הדפס עמוד זה
שבת, 11 פברואר 2012 03:26

"תספורת" החוב הותיקה והגדולה מכולן - חובות הקיבוצים

כולם מתרעמים על ה"תספורת" לחובות "טייקונים" כמו תשובה ולבייב. באג"ח יש סיכון. המשקיעים מוחים, אבל לא "רימו" אותם. בעסקים יש כישלונות. הקיבוצים "גילחו" אותנו למרות שלא קנינו מרצון אג"ח. סוציאל-חזירות.

דה-מרקר מזכיר לנו פרשייה נשכחת - הסדר חובות הקיבוצים משנות ה-1980 – שמסתיים בימים אלה. היום מדברים על "גילוח" האג"חים של ה"טייקונים" – אנשי העסקים. רבים מתרעמים על שאלה שודדים אותנו ואת קרנות הפנסיה שלנו. ככה היו הסדרים או "גילוחים" באג"חים של לב לבייב ב- 2009, של תשובה נדל"ן, של בן דב, ועכשיו של אייס. אבל, בעסקים דברים כאלה קורים. עסק מרוויח לרוב, אבל גם לפעמים מפסיד, מי שקנה אג"חים מתוך ציפייה להרוויח, לקח סיכון במודע. אי אפשר להגיד "רימו אותנו". בכל אופן, כל אחת מהפרשיות הנ"ל הייתה בהיקף של כמה מאות מיליוני שקלים, ויש סיכוי שלאחר דחייה או גילוח קטן, יוחזר מרבית הכסף. 

הגילוח הגדול בתולדות המדינה היה של חובות הקיבוצים. החובות הסתכמו ב-27 מיליארד שקל, ובמסגרת הסדר החובות מחקו להם 2/3 מהחוב (18 מיליארד שקל, כנראה שקל של נניח 1985). איך "מחקו"? מה פירוש מחקו? איך נוצר החוב? האם הקיבוצים הונו אותנו כמו שטוענים על הטייקונים היום? למה לא היו תלונות על הונאה אז?

צריך לזכור את המאפיינים הסוציאליסטיים של המשק שלנו, לפחות עד 1985 הקיבוצים היו דבר קדוש. הם היו חוד החנית של הציונות הלוחמת והכובשת, הם תרמו רבות לכיבוש הארץ, ישובה והרחבתה. הם היו גם חוד החנית של האידיאולוגיה הסוציאליסטית והיו גם גורם דומיננטי מבחינה פוליטית – השפעתם הייתה רבה על ניהול המדינה.

הקיבוצים שחיפשו פרנסה לחבריהם, הלכו והקימו מפעלים רבים. אלא שהם היו יותר חזקים באידיאולוגיה ולחימה מאשר בכלכלה וניהול מפעלים, לכן חלק גדול מאד מהמפעלים שהקימו נכשל. מאיפה היה כסף להקמת המפעלים? חלק גדול מהכסף ניתן כהלוואה מהבנקים הפוליטיים שלנו – בנק הפועלים (שהיה בבעלות ההסתדרות -כלומר הקיבוצים) ובנק לאומי הממשלתי. (חלק אחר – מהסוכנות – קרי תרומות מחו"ל). אנו רואים אם כן הלוואות בהיקף עצום של מערכת הבנקאות ל"בעלי עניין" – דבר שנחשב היום (בצדק) לפשע חמור. האם הופעלו קריטריונים כלכליים במתן ההלוואה? האם הבנקים בדקו את תוכניות ההשקעה? האם הם קיבלו בטחונות? לא, הקריטריונים היו אך ורק פוליטיים. אם אתה קיבוץ – קיבלת הלוואה, לא צריך לבדוק כלום, לא צריך בטחונות. קיבוץ זה קדוש.

