שבת, 19 אוקטובר 2013 06:15

על "טבע" ועל מבקר המדינה שגילה את אמריקה

במקום לשנות את הסביבה העסקית המציאו את החוק לעידוד השקעות הון. במסגרתו קיבלו המאושרים כ-60 שנה של הטבות ומענקים. ממשלה ש"מעודדת" תעשייה מפרסמת ברבים שלא כדאי להקים תעשייה בישראל, אחרת לא צריך "לעודד".

העיתונות הכלכלית סערה השבוע בגלל מפגש מקרי של שני אירועים: 800 עובדים שחברת טבע רצתה לפטר ודוח מבקר המדינה על עשרות מיליארדי השקלים שחולקו לחברות ענק (בעיקר לטבע) במסגרת החוק לעידוד השקעות הון "בלי בדיקה, בלי הגבלה, בלי מעקב".
 
מאז 1953, השנה בה נולד החוק לעידוד השקעות הון, מתנהל "הדיון הקבוע – "קביעת "קריטריונים להעברת כספים". כולם, בינם לבין עצמם, יודעים שהחוק מיותר ויש לחסלו, כולם יודעים שעיקר הזרמת המיליארדים, הבלתי פוסקת, חוזרת ומגיעה לאותו מספר מצומצם של חברות ו"יזמים", החלק הקטן מגיע למספר מאות אחרים סביבם. בכל פעם מחדש יורד הנושא מסדר היום: השר חושש מאיבוד כוחו הפוליטי כתוצאה מהקטנת התקציב, ה"חברתיים" מוחים, ראש עיירת הפיתוח זועק על הזנחת התושבים ומיליארדי הדולרים מתנדפים אל כיסי יזמים אמיתיים ומדומים. מצב התעשייה בדימונה לא משתנה וגם לא מחאת הלובי החברתי. חור לא שחור.
 
למה צריך את החוק לעידוד השקעות הון כבר 60 שנים? אומרים לנו שללא ההטבות, חברות בינלאומיות לא ישקיעו בישראל. ומה שמשתמע מקיומו של החוק? – בלי חלוקת מתנות לא כדאי להשקיע בישראל.
 
אז למה לא כדאי להשקיע בישראל?
 
יש תחומים בהם כדאי להשקיע בישראל למרות הקשיים הרבים. לא מפתיע שכדאי להשקיע בישראל דווקא בענף הכי "פרוץ" והכי "לא מוסדר" – מחקר ופיתוח. אף משרד ממשלתי לא עושה "סדר" בתחום – אין צורך באישורים, רישיונות, רישיון עסק, רישיון יצוא, אישור של הממונה על ההגבלים או בג"ץ. למרות "אי הסדר" – עשרות חברות ענק בינלאומיות פותחות בארץ מרכזי פיתוח. אל נטעה – גם את מרכזי הפיתוח לא קל להקים כאן, אבל למרות זאת ההיי-טק פורח.
 
הקדשתי שעה קלה לדפדוף בארכיון המידע של "קו ישר". עיון בכותרות בלבד מעלה תמונה ברורה: חוק מחזור צמיגים וטיפול באריזות, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שכר מינימום, חוק עבודת נשים, חוקי צרכנות, חוקי התאגדות עובדים ושביתה, זכויות בעלי מוגבלויות (100 עמודי הוראות מפורטות), חוקי מס מורכבים, תקנות תקינה ומכס, זכויות אישה עובדת, זכויות עובד חולה, שחיקת זכויות היסוד של המעסיקים, אוסף של רגולציה מסובכת והליכי אישור שלטוניים מייגעים.
 
בסך הכול מתקבלת תמונה מבהילה של גלישה קבועה אל תכנים של סוציאליזם קיצוני – מלחמה נגד אויבי מעמד הפועלים. נראה שקיימת תחרות בין המחוקקים מי יצליח להכביד ידו יותר על המגזר העסקי – והפוליטיקאים מתגאים בכך.  אוריאל לין, נשיא לשכת המסחר, אמר ש"רק בעשור של 2000 - 2010 הועברו לא פחות מ-36 תיקוני חקיקה בדיני עבודה, "כולם הגדילו את עלויות המעסיק והטילו עליו חובות נוספות". בתי הדין לעבודה העניקו למעשה הכרה בזכויות קניין של עובדים במקום העבודה.
 
