01/04/2017

חוק השכירות ההוגנת – הקומיסרים לענייני שכירות (כתבה שנייה)

"פעם היה טוב" – רבים מאיתנו ובתקשורת סובלים מהנטייה לאידיאליזציה של העבר, פעם אפשר היה לשכור דירה במחיר "שפוי". אז בואו ונראה איך היה "פעם". 

(המשך לכתבה הקודמת על דירות להשכרה)


"פעם היה טוב" – פעם אפשר היה לשכור דירה במחיר "שפוי"

רבים בינינו ובתקשורת סובלים מהנטייה לאידיאליזציה של העבר, "פעם היה טוב". אז בואו ונראה איך היה "פעם".

גם לפני 100 שנים שכר הדירה בארץ ישראל נחשב ל"יקר"... ובעלי הדירות נחשבו ל"חזירים" ול"ספסרים". תמיד היו לחצים לפגיעה בזכות הקניין של בעלי דירות.

כבר בשנות ה-20 של המאה שעברה, הרבה לפני קום המדינה ופרוץ הדמוקרטיה הישראלית, התרבו הלחצים להטלת מגבלות על שכר הדירה. העלייה השנייה והשלישית (לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה) הביאה עמה צעירים חדורי אידיאלים קומוניסטים שהתחזקו לאור ניצחון המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. רעיון "עולם המחר" השוויוני, זרח עם השמש הקומוניסטית העולה מרוסיה, ושבה לבבות בחברה המערבית וגם בארץ ישראל. העולים של אז הקימו את מפלגות העבודה, את הקיבוצים, ואת ההסתדרות.

הלחצים המתמשכים למגבלות על השכרת דירות התגברו בתחילת שנות ה-30 – הרבה לפני גל העלייה הגדול שהחל ב-1933 בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה. לחץ מתמשך הופעל על מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב, כדי שיפעל מול הממשל הבריטי לחקיקה נגד "בעלי הבתים". כבר אז העדיפו הסוציאליסטים לגור בשדרה החדשה על שם רוטשילד...

הנה דיווח מעיתון "דבר" על הפגנה שארגנה ההסתדרות בתל אביב (העיתון היומי של ההסתדרות, ומאוחר יותר שופרה של מפלגת העבודה – מפא"י):

 

2368 1

הלחצים הצליחו ועיריית תל אביב (1933) חוקקה "חוק עירוני" שהגביל את שכר הדירה. החוק העירוני אושר על ידי המושל הבריטי שנה לאחר מכן אך לא נאכף. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התקבל ונאכף חוק הגבלת שכר הדירה על ידי המושל הבריטי לקראת סוף שנת 1940.

כבר אז נעשה שימוש במינוח "שכר דירה הוגן", ראו את הכתבה מעיתון "הארץ" מיום 10.10.1940 לפיה "שכר הדירה ההוגן" ייקבע על ידי בית הדין לשכר דירה שיוקם:

 

2368 2

 

איך נבנו אלפי דירות להשכרה ללא עזרת הממשלה (הבריטית)?

בין השנים 1933 – 1939 התגברה העלייה לארץ ישראל בעקבות התבססות הנאצים בגרמניה. בשנת 1930 גרו בארץ ישראל כ- 270,000 יהודים. תשע שנים לאחר מכן, בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית כ- 450,000. גידול מהיר ועצום של כ- 70 אחוז! צמיחה ששקולה לתוספת של למעלה מ-4 מיליון עולים חדשים בימנו.

למרבית "הפלא", אף אחד לא "גר ברחוב". הממשלה הבריטית לא בנתה דירות – לא ליהודים ולא לערבים. לא היה "סל קליטה" לעולים חדשים, לא הונהג "מחיר למשתכן", כמובן שלא היה דיור ממשלתי ואפילו דמי אבטלה לא היו קיימים. יהודים בעלי ממון השקיעו ובנו בניינים עם דירות להשכרה, ואחרים שכרו דירות. בעלי הכנסה בינונית שכרו דירה. משפחות עם הכנסה נמוכה שכרו דירה קטנה או צריף עץ. לפעמים אף גרו שתי משפחות בדירת 2 חדרים משותפת עד שמצבן ישתפר.

