הדפס עמוד זה
רביעי, 29 פברואר 2012 03:40

הפשע המאורגן החוקי

ל"מאפיה" בנמל אין צורך ב"חיסול חשבונות" עם יריבים בעזרת מקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור מונופול "העבודה המאורגנת".

פשע מאורגן הוא מערכת הירארכית שמתמחה בהפקת רווח מהפעלת כוח כפייה על ציבור גדול של אזרחים תמימים, כדי להעביר כסף ומשאבים כלכליים אחרים מהציבור אל ארגון הפשע, בניגוד לרצונו ובכוח הזרוע. יישום כוח כפייה בהיקף נרחב על ציבור גדול, מחייב ארגון מסודר, משמעת פנים ארגונית קפדנית והטלת מרות של ראשי הארגון – על ה"חיילים". כוח הכפייה מאפשר לארגון להפיק רווח כלכלי שמעבר לתשואה המקובלת במשק, על השקעה בפעילות דומה, ובתנאי תחרות הוגנת בשוק פתוח ותחרותי. התשואה העודפת של הפעילות העבריינית על פני תשואת השוק נובעת מהסיכון שבעיסוק – סיכון פוטנציאלי כתוצאה מהתנגשות עם השלטונות וסיכון בגלל "פוליטיקה" פנים ארגונית ("חיסול חשבונות").
 
כך לדוגמה משתלטים ארגוני פשע בחו"ל על ענף איסוף האשפה העירונית, גביית דמי חסות מעסקים ואפילו על חניה לאורך המדרכה הציבורית בערים מרכזיות (הם "שומרים" לכם על הרכב).
 
התשואה העודפת שיוצר ארגון הפשע לחבריו, יחד עם הצורך ברמת אמון אישי, גבוהה מהמקובל בחברות עסקיות רגילות, יוצרים את הנפוטיזם בארגוני הפשע – תופעת העסקת בני משפחה. הפשע המאורגן האיטלקי בניו יורק, לדוגמה, התאפיין לאורך המאה הקודמת בשלטון של חמש משפחות. גם בארץ מדברים "משפחות פשע". לעומת זאת, בשוק שפתוח לתחרות – הנפוטיזם זניח, כי החברה תעסיק את הטובים והמתאימים ביותר ולא בהכרח קרובי משפחה. מאמן מכבי ת"א לא יעלה לחמישייה הפותחת את הבן של רון חולדאי, ראש העיר, בגלל "לחצים" – כי בתחרות קודם כל צריך לנצח את היריב.
 
מאפייני הפשע המאורגן, כפי שתוארו, מתאימים באופן מדהים לעובדי נמל אשדוד (ולא רק להם). ועד העובדים הוא מערכת הירארכית מסודרת עם בוס דומיננטי, שאין מעיזים להמרות את פיו. הועד פועל בכוח הזרוע, באמצעות סגירת שערי הנמל, נגד שבעה מיליון אזרחים. האיום הוא בשיתוק חלק משמעותי של הפעילות הכלכלית במדינה וגרימת נזק ישיר לאלפי עסקים שנזקקים לשירותי הנמל, עצירת הייצור במפעלים ובבתי מלאכה בהעדר אספקה וחומרי גלם, השבתה מאונס של עשרות אלפי עובדים במשק תוך פגיעה בשכרם, ושרשור הנזק הכלכלי אל מיליוני אזרחים.
 
