15/10/2017

החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביב

האם הארגון העויין לישראל הגה כבר לפני כ-15 שנים תכנית זדונית לייקור מטורף של מחירי הדירות בתל אביב?... תאוריית קונספירציה.

זה קרה בשנת 2003. סוכנות האו"מ אונסק"ו לא דרשה ישירות... אבל זו הייתה התוצאה. חובבי תיאוריות קונספירציה יכולים לזהות את החלטת אונסק"ו משנת 2003 כפעולת זדון מכוונת של האו"מ להקפאת הבנייה באזור המבוקש ביותר בתל אביב. הארגון האנטי ישראלי, עם רוב אוטומטי למדינות ערב "הנאורות", הגה דרך מתוחכמת להזיק לישראל. מטרת התכנית הזדונית הייתה לגרום לייקור מטורף של מחירי הדירות בבירת ישראל – תל אביב (שהרי הארגון אינו מכיר בירושלים, מזרח ומערב, כבירת ישראל).

הוגי הרעיון הגאוני באונסק"ו הניחו שהתייקרות תלולה במחירי הדירות בתל אביב תוביל לאי-שקט חברתי תוך עשור, לכל היותר, ואפילו להפגנות המוניות שיחלישו את המרקם החברתי של הישות הציונית. במסגרת תכנית הזדון המתוחכמת יגויסו לרעיון, בעוד מועד, די אינטלקטואלים מקומיים שיקדמו את הרעיון (ואצל היהודים, כך מלמדת ההיסטוריה, לא חסרים כאלה). אלה יופעלו כ"אידיוטים שימושיים" ויציגו את הרעיון כ"אינטרס תל אביבי".

כך הוכרז על ידי אונסק"ו ב-2003 חלק גדול של מרכז תל אביב כ"אתר מורשת עולמית". גובה הבניינים הוגבל, התחדשות עירונית למעשה נאסרה או התייקרה מאד, אלפי בניינים הוכרזו כ"מבנים לשימור" ונבנה מנגנון ביורוקרטי מסועף ומחמיר שמייקר אפילו שיפוץ רגיל של בניין מתפורר. גם בניינים שאינם לשימור באזור "ההכרזה" מוגבלים בבניה לגובה. "הרוב הדומם" שבדרך כלל חסר אונים ואינו מסוגל להשקיע אנרגיה אישית בנושאים שהשלכתם עליו אינה ברורה מידית, הופצץ במונחים סתומים בעלי צליל חיובי כגון "מורשת עולמית", "העיר הלבנה", "סגנון הבאוהאוס", "מרקם אורבאני", "הסגנון הבינלאומי" ועוד.

המזימה המיוחסת לאונסק"ו (על פי תיאוריית הקונספירציה...) הצליחה מעל למשוער. גידול האוכלוסייה בישראל (כל 6 שנים מתווספים כמיליון תושבים חדשים!), יחד עם הביקוש המתגבר למגורים בתל אביב, התנגש בקיר אטום שמנע כמעט לחלוטין היצע של דירות חדשות באזור המבוקש בתל אביב. התוצאה הבלתי נמנעת – התייקרות מטורפת של דירות במרכז תל אביב ומחאה חברתית שהגיעה לשיאה בהפגנות המוניות ב-2011.

לא קונספירציה אלא אונס מוזמן

בשנת 2003 הבשיל תהליך מתמשך במסגרתו הזמינו אדריכלי העירייה ו"פעילים" אחרים, אונס קבוצתי של התפתחות העיר מארגון אונס"קו, ארגון שוחר "שימור היסטוריה" אשר שלל את הזיקה ההיסטורית של יהודים להר הבית, לכותל המערבי ולמערת המכפלה בחברון.

האקט המכונה ע"י אדריכלים ישראלים כ"הכרזה", פגע קשות בזכויות הקניין של בעלי דירות ובניינים (זכויות שמקוצצות ממילא על ידי חוק התכנון והבניה) והקפיא את היצע הדירות באזור המבוקש ביותר במדינת ישראל. אסור לבנות, אסור להוסיף קומות, או מקומות חניה.

