חמישי, 14 פברואר 2019 19:57

נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשים

"נרקוס" היא סדרת טלוויזיה מרתקת על קרטלי הסמים באמריקה. קרטל בא וקרטל הולך, צריך להפסיק את "המלחמה" האבודה והמיותרת נגד מאות מיליוני אנשים.  

2492 2

דון פאבלו עד דון אל צ'אפו

"נרקוס" הוא שמה של סדרת טלוויזיה מרתקת (של נטפליקס) – סיפור חייו של פאבלו אסקובר שעמד בראש קרטל סמים קולומביאני עד תחילת שנות ה-90. הסיפור הערוך כסרט תיעודי מעיניו של סוכן הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA).

המגזין פורבס דרג את אסקובר, בשיא כוחו, במקום השביעי בין עשירי העולם עם הון מוערך של כ-30 מיליארד דולר. חייו של אסקובר זרועים באלפי הרוגים מעולם הפשע וגם מעולם החפים מפשע. דון פאבלו זכה גם לתמיכה עממית בקולומביה בהיותו נדבן שמימן פרויקטים שונים לטובת הציבור. הצדיק חוסל על ידי צבא קולומביה, בסיוע אמריקאי, בדצמבר 1993. בן 44 היה במותו.

נשאר בעולם הקולנוע. "נרקוס מקסיקו" מגולל את סיפור ההמשך של קרטל סמים מקסיקני – "קרטל גוואדלחארה". גם כאן, המלחמה נמשכת, מיליארדי דולרים מושקעים על ידי משלם המיסים האמריקאי ב"חיסול הקרטל", כפי שהושקעו בקודמים ובאחרים. אלפי קורבנות, דם, אש, תימרות קנאביס וקוקאין. מציאות וסרט מתערבבים, ומנהל הלוקיישנים של הסדרה הטלוויזיונית נורה למוות במקסיקו בעת ההפקה. כנראה ששאל יותר מידי שאלות.

סדרות הנרקוס של נטפליקס נאמנות במידה רבה למציאות, ולכן קל לחבור למציאות: חואקין "אל צ'אפו" גוסמן ניהל במשך שנים רבות את קרטל הסמים הענק במקסיקו – סינלואה. אל צ'אפו נעצר וברח מספר פעמים מהכלא המקסיקני, הוסגר לארצות הברית וגזר דינו נחרץ בעת כתיבת שורות אלה למאסר עולם.

2492 1

סדרות הטלוויזיה מציגות מציאות של כ-40 השנים האחרונות. קרטל בא והולך, קרטל חדש מתגבש. לדון פאבלו היו יורשים מידיים עוד לפני שחוסל על גג פח לוהט בקולומביה, כך גם לאל צ'אפו. במקסיקו נרצח אדם כל 15 דקות, כ-30,000 נרצחו ב-2017. באותה שנה נרצחו גם 130 פוליטיקאים. התמונה דומה כנראה בעוד מספר מדינות.

עד תביעה במשפט נגד אל צ'אפו, שדינו נחרץ בבית משפט פדראלי בניו יורק, טען כי אל צ'אפו שילם 100 מיליון דולר שוחד לנשיא מקסיקו הקודם... אף אחד בדרום אמריקה לא "נפל מהכיסא" או "הוכה בהלם" נוכח החשיפה.

עשרות מיליוני הצופים בסדרות הטלוויזיה נהנים מהעלילה, המתח, אימת המציאות האכזרית המשתקפת. השותפים לדעות "קו ישר" רואים תמונה נוספת: את האיוולת שבאיסור על מסחר בסמים והפקתם, את מיליארדי הדולרים שמושקעים במלחמה אבודה, את הפשע המחריד והמקיף שמתפתח סביב האיסור. את קורבנות האדם המיותרים שנקטפים אך ורק בגלל עצם האיסור. את האיסור הממשלתי שפוגע בזכותו של הפרט לחייו ולגופו, אפילו אם הוא עלול לגרום נזק לעצמו.

וגם אצלנו... "בקטן"...

2492 4

חוקי הכלכלה עומדים מעל לחוקי מדינות

כאשר קיים ביקוש המוני למוצר, תמיד יהיה מי שיספק את המוצר. כך השימוש בסמים – קלים כמו קנאביס וכבדים כמו הרואין.

