18/06/2017

אליעזר פישמן ואשליית פיקוח המדינה על הבנקים

סיכון אפשר לצמצם, אבל אי אפשר למנוע לחלוטין את התממשותו. הצביעות של "הביקורת הציבורית".

"הטייקון" לשעבר, אליעזר פישמן, מככב לאחרונה בחלק ניכר מעמודי העיתונים. רוב הציבור כנראה מדלג על שפע הכתבות והדיונים הסבוכים ויודע בעיקר שפישמן חייב מיליארדים לבנקים. אף אחד לא חש שהחובות האבודים של פישמן פוגעים בו ממש אישית ולכן "המחאה הציבורית" מתבטאת בעיקר בהצהרות חברי כנסת, ודיו של הכתבים הכלכליים בעיתונות.

"הדיון הציבורי" נסב בעיקר על שני נושאים: כיצד נתנו הבנקים הלוואות כה גדולות עם כה מעט בטחונות? וסוגיית הסדר-חוב או הכרזת פשיטת-רגל?

הסוגיה השנייה לא כל כך מעניינת אותנו, שני המונחים מייצגים טכניקה לגביית חובות של חייב. אילו פישמן היה חייב לנו כסף, ברור שהיינו בוחרים בשיטה שתניב לנו כמה שיותר כסף כדי לצמצם נזק.

בנקים הם מוסדות שמתפרנסים בעיקר ממתן הלוואות. בנק אמור להיות נאמן ולשמור על כספם של בעלי הפיקדונות ותכניות החיסכון שהפקידו בבנק את כספם. בנק אמור להיות נאמן גם למשקיעים במניותיו ולאזרחים שהלוו לבנק כסף בקנותם אג"ח של הבנק ולפעול לטובתם. "בעלי מניות" הבנק אינם בהכרח גבירים וגבירות כמו שרי אריסון, אלא בעיקר רבים מאתנו. קרן הפנסיה, או קרן ההשתלמות שלנו, מחזיקות גם הן במניות בנקים.

לכן, בנק צריך להיזהר כאשר הוא מלווה כסף ולצמצם את הסיכון שלקוח יתגלה כחדל פירעון. לצמצום הסיכון דורש הבנק בטחונות מהלווה. אם לקחנו משכנתא – הבנק משעבד את הדירה כנגד ההלוואה שלקחנו. אם לא נפרע את ההלוואה הבנק ייקח לנו את הדירה, הבנק יעקל את הדירה שלנו כדי לעמוד בהתחייבותו ללקוחות שנתנו בו אמון והפקידו בבנק את מיטב כספם. בנק לא חייב לדרוש תמיד בטחונות מלאים כנגד הלוואה שנתן. בנק יכול להצדיק מתן הלוואה עם בטחונות חסרים, באמון המלא שהוא רוכש ללווה ולתכנית העסקית שלו. אמון בלווה נרכש על סמך ניסיון, מוניטין והצלחה עסקית בעבר של הלווה.

אליעזר פישמן, כך מסתבר, קיבל הלוואות עתק כמעט מכל הבנקים הגדולים (לאומי, פועלים, דיסקונט, מזרחי, איגוד) – רק חלק מההלוואות ייפרע באמצעות נכסים שפישמן שעבד כנגד ההלוואות. החלק שלא ייפרע יירשם כהפסד של הבנק. את ההפסד ישלמו בעיקר בעלי המניות של הבנק שיוכלו למשוך פחות דיבידנדים. ייתכן שגם ערך מניות הבנק ירד ואז תהיה לכך השפעה גם על קרנות הפנסיה וההשתלמות שמחזיקות גם במניות בנקים.

