שני, 29 יולי 2013 08:51

שרת הכדורגל - לימור לבנת

את משרד התרבות והספורט צריך לסגור ולשלוח את עובדיו המסורים לחפש עבודה אמיתית.

לימור לבנת עומדת בראש אחד ממשרדי הממשלה (הרבים) המיותרים. בתקשורת משתמשים במונח "מכהנת". היא לא סתם "עובדת" או "מנהלת", אלא "מכהנת"... ללמדנו, אולי, על חשיבות התפקיד.

אז במה מתעסקת ממשלת ישראל בזמנה הפנוי... ברפורמה בענף הכדורגל. לימור לבנת הגדילה לעשות והבטיחה עם הזמן "רפורמות גם בענפי ספורט אחרים". ואיך עושים "רפורמה"? – מקימים ועדה ומעמידים בראשה דמות ציבורית ידועה, והפעם – שוב את פרופ' ירון זליכה. 

"...

קרקס. אבל העסק הרבה יותר רציני... בהתאחדות לכדורגל יש הרבה כסף... תקציבי מדינה ועוד כ- 80 מיליון שקלים בשנה שההתאחדות מקבלת מכספי מונופול ההימורים הממשלתי בספורט – הספורטוטו. היכן שיש כסף ציבורי יש גם ג'ובים לחלוקה, מאבקי כוח, וצבא עסקנים. מדוע המדינה צריכה להחליט איך ייבחר יו"ר ההתאחדות לכדורגל? או איזה עסקנים יקבלו את התקציבים הממשלתיים – עסקני ההתאחדות או עסקני אגודות הספורט המקומיות?

השרה מתעסקת בשם הממשלה גם ב"תרבות". חלק ניכר מהציבור משתמש בשירותי תרבות (מעבר לשידורי טלוויזיה), אם כי לא באופן קבוע ורק במיעוטם. חלק לא מבוטל צורך "תרבות" לעיתים רחוקות. מעורבותה העמוקה של המדינה, בעיקר במימון ה"תרבות", מטילה את עול התשלום וסבסוד התרבות דווקא על חלקים בציבור שממעטים להזדקק לשירותים אלה. אחרים נאלצים לממן שירותי תרבות שמנוגדים לתפיסתם ולאמונתם.

מדוע שאזרח דתי יממן משחקי כדורגל בשבת או סינמטק עירוני? מדוע אזרח שאינו חובב מוסיקה או תיאטרון צריך לממן את העדפות הבילוי של מבקרי הבימה והתזמורת הפילהרמונית? שירותים אלה אינם מוצר ציבורי מובהק (שלא ניתן לזהות את הנהנה מהשירות ולחייבו עבור השימוש בשירות, או למנוע מסרבן תשלום את ההנאה מהשירות). אין כל הצדקה מוסרית לכפות על אזרח לממן את ההעדפות התרבותיות של שכנו.

מימון ממשלתי לשירותי תרבות הוא מקור נוסף לשחיתות, לג'ובים מיותרים למקורבים, שכר גבוה למנהלים, והזרמת תקציבים לפי מפתח פוליטי. השליטה בתקציבי חלוקה מבצרת כוח פוליטי לאוחזים בברז התקציב בממשלה וברשויות המקומיות. 

הממשלה לא צריכה להתעסק כלל בספורט, לא לעודד ספורטאים על חשבוננו, לא לאולימפיאדה ולא למכבייה. אנחנו גם לא זקוקים לקומיסר תרבות ממשלתי (הגזמתי, המשרד הממשלתי שלנו אפילו את זה אינו עושה, אלא רק מפזר את כספינו). אוהדי הכדורגל ואוהדי הכדורסל ישלמו עבור המשחקים את עלותו הריאלית של הכרטיס. ענף ספורט שלא יהיו לו די אוהדים ותורמים – יחדל מלהתקיים. אין הצדקה לקיומו. קבוצות ספורט תחרותי ימומנו על ידי בעלי הקבוצות, על ידי מכירת כרטיסים לצופים בתחרויות, מכירת פרסומות, זכויות שידור וכדומה. ועדי ספורט לאומיים, כגון הוועד האולימפי, ההתאחדות לכדורגל, ונבחרות ספורט לאומיות – יפעלו כעמותות וימומנו גם הן אך ורק מתרומות, חסויות מסחריות, וזכויות שידור. לא צריך מימון בכפייה על חשבון משלם המִסים.

הפרדה בין תרבות וספורט לבין המדינה

מדינה, רשות מקומית, או כל גוף אחר שנתמך על ידי המדינה, לא צריכים לממן מתקציב ציבורי פעילויות תרבות וספורט – זו הרפורמה הנדרשת ולא "רפורמת זליכה" שדנה בסוגיה הממשלתית החשובה כיצד ייבחר יו"ר ההתאחדות לכדורגל...

הרפורמה תעלה את רמת הספורט והתרבות בישראל ובזכות התחרות יחדלו מלהתקיים ארגונים, ענפים וג'ובים שההצדקה היחידה לקיומם הוא החיבור הקבוע לתקציב המדינה.
את משרד התרבות והספורט צריך לסגור ולשלוח את עובדיו המסורים לחפש עבודה אמיתית.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 27 יולי 2016 04:07
הוסף תגובה