28/09/2016

מלחמה אופנתית בסחר החופשי

המנהיג הפוטנציאלי של העולם החופשי, דונלד טראמפ, קורא לעצור את הסחר החופשי כדי להגן על מקומות עבודה באמריקה. הפגנות ענק בגרמניה. דן פרופר יו"ר "אוסם" ושר התחבורה ישראל כץ מצטרפים למלחמה ביבוא מוצרים ושירותים לישראל.

למה הם טועים?  

 

קולוניאליזם תעסוקתי של תאגידים בינלאומיים תאבי בצע

 

מעת לעת מצוטט המיתוס האלמותי החביב והאינטואיטיבי שגורס כי שכר העבודה הנמוך בדרום מזרח אסיה גורם לתעשיינים חסרי לב ורודפי בצע במערב להעביר קווי ייצור מארצותיהם אל מפעלים במזרח הרחוק. ערלי הלב הקפיטליסטים מעסיקים עובדים אסייתיים תמורת שכר רעב משפיל – מבוגרים וילדים כאחד. 

אלה לכאורה פניו של הגלובליזם הפרוע שסוגר את מקומות העבודה של מעמד הביניים במערב, ומעבירם לאסיה. אזרחי מעמד הביניים במערב מצטרפים אל רשימות המובטלים בארצותיהם.

המועמד לנשיאות בארצות הברית, דונאלד טראמפ חרט על דגלו (בין היתר) לעצור את אובדן מקומות העבודה לאסיה ולמקסיקו, לרסן את הסחר החופשי הפרוע. הילארי קלינטון הדמוקרטית לא תוקפת אותו – המיתוס פופולארי מידי ומסוכן פוליטית להתנגד לו.

בגרמניה נערכות הפגנות ענק נגד הסכמי הסחר הבינלאומי החופשי וכתבה מנומקת ברוח זו, של יובל ברנדשטטר, פורסמה לאחרונה גם במגזין "מראה".

 

1663 1

 

מיתוס מוצלח

מיתוס הופך בקלות לאמונה רווחת אם הוא נתפס אינטואיטיבית כנכון וצודק (או רע ואכזר במקרים אחרים). מיתוס מתנחל בלבבות ביתר קלות אם הוא מתבסס על סטריאוטיפים מוקדמים שכבר השתרשו. אז מה יש לנו כאן? תאגידים בינלאומיים, והם כידוע תמיד רעים. ילדים אסייתים עניים – אין ספק שהם תמיד מנוצלים על ידי התאגידים, עניים בדרך כלל גם טובי לב. 

מיתוס טוב מצליח להראות רק את מחצית הכוס הריקה, להגזים במחיר השלילי (וגם להיפך). הצגת תמונה חלקית שמבוססת על תבניות מקובלות של טובים ורעים.

הכוס כמעט מלאה

האדם שוקד מאז ומתמיד על המצאת דרכים לשיפור חייו, לחיות טוב, ליהנות יותר, לשרוד ולהנחיל לצאצאיו אנרגיית שרידות ככל שיוכל. לא כולם מצליחים, לא כולם שווים – אבל זו התמונה הכללית. 

בשלב מוקדם מאד בהתפתחותנו גילינו את יתרון ההתמחות, או "חלוקת העבודה" (division of labour). מסתבר באופן בלתי מפתיע, שיש אנשים שיעילים במיוחד בעבודה מסוימת ומצליחים פחות במשימה אחרת. אפילו אנשים על אי בודד גילו שחלקם מצטיין בדיג וחלק אחר מצטיין דווקא בטיפוס ובקטיף אגוזי קוקוס. מהר מאד הם הגיעו למסקנה שכדאי לכל אחד להקדיש את יומו לתחום התמחותו – העבודה התחלקה והמסחר ביניהם התפתח – ומאז היו להם יותר דגים ויותר אגוזים. די ב-8 אנשים במקום ב-10 כדי להפיק מזון לכולם. השניים שנותרו ללא תעסוקה מצאו עיסוק אחר, למדו לנגן על צדפים והנעימו את זמנם של האחרים תמורת מזון. ההתמחות יצרה מקומות עבודה חדשים.