למען הנוחות והדיוק נביט בנתונים מארצות הברית, שהרי אמריקה היא ארץ הסטטיסטיקה. הנה נתונים לשנת 2017: כ- 123 מיליון אמריקאים (מגיל 12 ומעלה) צרכו מריחואנה בימי חייהם, וכ-55 מיליון אמריקאים הודו כי צרכו קוקאין, הרואין או קראק. סביר שחלק מהנשאלים צרכו גם וגם. בכל מקרה, מדובר במספר עצום של צרכנים. להזכירכם, באותה שנה מנתה אוכלוסיית ארצות הברית כ-320 מיליון תושבים.

2492 3

עלות "המלחמה בסמים"
הנשיא ריצ'רד ניקסון הכריז בשנת 1971 על "המלחמה בסמים". בשנים שלאחר מכן הוקשחה החקיקה על אחזקה ומסחר בסמים בכל רמות הממשל. בשנת 2017 נעצרו 1.6 מיליון אמריקאים באשמת אחזקת סם – עילת המעצר השכיחה ביותר בדוחות ה-FBI. מתוכם כ- 240 אלף נעצרו על מסחר בסמים. המספרים מטעים כי הם הרבה יותר גבוהים. חלק ניכר מסעיפי המעצר האחרים כמו עברות רכוש, אלימות, שוד ועוד נובעים בחלקם מעסקי הסמים. יש להניח שלפחות חמישית מהמעצרים בארצות הברית קשורים לענף הסמים. כ- 20% מהאסירים בבתי כלא אמריקנים יושבים על עברות סמים, אך גם חלק ניכר מהמורשעים בעברות אחרות ביצעו פשעים שנובעים מענף הסמים.

תקציב "המלחמה בסמים" מסתכם בשנת 2019 (ברמה הפדראלית) בכ-30 מיליארד דולר (לעומת 24 מיליארד בשנת 2013). כלל תקציב "המלחמה בסמים" גבוה בהרבה אם נכלול את תקציבי המדינות (States) והרשויות המקומיות. לסכומים אלה צריך להוסיף חלק משמעותי של תקציב מערכת המשפט והענישה שעומד על 182 מיליארד דולר לשנה. לפי אחוז אסירי הסמים (20% לפחות), יש להניח שעלויות מערכת המשפט והענישה הנובעות מ"המלחמה בסמים" הן לפחות כ-40 מיליארד דולר בשנה.

אם ננסה לסכם את העלות הכוללת של "המלחמה", נגיע במקרה "הזול" לפחות ל- 70 מיליארד דולר בשנה (רק ברמה הפדראלית). לא צריך לדייק במספרים, קל להסכים כי מדובר בהוצאה גבוהה מאד. לשם השוואה: תקציב החינוך האמריקני (הפדראלי) עמד בשנת 2017 על כ-85 מיליארד דולר וההוצאה הפדראלית על תחבורה עמדה על 109 מיליארד דולר – אלה סדרי גודל ההוצאה על "המלחמה בסמים".

עם "תקציב מלחמה" כה גבוה, מפתיע מאד שהיקף נזקי הסמים הלא חוקיים מדורג רק במקום השלישי לעומת נזקי הטבק (300 מיליארד לשנה) ונזקי האלכוהול (249 מיליארד דולר). עלויות הנזק הכולל (גם בריאותי) הנגרם משימוש בסמים מסתכמות על פי הערכות ב- 193 מיליארד דולר לשנה – מקום שלישי ומפתיע. "מפתיע", כי על פי היקף המשאבים המושקעים ב"מלחמה", ניתן היה לצפות שנזקי הסמים הם מעל ומעבר לנזקי הטבק והאלכוהול.

על צריכת הטבק (גורם הנזק העיקרי בארצות הברית) לא הוכרזה "מלחמה". על צריכת אלכוהול הוכרזה באמריקה "מלחמת עולם" בשנות העשרים, אשר זכתה לכינוי "תקופת היובש".

להבנת יחס הפוליטיקאים והציבור אל צריכת סמים נרקוטיים כיום, אתם מוזמנים לקרוא את הערך "תקופת היובש" בוויקיפדיה. אבל, נסו תרגיל קטן: הקפידו להחליף במהלך הקריאה את המילה "אלכוהול" במילה "סמים". המלחמה המיותרת והאבודה בצרכני האלכוהול נמשכה 13 שנים עד לביטול חוק היובש בשנת 1933. כעת אנחנו בעיצומה של המלחמה המיותרת והאבודה בצריכת סמים.