הלוואות הן עסק מסוכן

סיכון אפשר לצמצם, אבל אי אפשר למנוע לחלוטין את התממשותו. יש להניח שפישמן הכין מצגת תכנית עסקית מאד משכנעת לכל בנק ולכל הלוואה שקיבל. על הלוואה, בייחוד גדולה, לא מחליט מנהל הבנק לבדו. שותפים להחלטה ועדת האשראי של הבנק, מנהלים ויועצים נוספים. אין מנהל בנק ששמח להפסיד כסף.

הבנק מבצע "הערכת סיכון" לכל הלוואה שניתנת ובייחוד ללווה גדול. הערכת הסיכון משפיעה על הדרישות לביטחונות ועל שיעור הריבית שתיגבה מהלווה.

מעטים אנשי העסקים, גדולים וקטנים (בעולם ולא רק בארץ) שלא חוו כישלון של השקעה לאורך חייהם העסקיים, גם נשיא ארצות הברית, איש העסקים דונלד טראמפ היה על סף פשיטת רגל. אליעזר פישמן הצליח בעבר בעסקים רבים וגם בהימורים על מטבעות, בשנת 2006 מנתה "קבוצת פישמן" כ-160 חברות. הסיכום לצערנו הוא כישלון.

לכישלונות עסקיים יש מאפיין משותף – השאלה: "איך עשיתי את השטות"? כל המבקרים מהצד, ואיש העסקים הנכשל עצמו, שואלים זאת בדיעבד. ידידה שלנו התגרשה לאחרונה מבן זוגה, היא נשמה לרווחה ושאלה בדיעבד בדיוק את אותה שאלה על נישואיה הכושלים; גם היא ראתה מצגת אופטימית ומשכנעת כאשר חתמה על "העסקה" בנוכחות הרב.

הצביעות של "הביקורת הציבורית" על הבנקים

הביקורת של העיתונות והפוליטיקאים על התנהלות הבנקים במתן הלוואות לפישמן מוצדקת כמו כל ביקורת בדיעבד. עשרות אלפי אנשי עסקים וחברות מקבלים אשראי; הביקורות הן, כמובן, רק על הכישלונות. הביקורת תורמת אולי ליתר זהירות שיגלו מנהלי בנקים בעתיד – לא נעים לככב בתקשורת בהקשר שלילי.

אבל רוב הביקורות הן סתם זריקה של שאלות רטוריות לחלל התקשורת: איך הלוו לו כל כך הרבה כסף ללא בטחונות מלאים? תשובה פשוטה: הבנק טעה בחישוב הסיכון ולכן הבנק יפסיד כסף. למה הבנקים מוכנים ל"תספורת" של מיליארדים? תשובה פשוטה: רק כך הם יוכלו לכסות (במהירות) חלק מההפסדים.

הכתבים הכלכליים בתקשורת וחברי הכנסת מתחרים ביניהם בליבוי אש דמגוגית בעיקרה. קראו את הדיווח על הדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. השיא הוא כנראה של ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני): "...יש פה אחת ההסרחות המנוולות שנעשו בשנים האחרונות". עמיתו למפלגה, ח"כ עמיר פרץ נשא נאום ארוך וקרא "להוציא את קומבינת התספורות מחוץ לחוק".

עסק יכול להפסיד כסף, הפסד עלול לגרור לחדלות פירעון, ולקושי בפירעון הלוואה. עמיר פרץ כנראה גם בעד חוק שיאסור על עסקים להפסיד כסף... עוד מזכיר לנו עמיר פרץ שהוא כבר מזמן בעד חוק שיאסור על קרנות הפנסיה להשתמש בכספי החוסכים ולהמר עליהם במיזמים פרטיים. פרץ כנראה רוצה שקרנות הפנסיה יחזרו להשקיע רק בעסקים ממשלתיים והסתדרותיים... האדונים הנכבדים פרץ וכבל שכחו כנראה איך המוסד המכובד של העובדים, ההסתדרות הכללית, חיסל את כל קרנות הפנסיה שהם ניהלו.

