רביעי, 24 אפריל 2013 16:52

אל תעתיקו ממדינות אירופה "הנאורות"

דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.

מושב הקיץ של הכנסת נפתח וחמישים ומשהו חברי כנסת חדשים ישתדלו מאד ל"הוכיח" את עצמם כ"מחוקקים" בלתי נלאים. בשנים האחרונות מוגשות למעלה מ- 4,000 הצעות חוק חדשות מידי קדנציה של כנסת. נראה שהכנסת החדשה תשבור שיאים כי יש בה מספר גדול, חסר תקדים, של חברי כנסת חדשים. 
 
הדרך הבדוקה של חבר כנסת לזכות בכותרות וראיונות בערוצי תקשורת היא להעלות הצעות חוק חדשות שייטיבו עם קבוצת בוחרים מסוימת. לפעמים די בנושא שמצלצל "חיובי" או "ססגוני", כמו בחוק הדוגמניות הרזות שנטפל לאוכלוסייה שמונה בקושי כ-400 דוגמניות פעילות. כמעט כל חוק ותקנה חדשה עולים לנו כסף – יותר או פחות. הח"כ היוזם תמיד יסתיר את העלויות וידגיש את שמינית הכוס המלאה. ראו דוגמאות בכתבה שעלתה כאן לפני כשנה: דינאמיקה של דמוקרטיה - הרשות המחוקקת חוקים מיותרים.
 
חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור" ואכן רבים מחברי הכנסת נעזרים במחלקת המחקר של הכנסת לקבלת "סקירה השוואתית מול חקיקה דומה במדינות אחרות".
 
ספרי החוק עמוסי הרגולציה והחקיקה "מצליחים" מעל למשוער לרסן את המגזר העסקי – שאחראי בלעדית ליצירת עושר בחברה. החוקים הנדיבים לתמיכה באלה "שמגיע להם" מצליחים לשנע כמויות כסף כבד למגזרים ה"זכאים". שלל חקיקת ה"זכויות החברתיות" צומח במהירות.
 
התהליכים נמשכים בקצב משתנה עשרות שנים ואיתם גדלות ההוצאות הממשלתיות. נטל המימון נופל כולו על המגזר העסקי שמצליח בזכות שיפורים טכנולוגיים, שמוזילים מוצרים ומגדילים את פריון העבודה, לשאת בנטל שהולך וגדל (ייתכן לדוגמה, שהמגזר העסקי בארצות הברית יוכל לשאת בנטל גדול יותר כבר בעתיד הקרוב בזכות הטכנולוגיות החדשות לייצור גז ונפט שיוזילו את עלויות הייצור באמריקה).
 
בשנים האחרונות הנטל צמח למימדים שהמגזר מייצר העושר אינו מוכן לשאת – יש גבול לסכום שאדם יצרני מוכן שהממשלה תחרים לו – אפילו אם נשיא צרפת יאשים אותו ב"חוסר פטריוטיות".
 
שתי מדינות מפתח ב"אירופה הנאורה" ניצבות על אותו גבול.   
 
כאשר ממשלת הוד מלכותה הכריזה (2010) על העלאת מדרגת המס לעשירים ל- 50% מההכנסה השולית החייבת – נעלמו מהסטטיסטיקה של רשויות המס הבריטיות, בשנה שלאחר מכן, כמעט שני שלישים מהבריטים שמרוויחים מעל מיליון שטרלינג בשנה...
 
מספר המיליונרים הבריטים התאושש מאז במקצת, אבל אולי בזכות השכנים שמעבר לתעלה. צרפת "הנאורה" הכריזה על מס של 75% על המיליונרים שלה. לונדון הפכה באחת ליעד אטרקטיבי לעשירים צרפתיים וגם לעידן עופר...
 
הוצאות הסקטור הציבורי בצרפת עומדות על 57% מהתוצר השנתי של צרפת (שיעור מהגבוהים באירופה – יותר משבדיה וגרמניה). כלומר, המדינה מלאימה את רוב התוצר. רוב הוצאות המדינה הן כמובן על משכורות לעובדי מדינה שמהווים כ- 22% מכוח העבודה בצרפת. הגירעון של קרן הפנסיה הממלכתית מאמיר (היקף הפנסיות המשולמות מגיע כבר ל-14% מהתוצר) ואבטלת צעירים עומדת על 26%. בצרפת יש 90 עובדי ציבור על כל 1,000 תושבים (המספר בגרמניה עומד על 50).
 
האיש העשיר בצרפת, ברנרד ארנו (Bernard Arnault) החליט לבקש אזרחות בלגית, השחקן הידוע בצרפת ג'ררד דפארדי (Gerard Depardieu) קיבל אזרחות רוסית בהליך מהיר – הוא מעדיף לשלם מס נמוך לפוטין מאשר מס רצחני לפרנסואה הולנד. השיא הגיע עם השמועות העקשניות שנשיא צרפת לשעבר, ניקולה סרקוזי, מתכנן לעבור ללונדון כדי להימנע מתשלום המס הגבוה... בינתיים מעכב בית המשפט הגבוה לענייני חוקה את יישום "מס המיליונרים" הצרפתי.
 
נותר רק לקוות שהכנסת החדשה לא תיגרר לתוספת חוקים שתצריך תוספת מיסוי, ולא תיגרר לפופוליזם של הסתה נגד עשירים כפיתרון קסם לגירעון הממשלתי המתרחב.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שישי, 29 יולי 2016 16:25
הוסף תגובה