האדריכל הוותיק צבי גבאי שתכנן בניינים רבים בתל אביב מצוטט בכלכליסט: "באף מקום בעולם לא הקפיאו כתם כל כך גדול בעיר לטובת איזשהו נושא שנקרא אונסק"ו כמו שנעשה בתל אביב."

פקידי האדריכלות העירונית התל-אביבית מוחים כף למלך הערום – "העיר הלבנה" ומדקלמים בהתלהבות האחד את דברי חברו. הבעיה היא שהאידיאולוגיה תורגמה לחוקים מגבילי בנייה.

מאז "ההכרזה" (2003), קשה להאמין שתל אביב זכתה אפילו לתייר בודד אחד מחו"ל שהגיע כדי לחזות בפלאי "העיר הלבנה".

לתפקיד הילד בסיפור על "המלך העירום" נכנס האדריכל הצרפתי הנודע ז'אן נובל. בביקור בתל אביב, לאחר שהאזין לסיפורים על "העיר הלבנה", בעמדו על אחד הגגות בעיר שאל בתמיהה: "הם אמרו לי שהעיר לבנה. אתה רואה לבן? אני לא רואה שום לבן..." (מתוך "עיר שחורה – עיר לבנה" של שרון רוטברד).

“Don’t Try to Protect the Past” (אל תנסו להגן על העבר – מנכ"לית IBM וירג'יניה רומטי).

חוק התכנון והבניה הוא כנראה החוק המורכב והמסובך בספר החוקים הישראלי, אפילו יותר מחוק מס הכנסה. שני החוקים רק צומחים עם השנים, מתעבים והולכים. הנטל אינו רק בתוצאה הסופית, שמתבטאת בהגבלות בנייה, אלא בסבל ממשי של אזרח שמנסה לצלוח מסלול מכשולים מתמשך כדי לבנות בית. כדי לצלוח את מסלול המכשולים המורכב נדרש להעסיק עשרות מומחים, יועצים ומשפטנים – מעטפת שומן מיותר ויקר.

בסיס הכשל הוא גלגול מודרני של ההשקפה המרכסיסטית: מה ששייך לך אינו באמת שלך, אלא שייך "לציבור" – רכוש העם. לכן "העם" רשאי להפקיע את רכושך, אם "נציגי העם" יחליטו. אתם, בעלי דירה בבניין או בעלי הבניין כולו – כך נדמה לכם, כי אפשר להפקיע חלק ניכר מרכושכם אם "המנהיג הנאור" יחליט שהבניין ראוי לשימור. חז"ל ביקרו את המוצאים נימוקים להצדקת מעשה פסול: "מַכְשִׁיר אֶת הַשֶּׁרֶץ בק"ן טְעָמִים".

קראו לדוגמה איך מתעכב פרויקט פינוי-בינוי בגבעתיים 15 שנים כי שלושה בנייני רכבת ("שיכונים") הוכרזו על ידי "נציגי העם" כראויים לשימור. המועצה לשימור אתרים והחברה להגנת הטבע החליטו: המתחם, ששימש בשנים הראשונות להקמת המדינה כמעונות פועלים, הוא מטרה ראויה להפקעת חלק מזכות הקניין של בעלי הדירות ל"טובת העם".

 

2414 1

במדינת חופש, זכויות הבנייה על החלקה עליה בנויות כיום 70 דירות שיכון מגעילות, שייכות אך ורק לבעלי הדירות. במדינת חופש הם רשאים להרוס את הדירות שלהם ולבנות מגדל שראשו בשמים (אם יימצא היזם שייקח את הסיכון). יזם הציע לבנות בגבעתיים מגדל ובו 225 דירות, אבל במדינת חופש אין מגבלה גם למגדל של 750 דירות, אם הבנייה משתלמת כלכלית.