כך מתנהלת האנושות משחר ימיה. סוסים וגמלים שיפרו את מגבלות הכוח הפיזי שלנו: סוס בודד הגדיל את פריון העבודה של הובלת משאות וגרם לאבטלה של מספר סבלים אנושיים, אבל אפשר קיום למספר גדול יותר של בני אנוש. הסבלים המובטלים מצאו עם הזמן מקצוע אחר שנוצר. מספר העיסוקים החדשים שנוצרו, לאחר כל שיפור טכנולוגי, תמיד גדל ממספר העיסוקים שהתפוגגו. 

קצב השיפורים והגדלת פריון העבודה היה בעבר נמוך מאד. מאות שנים של קיפאון בין תגלית לתגלית. אורח החיים בראשית ימי הביניים לא היה שונה בהרבה מזה שהיה בבבל העתיקה. אבל קצב שיפור פריון העבודה הולך ומואץ כל הזמן – מסכת רצופה של תגליות עד לקצב ה"מטורף" של ימינו, כך גם יימשך. 

השינוי מואץ, אבל העיקרון זהה מאז המצאת הגלגל, מאז גילוי האש ועיקרון חלוקת העבודה: תגלית חדשה – פחות עובדים נדרשים – התפתחות עיסוקים חדשים – קיום ליותר אנשים – עליה ברמת החיים. מעגל בלתי פוסק ובלתי נמנע שנובע ממאפייניו הגנטיים של הגזע האנושי. 

חוזי אסונות ומכחישי קדמה

אבי חוזי הקטסטרופות בעת המודרנית היה כנראה תומאס מלתוס לקראת סוף המאה ה-18. אוכלוסיית העולם מנתה אז פחות מ-1 מיליארד תושבים. מלתוס פיתח את התיאוריה שגידול האוכלוסייה בעולם יקטין את התפוקה לנפש, יגביר את התמותה, הרעב והעוני. מלתוס כמובן שגה: אוכלוסיית העולם צמחה לכמעט 8 מיליארד תושבים, עשרות מיליונים בעולם נחלצים מידי שנה מעוני מחפיר, תוחלת החיים עולה בהתמדה, וחלק ניכר מהעניים נהנים מחוויות שהיו בלעדיות לשכבת האצולה במאה ה-18: מים זורמים, אמבטיה, הצגות וקונצרטים (באינטרנט ובטלוויזיה), בגד חדש, קריאה וכתיבה.    

 

1663 2

 

ממש "לאחרונה", לקראת סוף המאה ה-18 הומצא מנוע הקיטור. מכפיל כוח עצום לכוחו הפיזי של האדם ובהמת העבודה. קפיצת מדרגה שזכתה לכינוי "המהפכה התעשייתית". ייצור הבדים היה מהענפים הראשונים שאימץ את פריצת הדרך. עד אז עסקו מאות אלפי אנגלים באריגת בדים באמצעות נולים ידניים (כמו במצרים העתיקה), מומחיות שעברה מאב לבן. בגדים היו מוצר יקר ורק עשירים קנו בגדים חדשים, המוני העם לבשו כמעט כל חייהם בלויי סחבות. 

עם חיבור הנולים הידניים אל מנועי הקיטור קמו מפעלי ענק לייצור בדים. מהר מאד הפכו עובדי הכפיים המומחים למחוסרי עבודה. דוגמה ידועה היא תעשיית הבדים באזור יורקשייר באנגליה. בשנת 1812 הועסקו שם כ-5,000 עובדים ידניים, לאחר הכנסת מכונות הקיטור (1817) נותרו רק כ-760 עובדים ידניים ובשנת 1830 נעלם המקצוע לחלוטין. אבל הכוס החצי ריקה התמלאה במהירות: פריון הייצור עלה, הבדים הוזלו, המוני העם יכלו לרכוש בדים זולים, מקומות עבודה חדשים נוצרו.           

הלודיטים היו קבוצות אנשים באנגליה ובממלכה האוסטרו-הונגרית שנלחמו נגד הטכנולוגיה החדשה שפגעה במקומות העבודה המסורתיים. הם פרצו למפעלים ששילבו מכונות קיטור, הציתו והרסו. נתאר לעצמנו כיום חבורה של עובדי פייסבוק לשעבר שפורצים למשרדי החברה, מפוצצים מחשבים, או מחבלים בתוכנות, בגלל אלגוריתמים חדשים של בינה מלאכותית שהשימוש בה הפך מאות אנשים למיותרים. אלה וגם אלה פושעים שפוגעים ברכוש, בזכויות הקניין של האחר.

