שני, 23 ספטמבר 2013 19:41

עוני אנרגטי – כיצד הפך החשמל למוצר מותרות בגרמניה

מהפכת האנרגיה הירוקה הגרנדיוזית בגרמניה בצרות. מחיר החשמל נוסק, יש סכנה לניתוקי זרם, ולמרות הכול – עלייה בפליטות דו תחמוצת הפחמן. הציבור שבוי באשליות הירוקות שמכרו לו בהצלחה רבה. אין מוצא.

מהפכת האנרגיה הגרנדיוזית של גרמניה בצרות, עליהן מספר "דר שפיגל" בכתבת שער.

1406
הכותרת הקטנה: "מדוע אנרגיה מתייקרת כל הזמן, ומה לעשות נגד זה". 
 
צרכני החשמל בגרמניה כבר משלמים כעת את המחירים הגבוהים באירופה עבור חשמל, אך אם ממשלת גרמניה לא תצליח לרסן את המחירים, צפויים המחירים לעלות עוד, לרמות שיסכנו את הגשמת המהפכה כולה. העולם הפוליטי בגרמניה (שבה יערכו בקרוב בחירות) שסוע בין הלובי של האנרגיה הירוקה, המציג עצמו כמושיע העולם, לבין חברות החשמל, המזהירות מפני בעיות אספקה וניתוקי זרם, מפני הפסדים ואיבוד מקומות עבודה. 
 
יחד עם זאת יש הסכמה פוליטית רחבה לגבי מהפכת האנרגיה ואין הבדל של ממש, בנושא זה, בין המפלגות המתחרות בבחירות, לאף אחד אין דרך להתגבר על הבעיות. 
 
הגרמנים משלמים "תוספת ירוקה" בחשבון החשמל שלהם של 5.3 סנט של אירו לקוט"ש, תוספת שתעלה בשנה הבאה ל- 6.2 או 6.5 סנט, וצפויה להמשיך ולעלות כל שנה. מלבד זה קיימים עוד הרבה מיסים אחרים, לטובת החשמל הירוק, שקשה לעקוב אחרי כולם. בתחילת ה"מהפכה" הבטיח שר הסביבה של אז, שהמהפכה לא תעלה לצרכן יותר מאשר גביע של גלידה. זו הדרך הסטנדרטית למכור לציבור תכנית ממשלתית חדשה. כעת מתברר שזה עולה יותר מכל הגלידרייה. אם ימשיכו בתכנית ה"מהפכה" הממשלתית צפויים מחירי החשמל להגיע ל- 40 סנט של אירו לקוט"ש עד 2020, פי שניים מהיום.
עלות הסובסידיות הירוקות לגרמניה היא כעת כ- 20 מיליארד אירו לשנה, אותם משלמים עבור חשמל רוחני, סולארי וביומסה, ששווי השוק שלו כ- 3 מיליארד אירו. העלות האמיתית, אם לוקחים בחשבון את ההשקעות האחרות שחייבים לעשות כדי להבטיח יציבות באספקת חשמל, היא גבוהה פי כמה. וצריך לזכור שההוצאה היא בהתחייבות ל- 20 שנה, ובסכומים ההולכים וגדלים עם התקנת תחנות רוח ופאנלים נוספים. 
 
וועדה שמונתה על ידי הממשלה לבדיקת ה"מהפכה", מבקרת בחריפות את התכנית הממשלתית וטוענת שהיא מעודדת את תחנות הכוח הבלתי יעילות והמזהמות ביותר. התכנית אינה תורמת לקיטון הפליטות ושיפור האקלים, מסכנת את יציבות אספקת הזרם, ופוגעת בעניים. הוועדה ממליצה לבטל את יותר מ- 4000 סוגי סובסידיות הנהוגות היום בתכנית חדשה, ולאמץ תכנית חדשה, התכנית השוודית. כלומר – להתחיל הכול מהתחלה... 
 
מחירי החשמל הגבוהים פוגעים קשה בעניים. כ- 300 אלף בתי אב נותקו מהזרם בשל חוסר יכולת לשלם את חשבון החשמל. בעתיד הקרוב יגיע חשבון החשמל לבית אב ממוצע של 3 נפשות, ל- 90 אירו לחודש, בערך פי שניים מהמחיר בשנת 2000. כשני שלישים מהעלייה נגרמת על ידי היטלים ומיסים. הקצבאות למיעוטי יכולת לא גדלו בהתאם. הסובסידיות הירוקות מהוות תשלום העברה מהעניים לבעלים העשירים של הפאנלים הסולאריים ותחנות הרוח. כ- 2,300 מפעלים ועסקים בגרמניה מקבלים פטור מההיטלים הירוקים, כדי לשמור על תחרותיות התעשייה הגרמנים בשווקי העולם. הדבר מכביד את הנטל על משקי הבית, המתמרמרים על חלוקת הפטורים על בסיס קשרים פוליטיים. 
 