פרויקט מתחם לביא בגבעתיים ממחיש את הנזק שנגרם גם לכלל הציבור בישראל – הקטנת היצע הדירות באזור ביקוש – גורם ישיר להתייקרות.

החרמת רכוש פרטי לצרכי שימור אינה מוסרית

החוק שמאפשר לכפות על אדם פרטי להפוך את רכושו, בכפייה, למוזיאון לזכר העבר אינו מוסרי. לא מתפקידה של המדינה להחליט ולכפות שימור בניינים פרטיים שאינם בבעלות המדינה.

במדינת חופש מותר לעיריית תל אביב להכריז על בניין העירייה הישן ברח' ביאליק כאתר לשימור – העירייה היא בעלת הבניין. כך גם בנייני הטמפלרים במתחם שרונה שהופקעו מבעליהם הגרמנים על ידי הבריטים. בסמוך לבניין העירייה הישן בתל אביב נמצא בית ביאליק – גם הוא אתר ראוי לשימור – בעלת הבניין, אלמנתו של ביאליק, תרמה את הבניין לעיריית תל אביב למטרה זו.

 

2414 2

עריצות השימור

מצדדי שימור מבנים טוענים שהכרזה על שימור בניין מעלה את ערכו והשימור כדאי כלכלית. אם הטענה נכונה הרי שהחוק שכופה שימור – מיותר – בעלי הקרקע יעדיפו לשמר את המבנה. ייתכן שיש מקרים בהם כדאי כלכלית לבעלים לשפץ מבנה היסטורי שבבעלותם, אבל אלה מקרים נדירים ובוודאי שלא במיקום בו ערך הקרקע גבוה. לפעמים "הכדאיות" נובעת ממגבלות בנייה כלליות באזור (שגם הן אינן מוסריות) שאוסרות על בנייה גבוהה בכל מקרה. אבל זה כבר דומה לאסיר בכלא ש"כדאי" לו לבחור את המיטה ליד החלון. "עלייה" מדומה בערך בניין לשימור גוררת לעיתים אבסורד: העירייה דורשת בעת מכירת הבניין, היטל השבחה מבעלי הבניין, כי בהכרזת הבניין כמבנה לשימור עלה ערכו לדעת העירייה. לא רק שהעירייה הפקיעה חלק מזכות הקניין, הם מוסיפים חטא על פשע ומטילים קנס הזוי נוסף על הבעלים... "הרצחת וגם ירשת"...

כאשר מקבלים את ההיגיון של הזכות לכפות שימור מבנים... המדרון התלול להמשך הפגיעה בזכויות הפרט סלול. אם רכושך הוא נחלת הכלל, ואם אינך יכול או רוצה להשקיע בשיפוץ המבנה, אז סירובך פוגע בכלל. ואם ברוב חוצפתך פגעת בכלל, אז מדוע ש"העם" לא יחרים לך את הבניין? טבעי שהיגיון העריצות השלטונית ינסה לקדם חוק חדש, ביוזמת המועצה לשימור אתרים, לפיו ניתן יהיה להפקיע בניין פרטי לשימור שסובל מהזנחה.

