רביעי, 14 מרס 2018 04:31

פה זה ארץ ישראל, יא סאלח – אפשר היה אחרת (חלק ב')

הסדרה הדוקומנטרית של ערוץ 13 מכה גלים – חשיפת אפליה וגזענות מכוונת, יחס קשה של פקידי מדינה וסוכנות אל עולי מרוקו. אף אחד לא יורד אל שורשי "הבעיה". הקמת מושבי עולים ועיירות פיתוח. כתבה שנייה.

בכתבה הקודמת תיארנו את העלייה ההמונית בשנים 1948-1952 רובם ככולם מאירופה ומארצות ערב הקרובות. העולים החדשים הועברו בעיקר למעברות, לבתים ערבים נטושים בערים ומאוחר יותר לשיכוני רכבת.

בשנים 1954-1952 הצטמצם מאד מספר העולים (פחות מ-20,000 בשנה). עליה מארצות ערב הסמוכות ומזרח אירופה הסתיימה. הוחלט להמשיך בהקמת מושבי עולים בעיקר באזורים לא-מיושבים לאורך גבולות המדינה וגם על חורבות כפרים ערבים שננטשו.

עם התגברות המהומות לעצמאות בצפון אפריקה נגד השלטון הצרפתי החלו גם התפרעויות נגד יהודים. בשנים 1954-1960 החל "טפטוף" של עולים ממרוקו שהלך והתגבר עם הכרזת עצמאות מרוקו (1956), בערך 6,000 עד 10,000 עולים לשנה.

הקמת מושבי עולים

המסלול של תושבי המעברות, מהעלייה ההמונית, היה בעיקר אל שיכונים שנבנו בערים ובמושבות. אי אפשר להוציא בכוח עולים שגרים במעברה כבר מספר שנים, ובדרך כלל גם עובדים בעיר או במושבה, ולהעבירם באישון לילה למושב חדש נידח – ללא קשר לארץ המוצא, בין אם הם ממרוקו, עיראק, תימן או רומניה. לכן, המועמדים העיקריים לאכלוס המושבים הם עולי מרוקו שנמצאים באותה תקופה בשלבים שונים של התארגנות לעלייה וחלקם על אניות בים. רק תחת הלם הנחיתה בנמל חיפה, אחרי ימים ארוכים בים התיכון, אפשר להעלות עולים ישר למשאיות ולהורידם בשום מקום. עלייתם המאוחרת של המרוקאים לישראל היא הסיבה העיקרית להפנייתם לעיירות הפיתוח, כמעט ולא היו עולים חדשים אחרים בסביבה.

זרם עולים חריג הגיע מפולין ב-1957 (כ-35,000 עולים במסגרת עליית "גומולקה") רוב "הפולנים" התפזרו בין קרובים ומכרים וותיקים, פוזרו בשיכונים ואף בבנייני רכבת שנבנו עבורם ברמת אביב. פקידי הסוכנות לא ראו אותם כ"מתאימים" למעבר אל עיירות הפיתוח הנבנות ולא אל המושבים שכבר מאוכלסים ב"מרוקאים". נראה כ"אפליה".

כאשר כופים על אנשים, העניינים מסתבכים ונדרשת לעיתים גם ברוטליות. הפקידים ואנשי הביצוע בשטח שיקרו לעולים, הבטיחו ושיחדו מובילי דעה "ותיקים". חלקם ודאי חש שהם גורמים עוול, אבל הם האמינו במטרה הגדולה – טובת המדינה – כולם האמינו, ברוח התקופה, שבירושלים יושבים חכמים שמבינים. בן גוריון נחשב למלך, הקולקטיב, הלאום, העם היהודי – כולם היו מעל לזכויות הפרט שרצונותיו לא נחשבו. למרות זאת התגבר קולם של אנשי השטח שביקרו את השיטה, למרות שלא העלו בדעתם דרך אחרת.

2438 1


העולים החדשים לא בחרו לגור במושב מרצונם החופשי, אלא הועברו אל המושבים החדשים לרוב בכפיה, בעודם תחת הלם המסע באנייה ותהליך בקו"ם (בסיס קליטה ומיון) מזורז. כל האמצעים היו כשרים בתהליך הפיתוי והשכנוע. כבר באנייה קבעו היכן כל אחד יגור. נעשו תכניות לפיזור אוכלוסין, לפי יעדים, לפי שנים – טבלאות ומספרים. ראו את דבריו של י. רבינר ראש אחד מהצוותים הקולטים: "היחס אליהם כאל אנשים שחורים ונחותי דרגה שאינם מבינים מאומה, חושבים אותם לאנשים ללא הכרה ומשום כך אפשר לעשות בהם ככל העולה על רוחנו".
2438 2

