ראשון, 23 יוני 2013 07:57

ברזיל - עוד מחאה חסרת תוחלת

ההמונים בברזיל ובתל אביב דורשים סקטור ציבורי גדול שימשיך לסבסד, להאכיל ולהגן על מקומות עבודה – אבל שלא יהיה מושחת ושהמסים יהיו נמוכים. יש רק בעיה קטנה – זה לא עובד, דבר והיפוכו. אין כפור חם.

לולה דה סילבה כיהן כנשיא ברזיל במשך שתי קדנציות, עד שפרש בשנת 2011, והיה מהפופולריים בשליטי ברזיל. לולה הנהיג את מפלגת הפועלים הסוציאליסטית (PT) לאחר קריירה ארוכה ופעילה בראשות איגודי העובדים החזקים בברזיל. שלא כעמיתו צ'אבס בוונצואלה – הוא הצטיין ברטוריקה סוציאליסטית בעיקר לפני הבחירות... הרפורמות שהוא הנהיג לא חרגו מהמקובל במערב ­– עיקרן, תוכניות "חברתיות" שבמרכזן "מענקי משפחה" להמונים, תוכניות פדראליות ל"המרצת הכלכלה" באמצעות השקעה בתשתיות, ו"מלחמה" באינפלציה באמצעות מניפולציות של הבנק המרכזי.

ברזיל היא מדינת ענק הן בשטחה והן באוכלוסייתה. כלכלתה היא השביעית בגודלה בעולם והתברכה באוצרות טבע ומינראלים מגוונים. בשנים האחרונות התגלו מרבצי נפט בהיקף עצום במי החופים ובהערכות האחרונות מדובר על רזרבות שוות ערך לצריכת הנפט הכלל-עולמית במשך 3 שנים. רמת הוודאות הגבוהה שבתגליות מושכת חברות נפט בינלאומיות ומאגרים נוספים מתגלים.

לולה לא הנהיג שינויים מבניים משמעותיים בברזיל (לטוב או לרע) וכלכלתה נותרה בסגנון דרום אמריקאי טיפוסי: מעורבות עמוקה של פקידי מדינה בכלכלה, פיקוח על מחיר מוצרי יסוד כולל תחבורה ציבורית, והגנה מאסיבית על התעשייה המקומית מפני יבוא מתחרה – ברזיל אמרה "לא" לגלובליזציה, או לפחות ניסתה...

מעורבות המדינה וכל דרגי השלטון (ברזיל היא מדינה פדראלית עם מדינות מקומיות) בכלכלה יצרה את הביורוקרטיה הענפה, חוסר יעילות כרוני, וכמובן – את השחיתות הבלתי נמנעת.

למזלו של לולה (ושל ברזיל) מחיר חומרי הגלם זינק בתקופת שלטונו, הביקוש בסין נסק וזו הפכה ליעד היצוא העיקרי של ברזיל. מטבע חוץ רב זרם לברזיל. זרם כניסת מטבע החוץ תוגבר מלאכותית על ידי הבנק המרכזי של ברזיל שקיבל הוראה "להילחם באינפלציה". הטריק היה פשוט: הבנק המרכזי העלה את הריבית לשיעור גבוה מאד (מעל 11%), שיטפון של מטבע זר זרם לברזיל וגרם להתחזקות המטבע המקומי (ריאל). התחזקות המטבע המקומי גרמה לירידת מחירי יבוא וחומרי גלם והאינפלציה ירדה, אם כי לא "הודברה" (היא עדיין סביב 6% לשנה).

מצבם הכלכלי של המוני העם השתפר במקצת בזכות העליה בכוח הקניה של המטבע המקומי וגם בזכות הזרמת כספי מערכת הרווחה.

כאשר מקשים על יבוא באמצעות חומות מכס, תקינה ורישיונות – מתפתחת תעשייה לא יעילה שמייצרת בעיקר לשוק המקומי, אם נוסיף למתכון איגודי עובדים חזקים וסקטור ציבורי ענק, מושחת ובלתי יעיל בנוסף לשער מטבע מחוזק מלאכותית – מקבלים תעשיה שמתקשה לייצא. ואמנם, למרות יצוא גדול של חומרי גלם עומד היקף היצוא של ברזיל רק על כ-12% מהתוצר!