אם הבניין שלכם הוכרז לשימור מחמיר – הסתבכתם קשות. שיפוץ של בניין רגיל וממוצע בתל אביב (קרקע ועוד 3 קומות) עולה כ-600 אלף שקל. אבל עלות שיפוץ הבניין שלכם (המיועד לשימור) תגיע בקלות ל-3 מיליון שקלים! תצטרכו לפתוח כל מרפסת שסגרתם, תחול עליכם חובה ראשונית להכין תיק תיעוד היסטורי-אדריכלי של הבניין שעלותו עשרות אלפי שקלים. תחויבו להשתמש בחומרים "עתיקים" מיוחדים, תצטרכו להזמין אצל נגר-מומחה באיטליה תריסי עץ בסגנון המקורי לאחר שתסירו את תריסי האלומיניום. תחויבו לעבוד בפיקוח צמוד של "מומחי" מחלקת השימור שיאשרו כל שלב בשיפוץ וירדו לחייכם. כמובן שהריסת הבניין אסורה כמו גם תוספת קומות. העירייה תואיל בטובה לאפשר לכם למכור את זכויות הבנייה לקומות נוספות שהוחרמו מכם וכך לממן את השיפוץ המטורף, אבל הדרך ל"ניוד זכויות בנייה" היא פרויקט ביורוקרטי, כמעט בלתי אפשרי, בפני עצמו. כך הופך שיפוץ בניין שבדרך כלל מסתיים תוך כ-5 חודשים לנתיב ייסורים שעלול להימשך שנים. עכשיו חפשו את השכן המתנדב שינהל את המלחמה...

חוק שימור האנרגיה הביורוקרטית

מחלקת השימור של עיריית תל אביב הוקמה בתחילת שנות ה-90, מחלקה מאד נמרצת. תחילה הוכרזו מספר מאות בניינים בעיר כראויים לשימור. בתל אביב אין בניינים ממש עתיקים... כי ההיסטוריה של תל אביב התחילה ממש אתמול, במאה ה-20 – לאחר המצאת נורת החשמל, המכונית, ואפילו הטלפון והמטוס של האחים רייט. אבל גם מה שקרה אתמול הוא כבר היסטוריה.

תוך מספר שנים התרחבה הרשימה ל-1,000 בניינים. ככל שהזמן חלף הלכו ואזלו הבניינים ה"היסטוריים". אבל, ידיה של מחלקת השימור מלאו עבודה, כי גם החוקים והתקנות התעבו והתרבו וכל תקנה חדשה מצריכה מנגנון ביורוקרטי ליישומה.

כמו כל גוף ביורוקרטי הדואג להמשכיות, גם למחלקת השימור יש תמריץ להגדלת הרזולוציה של השימור. וכך, לפני מספר שנים, התווספו עוד כ-1,000 בניינים לשימור (נכון להיום הרשימה כבר כוללת כ-2,000 בניינים). גם הקריטריונים מתרחבים: שיכוני רכבת מייצגים תקופה היסטורית של בניית שיכונים, בית הסופר ברחוב קפלן מייצג את הסופר העברי, בניין הסוכנות היהודית שממול מייצג את סגנון הבנייה הסטליניסטי, ובניין המשרדים הראשון, הידוע כ"בית אל על" מייצג את סגנון הבנייה הברוטליסטי של בטון חשוף ומתפורר תמידית.

 

2414 4

גחמות לשימור מבנים לא חסרות... האדריכל גודוביץ', מהנדס העיר לשעבר, טען לטובת שימור בניין הסינרמה הברוטאלי כי הוא "ציון דרך ארכיטקטוני". רק מפתיע שטרם הוצע לשמר את כיכר אתרים בתל אביב כציון דרך לכישלון. אם ראוי לשמר "ציוני דרך היסטוריים" של אדריכלים מפורסמים, אז למען התיעוד ההיסטורי לא צריך להפלות בניין מכוער.

 

2414 5

איך בכל זאת ניתן לשמר בניינים יפים למען ההיסטוריה והאסתטיקה

השימור הפך לדת יקרה שמייצגת גחמות אומנותיות ונוסטלגיות של פקידי עירייה. השימור לא מוסרי בגלל הפגיעה בזכויות הפרט של בעלי הקרקע ולא הגיוני בגלל שזו דרכם של פקידי מדינה. השימור מוגזם וגורף בגלל שאין לו עלות – פקידי מחלקת השימור לא משלמים את החשבון מכיסם והכסף אפילו לא יוצא מתקציב העירייה. את החשבון משלמים קודם כל בעלי הקרקע, ובמעגל השני – כל תושבי ישראל דרך ייקור הדירות.

