שלישי, 12 נובמבר 2013 14:42

איך שוחררו "רווחים כלואים"? החברות קיבלו "הצעה שלא יכלו לסרב לה"

למה מתנדבת חברה גדולה לתרום סכומים אדירים למדינה? הרי יכלו גם לא לשלם – אי אפשר להכריח לחלק דיבידנדים. כדי לשפר תדמית של חברה אפשר לתרום לצדקה עשרות מיליונים, אבל 2 מיליארד? מה נלחש לחברות באוזן?

רווחי חברה בע"מ נשארים "כלואים" בחברה ולא מגיעים לכיסי בעלי המניות, אלא אם ישלמו באופן אישי מס נוסף – כאשר ימשכו את הכסף לכיסם. המס "הנוסף" יכול להסתכם, יחד "מס החברות" שכבר שולם ועם המס המכונה "ביטוח לאומי", אל מעבר ל-50% מהכסף הראשוני שהחברה הרוויחה במקור. 
 
בעלי מניות בחברה שאינם "חנוקים" כספית, יעדיפו במקרים רבים להשאיר את רווחי החברה "כלואים" בחשבון הבנק של החברה, לא למשוך את הכסף מהחברה "בינתיים". אף אחד לא מתנדב להעביר כסף למדינה, אפילו אם הצביע ל"מרצ" ואפילו אם הוא חסיד של ח"כ דב חנין הקומוניסט. הם יעדיפו "לכלוא" את הכסף בחברה ולדחות את תשלום תוספת המס האישי עד כמה שאפשר.
 
מערכת המס במדינת ישראל (ולא רק בישראל) מסובכת ביותר: הרים של תקנות, וחוקים שנתפרו לפרצות שהתגלו ותוקנו לסתימת "חורים" קודמים. סחרחורת של מעגל אינסופי – "מרוץ חימוש" בין המוח היצירתי של הנישומים ויועציהם לבין פקידי מס הכנסה. אלה מייצרים "כלי נשק" להבקעת חומת המס, ואלה מפתחים אמצעי הגנה שמשתכללים גם הם – עד לגילוי הפרצה הבאה.
 
קשה לעשות עסקים בישראל
 
"החזון הסוציאליסטי" של מדינת ישראל, יצר משטר כלכלי-ריכוזי-בירוקרטי, בו רוב ההחלטות הכלכליות מתקבלות על ידי השלטון – צורת משטר שמחייבת מיסוי גבוה למימון מנגנון ההתערבות הממשלתית. כתוצאה בלתי נמנעת של ריכוז הכוח הכלכלי בממסד, נוצרות קבוצות אינטרס שמתגודדות סביב הממסד כדי להטות את הטבות השלטון אליהן. חלק ניכר מ"המאמץ העסקי" מופנה אל עבר התמודדות עם הממשלה במקום להפנות את מלוא המאמץ העסקי להתמודדות מול מתחרים בשוק תחרותי פתוח לטובת הצרכן. במדינה כזאת קשה לעשות עסקים בגלל עלויות גבוהות.
 
מכיוון שאף פוליטיקאי (גם מ"הימין") אינו מעז להתכחש ל"החזון הסוציאליסטי" (היום קוראים לזה "חברתי"), קשה מאד לשנות את הסביבה העסקית כי זו ממש מהפכה אידיאולוגית. לכן, הממשל נאלץ ליצור כלים כדי להתגבר על הקשים למגזר העסקי שהממשל עצמו גורם להם. אחד הכלים, שנתפר בעיקר לעסקים גדולים, הוא "החוק לעידוד השקעות הון". עצם קיומו של החוק מעיד שללא "עידוד" לא כדאי להשקיע בישראל.
 
החוק דווקא "הסתדר מצוין" עם השקפת העולם הסוציאליסטית-ריכוזית הגורסת תכנון כלכלי מרכזי. החוק נתן בידי הממסד הפוליטי את הכוח לבחור למי לחלק את הפיצוי על המבנה המשקי המעוות, שהרי אי אפשר לחלק לכולם. פיצוי בצורה של מענקים, הקלות מס ופטורים, על הנכונות לעשות עסקים במדינת ישראל.
 
למה "התנדבו" החברות הגדולות לשלם מס?
 
כך נצברו בערך 130 מיליארד שקלים של "רווחים כלואים" בחברות שנהנו מתשלום מס מופחת במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. רווחים שאפשר לנצל רק למטרות מוגדרות בחוק (לדוגמה: השקעה במפעל בישראל) – רווחים שלא נמשכו בינתיים על ידי בעלי המניות, כי אז גם החברה וגם בעלי המניות באופן פרטי – היו נאלצים לשלם מס גבוה.
 
לא קיים חוק שמחייב בעלי מניות למשוך רווחים מהחברה ולשלם מס. לכן, משרד האוצר התחנן לטבע, צ'ק פוינט ואחרים – "עשו לנו טובה, קחו הביתה רווחים ושלמו לנו משהו כמס". הוכרז "מבצע הנחות מיוחדות" במס – למי שיקדים למשוך כספים כלואים מהחברה עד יום ב' בחצות.
 
"המבצע" הצליח, חברות גדלות נענו בחלקן, וחברת טבע לדוגמה נאותה לשלם מס בשיעור של כ-2 מיליארד שקל.
 
