שלישי, 17 ספטמבר 2013 19:39

הדור האבוד - עבודה ואבטלה באמריקה

ככל שתימשך אבטלת הצעירים בארה"ב, יהיה קשה יותר לשקם את הזמן האבוד. נקבל שכבת גיל שהיא "מעמד" נחות כישורים, עם השלכות קשות לכלכלת אמריקה.

הכלכלן האמריקאי ג'ון מולדין מחבר מידי שבוע דף מידע כלכלי, "מחוץ לקופסא" (Outside the Box) שמופץ למיליוני מנויים. אתר קו ישר קיבל הרשאה לתרגם ולפרסם מעת לעת כתבות נבחרות. תרגום חופשי עם הערות שלי בסוגריים. המקור אנגלית למנויים רשומים בלבד.

העלאת מסים (ובמיוחד מס הכנסה) גורמת להשפעה שלילית מיידית על הכלכלה. לא ידוע לי על מחקרים (שעברו ביקורת עמיתים) ששוללים את ההנחה שלמסים יש אפקט שלילי על התוצר. מכפיל המס בארצות הברית הוא בין 1 ל-3 תלוי במחקר אותו נאמץ. ["מכפיל מס" 3 משמעותו שגידול של 1% במס יקטין את התוצר במדינה ב-3% לאורך זמן].

התאוששות הכלכלה האמריקאית שברירית, הגידול בתעסוקה חלש, ובכל זאת נתמודד עם העלאה משמעותית בנטל המס על מעמד הביניים. ניווכח בהמשך שהקטנת הצריכה על רקע המגמות המטרידות בשוק העבודה תהיה לבעיה רצינית בשנים הקרובות.

מורט צוקרמן כותב בוולסטרייט ג'ורנל על ההתאוששות הכלכלית ללא יצירת מקומות עבודה: "סקר העבודה הממשלתי מגלה שמספר המועסקים מתחילת השנה עד לחודש יוני עלה ב- 753,000 איש. אבל יש משרות ויש "משרות". כ-557,000 מהמשרות היו חלקיות (part-time jobs). רק בחודש יוני עצמו, צנח מספר המשרות המלאות ב- 240,000, אבל התווספו 360,000 משרות חלקיות. נתונים אלה מעמידים את רמת האבטלה האמיתית (כולל אלה שהתייאשו מלחפש עבודה) על 14.3%, עליה מ- 13.8% ממאי."   

מגמת הצמיחה של העבודות החלקיות אינה תופעה חדשה, אך היא התגברה מאז המיתון של 2008. ההשפעה העיקרית של התופעה מורגשת על צעירים ועל עובדים פחותי כישורים. הגרפים הבאים של הבנק הפדראלי של סט. לואיס מראים בברור שרמת התעסוקה עדיין נמוכה בכ-2 מיליון מועסקים יחסית ל- 2007, שש שנים אחרי תחילת המשבר. הסיבה היחידה לירידה בנתוני האבטלה הרשמיים היא בזכות מספר מיליוני אמריקאים שמסיבה זו או אחרת פשוט נמחקו מכוח העבודה הרשמי.

שיעור התעסוקה (אלפי עובדים) 


השטח האפור מציין את שנות "המשבר"

 

1408

אם "נחפור" קצת עמוק יותר לנתונים, נגלה שרמת התעסוקה בקרב עובדים בגילאי 25 עד 54 כלל לא התאוששה מהמשבר.


שיעור התעסוקה (אלפי עובדים) בקרב גילאי 25-54 שנים 


השטח האפור מציין את שנות "המשבר"


1408 2

אם הגוש המרכזי של כוח העבודה לא זכה כמעט לתוספת משרות, אז מי זכה לכל תוספת המשרות? התעלומה מתבררת אם מביטים על הגרף הבא של העובדים בגילאי 55 ומעלה. אוכלוסיה מבוגרת זו של ה"בייבי-בום" [גל הלידות בעשרים השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה] "לקחה" את המשרות של קבוצות העבודה הצעירות יותר! ככל שאתם שייכים לקבוצת גיל צעירה יותר – נוצרים עבורכם פחות מקומות עבודה. תופעה מדאיגה, אלא אם אתם בגיל 55 +.