לחוק שימור המבנים אין בלמים ואיזונים ולכן הכיוון אחד – צמיחה מתמדת של מספר הבניינים לשימור. מה רציתם? שייגמרו הבניינים לשימור ומחלקת השימור בעירייה תיסגר?

ייתכן שקיימים מעט בניינים פרטיים בערי ישראל שכולן ערים חדשות (למעט אולי ירושלים) שכדאי לשמר. וודאי שיש בציבור הישראלי אנשים שמעריכים בניינים מסיבות נוסטלגיות, רומנטיות, ואומנותיות. יקימו אותם שוחרי הבניינים הישנים קרן פרטית לשימור בניינים. שיתרמו הון ראשוני מכיסם, העירייה יכולה לתרום את חלקה בהפניית נדבנים לתרום לקרן (יש לעיריית תל אביב קרן תרומות גדולה וכך גם בעיריות אחרות). קרן כזו תוכל לרכוש בניינים שעומדים למכירה וראויים לשימור לדעת מומחי הקרן. הקרן תשפץ את הבניינים ותשכיר את הדירות. ייתכן שערכם של חלק מהבניינים באמת יעלה... הקרן תוכל למכור את הבניין ברווח כאשר הקונה מתחייב להמשיך ולשמור על הבניין. הקרן גם תוכל לגייס כסף באמצעות אגרות חוב שמגובות בתקבולי שכר הדירה.

מגבלת התקציב של קרן השימור תכתיב בחירה זהירה וסלקטיבית של בניינים שראויים לשימור. זו הדרך המוסרית לשמר בניינים ללא כפיה.

ביטול "המזימה" של אונסק"ו בתל אביב

יחד עם ביטול חוקי השימור המטורפים הקיימים והמעבר לשימור מבנים מצומצם וללא כפיה, צריך גם להשליך לפח את "הכרזת אונסק"ו" – לא מדובשם ולא מעוקצם.

בשנת 2004 הוכרזו חלקים נרחבים של העיר דרזדן בגרמניה, על גדות נהר האלבה, כ"אתר מורשת עולמית" על ידי אונסק"ו. בשנת 2009 החליטו ראשי העיר לזרוק לפח את הכרזת אונסק"ו ולבנות גשר מעל הנהר באזור ההכרזה. גם בליברפול, אנגליה יש ויכוח ציבורי על התחדשות מרכז העיר למרות הכרזת אונסק"ו. לאחר ביטול הכרזת אונסק"ו, אמר היועץ המשפטי של דרזדן (ז'אן מויקה): "בדמוקרטיה, איננו יכולים לאפשר דיקטטורה של מיעוט, אשר בפועלו ממניעים תרבותיים או אסטטיים, מייחס לעצמו מומחיות הגוברת על רצון הרוב המוחלט של התושבים".

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב 15/10/2017
תגובות  
+1 #1 חוזר: החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביבג. אורוול 2017-10-15 20:06
Those who control the present, control the past and those who control the past control the future.
ציטוט
0 #2 בנייה לגובה במרכז תל אביבדוד 2017-10-16 06:06
בנייה לגובה במרכז ת"א תגרום לסתימה סופית של העיר, לא רק מבחינה תחבורתית אלא גם של כל המערכות האחרות: ביוב, מים, חנייה, חינוך, בריאות וכד'.
ציטוט
-1 #3 מעז יוצא מתוקדניאל 2017-10-16 07:40
נכון שזה כפיה ויש לבטל כפיה... אך אם לא נצליח... מעז יצא מתוק. יתכבדו התל אביבים וילכו ליישב את הצפון והדרום וימלאו את הפריפריה ביהודים משכילים. :-)
ציטוט
0 #4 וכל המוסיף גורעהיהדי הנצחי 2017-10-16 08:21
כאמור בכותרת, כתבה נכונה לגמרי.
ציטוט
+2 #5 יוזמה ישראליתיעקב 2017-10-16 12:16
מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ
ישעיהו מט, י"ז.