ככה הקימו הקיבוצים מאות מפעלים שחלקם הגדול לא הצליח. הם רכשו מכונות, וחומרי גלם, וייצרו דברים, אחרי כמה זמן נוכחו שלא מצליחים למכור את התוצרת למרות מכסי המגן הרבים נגד ייבוא מתחרה שהוטלו כדי להגן עליהם. אז המפעלים נסגרו, המכונות שנרכשו הפכו גרוטאות, ההשקעה ירדה לטמיון, והקיבוץ עמד מיד בתור לקבל הלוואה נוספת להקמת מפעל חדש, שאולי יצליח יותר. האם הקיבוצים התעשרו? האם חברי הקיבוץ נהנו מההשקעות והעלו את רמת החיים? לא. הם המשיכו לחיות ברמת החיים מאד צנועה, שהינה אות ההיכר של הקיבוצים. הם המשיכו להתווכח אם ניתן לרכוש טוסטר או טלוויזיות לחברים ולמי מהוותיקים מגיע טיול לחו"ל.

איך "מחקו" את החוב? ובכן – הבנקים קיבלו הוראה מבעליהם (הממשלה וההסתדרות) ומחקו – כלומר ספגו את ההפסדים. אבל – כידוע הבנקים אינם בעליו של הכסף – הם רק מתווכים. כלומר, הכסף שהבנקים הפסידו הוא הכסף שלנו, שאנו מפקידים ומנהלים בבנק. עיקר הרווחים של הבנקים נובע מהריבית המטורפת על האוברדרפט של משקי הבית. כל עם ישראל במינוס, ומשלם מאות או אלפי שקלים בחודש ריבית לבנק. מדובר במס שהממשלה, בעלת הבנקים מעבירה למוסדות שהיא חפצה ביקרם – לקיבוצים, למפעלים ביטחוניים וחברות ממשלתיות). הבנקים הציבוריים-ממשלתיים קיבלו מונופול מהממשלה – כי הם משרתים את מטרותיה. הם גובים בעצם מיסים עבור הממשלה – אבל בצורה מוסווית, בלי לקרוא לזה מס, בלי לעורר תרעומת. קוראים לזה ריבית על אוברדרפט. הממשלה לא מרשה פתיחת בנקים חדשים, שיתחרו בותיקים ויורידו חס וחלילה את הריבית. הבנקים אינם גורם מסחרי כלכלי, אלא זרוע של הממשלה.

חלק מהקיבוצים הצליחו והתעשרו – הידד להם. הלוואי על כולם. חלק קטן התעשרו מעסקות נדל"ן – הקימו מרכזי קניות ומתקני נופש על קרקע יקרה – כמו געש, שפיים, יקום וגבעת ברנר. חלק הגיעו, אחרי כמה ניסיונות כושלים למפעל מצליח – כמו למשל קיבוץ מעברות עם מפעל "מטרנה" (קיבוץ מעברות "שרף" שנים או שלושה מפעלים אחרים לפני שעלו על מטרנה). בחלק מהקיבוצים התגלו יזמים טובים ומפעלים רווחיים. האם הופעלה האחריות ההדדית האגדתית? האם הקיבוצים העשירים עזרו לעניים לעמוד בהחזר החובות? נדמה לי שלא. כל הקיבוצים נהנו מהסדר החובות. אם מוחקים חובות, כולם בפנים. כלומר מחקו 2/3 מהחוב גם למבוססים שיכלו להחזיר, וגם למסכנים שלא (אני לא בטוח בנקודה זו, אם מישהו יש לו מידע – אנא תקנו אותי). באשר להצלחות הנדל"ן – כמו מרכזי הקניות שהוקמו על קרקע חקלאית – גם כאן פעל סוד הקסם הקיבוצי – והקיבוצים קיבלו אישורים לשינוי ייעוד – דבר שבן תמותה רגיל אינו יכול לקבל. או שהקימו בלי אישור ואיש לא צעק.

זה היה פרק בהיסטוריה הכלכלית שלנו, כדאי לזכור אותו בימים אלו של גילוחים. היו דברים מעולם.

הפרק הבא, בעתיד, בטוח יעסוק בגילוח האג"חים של הממשלה (כמו ביוון), או חברות ממשלתיות (כמו חברת החשמל).

יעקב

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:14

פריטים קשורים