הניהול הכושל של ההסתדרות (כולל מימון צרכים המפלגתיים של תנועת העבודה על מוסדותיה) גרם ל"התספורת" הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, פי כמה מכל "תספורות" הטייקונים גם יחד. מדובר בגירעון אקטוארי של 137 מיליארד שקל (במחירי 2001). הגמלאים של קרנות ההסתדרות ספגו "תספורת", ואנחנו ממשיכים לשלם מידי שנה מתקציב המדינה כ-4 מיליארד ₪ לכיסוי פשיטת הרגל של קרנות ההסתדרות. עלות כפולה מזו של תספורת פישמן אבל מידי שנה... זו התוצאה של "ניהול ציבורי" של עסקי הפנסיה על ידי עמיר פרץ וחבריו.

ח"כ שלי יחימוביץ', דמגוגית מצויה, שואלת "למה בן אדם רגיל שחייב 100 אלף שקלים לבנק... לעולם לא יגיע להסדר... ויחזיר רק 10% מהחוב...".

בנק משתדל לגבות את מלוא החוב. אבל אם ל"בן אדם הרגיל" אין יותר מ-10% מהחוב כדי לפרוע אותו, אז גם אתו הבנקים יגיעו להסדר, אם אין מהיכן לקחת. הבנקים לא יחוסו על פישמן, הם ייקחו את כל מה שניתן חוקית לקחת. יחימוביץ' מנסה, ערב הבחירות להסתדרות, לקרוץ גם ל"בוזגלו". לדבריה, "זה ברור לחלוטין" שפישמן ובוזגלו יקבלו מבחן אחר.

אז מהן העובדות?

מסתבר שסיכון עסקי קיים בכל העולם ולכן לכל הבנקים בעולם יש גם "אשראי פגום". דווקא אצלנו בישראל, אחוז האשראי הפגום הוא מהנמוכים במערב, גם במדינות אחרות לא כולם פורעים הלוואות:

 

2386 1

 

באופן מפתיע, בניגוד לסיסמאות של ח"כ שלי יחימוביץ', מסתבר ש"סכון האשראי" של הבנקים "מלווים קטנים" גדול פי כמה מאלו של החייבים הגדולים:

 

2386 3


"סיכון האשראי" של 30 הלווים הגדולים ("הטייקונים") בשנת 2015 עמד על 6% מכלל ההלוואות. היתרה, 94% הם הלווים הקטנים יותר. חלקם של 100 הלווים הגדולים בחובות עומד על כ-11%, ושאר 89% הם לווים קטנים יותר. היקפן של ההלוואות "הרעות" של הבנקים נגזר מהיקף האשראי הכללי. ככל שנותנים יותר הלוואות – יש גם יותר "תספורות". סך האשראי ללווים גדולים עומד על 22 מיליארד 2.3% מסך האשראי הבנקאי. סך האשראי למשקי בית גדול בערך פי 12 ועומד על 260 מיליארד (ללא משכנתאות), נתוני 2016. אז גב' יחימוביץ' יכולה להירגע, גם בוזגלו "נהנה" מתספורת אם לבנק אין מה לקחת ממנו.

כל בנק יודע שחלק מאלפי ההלוואות לא ייפרע לעולם, אבל אין דרך לדעת מראש. אילו הבנק היה אלוקים הוא יכול היה למנוע מראש את מתן ההלוואה. לכן, הסיכון הוא חלק ממהלך העסקים התקין של הבנק ושם המשחק הוא "ניהול סיכונים נכון" ובניהול אפשר גם לשגות.

אז מה יכולים לעשות חברי הכנסת? הם ימנו ועדת חקירה פרלמנטרית שבראשה יעמוד כנראה ח"כ איתן כבל, כך הוא יוכל לזכות לכותרות בתקשורת בזכות הצהרות מפוצצות. עמיר פרץ כנראה לא ייזום את החוק שאוסר על עסקים להפסיד כסף, מישהו כבר יסביר לו...