כתבה של דר' יובל דרור בעיתון "הארץ" מתייחסת בחיוב ל"ערכים החברתיים" של הלודטים: קהילה, מסורת, גאווה מקצועית. יובל דרור מקונן על כי לא נראה היום נהגי משאיות ומוניות שטכנולוגיות ממוחשבות עומדות להחליפם, פושטים על שרתים ומרכזי נתונים של התאגידים. דר' יובל דרור הוא סוציולוג של טכנולוגיה ודיקן בית הספר לתקשורת במכללה למנהל. 

המועמד לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ מגלה חוסר הבנה לתהליכים בוני העושר, קורא להחזיר למשק האמריקאי מיליוני משרות שהועברו לסין ומתנגד להסכמי סחר חופשי שלטענתו פגעו קשות במעמד הביניים.

יו"ר חברת "אוסם", דן פרופר, אמר לפני מספר ימים כי "כל מיליון דולר של יבוא זה 4-5 מובטלים חדשים". אז אולי נחסום את היבוא ולא יהיו מובטלים? פרופר, כמו כל אינטרסנט, מציג את רבע הכוס הריקה. ואיך משיגים היבואנים את מיליון הדולר הנוספים למימון היבוא? מישהו אחר מגדיל את הייצוא במיליון דולר והיבואן הישראלי קונה ממנו את הדולרים. אז היצואן ייצר 4-5 מקומות עבודה חדשים וגם היבואן מעסיק יותר עובדים. הצרכן הישראלי הוא שמרוויח על חשבון דן פרופר; העובדים של פרופר צריכים להחליף מקום עבודה. זו דרכו של עולם.  

כתבה של דר' יובל ברנדשטטר במגזין "מראה" היא הכתבה המסכמת את מיתוס "אובדן מקומות העבודה". ברנדשטטר קורא להחזיר לישראל את תעשיית הטקסטיל והנעליים, ולחזור לייצר בארץ מזגנים ומקררים.   

המיתוס השגוי

מאז שדוכאה התנועה האלימה של הלודיטים לפני כ-200 שנים, כמעט כל קפיצת מדרגה טכנולוגית מלווה בתחזיות אפוקליפטיות שהנה האבטלה תגדל ואנשים ימותו ברחובות. כדור הארץ מאכלס כיום פי שמונה אנשים – שבעים, עשירים ובריאים הרבה יותר ממיליארד האנשים שהתגוררו על פני האדמה בתחילת המהפכה התעשייתית. 

אוכלוסיית העולם צמחה לא בגלל אמונה דתית מודרנית או נטייה חברתית אופנתית להרבות בילדים. להפך, דווקא בתקופות קדומות הרבו בהולדת ילדים, אלא שמתוך 10 ילדים במשפחה רק אחד או שניים שרדו לבגרות. צמיחת אוכלוסיית העולם היא תוצאה של המהפכה הקפיטליסטית שמגדילה ללא הרף את הקף ייצור המזון וקורות הגג, מאריכה חיים ובריאות, מוזילה את הניידות, ומייצרת מיליוני מוצרי צריכה שמעלים את איכות החיים. 

אבל המיתוס לא השתנה. בכל דור יש הטוענים שקידמה, טכנולוגיה והעלאת פריון העבודה גוררים לאבטלה הולכת וגדלה. אילו המיתוס היה נכון, אוכלוסיית העולם לא הייתה צומחת, כי כבר סב סבנו היה אמור להיות מובטל רעב ואנחנו לא היינו נולדים. 

התעשייה בסין שואבת מקומות עבודה מהמערב

מפעל אוטומטי חדשני לייצור בגדים מוקם בפלורידה. הבגדים הזולים, שמיוצרים כמעט ללא עובדים בפס הייצור, גורמים ל"אובדן מקומות עבודה" באמריקה. האם זה משנה אם מפעל זה מוקם בפלורידה או ביפן או בסין? התוצאה זהה: אובדן מקומות עבודה באמריקה ובגדים זולים לעולם. 

