שלישי, 29 מאי 2012 15:32

בג"ץ: מעסיקים יצטרכו לנמק מדוע אישה מרוויחה פחות מגבר

עליית מדרגה בהתערבות המדינה ביחסי עבודה: במקום שנשים יוכיחו כי הופלו לרעה על ידי המעסיק. מעתה, בעקבות פסיקת בג"ץ, אם מעסיק ייתבע על אפליה – נטל ההוכחה יהיה עליו – הוא יצטרך להוכיח שאינו מפלה.

השבוע חלה עליית מדרגה בהתערבות המדינה ביחסים שבין עובד ומעסיק: עד עתה נשים היו צריכות להוכיח כי הופלו לרעה על ידי המעסיק. מעתה, בעקבות פסיקת בג"ץ, אם מעסיק ייתבע על אפליה – נטל ההוכחה יהיה עליו – הוא יצטרך להוכיח לבית המשפט ש"אין לו אחות".
 
בג"ץ קבע למעשה שכל המעסיקים בישראל אשמים, אלא אם יוכיחו את חפותם שהרי "פערי שכר משמעותיים" קיימים כמעט תמיד. הפסיקה ניתנה על רקע שני חוקים מיותרים: "חוק שוויון הזדמנויות" ו"חוק שכר שווה". פסק הדין, בהרכב שלושה שופטים בראשותה של השופטת דורית בייניש, ניתן על רקע תביעה על הפליה מחמת מין, אולם החוק אוסר גם על הפליה בעבודה מחמת נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאום ואולי עוד.

פסק הדין שהרחיב "באופן דרמטי" את יכולת הנשים לתבוע פיצויים, יורחב עם הזמן ללא ספק גם ל"אפליות" על רקע אחר – ואם חששתם לפרנסתם של עורכי הדין עקב ריבוים הטבעי – אז דורית בייניש נרתמה לפתור את ה"בעיה". ערמת התיקים שממתינים לתורם בבתי המשפט תצמח במשנה מרץ. עיתונאים יזילו דמעות תנין על תעשיית הצדק הישראלית המעוותת, על שלל עינויי הדין האמיתיים שבה.

לשיטתה של הגב' בייניש, כל חברי הוועדה למינוי שופטים נגועים באפליה על רקע עדתי, מיני, נטייה מינית, גזעי ולאומי – אלא אם יוכיחו אחרת. עובדה: רוב השופטים בעליון לדורותיו הם יהודים, אשכנזים וגברים – ואין ביניהם, למיטב הידוע, אפילו הומו אחד. ראוי שנטל ההוכחה יעבור אל חברי ועדת המינויים לשופטים – שיוכיחו גם הם ש"אין להם אחות". 

גם אילו הסכמנו שאסור להפלות, שקיימת אפליית נשים בשכר, ושהאפליה "אינה מוצדקת" – עכשיו בא בית המשפט ואמר לנשים: אין לכן צורך להתאמץ בעבודה ולהוכיח למעסיק את התועלת שבהעסקתכן (שזו צריכה להיות הסיבה היחידה להעסקתכן). די אם תחזיקו כרטיסי ביקור של עורך דין לענייני "שוויון", במקום בולט על שולחן העבודה, ותנפנפו בהם מעת לעת – כדי שלא תפוטרו, או שתזכו בשכר נכסף. בית המשפט החליט שנשים נחותות מגברים בכושר מיקוח ובכישורי עבודה – ולכן, על החוק לעמוד לצידן ולכפות "יחסי עבודה חוקיים" על הגברים-מעסיקים ערלי לב (שהרי אין להניח שגם נשות עסקים מפלות נשים). בית המשפט גם קבע שנשים נחותות בכישורים להוכחת צדקתם ולכן על המעסיקים להוכיח שהם אינם אשמים. גם אם נניח שחלק מהנשים "חלשות" – מעתה, "נשים חלשות" שקשה יהיה לפטר, יתפשו מקומות עבודה של "נשים נורמאליות". ייתכן שמעסיקים, בעצת עורכי דינם,  יצטרכו להעלות שכר "לכולם" – כדי לשמור על "שוויון" – וכבר אמרנו בעבר שכל חוק חדש מוסיף אגורה למחיר הקוטג'.    

שכר ותנאי עבודה צריכים להיקבע בין עובדים למעסיקים במו"מ חופשי. העובדים מתחרים ביניהם על מקומות העבודה והמעסיקים מתחרים ביניהם על העסקת עובדים. המעסיק זקוק לעובד לא פחות מאשר העובד זקוק למקום העבודה. במקצועות ובעיסוקים בהם סף דרישות הקבלה נמוך – יש היצע גדול של עובדים ולכן שכרם נמוך. ככל שכישורי עובד ייחודיים, יקשה על המעסיק לוותר עליו ושכרו יעלה. שום מעסיק לא יוותר על עובדת טובה רק בגלל שהיא תדרוש שכר עבודה שווה לעובד אחר במשימה זהה. אין צורך בבית משפט ובחוקי עבודה לצורך זה.
 
מקום העבודה הוא קניינו הפרטי של בעל העסק. מעסיק פרטי רשאי להעסיק את מי שהוא רוצה ולפי כל קריטריון שיבחר. בעל חנות נעליים רשאי להחליט שהוא מעסיק כאנשי מכירות – נשים בלבד ולא גברים, ואפילו נשים אתיופיות בלבד, או בלונדיניות בלבד – זכותו. המדינה לא צריכה להתערב בתנאי עבודה וביחסי עבודה. אלה צריכים להיקבע בלעדית במו"מ חופשי בין עובדים למעסיקים.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 15:37
הוסף תגובה