נכון, הביקוש הרב גרם לעלייה של שכר הדירה, אבל גם הגדיל את כדאיות ההשקעה בבניית בנייני דירות להשכרה על ידי יזמים פרטיים. תנופת הבנייה לסיפוק הביקוש הגואה מיתנה את עליית המחירים. שכר הדירה עלה בשנים 1933 – 1936 אך החל לרדת בזכות הבנייה המסיבית. בשנת 1939 שכר הדירה כבר היה נמוך מאשר השיא של 1936 (ראו צילום, לפני אחרון, בתחתית הכתבה); לקראת תחילת שנות ה-40 כבר הסתמן עודף דירות ורבות עמדו ריקות משוכרים, בעיית "הדירות הפנויות" הטרידה מאד את בעלי הבתים.

קצב הבנייה הפרטית בערים ובמושבות התגבר (לא הייתה בנייה "ציבורית" למעט בקיבוצים) עד שהבריטים הטילו את "הפצצה" – חוק הגנת הדייר, שהוחל גם על בתי עסק.

הקומיסרים לשכר דירה

 

2368 3                                                                             "הארץ" 01.04.1941


הנציב העליון הבריטי פרסם את "הפקודה", אך לא משיקולים אלקטורליים מקומיים... אלא בגלל שהחוק כבר היה קיים בבריטניה ובחלק ממושבותיה. שכר הדירה הוקפא לרמתו בסוף 1939 – אסור להעלות את שכר הדירה. וכדי למנוע "התחכמות" של בעלי דירות באמצעות סיום הסכמי שכירות קיימים ואי הארכתם – זכה הסכם השכירות הקיים לחיי נצח, ל"הסכם תמידי" ללא מועד סיום. החוק אסר על בעלי הדירות לסיים הסכם שכירות.

שימו לב, חוק הגנת הדייר "התבשל" במשך שנים רבות, אך נכפה על ידי הבריטים דווקא בשנים בהן כבר היה עודף של דירות להשכרה ושכר הדירה ירד. הבריטים האמינו אידיאולוגית, כמו אחרים ביישוב היהודי, שמותר לפגוע בקניינם של אלה שהצליחו. באותה תקופה טרם הונהג מס הכנסה בארץ ישראל ולשלטון לא היה כלי אחר ל"חלוקה מחדש של העושר".

החוק פגע קשות בזכות הקניין של בעלי הדירות ותוצאתו הראשונה הייתה – בלימה כמעט מוחלטת של הבנייה להשכרה בארץ ישראל. עם קום מדינת ישראל אישרה הממשלה הסוציאליסטית של מפא"י את חוק הגנת הדייר ובמשך עשרות שנים לאחר מכן נמנעו משקיעים יהודים מלהשקיע בבניינים שנועדו להשכרה.

חוק הגנת הדייר קיים גם היום, ונותרו בישראל כ- 15,000 דירות ונכסים מסחריים (חנויות, משרדים וכדומה) שמתגוררים בהם "דיירים מוגנים" (מספר הנכסים המוגנים הוא הערכה, אף אחד לא יודע). על פי החוק הישראלי שאשרר את החוק הבריטי, זכות המגורים המוגנת עוברת (בתנאים מסוימים) בירושה. שכר הדירה המוגן כיום לדירת 3 חדרים עומד על כ- 130 ₪ לחודש. בסלנג, נקראת דירה מוגנת – "דירה בדמי מפתח". זו הסיבה שבכותרת של כל הסכם שכירות בישראל מופיעה ההסתייגות "הסכם שכירות בלתי מוגנת".