 

דו"ח נציג הסוכנות בצפון, קלמן לוין: "...היו מרכזי קליטה בצפון אפריקה, הצוותים על האנייה מודיעים למחלקת הקליטה עד 48 שעות לפני הגעת האנייה לנמל חיפה. מחולקים לקבוצות הורדה לכל קבוצה מספר שמציין גם את המטען של הקבוצה. כל קבוצה מקבלת משאית או אוטובוס עם מלווה שנוסע איתם עד לעיירה. בעיירה ממתין בא כוח מחלקת הקליטה עם הציוד, הכולל מיטות מזרונים ושמיכות."

אבל העולים המיואשים סרבו לעיתים לרדת מהמשאיות. לכפייה יש דינמיקה משלה ובייחוד כאשר הכופים בטוחים שהם מגשימים ציונות ואין דרך אחרת. מתאר לובה אליאב אחראי על ההתיישבות בחבל לכיש: "אנשים לא רצו לרדת מהמשאיות, נתתי הוראה לנהג ללחוץ על הכפתור... המשאית הייתה מתרוממת והאנשים (נשפכו) נשארו על האדמה...". ציונות סוציאליסטית במיטבה.

התמונה מסתבכת כאשר עולים החלו לנטוש מושבים בדרכם למרכז הארץ. חמתם של ראשי הסוכנות ומחלקת העלייה הממשלתית בערה – משבשים להם את "התכנית הגדולה". ארכיון הסוכנות מתעד פרוטוקולים בהם הוחלט על הקמת מחסומי משטרה בדרכים, עצירת העולים שהעזו לברוח מ"מסגרת ההתיישבות החדשה", "לנהגים לא יורשה להוביל אנשים עם חפצים יחדיו". "להחזיר אנשים למחנם ברגל".


2438 3

 

הגדיל לדרוש דר' רענן וייץ, ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות, שדרש סנקציות חמורות נגד משפחות שעזבו מושבים ללא היתר: "...לשלוח העתקים מהרשימות הללו ללשכות העבודה, למען מנוע מהם עבודה במקומות שאליהם עברו. הן למחלקת הקליטה – למען מנוע מהם סידורי קליטה ושיכון במקומות שהם נמצאים כיום והן לאגף השיכון של הממשלה למען הוצא אותם מתור השיכון".

2438 4

בהנהלת הסוכנות הוחלט, בין היתר, למנוע קבלת פנים של קרובים על הרציף בנמל חיפה, כדי שהקרובים שכבר כאן לא ינחו את העולים לסרב לעלות למשאיות.  

הבלגן גואה. אנשי השטח של מערך הקליטה, התנגדו לעיתים לצעדים הקיצוניים אותם הכתיבו פקידים בכירים בתל אביב. בלית ברירה הוחלט ליישם את "התכנית הגדולה" – הקמת עיירות פיתוח.

עיירות הפיתוח – כישלון בלתי נמנע של עשייה ממשלתית

השקפת העולם שהביאה לבניית עיירות הפיתוח שרירה ומקובלת גם היום. האידאולוגיה הנפוצה גורסת ש"המדינה" היא ייצור כל-יכול, מורכבת ממלאכים בכירים יודעי כל. המדינה צריכה ויודעת לפתור כל בעיה. כל הנדרש הוא אנשי תכנון חכמים (פקידי המדינה), אנשי מקצוע מעולים, אנשי ביצוע נמרצים, תכניות ויעדים ל"טווח רחוק". עכשיו צריך רק חקיקה מתאימה, רגולציה ותקציב.

ובכן, הממשלה גייסה את מיטב האדריכלים, מומחי ביטחון לקביעת מיקומים עדיפים, פרופסורים חכמים, מומחים לבניין ערים. ובלהט היצירה כולם האמינו שמדינה יכולה וצריכה להקים ערים חדשות... אנחנו יודעים לעשות את זה טוב יותר מפריס ולונדון – מסביר מישהו בראיון בסרט. מפיק הסדרה, דוד דרעי עונה: "ספר את זה לאימא שלי"... "ירוחם היא חלק מניסוי אדריכלי חדשני..." האיש עונה.

מה התפספס? עיקרון פשוט אחד נעלם מחסידי השלטון הריכוזי: ממשלות ופקידים לא יודעים להקים ערים (הם גם לא מסוגלים להפעיל מערכות גדולות אחרות כמו חינוך ובריאות, אבל זה סיפור אחר).