למה החברות הגדולות התנדבו לתרום סכומים אדירים למדינה? הרי יכלו גם לא לשלם – כאמור, אי אפשר להכריח אותן לחלק דיבידנדים לבעלי המניות. היו שכתבו כי החברות נאותו לשלם כדי להציל את תדמיתן הציבורית. העיתון "כלכליסט" כתב (הדר קנה, 12/11/13) על: "...ההכרה של החברות בחשיבות הלאומית והציבורית של המהלך...".  כדי לשפר תדמית של חברה אפשר לתרום לצדקה 20 מיליון שקל וב-30 מיליון שקל נוספים ליחצן את החברה – וזה הרבה כסף. אבל שני מיליארד שקל? משהו חשוד כאן.
 
כדי להבין את הצלחת "המבצע", אצטרך לספר סיפור אישי משעמם: לפני שנים "עליתי" במדגם ביקורת של מס הכנסה. התעורר ויכוח על מספר עשרות אלפי שקלים שפקידי המס דרשו ללא ביסוס עובדתי, אלא על סמך "הערכות". רואה החשבון שייצג אותי הסביר ש"כדאי לגמור איתם על משהו", ועוד הוסיף: "מה אתה צריך שיבדקו אותך בזכוכית מגדלת? מי יודע מה ימצאו". אז השתכנעתי ושילמתי...
 
זה כנראה מה שנרמז לנציגי חברת טבע. ובאמת, מה הם צריכים שיתחילו עכשיו לבדוק כל שקל ממיליארדי השקלים של הרווחים הכלואים? הרי יש בחוק לעידוד השקעות הון רשימה ארוכה של סייגים על השימוש המותר והאסור ברווחים הכלואים (לדוגמה: שימוש להשקעות בישראל בלבד). חוקים מסוג זה בנויים מראש (אולי לא במתכוון) באופן שקשה לקיימם מבלי לעגל פינות פה ושם.
 
חבר סיפר לי שברוסיה הקומוניסטית אפשר היה לעצור כל אזרח – ורק אחרי המעצר לתפור לו תיק מוצדק חוקית. אי אפשר היה להתקיים ברוסיה מבלי לעבור על חוק כלשהו. במדינה סוציאליסטית כמעט כל אזרח הוא עבריין – צריך רק לחקור עליו כדי לגלות את הסעיף המתאים. איך כתבו בגלובס: "הברירה של טבע הייתה לשלם עכשיו, או דיונים ארוכים בבתי המשפט אחר כך".
 
סביר להעריך שרמזים נוספים נזרקו לנציגי החברות הגדולות. חברה גדולה מתחככת בשלטון בחזיתות רבות. רבות החברות הגדולות שיש להן פרויקטים בתהליכי אישור כ"מפעל מאושר", או שיש בכוונתן להגיש בקשה לאישור בקרוב. יש חברות שהגישו בקשה לקבלת סיוע מהמדען הראשי, אחרות זקוקות להקצאת קרקע ממינהל מקרקעי ישראל. יש שזקוקות לאישור תקן במכון התקנים, לאישור משרד הבריאות על משהו, לאישור הממונה על ההגבלים, או להמלצה של שר החקלאות לרישיון יבוא. אין חברה גדולה שאין לה "דיונים" מול שלטונות המס על שומות מס של שנים קודמות כולל משפטים וערעורים.
 
שר אוצר יצירתי היה מורה מיד להכין את רשימות הבקשות ו"האירועים" הפתוחים שבצנרת הממשלתית מול כל חברה וחברה. כך יכול נציג מדינה במו"מ מול חברה לנהוג כסנדק איטלקי ולהציע לחברה "הצעה שלא יוכלו לסרב לה" – בנקודה הרגישה לה.
 

1419                                                                                                                                    הסנדק

אני לא מדמיין ממוחי הקודח את תיאוריית "הלחץ הפיזי המתון" על חברות הרווחים הכלואים – צריך לקרוא בין השורות בעיתונים – שורה פה, רמז שם. סבר פלוצקר כותב בידיעות אחרונות (12/11/13): "... חברה גדולה המנהלת מערך מורכב של יחסים עם המדינה עשויה להחליט שכדאי לה לשלם מראש קצת יותר מס מהנדרש...". ואיך "עוזרים" לחברה להחליט לשלם מס? ממש כפי שאנחנו משערים: היו טלפונים ישירים של צמרת האוצר והשר אל מנהלי חברות, ובמקביל – נשלחו נציגים של האוצר אל הנהלות החברות הגדולות. בכיר ברשות המיסים אמר "נעשתה עבודה מאומצת סביב הנושא הזה..." ("כלכליסט", הדר קנה 12/11/13).   
 
ואיך סיכם יאיר לפיד את המבצע המוצלח: "...אחרי מו"מ נחוש הבאנו לאזרחי ישראל את כספי המיסים..." – איזה נימוקים "נחושים" הועלו במו"מ כדי להוציא מחברה מיליארדים או מאות מיליונים? אני לא רוצה להעליב את הסנדק, לפיד אינו חכם כמו דון קורליאונה, אבל המערכת מבוססת על עקרונות דומים.           
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב ראשון, 24 יולי 2016 04:27
הוסף תגובה