נשכח לרגע מהמפעל הרובוטי הדמיוני, ונניח שבמקומו מועסקים 10 מיליון סינים יעילים בשכר נמוך ומצליחים לייצר בגדים בעלות נמוכה כמו המפעל האוטומטי? עבור הצרכנים בעולם אין כל הבדל – הם מפיקים תועלת זהה בכל המקרים. גם התוצאה של אובדן מקומות עבודה באמריקה – זהה בכל המקרים. 

אין שום הבדל אם מחירי תוצרת תעשייתית וחקלאית מוזלים בזכות שיפורים טכנולוגיים, או בזכות עבודת ידיים זולה בסין. את היתרון היחסי ניתן לראות כ"קופסא שחורה" בין אם בתוכה מורכב רובוט דמיוני שמייצר בגדים זולים, או בין אם יש בה 10 מיליון סינים... אבל הרובוט כלל אינו דמיוני, הוא קיים ומשתכלל ברציפות כבר לפחות 200 שנים. 

מי שמגנה עבודה זולה בסין מתנגד בהכרח גם לשיפורים טכנולוגים – כי התוצאה זהה.

האם אפשר לעצור את הקידמה?

אפשר לעצור את תהליך שיפור פריון הייצור, ולמנוע מובטלים חדשים – אך המחיר נורא. 

מלך ספרד יכול היה בקלות להגן על מקומות העבודה של האורגים הידניים המסורתיים בספרד באמצעות חסימת יבוא בגדים זולים מאנגליה, או חסימת יבוא מכונות אריגה מונעות בקיטור. אבל כל תושבי ספרד היו נאלצים לרכוש בגדים יקרים ורוב העם היה נותר לבוש סחבות.   

אפשר להגשים את החזון הרומנטי של יובל ברנדשטטר ("מראה") ולהחזיר לישראל את תעשיית הטקסטיל. קיימת רק דרך אחת: הממשלה תטיל מכס של 400% על בגדים מיובאים, ואז חולצה רגילה תעלה לנו בערך 500 שקלים. כולנו נהיה עניים יותר, אבל בנגב יקומו מפעלים שיספקו אלפי מקומות עבודה חדשים בשכר נמוך.

אפשר גם לאסור על שימוש בעגורנים באתרי בנייה. אלפי מקומות עבודה חדשים ייווצרו עבור סבלים עם מנשאי גב. הבנייה תתייקר, אבל אולי מקומות העבודה חשובים מאיכות החיים של רוב הציבור? אפשר לאסור שימוש בתוכנות כמו וורד ולמלא את המשרדים בכתבניות עם מכונות כתיבה, אפשר להקטין את האוטובוסים כך תהיה עבודה לאלפי נהגים נוספים ואולי בכלל להחזיר עגלונים עם כרכרות. נשיב לחיים מיליוני מקומות עבודה ישנים.

 

1663 3

 

אין כל הבדל בין חרם על חידושים טכנולוגיים לבין דרישה לחסימת יבוא – התוצאה הכלכלית זהה. מי שמצדד בכפיה ממשלתית ל"שמירת מקומות עבודה" פוגע בכל הציבור – מחבל ברווחה של כולם. 

תכופות אנחנו שומעים את המשפט "לא כולם יכולים להיות מהנדסי תוכנה ורופאים". גם לפני 200 שנה אמרו בערך כך: "לא כולם יכולים להיות עובדי תעשייה". הקסם של הכלכלה החופשית יוצר תמיד מקומות עבודה נוספים השלובים האחד בשני. כל מקום עבודה עילי יוצר שרשרת של מקומות עבודה חדשים: שליחים, נהגים, טכנאים, מסעדות ועוד.

ההכנסה של מאות מיליוני סינים, שמייצרים מוצרים זולים לאמריקאים (וגם לנו), גדלה בהרבה מאז שעזבו את הכפר הנידח. עכשיו יכולים עוד מיליוני סינים לקנות אפילו מוצרים אמריקאים כמו סרטים של הוליווד, קוקה קולה, המבורגר של מקדונלד וגם רכיבים אלקטרונים.  