אין צורך בתיאוריות קונספירציה. אונסקו רק נענה להצעות של יוזמים ישראלים. וכי עולה לאונסקו כסף להכריז על נכסי התרבות? עוד מעט כול העולם יהיה נכס תרבותי מוכרז על ידי אונסקו.
ציטוט
0 #6 אכול ושתה - כי אין מחראבי נצר 2017-10-16 19:21
האם בשל החירות הפרט צריך להרוס את העבר. מה פירוש האמירה - אין צורך בשימור. אם לעבר אין ערך אז גם לעתיד אין ערך. ואז מגיעים למסקנה שרק חיי הרגע חשובים. משהו בנוסח - אכול ושתה כי מחר נמות. הבט אחורה בזעם וקדימה בחוסר תקוה.
איזה משמעות יש לאיכות חיים שאינה כוללת זיכרונות
ואין התייחסות להיסטוריה.
במאמר מוסגר שמי שעוסק קצת בנושא של בינוי - עליות השימור הן לפעמים גבוהות אבל הערך המוסף שלהם הוא גבוה מאד - בעיקר בתחום הכלכלי.
ערכם של בנינים לשימור לאחר השיפוץ גדל באלפי אחוזים. שלא להזכיר את האטראציה התיירותית .
ציטוט
+3 #7 חוזר: החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביבשחרורון 2017-10-16 19:29
הכי קל להיות נאור עם רכוש של אחרים
כמו שהוצע בכתבה, אם יש בניין שאתה מעוניין לשמרו, רכוש אותו ועשה בו כרצונך
ציטוט
0 #8 בהפקעה לצרכי ציבוריעקב 2017-10-17 06:36
הפקעה של רכוש פרטי לצרכי ציבור הוא נוהל נחוץ ותקין. אבל... אבל...
החוק מחייב שבמקרה של הפקעה יש לשלם לבעל הנכס שהופקע את מלוא הערך של הנכס שלו.

אם העיריה חושבת שנכס זה או אחר הוא בעל ערך תרבותי גבוה וחייבים לשמר אותו היא יכולה להפקיע אותו לצורכי שימור ולשלם לבעל הנכס את מלוא ערכו - או במילים אחרות - לקנות אותו (קניה מאולצת) ולשמר אותו.

נדמה לי שבמקרה של בניינים שהוכרזו לשימור נעשתה הפקעה ללא תשלום פיצויים. מדוע אין מישהו מגיש בג"ץ נגד זה? בשביל זה יש בג"ץ - כדי להגן על האזרח נגד שרירות השלטון.

כמובן, בג"ץ אצלנו עסוק בעניינים אחרים.... אבל זה סיפור אחר...
ציטוט
+3 #9 חוזר: החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביבשחרורון 2017-10-17 20:30
ומי קובע מהו המחיר ה״הוגן״ בעת ״מכירה מאולצת״ או הפקעה תחת איומי רובה?

זה שהאנס זורק לך שטר של 50 אחרי האונס, לא הופך את זה לעסקה מרצון.

אם ה״ציבור״ מעוניין בבניין ש״הציבור״ יציע הצעה לרכוש את הבניין. אם המוכר לא רוצה למכור, באסה. אנחנו ילדים גדולים ולא משתמשים באלימות
ציטוט
0 #10 יותר טוב מכלוםיעקב 2017-10-17 21:41
קביעת המחיר לצורך הפקעה הוא באמת בעייתי. הכלל הוא "מחיר אמיתי, הוגן". איך קובעים זאת? קשה. בדרך כלל בבתי משפט.

אבל זה יותר טוב מכלום....
ציטוט
+2 #11 כלום בהחלט עדיףשחרורון 2017-10-18 02:21
מחיר הוגן נקבע עי השוק ולא עי הרובה.

