רביעי, 21 מרס 2012 03:58

למה 2 אחוזי מס, הם הרבה יותר מ-2 אחוזים?

ועדת טרכטנברג המליצה להטיל 2% "מס-יתר" על עשירים שהכנסתם מעל מיליון שקל בשנה. למה "רק 2 אחוז מס" הם הרבה יותר משני אחוזים?

ועדת טרכטנברג המליצה להטיל מס-יתר על עשירים, אלה שהכנסתם מעל מיליון שקל בשנה. מדובר ב"מס יסף" של 2% על סך ההכנסות מכל מקור שהוא. שר האוצר יובל שטייניץ התנגד, אחר כך תמך, ולבסוף יישר קו עם נגיד בנק ישראל והחליט ברגע האחרון לבטל את החקיקה. אין ספק שההצעה תחזור שוב לשולחן הממשלה בעתיד – כי זה "צודק".
 
יש הסוברים בטעות שהממשלה היא זו שמייצרת מקומות עבודה. נכון, יש בישראל מספר גדול יחסית של עובדי ציבור (כ-800 אלף) שרוב שכרם משולם על ידי הממשלה או מוסדות שמתוקצבים דרך תקציב המדינה. כדי לשלם את אותן משכורות, גובה הממשלה מיסים מחברות, שכירים ועצמאיים שמייצרים את העושר – אין מישהו אחר שמייצר עושר ורווחה. לרשות הממשלה לא עומד מקור אחר להכנסות, גם הלוואות שהממשלה לוקחת הן מס שצריך לגבות אותו בעתיד כדי לפרוע אותן. מכיוון שממשלות לעולם יהיו פחות יעילות מעסקים פרטיים (יש "קביעות", משכורת טובה, פנסיה מובטחת ו"זכויות" אחרות) אז כל ג'וב שנוצר בסקטור הציבורי מחסל יותר ממשרה אחת בסקטור הפרטי. ואם נביא בחשבון שעלות עובד בסקטור הציבורי גבוהה משמעותית מאשר בסקטור הפרטי אז כנראה ש"יחס החיסול" בין מקומות העבודה שנוצרים בסקטור הציבורי לבין המשרות שמנועות מלהיוולד בסקטור הפרטי גבוה משמעותית. הבעיה שאנחנו מתקשים להבחין במאות אלפי המשרות היצרניות שלא נוצרו בסקטור הפרטי בגלל המיסוי הגבוה שנלקח למימון השכר בסקטור הציבורי.
 
אם הממשלה אינה יוצרת נטו מקומות עבודה חדשים, אז מי כן מייצר? 
 
טים קיין, עמית מחקר בכיר בקרן קאופמן פרסם מחקר השוואתי על יצירת מקומות עבודה חדשים בארצות הברית. המחקר מבוסס על נתונים בשנים 1977 עד 2005 של הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה ועל נתוני הקמה של עסקים חדשים מאז 1977. מסתבר שעסקים חדשים אינם רק "תורמים חשובים ליצירת מקומות עבודה" – אלא הם התורמים היחידים והבלעדיים. ללא מיזמים חדשים [סטארט-אפ מכל הסוגים ולא רק הייטק] לא היה גידול נטו כלשהו במספר מקומות העבודה בכלכלה האמריקאית ב- 28 השנים בין 1977 ל- 2005 ! חברות ותיקות היו בסיכום הכללי, וכמעט לכל אורך תקופה זו "מחסלות מקומות עבודה" (job destroyers) נטו. החברות הותיקות "חיסלו" כמיליון מקומות עבודה נטו כל שנה. בניגוד להם, עסקים חדשים בשנתם הראשונה, יצרו בממוצע 3 מיליון מקומות עבודה חדשים מידי שנה.
 
משתמע מכך שאנחנו לא יכולים לסמוך על מקומות העבודה החדשים שיצרו ענקי תעסוקה קיימים כמו סופרסל, בזק, בנק לאומי או טבע. ליצירת מקומות עבודה חדשים צריכים יזמים – אותם אנשים שרעיון עסקי בוער בעצמותיהם. אותם "משוגעים" עוזבים מקום עבודה מסודר, מקדישים את רוב שעות היממה לרעיון שבמוחם הקודח, נפגשים עם אחרים, משכנעים משקיעים ומדביקים את כל החבורה המייסדת בלהט הסוחף. מיעוט מצליח.
 
גם המשקיעים יודעים שרק מיזם אחד מתוך עשרה יצליח. הם מודעים לסיכון שבהשקעה, ולכן איש עסקים אינו משקיע את כל הונו במיזמים חדשים. בגלל הסיכון הגבוה, הוא מחלק את השקעתו, ובדרך כלל רק חלק קטן מהונו הופך להון סיכון. גם אנחנו נוהגים כך כאשר יועץ ההשקעות שואל אותנו כיצד נעדיף לפזר את תיק השקעות הצנוע שלנו.
 
לאחר ש"חוק הדוגמניות" התקבל (הוטל פיקוח ממשלתי על היקף הישבן של כ-400 דוגמניות בישראל), יתפנו בכנסת לחזור ולדון בהטלת "מס יסף" של 2% על בעלי הון. השאלה המתבקשת היא איזה חלק בתיק ההשקעות של בעל ההון יקוצץ יותר? האם יקטין את השקעותיו הסולידיות? האם יקטין את הוצאותיו על צריכה? או שמא יעדיף להקטין את השקעותיו המסוכנות? המס יקטין, קודם כל, את הסכום הפנוי שיעמוד לרשות בעל ההון לצורך השקעות הון סיכון ויפגע פחות בהשקעותיו הסולידיות ובהוצאותיו על צריכה שוטפת.
 
ככל שעומד לרשותנו פחות כסף נימנע יותר מהשקעות מסוכנות! לכן, מס של 2% יכול לגרום לקיצוץ של 4%, או 10% ואולי יותר, בהיקף השקעות הון הסיכון. קשה להעריך כמה, אבל זה העיקרון. הקטנת השקעות הון סיכון מקטינה מייד את מספר מקומות העבודה החדשים שנוצרים.
 
צריך גם להביא בחשבון שכל "מס חדש" מתחיל בשיעור "נמוך". מס הכנסה בארצות הברית התחיל באחוז אחד. מס ערך מוסף בישראל התחיל ב-8%. כאשר יוטל מס יסף של 2% על הכנסות של בעלי הון, לא יחלוף זמן ונשמע נאומים חוצבי להבות בכיכרות, על העשירים שמשלמים "רק 2 אחוזים מצחיקים של מס יסף – הם יכולים להרשות לעצמם לשלם יותר ולשאת באחריות חברתית גדולה יותר".
 
זו אחת מתוצאות הלוואי של מיסוי גבוה ופרוגרסיבי. "רק 2 אחוז מס" הם הרבה יותר משני אחוזים.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:33
הוסף תגובה