הבנקים כנראה יאלצו להפסיד יותר כסף בפרשת פישמן במקום לצמצם את ההפסדים. "הציבור" יאלץ אותם להכריז על פישמן כפושט רגל וכנראה שהם יצליחו לגבות הרבה פחות כסף בהליך זה מאשר בהסדר חוב מוסכם. פשיטת הרגל תתגלגל שנים רבות בבתי המשפט ותגרור הוצאות משפטיות אסטרונומיות. חלק ניכר מהכסף שהבנקים יגבו מפישמן בהליך זה יגיע לכיסי עורכי הדין הגדולים... איך אמר אורי סופר, סגן המפקח על הבנקים? מקסום הגבייה של הבנקים מאליעזר פישמן פחות חשוב: "שיבחנו את ההסדר המוצע לא רק בראיה הצרה של מקסום הגבייה, אלא גם משיקולים יותר רחבים".

ומה יהיה עם המפקח על הבנקים? זהו מוסד מיותר שקיים בכל מדינה. תפקידו להשלות את הציבור שמדינה יכולה לפקח על הבנקים (או על עסקים אחרים).

"איפה היה הפיקוח על הבנקים"?

הפיקוח על הבנקים לא מנע משברים בנקאיים באף מדינה וגם לא בישראל. לא את משבר מניות הבנקים שקרסו ב- 1983, לא את משבר חובות העתק של הקיבוצים בו מחקו הבנקים לקיבוצים חובות בהיקף של כמה וכמה פישמן ודנקנר, ולא את הפסדי המיליארדים שהתפוגגו בקריסת הבורסה ב-1993 כאשר הבנקים דחפו הלוואות נדיבות ללא בטחונות ללקוחותיהם כדי ש"ישקיעו" בעיקר בקרנות הנאמנות של הבנקים עצמם.

וועדת החקירה שתקום תעלה, מן הסתם, לבנקים עשרות מיליוני שקלים (על חשבון הציבור). הבנקים יסבירו ויוכיחו, בצדק, איך הם עמדו בכל התקנות של המפקח על הבנקים.

המפקחת על הבנקים, דר' חדוה בר, היא גם וגם. מזה כשנתיים היא מכהנת כמפקחת על הבנקים מטעם מדינת ישראל, אבל לאורך כ-7 שנים קודם למינוי היא כיהנה, לא פחות ולא יותר, בתפקיד מנהלת הסיכונים הראשית של בנק לאומי... שהעניק הלוואות במיליארדי שקלים לפישמן ודחה שוב ושוב את ההליכים נגדו. עכשיו היא אמורה לפקח על ניהול הסיכונים של כל הבנקים... נו.

חדווה בר וקודמיה שניהלו את הסיכונים של בנק לאומי השתכנעו מהמצגת העסקית של פישמן ודומיו. לא קיים חיסון נגד החלטות עסקיות שגויות. מה מצפים כל התוהים ששואלים "היכן היה הפיקוח על הבנקים"? האם ייתכן מפקח-על כלשהו שיוכל לחשוף בעוד מועד נטילת סיכון-יתר בהלוואה מסוימת על ידי בנק בודד? אילו כלים סודיים מתוחכמים יכולים להיות למפקח, בהם יוכל להיעזר, כדי לערער על החלטת ועדת אשראי של בנק? פיקוח על בנקים (ועל עסקים בכלל) הוא אשליה.

הבנקים הם העסקים שכפופים לרגולציה יסודית ביותר מזה עשורים רבים. לאחר כל משבר מנסים "לשפר את הרגולציה" – כך יקרה גם הפעם... עד למשבר הבא. הרגולטורים הראשיים (הממשלה ובנק ישראל) הם בסך הכול בני אדם, פקידי מדינה, הם חדוה בר. הם שמתיימרים להנחות ולכוון אנשי עסקים שמומחים בתחומם – משימה שמעל לכוחותיהם. הנטייה הטבעית של רגולטור היא להרבות במגבלות ובאיסורים ולהפוך למנהל-על של הנתונים לפיקוחו.