זה לא קרה ביום אחד – זו הצטברות של למעלה מ-60 שנות אידיאולוגיה סוציאליסטית שהוטמעה עמוק במוח הקולקטיבי הישראלי. בשנת 2011 פרסמה "לשכת המסחר של תל אביב" חוברת המפרטת את נטל עול השלטון על המגזר העסקי. עד לכתיבת החוברת הצטברו לא פחות מ-940 סעיפי חוק (חוקי עבודה, סביבה וצרכנות) שהפרתם על ידי המעסיק מהווה עברה פלילית. חלק מהחוקים ייחודיים לישראל כמו לדוגמה כפייה בחוק של החזר כספי מלא לצרכן שקנה מוצר, התחרט והחזיר אותו.
 
זהו קצה קצהו של העול הישיר על כתפי המגזר העסקי, אבל גם מרבית יתר החוקים והתקנות משליכים על הקושי לעשות עסקים בישראל ומדרדר את דרוג המדינה, על פי קריטריון זה, לאחד מהנמוכים במערב.
 
תחת צרוף המילים "יתר החוקים והתקנות" אפשר לכלול כמעט כל חוק ותקנה במדינת ישראל החל מחוקי התכנון והבנייה ועד לרגולציה ולתקנות שוק ההון והפיננסים. מדובר במתקפה, כמעט על בסיס יום יומי – חוקים, תקנות, צווים, הוראות, אישורים וטפסים.
 
קשה אבל מסתדרים...
 
בתנאים אלה קשה לתפעל עסק בישראל. יש עסקים שבעליהם יכולים להקימם גם בחו"ל, טבע לדוגמה. ויש עסקים שבנויים על השוק המקומי בלבד – מסעדת פועלים ביפו או חברה קבלנית לבניית דירות בנתניה. פיתרון השרידות של העסקים המוגבלים לשוק המקומי, מבוסס על רמת מחירים גבוהה. פיתרון חלקי לשרידות של עסקים בינלאומיים בישראל מוענק על ידי הפוליטיקאים באמצעות החוק לעידוד השקעות הון.
 
הפוליטיקאים הבינו זאת כבר בשנים הראשונות למדינה. הם הבינו שזה "המצב" בישראל. את הסביבה העסקית הם לא יכלו לשנות מטעמים אידיאולוגים ופוליטיים. הסביבה העסקית היא נתון קבוע שכל ממשלה ירשה מקודמותיה – זה המצב "הנורמאלי" מבחינתם.
 
אידיאולוגית לא ניתן לשנות כי כולם "חברתיים", וכולם "נגד  עשירים" וכולם בעד "ההגמוניה הפועלית" ו"זכויות האדם העובד" והדגל האדום חזר להתנוסס בגאון. פוליטית קשה לשנות את הסביבה העסקית, כי מהר מאד מגיעים למצב בו השרידות הפוליטית תלויה בכניעה לקבוצות הלחץ שהפוליטיקאים עצמם יצרו.
 
במקום לשנות את הסביבה העסקית המציאו את החוק לעידוד השקעות הון – במסגרתו קיבלו "מפעלים מאושרים" במשך למעלה מ-60 שנה מענקים, אשראי זול, פטורי מס ומתנות אחרות (קרקעות, הגנה מיבוא מתחרה ועוד). המדינה חונקת את אנשי העסקים, אבל מאפשרת לנשום בקלות יחסית למאושרים בלבד. ממשלה ש"מעודדת" תעשייה מפרסמת ברבים שבמדינה זו לא כדאי להקים תעשיה, שכן אחרת לא היה צורך ב"עידוד". במילים אחרות, אם לא תצליח לזכות ב"עידוד" אל תחשוב על השקעה במדינה זו.
 