רק אנשים מקימים ערים, לא ממשלות. עיר צריכה לצמוח באופן טבעי ולהשתנות עם הזמן באופן טבעי לפי רצונם של מיליוני אנשים פרטיים על העדפותיהם. הסולטן הטורקי לא החליט להקים את תל אביב ולא את ראשון לציון. פריס, לונדון וניו יורק לא קמו במיקומם עקב החלטת מלך כלשהו. לעומתן, בירת ברזיל "החדשה" הוקמה על ידי הממשלה הברזילאית ובתכנון מיטב המוחות בעולם, ביניהם אדריכל הצמרת אוסקר נימאייר. העיר המתוכננת ביותר בעולם קמה בשנת 1956, במקביל להקמת עיירות הפיתוח בישראל... גם ברזילייה, למרות שגרים כיום כ-2.5 מיליון תושבים היא כישלון (קראו ב"הארץ" וגם ב"פייננשל טיימס"). כך גם ערי רפאים שמוקמות בסין, וגם ערים חדשות שסטאלין יזם ברוסיה.

26 עיירות חדשות הוקמו בתכנון קפדני. מדימונה וירוחם ועד למעלות, שלומי וקריית שמונה. תוך שנים ספורות מתברר גודל הכישלון – לסחורה אין ביקוש. שוב צריך להעביר אליהן עולים חדשים בכוח וברמייה. ומי העולים החדשים שנמצאים עכשיו על האניות בדרך לארץ ישראל? שוב סלאח... העלייה המתגברת ממרוקו היהודית המתרוקנת 1958–1964. מלך מרוקו מקבל 250 דולר עבור כל יהודי שהוא מסכים לשחרר... 200 אלף יהודים שווים 50 מיליון דולר של אז... כחצי מיליארד דולר של היום – הרבה כסף... בייחוד עבור מלך חדש.

2438 5


מיתוס "האבות המייסדים" נסדק

המסמכים שהסרט בערוץ 13 חושף מזעזעים בעריצותם. סיבה טובה להטלת חיסיון פוליטי על פרסומם עד כה. ידענו וכתבנו מאז ומתמיד כי עולים חדשים "נשלחו" לערי פיתוח ולמושבי עולים. אבל כאשר "הידע הכללי" מופיע כמסמכים ומדווח בפרוטוקולים, חלקם כעדות אישית ציורית מהשטח – רובנו המומים. לא הבנו עד כה מה זה "נשלחו".

אנחנו מתקשים לעכל את מעמד ניפוץ מיתוס "אבות ההתיישבות" של מדינת ישראל. על שמם נקראו רחובות, נבנו בתי חולים ונחנכו בתי ספר. הכוונה לדמויות כמו ראש מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית גיורא יוספטל (כיהן גם כשר השיכון והעבודה בממשלות מפא"י), או ליובה אליאב שהקים את יישובי חבל לכיש ואת העיר ערד. סביבם עבדו עשרות "בכירים", אלפי פקידים ואנשי שטח.

ככל שדבריהם ומעשיהם נראים מקוממים בראיה לאחור – אותם אנשים, ואלפים אחרים בסוכנות היהודית ובממשלות מפא"י – היו בטוחים שהם עוסקים במלאכת קודש. הם האמינו שדרכם היא היחידה האפשרית לבניית המדינה הצעירה וליישובה. הם טעו אז וכל ממשלות ישראל ממשיכות טעות זו – אידאולוגיה זהה מנחה אותם גם כיום.

הבעיה אינה בפרוטוקולים בהם גיורא יוספטל אומר כי רוב העולים מארצות המזרח פרימיטיביים. ככל שאנחנו שופטים את התמונה מנקודת ראות של 2018 – דעותיו מקוממות. אבל זו ראייה מוטית שלנו ממרחק הזמן. "האדם הוא תבנית נוף הולדתו" כתב בצדק המשורר שאול טשרניחובסקי – לכן, קשה להכחיש ביושר גם היום שדמשק, מרקש, צנעה, או קהיר הן ערים עם אוכלוסייה "פרימיטיבית" ברובה גם היום – יחסית לברלין, פראג, בודפסט או וורשה. וביתר תוקף לפני 80 או 100 שנים. בלתי נמנע שכך היו גם רוב היהודים שהתגוררו בערים אלה כחלק בלתי נפרד מחיי המקום. אבל, כך גם היה הרכב מיליוני המהגרים חסרי הכול שהיגרו לאמריקה. ההבדל: באמריקה הממשל לא בנה עיירות פיתוח ולא היה "מערך קליטה" – היה קשה, פקידי מדינה לא התערבו ובכל זאת – כולם הסתדרו.