הבנקים בישראל מנוהלים למעשה כבר כיום על ידי הרגולטור שמכתיב כמעט הכול; לא רק את גובה העמלות, אלא גם כיצד על הבנק לנהוג אם מנהל נחשד בהטרדה מינית. אם הרגולטור מכתיב את התנהלות הבנק הרי שהוא אחראי במידה רבה גם לתוצאותיו העסקיות. לכן טבעי שהרגולטור גם ידאג לשרידותם של הבנקים אפילו אם חלקם לא ראוי שישרוד לדעת הצרכן. עליו "להבטיח את יציבות הבנקים", כלומר – לאפשר להם להרוויח ולהקשות על שחקנים חדשים לעלות למשחק.

כך מנטרל הרגולטור בפעולותיו את מנגנוני ההגנה והבקרה של השווקים ושם עצמו במקומם. בתנאים אלה רב הסיכוי שהרגולטורים עצמם יהיו הסיבה העיקרית לכשל המערכת.

הרגולציה היחידה האפשרית בעולם העסקים היא של הצרכן. הצרכן נוטש את הבנק הכושל ומעדיף את המתחרה. בנק כושל שלא העריך נכון סיכוני אשראי יגיע לחדלות פירעון כמו כל עסק כושל. בנקים אחרים יחמירו את בדיקות האשראי ויפיקו לקחים. אם בנק במדינה חופשית לא מצליח לגבות חוב של לווה, הבעיה היא של הבנק עצמו, של בעלי המניות וגם בעיה של עובדי הבנק (במדינה חופשית מותר לקצץ במשכורות ואפילו לפטר עובדים). עצם קיומו של דיון בכנסת על איש עסקים שחייב כסף לבנק משקף את הבעיה לא את הפתרון.

מוטי היינריך

 

תגובות  
+1 #1 זה המטבע יא זלמהשחרורון 2017-06-18 06:50
בנק בישראל הוא למעשה ממשלה (או ליתר דיוק מונופול מגובה אלימות ממשלתית). כולם מסכימים שבנק זה עסק מאוד רווחי, אבל כבר מעל 40 שנה לא נפתח בנק חדש בישראל. אם תנסה לפתוח בנק, ידפקו לך בדלת בריונים חמושים ויפעילו נגדך אלימות.

הפעלת אלימות ממשלתית נגד מתחרים, זה משהו די נפוץ לצערנו. זה קיים בביטוח, פנסייה, חשמל, מים, רפואה והרשימה עוד ארוכה. מי ששולט בבנקים נהנה מזה וגם מאוד משהו מאוד מיוחד, שחבריו למועדון הפאשיזם לא מקבלים.

לפני שאסביר מה זה - סטייה מהנושא:

שאתה מפקיד מזומן בבנק, אתה לא שם את הכסף ב"קופסא" שהבנק שומר עליה. אתה למעשה רוכש התחייבות של הבנק לשלם לך מזומן. זה הספרות שמופיעות בחשבון הבנק שלנו. למרות שקוראים לזה שקלים, בדיוק כמו חתיכות הנייר עם האנשים המתים, זה לא באמת שקלים.

שאני נותן לבנק שטר של 100 ש"ח, הבנק נותן לי התחייבות סחירה לשלם 100 ש"ח במזומן. זה די נוח, כי אני יכול להעביר את ההתחיבות באופן דיגיטלי.

זה נושא נפרד וקצת ארוך. בשורה התחתונה, החלפת מזומן בתחייבות בנק היא למעשה קניית פוזיציה על השקל. וכמו כל נגזר אחר, גם פה מדובר בכלי מאוד מאוד מסוכן.

הסתיימה הסטייה מהנושא.

