך אחת מיני רבות לחישוב שמבוסס על מקבץ הנחות יסוד. אנחנו רק יודעים בוודאות גבוהה שהמחירים עולים משמעותית יותר משיעור האינפלציה הרשמי.

אלה שמאמינים ששיעור האינפלציה עומד רק על 2%, כאשר היא למעשה בין 5% - 8%, מקבלים החלטות השקעה שכמעט בטוח מכרסמות בכוח הקניה של חסכונותיהם לאורך זמן. קביעה זו נכונה בעיקר בהשקעות נושאות תשואה נמוכה כמו אגרות חוב ממשלתיות. 

גארי ד. הלדברט
 Gary D. Halbert
 
John Mauldin, best-selling author and recognized financial expert, is also editor of the free Thoughts from the Frontline and Outside the Box e-letters that go to over 1 million readers each week. For more information on John or his FREE weekly economics letters, go to: http://www.frontlinethoughts.com/learnmore

עודכן לאחרונה ב חמישי, 21 יולי 2016 04:38
הוסף תגובה