התערבות ממשלתית ל"הגנה על מקומות עבודה" אינה מוסרית כי היא מעבירה הכנסות באמצעות מיסוי סמוי מכלל האוכלוסייה אל הקבוצה המוגנת. שר התחבורה ישראל כץ פוגע בחופש הפרט לקנות מוצרים ושירותים לפי מיטב הבנתנו והעדפתנו. כאשר ישראל כץ החליט להגן על נהגי המוניות ולחסום את שירות שיתוף הנהיגה של "אובר" בישראל, הוא לוקח כסף בכוח מכל אזרחי ישראל ומעביר אל נהגי המוניות – ישראל כץ בולם את העלייה הצפויה בהכנסה הפנויה שלנו, הוא חוסם שיפור טכנולוגי. באופק נראות כבר מכוניות אוטונומיות – כלל לא נזדקק לרוב נהגי המוניות ואולי גם לא לשירותי "אובר"...

אז מה יעשה עובד מבוגר שפוטר?

שניים מידידי נמצאים בקטגוריה זו. האחד – היה בעבר בעל חנות משגשגת למערכות שמע סטריאופוניות. האייפון של אפל הרג סופית את החנות שגססה כבר מספר שנים לפני כן. היום ידידי משלים את חסכונותיו באמצעות עבודה כשומר בכניסה לאחד מבנייני המשרדים בתל אביב.

כאמור, ככל שהזמן חולף מתגבר קצב השינויים. לדוגמה: מאות סוכנויות נסיעות נסגרו בישראל בשנים האחרונות, אנחנו מזמינים כרטיסי טיסה באמצעות האינטרנט. אז ממה תתפרנס סוכנת נסיעות מבוגרת שפוטרה?

המענה הפשוט כרוך בשינוי העיסוק. סוכנת הנסיעות תמיד תוכל להתפרנס מעבודה "נחותה" יותר. אין מנוס. רמת החיים של יתר האוכלוסייה עולה כי מוצרים מוזלים; ויותר אימהות יוכלו, לדוגמה, להרשות לעצמן לרכוש שירותים של מטפלת לתינוק. גם יותר ישראלים ייסעו לחו"ל; סוכנת הנסיעות תוכל לנצל את ניסיונה להדרכת קבוצות תיירים בחו"ל... או לטפל בתינוק – אלו רק דוגמאות.

הסחר החופשי בעולם והשיפורים הטכנולוגיים אינם "משמידים" מקומות עבודה אלא מוסיפים. השינוי הוא בדינמיות של החלפת מקומות עבודה והשינוי באופי העיסוק. החזרת גלגל ההיסטוריה אחורה גוזר עוני, נחשלות ומוות. אי אפשר להזיז לאחור את מחוגי הגלובליזציה ללא "קיצוץ" לאחור גם בהיקף האוכלוסייה, תזונתה ובריאותה. הכול יחזור אחורה.  

השינויים התכופים בסביבת העבודה הופכים לתופעת קבע מואצת ונרחבת. התרופה היא במישור האישי: אפשר לנחש שאנשים במדינות חופשיות יאמצו בהדרגה אורח חיים חסכוני וישמרו חלק ניכר מההכנסה שתגדל כחיסכון לתקופות מעבר והסתגלות. לא קיימת דרך מוסרית אחרת.

מוטי היינריך

 

  

 