כיון שכל מי שחי בישראל חייב להחזיק שקלים. אם לא תחזיק שקלים, לא תוכל לשלם מיסים. לא תשלם מיסים, יפעילו נגדך אלימות קשה, יגנבו לך את הרכוש אולי יחטפו אותך וינעלו אותך בחדר. אם תנסה להגן על עצמך, סביר להניח שתמצא את מותך. לכן, עדיף להחזיק שקלים (נקודה למחשבה: שקל הוא מטבע מגובה אלימות - ככל שהמושל יכול להיות אלים יותר, כך הוא יכול ליצר יותר שקלים)

בנק לא רק נהנה מהגנה ממשלתית מתחרות. בנק גם נהנה מרשיון בלעדי למכור נגזרים על השקל. כלומר, ליצר כמה נגזרי שקל שבא לו. זה מעניק לו יכולת לרכוש כל פוליטקאי, שופט או עיתונאי (רוצים דוגמא? חפשו מהו תפקידו של כל אחד מהמפקחים לשעבר על הבנקים)
ציטוט
+1 #2 חוזר: אליעזר פישמן ואשליית פיקוח המדינה על הבנקיםעמיחי רונן 2017-06-18 07:20
מאמר מצוין ומאיר עיניים.
מה היו,אגב, חובות הקיבוצים שנמחקו ?
ציטוט
-3 #3 רשמתמומחה לקנוניות 2017-06-18 07:22
"למה הבנקים מוכנים ל"תספורת" של מיליארדים? תשובה פשוטה: רק כך הם יוכלו לכסות (במהירות) חלק מההפסדים"

ואולי התשובה היא יותר מורכבת,כי זה סימן לטייקונים
אחרים - אל תפחדו לקחת הלוואות גדולות לא נעשה
לכם פשיטת רגל וניקח לכם את הווילות.

האם בכלל שאלתם את עצמכם:"למה נעשות כל הטעויות
האפשריות בניהול העולם".
הרי אי אפשר להאשים למשל את ביבי או טראמפ שהם
טיפשים להפך הם חכמים הרבה יותר מהממוצע.

אולי רוצים שנכשל בשביל לקדם את האג'נדה
העולמית של האליטות.
https://www.youtube.com/watch?v=VllwRgSECcw&t=1981s
ציטוט
+2 #4 למה רצו תספורת?יעקב 2017-06-18 09:05
מוטי שואל: "למה הבנקים ובנק ישראל העדיפו שיטת הסדר חוב עם תספורת על פני השיטה של פשיטת רגל"?
תשובתו: "בגלל שהם מעריכים שכך יגבו חלק יותר גדול מהחוב האבוד".
תשובה הגיונית.
אלא מה? הדברים בארץ (ובכלל) לא מתנהלים תמיד על פי ההגיון הטהור... יש תמיד רבדים נסתרים.

הבנקים ובנק ישראל העדיפו לגמור את הפרשה מהר ובשקט (בשיטת התספורת והסדר החוב) - אולי לא כדי לצמצם הפסדים אלא כדי להסתיר ולטייח כשלים.
אולי ניתן להוציא יותר כסף מפישמן בשיטת פשיטת הרגל, אך מנהלי הבנקים (ובנק ישראל) העדיפו לסיים את הפרשה עם הפסדים גדולים יותר (של הבנקים ושל כולנו) ובלבד שלא יתגלו הכשלים הגדולים ולא יוסקו מסקנות אישיות.
אולי מנהלי הבנקים, ובנק ישראל העדיפו את האינטרס האישי שלהם (שמירה על המשרה) על פני האינטרס של הבנק ושל הציבור (מינימום הפסד)?

אם כך הדבר הם כמובן מבצעים עבירה פלילית, וראוי לחקור את הפרשה. כמובן, החקירה לא של הכנסת [עוד חבורה מפוקפקת ואינטרסנטית] אלא של המשטרה.