המציאות ההזויה שכנעה את הפוליטיקאים לבטל את חוק היובש הבלתי מוסרי. עשרות מיליוני אמריקאים ייצרו וצרכו אלכוהול במחתרת, שוק שחור והברחות מחו"ל, ארגוני פשע פרחו ושגשגו כדי לספק את הביקוש ההמוני האסור למשקאות. היקף הפשע על כל ענפיו זינק, אלפי אמריקאים מתו (כולל מאות שוטרים) כתוצאה טראגית ישירה מאיסור האלכוהול – חלק נרצחו במהלך התנגשויות עם המשטרה ובקרבות בין ארגוני הפשע; חלק גדול אחר מתו או חלו אנושות מהרעלות של אלכוהול תעשייתי (חוקי) שעורבב עם כימיקלים בעלי טעם מגעיל (בתוקף רגולציה ממשלתית) כדי למנוע שימוש באלכוהול תעשייתי לייצור מחתרתי של משקאות.

ב-1930 חשף מבריח משקאות בשם ג'ורג' קסידי כי במשך עשר שנים מכר משקאות חריפים אסורים לחברי קונגרס. הוא פרסם חמישה מאמרים בעמוד הראשון של הוושינגטון פוסט. להערכתו, כ-80% מחברי בית הנבחרים והסנטורים היו "שתויים" (Wet), על אף שהצביעו בעד חוק היובש... פוליטיקאים מאז ומתמיד (גם בישראל) מתיימרים "לחנך" את העם בכפייה. את החוקים שלהם צריך לאכוף על "העם", אך במקרים רבים – לא עליהם.

האם צריך לאסור על הפרט לגרום נזק לעצמו?

עם ביטול האיסור על משקאות חדל הממשל האמריקאי מלהתערב בשיקולי הפרט מה מותר לאזרח לשתות. מאז מותר לאמריקאי לשתות כרצונו, אפילו אם הוא גורם נזק לעצמו. בעיה של השותה.

אין ספק שאלכוהול, מעבר למינון מסוים, מזיק לבריאות; גם עישון טבק גורם לנזק בריאותי מוכח, אך ספק אם הנזק ניכר בעישון של סיגריות ספורות ביום. אין ספק שסמים נרקוטיים גורמים לנזק בריאותי, גם כאן המינון קובע. לא מומלץ.

התמכרות? רק חלק קטן מאד מתוך משתמשי אלכוהול-טבק-וסמים אכן מתמכר לחומר. השימוש הופך לאובססיבי ומשפיע קשות על אורחות החיים של המכור. גם המיתוס של "מתחילים במריחואנה וגומרים בהרואין" ללא אחיזה במציאות. אילו זה היה נכון, אז כל אמריקה הייתה מזמן על הקרשים והמזרקים, כי רוב האמריקאים התנסו במריחואנה בשלב כלשהו בחייהם. מתוך כ- 150 מיליון אמריקאים שהודו כי צרכו סם במהלך חייהם, יש כיום "רק" כ- 1.25 מיליון מכורים "מזוהים" לקוק והרואין – פחות מ-1 אחוז מהמשתמשים. כדי לקבל תמונה ביחס נכון, נציין כי מספר המכורים לתרופות מרשם להקלת כאב נאמד ב- 1.8 מיליון אמריקאים (קודאין, ויקודין, אוקסיקונטין וכדומה).

40 מיליון אמריקאים מודים בסקרים כי הם "מכורים" לסיגריות לעומת "רק" 4.2 מיליון מעשני קנאביס מכורים. יש פי עשרה יותר מכורים לטבק, אבל בינתיים אף חבר קונגרס לא מעלה בדעתו לייבש בכפיה את אמריקה מסיגריות, להעלות באש שדות טבק ולכלוא אנשים שמעיזים לעשן. אף אחד לא מציע לאסור על רכישת תרופות משככות כאבים.

"נזקי הסמים"

"נזקי הסמים מוערכים ב-193 מיליארד דולר בשנה". אפשר בקלות להגיע גם ל"הערכות" של 100 או 400 מיליארד. ההערכות מתבססות על עלות פשעי רכוש, שווי חיי אדם, הוצאות רפואיות, נזק בריאותי, אובדן ימי עבודה ועוד. פרמטרים שקשה מאד להדביק להם תג מחיר.

עלות אחת לעולם לא נבדקת ומוערכת: עלות התערבות המדינה בהעדפות הפרט, עלות האיסור על צריכת סמים – עלות הנזק שגורמת "המלחמה בסמים".