בתנועה הציונית הייתה "אפליה" גם נגד מיליוני יהודי מזרח אירופה. תושבי הרחוב היהודי בערים ותושבי מאות העיירות "היהודיות" בפולין, אוקראינה ורוסיה. במאה ה-19 ועד למלחמת העולם השנייה התגוררו באזורים אלה מיליוני יהודים, רובם עניים מרודים. הם כונו "אוסט יודן" (יהודי המזרח) – יהודי מערב אירופה התכחשו והתרחקו מהם. דר' חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, כינה אותם "אבק אדם" חסר תקווה שאין להעלותם לארץ ישראל. הוא אף פרסם דברים אלה בשנת 1937 בכתב העת New Judea ("יהודה החדשה"):

2438 6

 

דר' חיים וייצמן רצה עלייה סלקטיבית, סלקציה. לא נגד עולים ממרוקו, אלא נגד רוב יהודי מזרח אירופה. השנה 1937 – בסך הכול 5 שנים לפני שאדולף היטלר החל בפתרון "הבעיה" באופן סופי ומסודר.

פרדוקס ה"מזועזעים" מהסדרה בערוץ 13

הציבור בישראל רובו ככולו, מסכים למעשה שצריך היה "לפזר את האוכלוסייה" לפריפריה (איך "מפזרים" בלי הפעלת כוח כפייה?). הציבור בישראל רובו ככולו מסכים, התחנך וגדל על גבי האידאולוגיה שממשלה ריכוזית צריכה "להנהיג" את העם ולקבוע את אורחות חייו בכל תחום. כך גם היום.

מה למעשה טוענים המזועזעים מסדרת סלאח? דבר והיפוכו. האם לדעתם לא צריך היה להקים ערי פיתוח ומושבי עולים נידחים? לא ולא הם ישיבו – צריך את העיירות. אז כיצד מביאים אליהן תושבים? מי העולה החדש ה"מטורף" שהיה מתנדב מרצונו החופשי לקחת את משפחתו לצריף רעוע על גבעה צחיחה בין עזה לחברון בשנת 1954? הרי רק חלק קטן מהמושבים החדשים הוקם בהתנדבות על ידי בני מושבים וקיבוצים, וותיקים חדורי אידאולוגיה.

מה מסתתר מאחורי טענת ה"אפלייה"? משתמע כי ה"מזועזעים" מתכוונים לומר במילים אחרות: "אם דפקו את המרוקאים וכפו עליהם בכוח להתיישב בקצה מדבר – היה צריך לדפוק באותה מידה ובאותו יחס גם עולים אשכנזים"?

אז והיום

אז והיום – אף אחד אינו מערער על "השיטה". מורת הרוח היא מהתוצאה. אין ברירה, צריך ליישב עולים בכוח הזרוע, אבל אחרת – איך אחרת? אף אחד אינו מעלה בדעתו שמדינה לא צריכה להתעסק ולהכתיב לאנשים היכן לגור ואיך לגור, להציב סדרי עדיפויות, "לעודד", ו"לכוון".

החלופה שלא בוצעה: איך צריך היה ליישב את מדינת ישראל אילו לא הייתה כפופה למורשת הסוציאליסטית – בכתבה הבאה והאחרונה בסדרה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 14 מרס 2018 05:23
תגובות  
+1 #1 אפילו אילו הליכוד היה בשלטון אזטלי מור 2018-03-14 08:22
גם אילו הליכוד היה בשלטון בשנות החמישים - התוצאה הייתה זהה. כי הם אותו דבר, אותו ראש.
ציטוט
0 #2 תן לי להביןאליהו 2018-03-14 11:13
העולים שנשלחו למושבי עולים קיבלו בית או נחלה חינם. אלה שהגיעו לערים הגדולות היו צריכים לקנות דירה בעצמם?
ציטוט
+3 #3 קיבלו וקיבלומוטי היינריך 2018-03-14 11:55
במושב קיבלו בית ונחלה. הקרקע לא הועברה לבעלותם עד היום. תושבי מושבים הם במעמד של "אריסים", קוראים לזה "בר רשות".
צריך לראות את המושב בעיני התקופה ההיא. לא תענוג גדול.
גם להתפרנס מזה אפשר היה בקושי.

אחרים קיבלו "שיכונים" בשולי הערים בחינם או בתשלום מינימלי והלוואות. מיעוט הצליח לרכוש דירה.