ההנחה של מוטי שמנהלי הבנק והמפקחת על הבנקים מחפשים רק את טובת הבנק וטובת הציבור, ולא את טובתם האישית - היא קצת... תמימה. בייחוד ששיעור התספורת היה כ 90-92%... כלומר - הכסף שהצליחו להוציא מפישמן היה בערך אפס.
ציטוט
+1 #5 עקרון השכר והעונשיעקב 2017-06-18 09:13
נכון, בעולם העסקים אי אפשר להבטיח מראש הצלחה, כשלים קורים, פשיטות רגל זה חלק מהחיים, חלק אינטגרלי ובלתי נמנע.

יחד עם זאת - בעולם העסקים (החופשי) פועלת שיטת השכר והעונש. הצלחת - נשכרת. כשלת - נענשת. בעולם העסקים לא עוברים לסדר היות על כשלים גדולים כאלה וממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום. בעולם העסקים "מסיקים מסקנות".

מנהלים שהעניקו הלוואות גדולות כאלה לפישמן - מפטרים אותם מהבנק. לא בגלל שהם גנבו (אפשרי שגנבו) ולא בגלל לרצות את עמיר פרץ. מי שכשל מעיפים אותו מתוך רצון למנוע כשלים דומים בעתיד.

רק בעולם מנוהל על ידי הממשלה (כלומר הפוליטיקאים), כמו עולם הבנקאות אצלנו - מנהלי הבנקים מתמנים על פי קשרים אישיים ופוליטיים, והם חיסינים מלקיחת אחריות ופיטורין, כול עוד "מקורביהם" שולטים בממשלה.
ציטוט
+1 #6 פיטורי האחראיםיעקב 2017-06-18 09:17
פרשת פישמן והפסדי הבנקים מחייבת פיטורין של כול האחראים (כולל חדווה בר). אם הם לא הבינו זאת, אישית, ולא התפטרו בעצמם - צריך מישהו לפטר אותם. אם צריך בשביל זה פשיטת רגל וועדת חקירה - שיהיה כך. יותר טוב מאשר לטייח את העסק ולהמשיך עם אותם מנהלים כושלים.

אילו הבנקים היו באמת פרטיים ועצמאיים, יש להניח שהדירקטוריון היה חייב לחקור ולפטר את האחראים, מתוך דאגה לבעלי המניות.
ציטוט
+3 #7 יבוטל בנק ישראליעקב 2017-06-18 09:19
החלק הכי מיותר, בכול הפרשה - הוא בנק ישראל. יבוטל בנק ישראל. יבוטל השקל.
ציטוט
+3 #8 בנק ישראל הוא שורש הרעיעקב 2017-06-18 11:38
כי בנק ישראל שומר על מונופול הבנקים הקיימים ומונע פתיחת בנקים חדשים, ומונע תחרות בבנקאות.

הבנקים, בחסות המונופול, גובים ריביות ענקיות על האשראי לצרכן ולמשקי הבית, שהו, כמו שמוטי מציין, אולי 90% או יותר מהיקף האשראי שהבנקים מעניקים.
אין תחרות בין הבנקים בתחום הריבית.
האדם הפרטי ("משקי בית") משלם ריבית ענקית על האשראי והאוברדרפט, והריבית הזאת מכסה את הפסדי הבנקים מהענקת אשראי ל"טייקונים" - דהיינו למקורבים אישית ופוליטית להנהלות הבנקים.

זה כמו שנדרשנו לשלם בעבר 350 ש"ח לחודש על חבילת טלפון סלולרי, בעוד היום משלמים 50. או תשלום של 350 ש"ח לחודש לערוצי טלוויזיה מונופוליסטיים, בזמן שתשלום סביר לא צריך להיות מעבר ל 100 ש"ח לחודש.

הפושע הגדול הוא ה"רגולטור" - בנק ישראל.
ציטוט
הוסף תגובה