עודכן לאחרונה ב 28/09/2016
תגובות  
+1 #1 מעניין מאדאלון 2016-09-29 03:51
וכרגיל, תענוג לקרוא את החשיבה המיוחדת שלך
ציטוט
0 #2 לא ניתן להילחם במה שלא קייםאפרים 2016-09-29 17:09
סחר חופשי פירושו סחר בין אנשים ללא מעורבות ממשלות . ברגע שממשלות מתערבות במכסים, סובסידיות ושאר מריעין בישין בשם " האינטרס הציבורי" או " האינטרס של העם " מסתיים הסחר החופשי .
גלובליזציה אינה סחר חופשי . גלובליזציה היא ניצול יתרונות שנוצרו על ידי ממשלות לצרכים פוליטיים .
אם ממשלת הודו תחליט מחר לסבסד כל תכנת הודי ע"י מתן תוספת לשכר שילם לו המעסיק , רוב אנשי התוכנה בארץ יהיו מחוסרי עבודה . לא בגלל סחר חופשי - אלא בגלל סיבסוד ממשלתי.
כן, אני יודע , סיבסוד כזה לא יכול להימשך לנצח , אבל הנצח לא מעניין איש תוכנה מובטל - הוא רוצה להתפרנס . וכפי שכבר ראינו - ממשלות יכולות להתמיד במדיניות כזו לאורך זמן - אם זו סין ב 30 השנים האחרונות או כל העולם המערבי ב 10 השנים האחרונות . או כמו שאמר קיינס - בטווח הארוך כולנו נמות - מה שחשוב זה איך נחייה .
ציטוט
0 #3 אם ממשלת הודו תסבסד כל מתכנתאדיר 2016-10-02 22:11
מצטט אפרים:
סחר חופשי פירושו סחר בין אנשים ללא מעורבות ממשלות . ברגע שממשלות מתערבות במכסים, סובסידיות ושאר מריעין בישין בשם " האינטרס הציבורי" או " האינטרס של העם " מסתיים הסחר החופשי .
גלובליזציה אינה סחר חופשי . גלובליזציה היא ניצול יתרונות שנוצרו על ידי ממשלות לצרכים פוליטיים .
אם ממשלת הודו תחליט מחר לסבסד כל תכנת הודי ע"י מתן תוספת לשכר שילם לו המעסיק , רוב אנשי התוכנה בארץ יהיו מחוסרי עבודה . לא בגלל סחר חופשי - אלא בגלל סיבסוד ממשלתי.
כן, אני יודע , סיבסוד כזה לא יכול להימשך לנצח , אבל הנצח לא מעניין איש תוכנה מובטל - הוא רוצה להתפרנס . וכפי שכבר ראינו - ממשלות יכולות להתמיד במדיניות כזו לאורך זמן - אם זו סין ב 30 השנים האחרונות או כל העולם המערבי ב 10 השנים האחרונות . או כמו שאמר קיינס - בטווח הארוך כולנו נמות - מה שחשוב זה איך נחייה .


אני מניח שאם באמת המתכנתים שהם יהיו ברמה טובה כולם יעברו אולי להודו( ולפי מה שאני יודע זה לא) , אבל כמות המתכנתים שידרשו סבסוד לא תוכל להחזיק לאורך זמן, וחוץ זה כבר היום השכר בהרבה מדינות יותר זול מבישראל, אבל יש את ההון האנושי, הקשרים, התשתיות שלפעמים מצדיקים את השכר הגבוה יותר. אחרת כבר מזמן כולנו היינו בים.
ציטוט
0 #4 של@ לוי. 2016-10-04 20:19
הבה נדמיין מיליון סינים פולשים לבתים שלנו. גונבים את המכוניות שלנו. לוקחים את מקומות העבודה שלנו.

מה מוטי רוצה, שלא נילחם על מה ששלנו ? בית. מכונית. עבודה.

יתירה מזו, האין זה מתפקידיה, הספורים, של מדינת החופש - להגן על הקניין ?

אחד הבאגים החמקניים בתיכנות הוא החלפת האות 'או' (O), בספרה 'אפס' (0), ולהיפך. מדוע ? כי ה-O נחזה כ-0 (ולהיפך).

המילה "של' מייצגת בעלות קניין. הבית שלי, המכונית שלי - הם הקניין שלי.

ןמה לגבי: יוסי למד בכיתה ש ל י . מנצ'סטר יונייטד ש ל ך שוב הפסידה. גב' אזוג היתה המורה ש ל ו .
האם הכיתה, מנצ'סטר יונייטד והמורה הם קניין שלי, שלך, שלו ?

ברור שלא. למרות השימוש התקני במלת היחס "של', אין כאן שום מצב של קניין. כלומר, המילה "של" לא מייצגת קניין ת מ י ד. במקרים רבים היא מייצגת קשר כלשהו שאיננו, בשום אופן, בעלות.

האם הסינים, שלוקחים את מקומות העבודה "שלנו", גונבים את הקניין שלנו ?
ציטוט
+1 #5 כל הכבוד- כתבה מענינתאשר 2016-10-10 12:16
התיאוריה די ברורה מאליה ולא מחדשת עבורי, מה שאהבתי הן הדוגמאות מההיסטוריה. תיבלת את הכתבה באנקדוטות מההסטוריה וחידשת לי הרבה, כמו הסיפור על הלוטודים. תמשיך כך בכל כתבה, אנחנו צמאים לידע .
ציטוט
הוסף תגובה