המערכת מאד סבוכה ומעוותת. צריך היום לדעתי להעביר את כל הקרקעות שקיבוצים ומושבים על שם המתיישב אישית בטאבו. כך גם מי שגר על קרקעות המדינה בעיר. להגיע לפשרה מהירה. פחות חשוב מה הפשרה, צריך "ליישר קו".
ציטוט
+1 #4 על שלושה חטאי מפא"י לא אשיבנויאיר 2018-03-14 16:52
רעיון ערי הפיתוח, כמו גם "כיבוש השממה", ו"פיזור אוכלוסיה" הם זוועות אידאולוגיות מבית סטאלין. שעיקרן כשלון וכפיה והרס.
לקחו אוכלוסיה יהודית שבדרך כלל עסקה במסחר ומלאכות זעירות בערים המרכזיות בגולה, ואנסו אותה לעסוק בחקלאות מסובסדת ומיותרת.
חטא זה, כמו גם חטא "ילדי תימן". הינו תוצאה של התנשאות שמאלנית כוחנית מבית מפא"י ודומותיה.
עלינו לעשות הכל כדי שממשיכי הדרך של כנופיה זו יורחקו מעמדות המפתח בארצנו. ושלעולם לא יתאפשר להם לחבור לאויבי ישראל שבתוכנו כדי לשוב ולשלוט ולפגוע בעם היהודי
ציטוט
-2 #5 כתבה מקוממתהיהודי הניצחי 2018-03-15 10:09
ישובים רבים בארץ הוקמו בעזרת, בניהול ובמימון המוסדות המיישבים. תקצר היריעה, למנות את כולם. כדוגמה בלבד מושבים וותיקים כמו נהלל או כפר חיטים, מרבית הקיבוצים, ערים כמו קריית גת, ערד, מודיעין מודיעין, ובמידה רבה באר שבע ובצורה כזו מניית את רוב הישובים היהודיים בארץ. לעומתם, הערים 'הספונטניות". כמו ירושלים או יפו, עכו או כפר קאסם לא סובלות מעודף הצלחה.
העיר מודיעין יכולה להיות סמל להצלחת עיר מתוכננת. השכונות שהוקמו בירושלים אחרי 67 הן כמו ערים מוצלחות ביותר מתוכננות בקפידה.
כישלון של ערי הפיתוח נובע כולו מכשלונן של תושביהן. ון של האוכלוסיות. שכונת התקווה מפגרת לא בגלל הבתים אלא בגלל תושבי הבתים. ראה את מושבי הערבה: סיפור הצלחה מפואר. ראה חבל לכיש: יש המצלחים ויש שניכשל ולמרות שכולם הם תוצר של הכוונה מגבוה.
האפליה?
הייתה מינימלית והינה אנושית. לא קיימת התארגנות אנושית שאין בה אפליה. מידת האפליה היא זו שמשנה. אם כן, באו עולים וקיבלו נחלה. קיבלו, לא קנו
באו חסרי כל ויכלו לבנות יישובים לתפארת אבל לא השכילו לעשות כן.
הכתבה מתעלמת מרקע תרבותי ואתני.
בשנות התשעים הגיעו עולים רוסיים לארץ. עליה של אנשים חרוצים ונבנים. רבים מהם התיישבו למשל בכרמיאל. כרמיאל היא כיום ישוב משגשג. אבל שדרות אינה משגשגת.
גם העליה האתיופית אינה יכול לרשום לזכותה הישגים מרשימים למרות קיומה למעלה משלושה עשורים.
אין צורך להיות פוליטיקאי קורקט. שבנו מזה.
המוסדות המיישבים רצו להפריח את השממה כמו שהריח את ביצות אום ג'וני. בדגניה המתיישבים לא ליקוק דבש
גם הם לא קיבלו במתנה את הקרקע שרכשה הקק"ל. הם חויבו לשלם דמי חכירה משמעותיים בניצוחו של רופי.
יש סתירה פנימית בין להפסיק לחלק מתנות לבין הצעתו של מוטי לחלק לתושבים קרקעות שנרכשו ע"י הקק'ל. זוהי אדמת מדינה שנרכשה בכסף מלא
אם התושבים ירצו לקנות אדמה מהמדינה, שישלמו את מחיר השוק. אבל למה חלק את מה ששייך לכלל הציבור?
לא קיבוציים ולא מושבים.
אני מתפלא על מוטי על ההצעה הזו, היא אינה מתאימה להשקפה אותה הוא מייצג.
בברכה
א
ציטוט
+1 #6 קרקעות לא של קק"ליעקב 2018-03-15 19:32
מרבית הקרקעות של ההתיישבות אחרי קום המדינה לא היו קרקעות של הקק"ל, אלא "קרקעות מדינה" - כלומר קרקע שנכבשה במלחמת העצמאות והמדינה הכריזה שהן "שלה". הן לא נקנו בכסף. לכן אין סיבה למכור אותן בכסף, המדינה אינה ספסר קרקעות (היא כן אבל לא צריכה להיות).