הנשיאה החדשה של ברזיל (2012) דילמה רוסף, ידידתו של הנשיא הפורש, זוכה גם היא לפופולריות רבה. גם היא "סוציאליסטית" ממפלגת הפועלים. מסתבר שחלק משמעותי של התוכניות ל"המרצת הכלכלה" הושקע באוצר טבע אחר של ברזיל – כדורגל. ולקראת תחרויות המונדיאל ב-2014 ואירוח האולימפיאדה ב- 2016 הורחבו "התשתיות" שקשורות לכדורגל... כבישי גישה ואיצטדיונים מדהימים... אחד מהם במעמקי יערות האמזונס שקרוב לוודאי ייזנח עם תום המשחקים...

כצפוי, תוכניות ממשלתיות "להמרצת הכלכלה" מפסיקות להניב תוצאות עם הזמן – הצמיחה הפנטסטית של ברזיל דועכת, והוצאות הממשלה נוסקות במהירות (כולל העלאות שכר בסקטור הציבורי). תפוח האדמה הלוהט נפל לידיה של הנשיאה רוסוף. למרות הצהרות הנאמנות שלה לסוציאליזם, הגברת מתכננת להגביר את תחרותיות המשק ואת זה אי אפשר לעשות אלא עם רפורמות "קפיטליסטיות". אז מה בתוכנית? הפרטת נמלי הים, הפרטת שדות תעופה, השקעה בתשתיות תחבורה בשיתוף עם הסקטור הפרטי, הגמשת שוק העבודה (ביטול חוקים המקשים על פיטורי עובדים), הקטנת המיסים שנגבים בברזיל יחד עם חשבונות החשמל, העלאת גיל הפרישה לפנסיה, וביטול פנסיית החובה שבמסגרתה מפרישים מעסיקים 30% מהשכר ברוטו לקרן פנסיה של העובד. נשמע לנו מוכר...        
 
הפגנות המיליון של "תנועת המחאה" בברזיל דומות יותר ל"מחאת האוהלים" בשדרות רוטשילד בתל אביב מאשר להפגנות בכיכר תחריר בקהיר, או להפגנות בטורקיה. המפגינים בברזיל דורשים "שינוי סדר עדיפויות" – במקום בניית איצטדיונים, לבטל את עליית מחירי התחבורה הציבורית, וחלקם אף דורש תחבורה ציבורית ממשלתית חינם.

הנשיאה רוסוף נתקלת עכשיו ב"באג הדמוקראטי" – יישאר בשלטון הפוליטיקאי שיבטיח את המשך סבסוד התחבורה הציבורית. בדיוק כמו נתניהו שנבהל מ"מחאת האוהלים". הם טיפחו נמר והאכילו אותו – הם חייבים להמשיך ולהאכילו אחרת ייטרפו.

בברזיל כמו ביתר מדינות המערב נהוגה השיטה של "סוציאליזם לעשירים" יחד עם "סוציאליזם לעניים". זו השיטה הפוליטית המנצחת שמבטיחה את הקדנציה הבאה: המדינה מתמרנת בין מוקדי הכוח הפוליטיים שיונקים מעטיני הממשלה. כסף שנגבה מכולם מחולק לכולם לפי כוחו של המקבל להזיק לשלטון. השלטון אינו מחלק רק כסף, אלא גם חקיקה מפלה: חוקי עבודה שמפלים לטובה בטלנים ואיגודי עובדים, תקנות הגנה על מונופולים פרטיים וממשלתיים, הקטנת תחרות באמצעות הענקת רישיונות וזכיונות. כך בברזיל – כך בישראל.

ההמונים בברזיל ובתל אביב דורשים "ממשלה גדולה" – סקטור ציבורי גדול שימשיך לסבסד, להאכיל ולהגן על מקומות עבודה – אבל שלא יהיה מושחת ושהמסים יהיו נמוכים. יש רק בעיה קטנה – זה לא עובד, דבר והיפוכו. אין כפור חם.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 23 יולי 2016 16:31
הוסף תגובה