מי קבע שהבניין צריך להיות משומר? בירוקרט זה או אחר ללא שום צורך לשאת בהשלכות המעשה. מי קובע את המחיר בבית משפט? פקיד להפצת אלימות (מכונה שופט)

תציע הצעה, ותנהל משא ומתן.
אם אין לצד השני אפשרות סירוב מדובר במעשה לא מוסרי בעליל
ציטוט
+1 #12 לאבי נצר: אכול, ושתה, ועדיין העבר ישמר@ לוי. 2017-10-18 08:06
א. עקרונית:
כבודו מציג את העקרון הבא: "הרס העבר" גובר על "החירות של הפרט".

במקרה שלנו מדובר על זכות הקניין, שהיא אחד המרכיבים של זכויות הפרט. האם, לשיטתך, "הרס העבר" גובר גם על החירות הפיזית של הפרט, ואז פשוט נשליך לכלא את בעלי הבניין לשימור ?

ומה לגבי הזכות לחיים, שגם היא חלק מזכויות הפרט - האם, במקרים ממש קשים, נוציא את בעלי הבניין לשימור להורג ?

זה ברמה העקרונית.

ב. טכנית:
ברמה הטכנית, למרות שהטענה נשמעת הגיונית, היא לא: הרס בניין לא הורס את "העבר" ! העבר איננו יישות פיזית והוא בלתי ניתן להריסה. לעניינינו, הוא אוסף מבנים שהיו מעורבים בארועים שונים שהתרחשו פעם. הרס המבנים לא "הורס" את הארועים.

בארועים שונים ב"עבר" היו מעורבים גם אישים חשובים שונים. מטבע העולם שהם הלכו לעולמם. האם הסתלקותם "הרסה את העבר" ?

לשימור ולהמחשה של אישי העבר הם מונצחים בתמונות ובפסלים, בשירים וסרטים, בספרים ובמוזיאונים, וכו'.

האם שימור כזה של זכר העבר לא תקף גם למבנים ?
ציטוט
0 #13 הפקעה לצרכי ציבור@ לוי. 2017-10-18 08:15
"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה. כאן פּרוֹסטֶטניק ווֹגוֹן יֶלטץ מהמועצה הגלקטית לתכנון העל-חלל. תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על-חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה."
ציטוט
0 #14 שימור הוא בהחלט ערךיעקב 2017-10-18 09:35
זה נכון שדרכו של העולם שהישן נעלם ותחתיו בא החדש. אי אפשר (ולא צריך לנסות) לעצור את תהליך התחדשות החיים.

אבל, שימור מבנים ישנים הוא בהחלט ערך חיובי.
אנו, למשל, נדהמנו מהברבריות של דעאש שהרסו את עתיקות פלמירה. איש לא מציע, למשל, להרוס את התיאטרון הרומי בקיסריה כדי לפנות קרקע יקרה לבניית מגדלי מגורים על חוף הים. אנו גם לא היינו רוצים שמרכזי הערים העתיקות (מימי הביניים) בהרבה ערי אירופה (וגם בירושלים או יפו או עכו) ייהרסו כדי לבנות מגדלים מודרניים (מכוערים) במקום. למשל בניית מגדל מונטפרנס האיום בלב פריס הישנה הוא פשע שהפך את כול האזור לסלאמס.
https://en.wikipedia.org/wiki/Tour_Montparnasse

אבל צריך "מידתיות". לא כול מבנה שיכון רכבת הוא לשימור. הסינרמה, קולנוע אלנבי - ברוך שפטרנו מציוני דרך אלה של אדריכלות כושלת. הלוואי שככר אתרים והתחנה המרכזית ה"חדשה" ייהרסו במהרה בימינו אמן (יש תקווה).

שמירת זכויות הקניין של האנשים הוא ערך חשוב גם כן, ולכן השימור צריך להיעשות תוך הקפדה על פיצוי אמיתי וריאלי לבעלי הנכס.