מי שיושב על הקרקע 50 שנה - הקרקע שלו. צריך להכיר בכך - להפוך מה שהינו עובדה בשטח לעובדה רשומה ומוכרת. מספיק עם משחקים בנדמה לי של "קרקעות מדינה".
כמובן - בלי קשר למה שרשום או לא בטאבו - הקרקע היא של המתיישבים בפועל. אף אחד לא יכול לנשל אותם, אף אחד לא "מגיע" לו זכויות על הקרקע הזו. המדינה (רשות מקרקעי ישראל) רק מציקה להם כול פעם עם בירוקרטיה ופרוצדורות ומגבלות..

גם הקרקעות שניקנו לפני קום המדינה על ידי הקק"ל - דהיינו מתרומות העם היהודי (לא מכספי פקידי ממשלה) מיועדות למתיישבים ולא לניהול לנצח על ידי עסקנים ופוליטיקאים.

ההשתלטות של המדינה עם הקרקעות היא פשע בולשביקי. האידאולוגיה הקומוניסטית לא מכירה בפרינציפ בעיקרון זכות הקנין הפרטי על הקרקעות, ומזה נובעת צורת הניהול של "קרקעות המדינה".

צריך לרדת מהאידאולוגיה המרושעת הזו ולרשום את הקרקעות, כקניין פרטי מלא, על שם היושבים עליהן.

גם במדינות אחרות יש תופעה שהמדינה מחלקת בחינם קרעות מדינה (שאין להן ביקוש) למתיישבים פוטנציאליים. בדרך כלל נקבע שאם אדם יושב 10 או 20 שנה על הקרקע ומעבד אותה הקרקע נרשמת על שמו כקניין מלא.
ציטוט
0 #7 יש לקבוע כי מדובר היה במשטר בולשבקייוסי ברנע 2018-03-15 22:48
לא מדובר רק בגזענות שכמובן הייתה וישנה מעצם ההיררכיה של התפיסה האתנוקרטית השליטה, אלא אז בפרוש מדובר בתפיסה טוטאליטארית- בולשבקית. הרי גם השתמשו במשטרה כדי לעצור עולים, וגם שללו להם את זכות העבודה. לגבי השאלה על פיזור האוכלוסייה, ברור שרק האזרחים יקבעו היכן ישבו. ואיך זה היה בארצות הגירה חופשיות?
ציטוט
0 #8 גזעני... גזעני...יעקב 2018-03-16 08:56
הקריאה "גיזעני!" הפכה לקללה האופנתית של ה"תקינים הפוליטיים" או הנבוט שבו הם משתמשים כדי להכות את יריביהם ולהפגין ברבים כמה הם צדקניים, ולעשות רעש וכותרות.

אנשים הם גזעניים מטבעם... אין מה לעשות. אנשים מעדיפים את בני השבט שלהם, את החבר המדבר את שפתם ונוהג כמנהגיהם. אנשים מרגישים בנוח עם אנשים אחרים בעלי אותה מנטליות, אותה צורת חשיבה , אותה תרבות. קל יותר להבין ולתקשר עם אנשים הדומים לך. העדפה של הקרוב אליך אינה גזענות.

הגזענות נפשעת כאשר מטיפים לרצח או השמדה של הגזע אחר. אבל, עד שם, העדפה כזו או אחרת של בני מינך אינה גזענות אלא התנהגות טבעית.

כאשר דוד לוי (חתן פרס ישראל) היה שר השיכון, הלכו אדריכלים ששינו שמם בעבר מאזולאי לבן משה ושינו את השם חזרה, כי לאזולאי ואבוטבול היה יותר קל לקבל עבודות ממשרד השיכון. אלו הם החיים...

אין יותר גזעניים מהשחורים בארה"ב ששנאתם ללבנים היא גדולה מאד....

אבל... היום הקללה "גזעני" היא פופולרית וכול מושתן שכותב בעיתן מחפש כול הזדמנות אפשרית לעשות רעש וכותרות עם צעקות "גזעני!".
ציטוט
-1 #9 יש לבצע רפורמה קרקעיתיאיר 2018-03-16 11:31
ולמכור את קרקעות המדינה לכל יהודי שמוכן לשלם בעבורן.
אין להמשיך ובוודאי שאין לתת גושפנקא רשמית לדרך הפיאודלית בה חולקו הקרקעות למקורבי השלטון הקיבוצנים ודומיהם.
רק למי שמוכן לשלם עבור הנכס יש זכויות בו. ומי שקיבל אותו בהשאלה צריך להחזיר אותו לעם היהודי ומדינתו, והם שימכרו אותם בשוק חופשי.