שיעור התעסוקה (אלפי עובדים) בקרב גילאי 55 שנים ומעלה 


השטח האפור מציין את שנות "המשבר"


1408 3

שימו לב, אני לא טוען שצריך לסלק מהעבודה את המבוגרים... רבים גם לא יכולים להרשות לעצמם לפרוש, בייחוד אם מספר הצעירים שנשארים בבית ההורים הולך וצומח. אני רק מדווח על עובדות. הדרך היחידה לצאת מזה היא באמצעות צמיחה, אך כל מה שנעשה עד כה אינו עוזר [הדפסת כסף מסיבית על ידי הבנק המרכזי וחילוצי חברות בקשיים].

כאן אני רוצה לצטט את חברי הטוב, האנליסט צ'רלס גייב, שהעמיק את הידע שלנו על "מחלת התעסוקה" האמריקאית:
 הגרף למטה מראה את העלייה הקבועה במספר המשרות החלקיות מתחילת שנות ה-2000. בולטת במיוחד הצניחה התלולה במספר המשרות המלאות שהתחילה בשנת 2002 [מבחינת שוק המשרות המלאות, המיתון של 2001/2002 מעולם לא הסתיים] – זו תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית.

הצעד הבא של צ'רלס היה לחשב את הפער בין הקטנת מספר המשרות המלאות לגידול במספר המשרות החלקיות. הוא הניח שככל שהפער יתרחב – יקטנו ההכנסות משכר עבודה באמריקה. התוצאה אימתה את ההשערה בדיוק מדהים. משנת 1997 עד 2013 יש התאמה כמעט מלאה בין הירידה בהכנסה החציונית. במילים פשוטות: ההכנסה החציונית בארצות הברית יורדת כי חלק הולך וגדל של אמריקאים לא מצליחים למצוא עבודה הולמת.

הזרמת הכסף במסגרת המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי מתגמלת היטב את העובדים בסקטור הפיננסי ומקורביו, אך מדיחה לפחות את המחצית האוכלוסייה אל "מלכודת העוני". מדוע נגיד הבנק הפדראלי, ברננקי, נוהג כך? הוא נוהג כפי שהיפנים התחילו כבר לפני כ-20 שנה: הוא מגן על המערכת הבנקאית [מחשש לקריסתה המיידית. כתוצאת לוואי – כל הסובבים מערכת זו ממשיכים להתעשר]. יהיו לכך השלכות רבות, חלקן לא נעימות.


1408 4

קרל מרקס ומלחמת המעמדות יהיו לנושא מרכזי בשנים הקרובות. זו תוצאה של הכפפת הטיפול במוצר ציבורי, כמו אמצעי החליפין (הכסף), לטכנוקרט משכיל-על שמאמין שהוא חכם מהשוק. זו הדרך לקראת סוציאליזם ושלטון טכנוקרטים במקום כלכלה קפיטליסטית ברת קיימה.

הדור האבוד

הבנק הפדראלי שיער שמדיניות הדפסת הכסף והאבסת הבנקים ושוקי ההון בטריליוני דולרים ["הקלה כמותית"] תגרום ל"חלחול העושר" לתחתית הסולם החברתי, להגברת הצריכה שתייצר יותר מקומות עבודה והכנסות. זה לא עובד.

יש לאמריקה בעיה עם דור צעיר שאינו מוצא משרות מלאות שמאפשרות פיתוח כישורים שנחוצים להשתלבות בעבודה משתלמת. ככל שמצב יימשך יהיה קשה יותר לשקם את הזמן האבוד. נקבל שכבת גיל נחותת כישורים, "מעמד" נחות כישורים, עם השלכות קשות לכלכלת אמריקה.

הממשל מתקרב לנקודה בה לא קיימות יותר אפשרויות בחירה "טובות" לפעולה. כל האפשרויות נראות בהחלט גרוע. אל תטעו מנתוני הקטנת הגרעון בתקציב הפדראלי ב-2012. זה זמני, ונובע מהקדמה יזומה של הכנסות עתידיות (ודחיית הוצאות) כדי לחסוך במיסים שצפויים לגדול. הגירעון יחזור לכותרות ב-2016 יחד עם האבטלה. צריך לתפוס מחסה ולהמתין.

ג'ון מולדין        
 

John Mauldin, best-selling author and recognized financial expert, is also editor of the free Thoughts from the Frontline and Outside the Box e-letters that go to over 1 million readers each week. For more information on John or his FREE weekly economics letters, go to: http://www.frontlinethoughts.com/learnmore

עודכן לאחרונה ב שבת, 23 יולי 2016 18:27

3000 תוים נשארו