הדייר המוגן משלם שכר דירה מצחיק. "זכות" זו לשלם שכר דירה מוגן שווה הרבה כסף והדייר המוגן רשאי למכור את זכות הדיירות המוגנת למישהו אחר, התמורה המתקבלת הם "דמי המפתח". קונה הדירה המוגנת ממשיך לשלם שכר דירה מצחיק והופך מעתה ל"דייר מוגן". לבעלי הדירה יש זכות קדימה ברכישת זכויותיו של הדייר המוגן וכך לשחרר את הדירה ממגבלות חוק הגנת הדייר. בעל הדירה קונה מחדש (מהדייר שלו) את זכות הקניין בדירה שבבעלותו... לא תמיד יש לבעל הדירה אמצעים לפדות את זכויות הדייר המוגן ואז הדייר המוגן מוכר בשוק את אותה זכות מוגנת (ומעביר לבעלי הדירה כשליש מהתמורה שקיבל).

כל חוק ש"מסדיר" פעילות כלכלית חופשית יוצר ביורוקרטיה יקרה, ג'ובים ציבוריים ושחיתות עממית. ראו בכתבה שבתמונה למעלה: הבריטים ידעו מניסיונם שצריך למנות פקידים לפיקוח על אכיפת החוק ("קומיסרים"). בכל רשות מקומית, צריך להקים בתי משפט מיוחדים ("שלוש אינסטנציות"...) וכמובן, מאות עורכי דין התפרנסו מהחוק החדש.

השימוש של העיתון בתואר "קומיסרים" לפקידי הפיקוח הממשלתיים אינו מקרי (מודגש בכתבה הנ"ל בצהוב). "קומיסר" היה תואר רשמי של פקיד ממשל ברפובליקה הרוסית ובברית המועצות. "אימפריית הרשע" הקומוניסטית מינתה קומיסרים בתחומים שונים כדי שישגיחו ויפקחו על ביצוע הוראות השלטון המרכזי במוסקבה ברוח המשטר. שלטון הדיכוי של סטלין היה סמל הקדמה ומקור האור בקרב האינטליגנציה במערב, "אידיוטים שימושיים", ולכן נעשה שימוש במינוח "החיובי" בכתבה ב"הארץ". המונח המודרני בעברית, הקרוב ל"קומיסרים", הוא "רגולטורים". גם כיום התואר נשמע לרובנו כחיובי.

כבר במהלך השנה הראשונה להחלת החוק הייתה תעסוקה מלאה לבתי המשפט ולעורכי הדין. כל נושא שלפני כן הוסדר בהסכמה בין דיירים לבעלי הדירה הפך להתדיינות משפטית. ראו תמונות מעיתונות התקופה בסוף הכתבה. הביקוש לדירות גדל, אבל היצע הדירות לא צמח בהתאם. הפער בין שכר הדירה המפוקח לבין שכר הדירה הריאלי התרחב תוך שנים ספורות ונוצר תמריץ ל"קומבינות", אחת מהן: הדייר המוגן משלם לבעל הבית שכר דירה של 4 לירות לחודש, אבל משכיר חדר אחד בדירה לדייר-משנה ב-8 לירות.

מה שהיה הוא שיהיה, רק שבמקום הנציב העליון הבריטי יש לנו את השר משה כחלון.

מוטי היינריך

קראו את הווי עיתונות התקופה (באדיבותו של דן ספוז'ניקוב מירושלים), את הכרוניקה המשפטית, ובייחוד את "המכתבים למערכת" משנת 1948, בסוף.

 

2368 4הארץ 20.03.1941

 

2368 5

10.03.1941

 

2368 605.03.1941

 

2368 705.03.1941

 

2368 805.03.1941

 

2368 9"הארץ" ינואר 1949

 

2368 10"הארץ" דצמבר 1948

 


2368 11"הארץ" 13.04.1941

עודכן לאחרונה ב 01/04/2017
תגובות  
0 #1 חוזר: חוק השכירות ההוגנת – הקומיסרים לענייני שכירות (כתבה שנייה)שחרורון 2017-04-01 17:12
‘Those who cannot remember the past are condemned to repeat it
ציטוט
0 #2 מאמר חשוביוסי ברנע 2017-04-02 19:42
וגם מאיר עיניים הודות לפרספקטיבה ההיסטורית של גזרי העיתונות
ציטוט
הוסף תגובה