אין צורך להפקיע קרקעות ולא לנשל איש אלא
יש לקבוע מס רכוש דמוי ארנונה לכל דונם קרקע בהתאם למיקומו וערכו הכלכלי.
או אז תראה את הבדואים מזדרזים להחזיר את הקרקע הענקית עליה השתלטו וכך גם ה"חקלאים", צה"ל, רשות שמורות הטבע, ורשויות שונות אחרות.

מלבד ההכנסה ממס הרכוש, נקבל גם הכנסות ממכירת הקרקע למי שבאמת זקוק לה ומוכן לשלם זאת. ובכך תיפתר גם בעיית הקרקעות לבניה ומחירי הדיור.
יש לסלק את חרפת מפא"י ומורשתה
ציטוט
+1 #10 טלי מוררפורמה קרקעית... 2018-03-16 16:17
הצחקת את הבדואים ואת הקיבוצים והמושבים.
במשך 100 שנים נקבעו עובדות בשטח. יאיר, אתה מאמין כנראה שאם כותבים חוק – העניין נגמר.

תעשה "רפורמה", ואפילו אם היא תתקבל על ידי 80% מהכנסת, אף בדואי לא ישלם אגורה עבור הקרקע וגם יישאר לשבת שם. ואם הקיבוץ שקיבל קרקע חינם לא ישלם? תפנה את הקיבוץ?

צריך לתת למתיישבים את הקרקעות עליהן בנויים הבתים וגם נחלות. לבדואים צריך לתת חלק ניכר מהנגב הצפוני. כך גם לכל אחד בעיר שהבית שלו יושב על אדמת קק"ל. אין ברירה, צריך ליישר קו, מדובר על עיוותים שנוצרו במשך למעלה מ-100 שנים.

במקביל, צריכה המדינה להפריט את כל יתר הקרקעות שאינן שמורות טבע, שטחי אימונים, מבני ממשל וכדומה.

במשך הזמן ייווצר מסחר בקרקעות ובכל אזור יתגבש השימוש האופטימלי בקרקע. אפילו בדואים ימכרו קרקע ליזמים. הפרטת הקרקעות והמסחר בהן תביא גם למחיר שפוי של הקרקעות.
ציטוט
-1 #11 ברחבי אירופה בוצעה רפורמה כזויאיר 2018-03-17 08:58
ככל שזה יישמע קשה, עלינו לזכור שרפורמה אגררית בוצעה במדינות רבות באירופה תוך חיסול מעמד האצילים בעלי הלטיפונדיות, ולעומתם הנתינים חסרי הכל, כבר לפני מאות שנים.
גם לנו "מגיע" קצת "צדק, שוויון, אחווה". ולכן ראוי שנבצע רפורמה זו באיחור של עשרות רבות של שנים. ואל לנו לחשוש מהתנגדות אלימה, וכפי שידעו השלטונות לקרוע יהודים מביתם בימית, גוש קטיף ועמונה וכן כפר שלם, ניתן להפעיל את הצווים המתאימים גם לגבי מי שיתעקש להמשיך לרבוץ על הקרקע שאינו מוכן לשלם תמורתה את המס הנדרש.
יש לחסל את העיוותים, לא להנציח אותם. יש לתקן את השגיאות והטעויות של מפא"י ואצולתה ולהביא ברכה לכל יהודי באשר הוא
ציטוט
+1 #12 ליאיר - אתה מפספסיעקב 2018-03-17 10:40
רפורמות אגרריות נעשו על ידי העברת בעלות מבעלים (אצילים) נעדרים (שלא ישבו על האדמה ולא היו מעורבים במשק), לאלה שישבו בפועל על האדמה ועיבדו אותה. והרפורמות האגרריות לא היו הצלחה גדולה (אני מתנגד להן כי הן היו כרוכות בהחרמת קניין פרטי).

אתה, בתור יושב עיר העוסק ברוחניות, אין לך שום עניין בקרקע, ואתה מחפש כסף. לך חפש במקום אחר. אתה לא טוען ביושר.