מה שלא קביל הוא שפקידי העיריה ואדריכליה יחליטו באופן שרירותי על "שימור" אלפי מבנים שאין בהם עניין, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות הקניין של בעלי הנכסים.
ציטוט
0 #15 חוזר: החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביביעקב 2017-10-18 10:04
הנה מאמר על אתרי מורשת היסטוריים בעולם שנמצאים בסכנת הרס.
https://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/.premium-MAGAZINE-1.4526464

הצרה היא שיש אינסוף אתרים כאלה ואי אפשר ולא צריך לשמר את כולם.
ומי שרוצה לשמר - אהלן וסאהלן. יקנה את האתר וישמר...
ציטוט
0 #16 חוזר: החשבון הארוך שלנו עם אונסק"ו: הדרישה להקפאת הבנייה... בתל אביבשחרורון 2017-10-18 14:36
הפשעים המתאובים ביותר בהיסטוריה נעשו בשם ״טובת הכלל״, ״שימור המורשת״ וכמובן תוך שמירה על ״מידתיות״

למה לעצור בשימור בניין? טובת הכלל מכתיבה הפקעה לצורך שימור של הרבה דברים אחרים (תוך מתן פיצוי הוגן ובאופן מידתי כמובן), הנה רשימה חלקית

- ילדים גאונים: צריך לשמר את הגן המחונן. לכן ילד שיתגלה כמחונן יעבור לרשות המדינה, שתשמר ותפתח את יכולתן (כי ההורים לא רוצים או מסוגלים לכך). להורים ינתן פיצוי הוגן ואפשרות לאמץ ילד חלופי
- מחלות נדירות: לטובת הכלל וקידום המדע, יש לשמר וללמוד מחלות נדירות. אם חלית (חס ושלום) במחלה נדירה, אסור לטפל בך. טובת הכלל מכתיבה עריכת ניסויים מדעייים באופן מידתי תוך שמירת על כבוד האדם ומתן פיצוי
- מקצועות עבר: יש לשמר את מקצועות העבר לטובת הכלל ודורות העתיד. הרי עליהם נבנתה החברה. יש לסבסד מחלקי קרח ולפתוח שוב מכרוצ פחם בהם עובדים ילדים. כמובן שינתן פיצוי הולם בהתאם להחלטת בית משפט, לאותם ילדים שיבחרו ליצג את החברה הנאורה שלנו ולעבוד במכרה
ציטוט
+1 #17 יעקב, אשמח לרדת לסוף דעתךאירופאי 2017-10-19 04:58
יעקב: אבל, שימור מבנים ישנים הוא בהחלט ערך חיובי
אני: מסכים לחלוטין, אך האם להאציל ערכים על המדינה, למה לא להשאיר את הערכים ברמה האישית?

יעקב: משל, להרוס את התיאטרון הרומי בקיסריה כדי לפנות קרקע יקרה לבניית מגדלי מגורים על חוף הים
אני: האם עיקרון זה הינו יהרג ובל יעבור? דברים מסויימים חשובים מאנשים? הלא יכול להיות מצב אשר בו להרס התיאטרון יש ערך גבוה יותר מאשר שימורו? ומי מחליט?

יעקב: ... צריך להיעשות תוך הקפדה על פיצוי אמיתי וריאלי לבעלי הנכס.
אני: אבל... פיצוי אמיתי וראלי עפי הגדרה הינו המחיר אשר בעל הנכס מוכן למכור את הנכס. ועל פי הדיון הוא/היא לא מוכנים. כך שלא יהיה פיצוי אמיתי, אולי פיצוי ריאלי (שווה ערך לנכסים דומים בשוק החופשי). הבעיה שלי עם האמירה זו הינה מי מחליט ועל פי אילו קריטריונים? בירוקרט? נבחר העם? משאל עם? ...
משהוא לא מסתדר לי, יש פה נגיסה בזכות לקנין על פי אמות מידה שרירותיות.
ציטוט
הוסף תגובה