17/03/2017

טירוף טורבינות הרוח בסין (ובישראל)

92,000 טורבינות רוח לייצור חשמל "ירוק" הוקמו בסין כדי לייצר חשמל פי-10 מהצריכה בישראל, אבל החשמל המועט שלהן כמעט ולא נצרך. אצלנו דנים בכנסת בעידוד הקמת טורבינות רוח. אופנה היסטרית.

סין מדינה גדולה ומובילה בתחומים רבים, גם בטורבינות הרוח. יש בה למעלה מ- 92 אלף תחנות רוח, כשליש מהטורבינות בעולם כולו. כושר הייצור התיאורטי, כאשר הרוח נושבת בעוצמה הנכונה, הוא כ- 145GW  חשמל. לשם השוואה: כושר הייצור הכולל של חשמל בישראל, מכל המקורות (לא רוח), הוא כ- 13 GW, פחות מעשירית מכושר הייצור התיאורטי של תחנות הרוח של סין. כמו בכול העולם, תחנות הרוח של סין מסוגלות לייצר חשמל רק כ- 25-30% מהזמן (כאשר הרוח נושבת), ולאו דווקא בזמן שממש צריכים את החשמל. סין מייצרת רק כ- 3.3% מהחשמל שלה מרוח – בהשוואה לנתח של 4.5% בארה"ב.

 

2365                                                                                            מקור: ויקיפדיה                                                    

אבל, מסתבר ש- 60% מהזמן שהן כן מסוגלות לייצר חשמל, הן לא מייצרות – כי אין מה לעשות עם החשמל שלהן. טורבינות הרוח נבנו במחוזות מרוחקים, במדבר גובי, ושם האוכלוסייה מצומצמת, התעשייה דלילה וצריכת החשמל נמוכה. פשוט אין צורך בהן ואין יכולת להשתמש בחשמל שלהן (בזמנים קצרים שהרוח נושבת). צריכת החשמל הגדולה היא במחוזות המזרחיים והדרומיים של סין, לחופי הים, שם מרוכזת האוכלוסייה והתעשייה. אזורי צריכת החשמל מרוחקים יותר מ- 1,500 ק"מ מהטורבינות וחסרים קווי ממסר להעברת החשמל לשם.

אז מדוע נבנו הטורבינות במדבר גובי? כי שם יש רוח. כי שם יש שטח פנוי. במזרח ההתיישבות צפופה, הטורבינות מטרד, וגם אין הרבה רוח. סיבה שנייה לחוסר הניצול של החשמל הרוחני היא שיש כבר תחנות כוח פחמיות, שמפיקות מספיק חשמל ואי אפשר לכבות אותן ולהדליקן לפי גחמות נשיבת הרוח. והסיבה השלישית היא ההאטה בצמיחה הכלכלית ועמה – בביקוש לחשמל.

אז מה ההיגיון בבניית הטורבינות? טורבינה בודדת עולה בסביבות 3-4 מיליון דולר. טורבינה מכילה מאות טונות של פלדה, נחושת, מכונות, כבלים. הכול מבוזבז לריק, כי הן לא מייצרות חשמל, ולכן גם לא מקטינות פליטות של פחמן דו-חמצני... טורבינות החשמל בסין הן בבעלות ממשלתית וממשלות מבזבזות בקלות כסף של אחרים. אל תחפשו הגיון, לא כלכלי ולא סביבתי. הטורבינות הוקמו לפי גחמות וקפריזות, לפי האופנה או ההיסטריה ההמונית, לא לפי ההיגיון.

העסק הזה של חוסר היגיון הוא עמוק ורחב בסין. בתחילת שנות ה- 2000 הפכה האנרגיה ה"ירוקה" (שמש ורוח) לצו האופנה ההיסטרית בעולם, והסינים רצו לרכב על הגל ולייצר טורבינות ולוחות שמש כדי למכור לשאר העולם. מה אכפת לסינים אם זה מפיק חשמל או לא? יקימו בתי חרושת, ימכרו טורבינות ולוחות שמש לכל העולם וירוויחו יפה. זה היה התכנון. כאשר "העולם" (קרי: אירופה וארה"ב) התעייפו מהתקנת מתקנים חסרי תועלת אלה, נתקעו הסינים עם בתי חרושת וכושר ייצור עודף עצום. כדי להציל את בתי החרושת, החליטה ממשלת סין לקנות חלק מהמתקנים ולהתקינם בסין עצמה (שוב – בלי קשר לתועלת או חוסר התועלת שלהם).

