שני, 22 יולי 2013 08:47

המסע אל קץ האחריות האישית

שופטת מחוזית פסקה כי על הבנקים מוטלת אחריות לפעילות הפיננסית ולסיכונים שלוקחים לקוחותיהם. אם לקוח פועל באופן שגורם לו להפסיד את כספו, על הבנק לנקוט פעולות מניעה כאילו היה אפוטרופוס שלו. הציבור ישלם.

השופטת דרורה פלפל, סגנית נשיא בית במשפט המחוזי, הוסיפה נדבך במסע הארוך והעקבי במדינת ישראל אל קץ האחריות האישית. גלגול למעלה של האחריות למחדל או לכישלון אישי ופיזור הנזק שנגרם לפרט שהתרשל על "כולם": אם עבריין ביצע פשע אז "החברה אשמה", אם ילד נפל מחלון בית הספר אז "העירייה אשמה", אם מפעל כושל מפסיד כסף אז "המדינה תשלם", ואם רכושך עלה באש בשריפה בכרמל ולא ביטחת את רכושך – אז "המדינה תפצה". השקפת "המדינה האומנת" – מנצחת ועולה לנו ביוקר.

בפסק דין תקדימי קבעה השופטת בעלת התואר המכובד ("סגנית נשיא") כי על הבנקים מוטלת אחריות לפעילות הפיננסית ולסיכונים שלוקחים לקוחותיהם. אם לקוח פועל באופן שגורם לו להפסיד את כספו, על הבנק לנקוט פעולות מניעה כאילו היה אפוטרופוס שלו, ולכן הבנק יישא במחצית ההפסדים שנוצרו בגלל הפעילות הכושלת של הלקוח.

מדובר בלקוחה של בנק המזרחי, שבנה פעל בחשבון הבנק שלה, בתוקף ייפוי כוח. הבן הפסיד סכומי עתק במסחר באופציות וצבר חוב של כ-12 מיליון שקל. הבנק לא כיסה עצמו בביטחונות נאותים ולכן תבע את הלקוח על כל "המינוס" שנוצר בחשבון.

לדעת השופטת, "...הבנק יכול לשלוט על דרך התנהלות כלכלית נאותה ולא אובדנית של הלקוח... בשלב שבו מגיע הבנק למסקנה כי התנהלות הלקוח... עלולה לגרום בזמן קצר ל'התאבדות כלכלית' של הלקוח, יש לעצור את פעילותו בחשבון".

הבנק התרשל כלפי עצמו, אך לא כלפי הלקוח

ההתרשלות היחידה שיש לבנק בפרשה זו היא כלפי בעלי המניות של הבנק ולא כלפי הלקוח. הבנק התרשל בכך שלא דאג לביטחונות נאותים ובכך סיכן במקצת את כספי המפקידים, ואת בעלי המניות שלו שיקבלו דיבידנד מופחת במשהו. בנק צריך להגן על כספי המפקידים שנתנו בו אמון, ולפעול באופן זהיר ומקצועי כדי שבעלי מניותיו יזכו לתשואה נאותה על השקעתם בבנק. הבנק אמור להיות מתווך פיננסי ולהלוות לאחרים את כספי המפקידים. העדר ביטחונות לא גורע מחובתו של הלקוח שלווה כסף מהבנק – לפרוע את חובו. המינוס שבחשבונו של לקוח זה הוא הלוואה של הבנק ללקוח.

השופטת חושבת אחרת: הבנק אשם. ובמערכת המוניטארית הקיימת, גם הבנק לא נחשב לאחראי כלפי עצמו. אם הבנק עצמו ינהג "באופן אובדני" וייקלע לקשיים אז בנק ישראל "ייחלץ" את הבנק הכושל. ואם בנק ישראל עצמו יתנהל במסלול של "התאבדות כלכלית" וייחלץ את כל המערכת הבנקאית – אז כל אזרחי מדינת ישראל יישאו בתוצאות – למעט אולי מספר סקטורים בלתי פגיעים כגון עובדי חברת חשמל, נמל אשדוד, וכבוד השופטת, סגנית הנשיא.

"פסק הדין פורץ הדרך"

העיתון גלובס מכנה את ההחלטה – "פסק הדין פורץ הדרך". יש לצפות לערעור מעניין של בנק המזרחי לעליון. החלטת העליון אינה ודאית ומושפעת מהאידיאולוגיה של הרכב השופטים. כבר נתקלנו בעבר ב"חקיקה חברתית" אידיאולוגית נגד הקמת בית סוהר פרטי, או ביטולו של החוק שקבע שמי שבבעלותו רכב פרטי אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי.

ההשלכה המעשית של פסק הדין (אם לא יבוטל ב"עליון") תתבטא בהתייקרות הקוטג' בעוד מספר אגורות – החיים בישראל יתייקרו בעוד משהו. המחלקות המשפטיות בבנקים יגייסו עוד גדוד של עורכי דין כדי להתמודד עם תביעות נגד בנק שלא מילא בנאמנות את תפקידו כ"אפוטרופוס" על לקוח שהפסיד בבורסה, או בעסקה כלכלית אחרת עליה התנוסס "דגל אדום" של פוטנציאל ל"התאבדות כלכלית". תקטן נכונות הבנקים למתן הלוואות עסקיות ללא כיסוי מלא בביטחונות נזילים.

עסק שיבקש מסגרת אשראי יצטרך לצרף דו"ח של יועץ עסקי מורשה על מידת הסיכון שהעסק לוקח על עצמו. על  לקוח פרטי ייאסר לפתוח חשבון למסחר בשוק ההון, אלא באמצעות ברוקר-מתווך, בעל רישיון, שיחתום על 20 טפסים שיעבירו את האחריות מהבנק אל "האפוטרופוס" החדש, הברוקר. עם הזמן הבנקים אולי ידרשו גם אישור ממומחה בפסיכיאטריה שללקוח אין נטייה "להתנהלות אובדנית", כדברי השופטת. בוגרי תואר שני בכלכלה ובמנהל עסקים ממוסד אקדמי מוכר יהיו פטורים מאישור פסיכיאטר בפתיחת חשבון בנק למסחר בניירות ערך.

הביורוקרטיה הבנקאית תצמח בעוד מספר טפסים כדי להבטיח את הבנק במקרה של תביעה, ומדינת ישראל תידרדר בעוד מספר מקומות באינדקס העולמי של הקושי בהקמת עסקים.

 מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 27 יולי 2016 04:12

3000 תוים נשארו