מבקר המדינה גילה את אמריקה...
 
ומקץ כ- 60 שנים לחוק לעידוד השקעות הון הופיעה השבוע כותרת "מרעישה" בעיתון גלובס ודומות גם ביתר העיתונים הכלכליים: "הפקרות – כך חולקו עשרות מיליארדי שקלים לחברות הענק, בעיקר לטבע, בלי הגבלה, בלי מעקב", והכול – על רקע קריקטורה מעוותת של בנימין נתניהו – גלובס מצא את האשם. משרד המבקר שוב גילה את אמריקה. קראו קטע מאפיין על אותו החוק מלפני כ-20 שנים, כך היה מאז ומתמיד:
 
עו"ד דוד גבאי, היה עד מדינה של הפרקליטות במספר תיקי הונאת מרכז ההשקעות על ידי אנשי עסקים. להלן קטע מעדותו (צבי הראל, הארץ 22/2/98): "...עסקתי בהקמת פרויקטים בישראל, שחלקם היו מרמה והונאת מרכז ההשקעות... הייתי צריך להמציא משקיע. פניתי לרודמן וביקשתי את הסכמתו [להיות משקיע קש]... סיפרתי על התנאים המופלגים שישראל נותנת למשקיעים ועל האפשרויות להונאה בהשקעות הקיימות בארץ. סיפרתי לו על ניפוח חשבוניות... למעשה, בלי שום השקעה אתה מוציא כסף מהמדינה... מפעל לנורות... 10 חוות רוח ברמת הגולן שמייצרות חשמל...".
 
היכן מסתתרים המלאכים?
 
התקשורת דקלמה השבוע את דוח מבקר המדינה, כולם מזועזעים. אבל המסקנות הן לרוב ברוח הכתבה של סטלה קורין ליבר בגלובס:
 
"ראוי לכנס גוף ציבורי, אישים בעלי מעמד חברתי כלכלי וגם פוליטי, נקיים מפניות, בלתי מוטים, חושבים וחדשניים, שיקבעו כללים ויקבעו תשתית נכונה לעשור הקרוב, לשימוש בכספי הציבור לעידוד וסיוע ליזמים...".
 
רצוי וראוי גם שיימצא פיתרון לכל המחלות ושנהיה בריאים ויפים. 60 שנה לפחות מחפשים את ה"כלכלים הנכונים" לחלוקת כספי ציבור.
 
מאז שנות החמישים כיהנו בערך 29 שרי אוצר, 24 שרי מסחר ותעשייה, עשרות מנכל"י משרדים. האם לדעת האנשים החכמים (באמת) בגלובס ודה מרקר כל שרי האוצר אידיוטים? כל שרי התעשייה מטומטמים? כל מנכל"י המשרדים ויועציהם משוחדים? איך אף אחד לא הצליח לכתוב את "הכללים הנכונים לחלוקת כספי ציבור"?
 
פעמים רבות אנחנו מקבלים תגובות שרעיונות אתר "קו ישר" אינם "מעשיים". מה שנחשב בציבור ל"מעשי" הם דבריה של סטלה קורין מגלובס, למצוא את המלאכים שיקבעו את "הכללים הנכונים". אולי אי אפשר בכלל לכתוב "כללים נכונים"?
 
אולי בכלל לא צריך "לחלק כספי ציבור"?
 
הפיתרון הנכון מדהים בפשטותו: לסגור את משרד המסחר והתעשייה, החקלאות, התיירות, המדען הראשי ועוד. לסגור את כל הברזים מהם נוזל תקציב המדינה לתמיכות לגופים כלכליים, לבטל את רובו של הר החוקים, התקנות והרגולציה ולהקטין במקביל מיסים. במדינה כזאת כדאי יהיה להשקיע בלי טובות ובלי קומבינות. מדינת ישראל תשגשג ותהיה לאחת מהמדינות העשירות העולם.    
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 26 יולי 2016 04:35
הוסף תגובה