הקרקע צריכה להירשם כקניין מלא על שם היושבים עליה (אלה שיושבים כחוק, שנים רבות). יושבי ערים יסתפקו בעיסוקיהם הרוחניים, ויחדלו מלחמוד קרקע שאינה שלהם.
ציטוט
-1 #13 לא אני מפספס, אלא הקיבוצניםיאיר 2018-03-17 13:31
הקיבוצנים אינם חיים מעבודתם את האדמה. הם, כמו האצילים באירופה בזמנו, חיים מעמלם של האחרים. של התאילנדים העובדים במטעי הבננות והלול, ושל בוזגלו ואלמקייס מעיירת הפיתוח הסמוכה העובדים בבית האריזה או משחטת העופות.
האצילים באירופה ישבו על מאגרי הקרקעות שנים רבות יותר מאשר מוטקה ויוסקה, ובכל זאת למען הצדק והשוויון וטובת הכלל ידע הציבור למרוד באיוולת מתמשכת זו והביא לרפורמה אגררית.
כל אדם בארצנו זקוק לפיסת קרקע כדי לבנות עליה את ביתו ולהשתעשע עם הילד על הדשא בצל העץ. זה פשע להמשיך עם האבסורד בו האתון של פינת החי של קיבוץ יוהרת העמק או מתנשאי השרון תפזר גלליה על שטח של עשרות דונמים, בעוד בעיירת הפיתוח הסמוכה יאלצו את האנשים להשתעבד קשות כדי למצוא דירה מרוטה במגדלי שיכון מנוכרים חוסמי אויר ונוף .
אבסורד הוא להמשיך עם המצב בו 90% מהקרקע נשלטת על ידי פחות מ 10% מהאוכלוסיה - ערבים ושמאלנים בעיקר. קרקע שיכולה להפיק רווחה ואושר בשווי של מליארדים רבים, למליוני משפחות מבני עמנו, תמשיך להוות תואנה לפיצויי בצורת, קרה, חמסין, ברד, ארבה.... ותוסבסד קשות ע"י ה"עירוני" גם דרך מחיר המים ומחיר התוצרת החקלאית המוגנת.
קרקע כמו כל מצרך אחר, צריכה להרשם על שם מי שמוכן לשלם תמורתה במחירי שוק. זה הרעיון העיקרי של האתר הזה. "שוק חופשי". ולעיתים כדי להבטיח חופש, צריך לנפץ עוולות עבר, צריך להתמודד עם תפיסות עולם עבשות ולא רלוונטיות.
ציטוט
+1 #14 רישום קרקע כפרטיתיעקב 2018-03-18 09:24
צריך לרשום את כול הקרקעות כקרקעות פרטיות, על שם היובים בהן.
צריך להסיר מגבלות בירוקרטיות על מה מותר ומה אסור לעשות בקרקע פרטית.

אחרי זה יוכלו כול העירוניים, הכמהים לפיסת קרקע, לרכוש קרקע חופשי בשוק.
ציטוט
+1 #15 רישום קרקע כפרטיתיעקב 2018-03-18 09:25
על שם היושבים והמחזיקים היום בפועל בקרקע.
ציטוט
+1 #16 רפורמות קרקעיותמוטי היינריך 2018-03-19 05:50
"רפורמות אגרריות" בוצעו בעיקר בעולם השלישי או הקומוניסטי. לפעמים קרקעות הולאמו, לעיתים התהליך היה הפוך – אבל כמעט תמיד היה זה על רקע פוליטי.
"חלוקה מחדש" של קרקעות היא כלי פוליטי מעולה.

המהפכה התעשייתית, הטלת מיסים על קרקעות, והזמן
– עשו את שלהם והיו המנגנון העיקרי באירופה "לחלוקה מחדש" של קרקעות על ידי כוחות השוק.

המהפכה התעשייתית כרסמה בהדרגה את מעמדה של הקרקע כגורם ייצור ראשי. מקומה של החקלאות הלך והתכווץ.

יורשי יורשיהם של הפיאודלים, בעלי הקרקעות, שכל עושרם נבע מהבעלות על קרקע, נאלצו עם הזמן לחלק בכל דור את ירושת הקרקעות. יורשים ויורשי יורשיהם נאלצו למכור קרקעות כדי להמשיך ולממן אורח חיים "אצילי". הקונים כבר לא היו פיאודלים אחרים, אלא בורגנים שעושרם נבע מעסקים אחרים שהתפתחו במקביל למהפכה התעשייתית.

מבנה הבעלות על קרקעות בישראל מעוות. המונופול הממשלתי הוא אבן נגף בבנייה, בפיזור אוכלוסיה וגרם אפילו לאבדן קרקעות מדינה – לתמיד. בדואים השתלטו על קרקעות של "אף אחד". קרקע "לאום" היא קרקע ללא "בעל בית". בניגוד למקובל לחשוב, בעלות מדינה על קרקעות אינה "שומרת" על קרקע – אלא מרשם להשתלטות בכוח על קרקעות.
ציטוט
הוסף תגובה