בתמורה לאיום המתמיד בהפעלת כוח, ולעיתים קרובות אף מימושו, צריך הציבור לשלם דמי חסות לארגון באשדוד. כספי הפרוטקשן מגיעים לארגון כמשכורת והטבות (וגם סטייקים) בסכומים שמעל ומעבר לשכר שהיו מקבלים בפעילות כלכלית, תחרותית וחופשית, בהפעלת נמל. אם כיום עומד השכר למעגל הראשון של חברי הארגון על 24 אלף עד 70 אלף שקל לחודש, הרי שבתנאי שוק פתוחים, ללא פרוטקשן, היה השכר לעבודה זהה עומד על כ- 15 אלף שקל לחודש ואולי אף פחות. ההפרש הם "דמי חסות" בהם נקנה השקט הזמני והסכמת הארגון שלא לגרום נזקים. כספי הפרוטקשן גבוהים במיוחד אם מביאים בחשבון את התפוקה הנמוכה יחסית של העובדים בחסות הארגון, בהשוואה לעובדי נמל בעולם (תפוקת צוות נמל בישראל עומדת על 23 מכולות בשעה לעומת 40 מכולות בשעה בנמלים מתקדמים בעולם).

1249מקור: דה מרקר

בוועד העובדים שולטת "המשפחה" הראשית. כל עניין הקשור לקידום ומינוי עובדים יישק על פי העומד בראש המשפחות – יו"ר ועד העובדים. גם תופעת הנפוטיזם רווחת בנמל – העבודה נשארת במשפחה, כ-40 אחוז מהעובדים הם קרובי משפחה. הזדמנתי לחתונת בנו של אחד מראשי הוועדים במשק. מדובר באירוע נוצץ עם כ- 1,800 אורחים ומשופע בעושר קולינארי. חלק ניכר מהמוזמנים היו כמובן מעובדי הארגון ששלשלו מעטפות אל תוך כספת המתנות. יודעי דבר לחשו שכל אחד "יודע" כמה לשים במעטפה...

ועד העובדים נבדל מארגוני פשע אחרים במספר היבטים: "הפשע המאורגן" בנמל חוקי לחלוטין ומגובה על ידי חוקי המדינה; בניגוד למאפיה שצריכה לעמוד על המשמר ולאבטח את אזורי השליטה שלה – "הפשע המאורגן" בנמל מאובטח על ידי הפוליטיקאים – המונופול על הפעלת כוח בנמל, וועד העובדים, פועל ללא חשש ממתחרים.

ההבדל השני הוא מוסרי – ארגוני הפשע הבלתי חוקיים מוסריים יותר, במרבית עיסוקיהם, מהפרוטקשן של ועד העובדים! עיקר פעילות ארגון פשע "בלתי חוקי" היא בעברות בהן אין קורבנות: במכירת סמים מתקיימת עסקה ללא כפיה (בדרך כלל) בין קונה מרצון לבין הסוחר שמוכר את הסם. אף אחד לא סוחט או כופה על השני את העסקה. מאות אלפי צרכני סמים בישראל, מכל הקשת החברתית רוכשים סמים מרצונם החופשי. שירותי זנות או הימורים אמנם "בלתי חוקיים" – אך אינם בלתי מוסריים – מדובר בעסקאות מרצון חופשי בין שני אנשים. מקונה מרצון למוכר מרצון. בעוד שקהל צרכני הסמים חופשי לקנות את הסם, או את שירותי ההימורים מכל "ארגון פשע" – קהל היעד הנסחט של וועדי העובדים הוא "צרכן שבוי" – אזרחי ישראל אינם יכולים להימלט מנחת זרועו של וועד העובדים בנמל; אין דרך חלופית לשנע מכולות לישראל כאשר המאפיה בנמל מהדקת את החבל.

המאפיה בנמל אינה נזקקת ל"חיסול חשבונות" עם יריבים תוך שימוש במקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם צורך בכך, אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור המונופול ששולט ב"עבודה המאורגנת".    

אי אפשר ליישם רפורמה בנמלים ללא שינוי חוקי העבודה בישראל. אי אפשר לשנות את חוקי העבודה ללא שינוי שיטת המשטר. כל ראש ממשלה שירצה להנהיג רפורמה אמיתית בנמלים, בחברת החשמל או בארגונים מונופוליסטיים אחרים – יחבל אנושות בעתידו הפוליטי.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 08 אוגוסט 2016 04:33

פריטים קשורים