כושר הייצור העודף בממדים מפלצתיים בסין אינו רק בלוחות שמש וטורבינות. הסינים בנו מפעלי פלדה ענקיים, הרבה מעבר לדרוש. בתי החרושת המיותרים לטורבינות מספקים "פרנסה" למפעלי הפלדה המיותרים. ללא קשר, הסינים גם בנו ערי רפאים ענקיות שאין בהן צורך והן לא מאוכלסות (ראו גלריה של תמונות מדהימות). הם בנו מסילות רכבת מהירה – גם הם לא מנוצלות. זה האופי של כלכלה מתוכננת, ממשלתית, הפועלת לפי "תכניות חומש" – דהיינו לפי גחמות של פקידי ממשלה, ולא לפי צרכים ממשיים של האוכלוסייה.

ארה"ב ואירופה התעייפו מטורבינות הרוח. הן בנו עשרות אלפי טורבינות בשנים האחרונות, בהשקעת ענק, וראו שזה לא מוביל לשום מקום. התנגדות התושבים לבניית אלפי מפלצות תעשייתיות רועשות וקוטלות ציפורים באזורים מגוריהם עצרה את התפשטות הטורבינות ביבשה. גם העלויות הגבוהות מרתיעות. לכן, בשנתיים האחרונות קצב התקנת הטורבינות קטן. אז, החסידים הירוקים תלו תקוות בסין: אומנם ההשקעה באירופה וארה"ב בירידה גדולה – אבל סין תושיע את העולם עם הטורבינות שלה. הנה ראינו כאן כיצד סין "מושיעה" את הטורבינות. טורבינות הרוח הם דבר שאין בו תועלת, הן מאד יקרות, פוגעות בסביבה, קוטלות ציפורים, ומפיקות מעט מאד חשמל, ובזמנים שאין צורך בו.

במחזה סוריאליסטי לגמרי, קיימה וועדת הכנסת דיון "בהסרת חסמים בירוקרטיים לתחנות רוח". נדיר, אבל הביורוקרטיה המחניקה שלנו מביאה גם תועלת: טורבינות הרוח בישראל נחסמו בין גלגלי הביורוקרטיה. השטות האופנתית לא התקדמה. עכשיו באים המשוגעים לדבר ומנסים "להסיר חסמים" לשיגעון. אם ההיגיון לא עובד – אני מקווה שחוסר ההיגיון של הבירוקרטיה יצליח הפעם להצילנו מהמכה של טורבינות רוח. בישראל אין הרבה רוחות. אנו מדינה קטנה וצפופה, ויהיה זה טירוף להשחית את נופי ארצנו במפלצות יקרות ומזיקות אלה.

יעקב

תגובות  
+1 #1 חקלאות סובסידיותדרור 2017-03-17 20:13
הכל נכון וחסר היגיון למעט הבונוס הקטן - הסובסידיה.
מעין מצג-שוא שיאפשר לפוליטיקאים לפנק טייקונים בכסף ציבורי, אלה יחזירו בכסף פרטי והקומבינה תיחשב ירוקה ואקולוגית - גאונות !!!
כל תעשיית ההבלים הזו לוקחת בחשבון מחיר משולש לכל יח' אנרגיה, בנקים עולמיים מממנים 90% הם הולכים על בטוח !
לא משנה אם מישהו צרך את החשמל, לא משנה שהפקת אותו בשעה שאף אחד לא היה צריך.
כל עוד יש רוח אתה מרוויח כסף נקי מסיבוב של פלופלור בחלל היקום.
כל סיבוב של הפלופלור לוקח דולר ציבורי והופך אותו לדולר פרטי
גאונות !!!
ציטוט
0 #2 "טחנות" רוחדוד סלוטקי 2017-03-19 07:26
ה"טחנות" בגלבוע מדהימות ביופיין, בייחוד כשהן לא מסתובבות ולא טוחנות את האויר. הן נותנות הרגשה שההר גבוה ממה שהוא באמת.
את מי זה מעניין כמה חשמל הן מפיקות.
ציטוט
0 #3 הגלבוע יפה באופן טבעייעקב 2017-03-19 14:53
בלי שיזהמו אותו בפורונקלים תעשייתיים רועשים, ובדרכים תעשייתיות לשירות הפורונקלים.
ואם, חלילה וחס, תישרף הטורבינה, ביום קיץ, כמו שקורה לא מעט בחו"ל, ישרף כול הגלבוע שלנו, חו"ח.
ציטוט
0 #4 הגנה על צפוריםדוב הקוטב 2017-04-25 22:17
יש טורבינות רוח ללא ״כנפיים״ - היעילות שלהם נמוכה יותר, וכך גם כושר היצור. הן לא פותרות את שאר הבעיות שהועלו כאן. אבל ככל הנראה הן פחות מסוכנות לציפורים.
ציטוט
הוסף תגובה