הרבה תקוות תלו בתחנות הרוח הימיות, הממוקמות הרחק מהחוף, בלב הים הצפוני. התחנות האלה נתקלות בבעיות רבות משלהן. כך למשל, נאלצה חברת רשת החשמל טנט, לבנות תחנות המרה בלב ים ובחוף, וכבל תת ימי לחיבור לחוף, בעלות של כמיליארד אירו (מעבר לעלות תחנות הרוח עצמן). איש אינו יודע כמה שנים יוכל הממסר הזה לפעול בתנאים הימיים הקשים, ומה תהיה עלות התחזוקה השנתית. מלבד זאת נדרשים עוד כ- 20 אלף ק"מ של קווי ממסר יבשתיים חדשים, בעלות משוערת של כ- 20 מיליארד אירו כדי להעביר את החשמל הימי מצפון המדינה אל מרכזה ודרומה, אל מרכזי הצריכה. בסיכום, מחיר החשמל של תחנות הרוח הימיות (שעוד לא החלו עד כה לפעול) הוא פי שניים או שלושה מהמחיר היקר של תחנות הרוח היבשתיות.
 

עוד מספר השפיגל על בעיות אחרות שחיבור החשמל הירוק והתזזיתי גורם. תחנות אגירה שאובה נסגרות בגלל שחוסר היציבות במחירים פוגע בכדאיות הכלכלית של הפעלתן. תחנות פחמיות ישנות, בלתי יעילות ומזהמות לא יכולות להיסגר, כי הן נחוצות לצורך גיבוי החשמל הירוק, והממשלה נאלצת לשלם להן תשלומים מיוחדים כדי שיישארו במצב כוננות, כלומר מצב תפעול.

מעל לכול – הבלאגן הזה לא משיג את המטרה העיקרית לה נועד – הפחתת פליטות הפד"ח (ו"הצלת האנושות מאסון אקלימי"). פליטות הפד"ח, בגרמניה עלו בשנה שעברה, ב- 2% ביחס לשנה הקודמת, וצפויות לעלות גם השנה. ייצור האנרגיה המתחדשת גדל ב- 10% אבל גם ייצור האנרגיה הפחמית (מהתחנות הכי לא יעילות) עלה ב- 5%. מצב זה (חוסר ירידה בפליטות) צפוי להימשך. התחזית של רשת החשמל היא, שכמות החשמל שתיוצר על ידי תחנות הכוח הפחמיות תישאר יציבה (לא תפחת) לפחות עד 2022.

בהמשך מספר דר שפיגל על נפלאות תכנית השוודית, למעבר לחשמל מתחדש. לפי התכנית השוודית, הממשלה אינה מתערבת ישירות, אינה מכתיבה איזה מקורות מתחדשים לבנות וכמה סובסידיות לשלם להם. הממשלה רק מכתיבה "יעדים" – איזה אחוז מהחשמל צריך להיות ירוק, וחברות החשמל מחליטות איזה חשמל ירוק לקנות ובאיזה מחיר. אבל, לא משנה איזה סוג של תכנית מנסים ליישם – העובדות הבסיסיות נשארות אותו דבר: החשמל המתחדש הוא תזזיתי, מקשה על אספקה סדירה, ויקר מאד.
יש עדיין תמיכה רחבה בציבור הגרמני, מכל המפלגות והקשת הפוליטית, למעבר לאנרגיה ירוקה, ולתכנית המהפכה האנרגטית. התמיכה מבוססת, כמובן, על ההבטחה השקרית שזה יעלה "כמו גביע של גלידה". כעת ברור לכולם שהמסלול בו מתקדמים כעת לא יכול להימשך, אבל מה לעשות – לא יודעים. 
 
סיכום מהפכת האנרגיה הגרמנית עד כה: עלייה תלולה במחיר החשמל, חוסר יציבות באספקת הזרם (סכנה של ניתוקים), ועלייה בפליטות.
 
 
כתבות קודמות שלנו בנושא - כאן,  כאן   וכאן.
 
 
יעקב

עודכן לאחרונה ב שבת, 23 יולי 2016 18:18
הוסף תגובה