כמה כסף היה נחסך למשלם המיסים אילו בוטלו חוקי איסור הצריכה והמסחר בסמים כפי שבוטל ב-1933 חוק היובש? הענף העיקרי של הפשע המאורגן היה נגדע למחרת הביטול. כך קרה למבריחי המשקאות ממקסיקו ומקנדה. אלה נאלצו בעקבות ביטול האיסור להפוך לאנשי עסקים הגונים. די להזכיר את משפחת ברונפמן היהודית-קנדית שהסבא סם ברונפמן היה מגדולי מבריחי המשקאות מקנדה לארצות הברית – בנו, אדגר ברונפמן, היה נשיא הקונגרס היהודי העולמי. המאפיונר הסיציליאני לאקי לוצ'יאנו אמר שכמות הוויסקי שברונפמן הבריח לארצות הברית יכלה למלא את ימת אירי (אחת מחמש הימות הגדולות בצפון אמריקה)... או ג'וזף קנדי שהיה שותפו של המאפיונר פרנק קוסטלו בעסקי האלכוהול. בנו היה נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי. ביטול חוק היובש הפך "משפחות פשע" לאנשים מכובדים ומועילים.

עד כאן נזקי "המלחמה בסמים" רק בארצות הברית (בזכות זמינות המידע), אבל המלחמה האמריקאית גובה קורבנות גבוהים גם מחוץ לארצות הברית. מדינות מרכז ודרום אמריקה סובלות לא-פחות עם אלפי קורבנות במקסיקו לבדה, עם אלפי נפגעים מריסוס שטחים מהאוויר בקוטל הצמחים הרעיל אייג'נט אורנג' (Agent Orange) הידוע ממלחמת ווייטנאם.

את המלחמה המתמשכת וחסרת התועלת בסמים אפשר לסכם בציטוט של אלברט איינשטיין: "אי שפיות היא לחזור ולעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".

עמדתנו העקרונית היא זכותו הטבעית והבלעדית של האדם על גופו וחייו. מכאן נובעת גם הזכות להזיק לעצמנו. עומדת לפרט הזכות להעדיף הנאה בהווה, לטווח הקצר, על חשבון נזק פוטנציאלי בעתיד. ליהנות עכשיו מסיגריה, משקה חריף, ג'וינט (שכטה), או פס הרואין.

המדינה אינה רשאית להתערב ולכפות סדרי עדיפות שונים על אדם שמעדיף מיצוי הנאה (לדעתו) בהווה על פני נזק סטטיסטי לעצמו בעתיד.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב חמישי, 14 פברואר 2019 21:34
תגובות  
0 #1 לגליזציהדוד 2019-02-14 21:59
הפללת צרכני סמים הם הדגמה הנהדרת לתופעה החולנית של רדיפת אדם בשל ביצוע "פשע ללא קרבן" (victimeless crime), בשם ה"חוק".
רק בעולם רעיוני מעוות אדם יכול להיחשב כפושע ולספוג אלימות קשה בגלל שלא ציית לכללים של כמה בריונים.
מוסד המדינה יצדיק את עצמו ואת קיומו כשהוא יפסיק להפעיל אלימות ויתחיל להגן מפני אלימות. זה לא פלא שמדינה מעדיפה לרדוף אחרי ילדים בני 18 מאשר אחרי רוצחים ועבריינים. זה פשוט קל יותר.
ציטוט
+2 #2 מגע האנטי מידאס הממשלתישחרורון 2019-02-14 22:34
כל מה שהממשלה נוגעת בו הופך לחרא.

ממשלה נלחמת באלכוהול? נוצרו קרטלים רצחנים עדיין צורכים אלכוהול

ממשלה נלחמת בסמים? נוצרו קרטלים רצחנים עדיין צורכים סמים

ממשלה נלחמת בעוני? נוצרת מערכת שמשאירה אנשים עניים

עושה רושם שהממשלה נלחמת באנשים ולא ב״סמים״ או ״עוני״
ציטוט
0 #3 ונקודה נוספת למחשבהיוסי ברנע 2019-02-14 22:40
האם נבדק מהו הנזק של צריכת סמים על פי סוגיהם השונים ( במיוחד מה שמוכנים הקשים) לסביבת אותם צרכנים? במילים - האם פגעו ,ועד כמה פגעו אותם צרכני סמים קשים באחרים? ונקודה שקשה לענות עליה- עד כמה ניתן להתיר לאדם לעשות מעשה שפוגע בו משמעותית, קשות? ולסיים בשאלה כביכול מתחום אחר- אם אני רואה אדם מנסה להתאבד ואני היחיד שנמצא במצב שיכול למנוע אותו מלעשות זאת, האם מוסרית אני צריך או לא לפעול מניסיונו להתאבק?
ציטוט
0 #4 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-15 05:51
מצטט יוסי ברנע:
האם נבדק מהו הנזק של צריכת סמים על פי סוגיהם השונים ( במיוחד מה שמוכנים הקשים) לסביבת אותם צרכנים? במילים - האם פגעו ,ועד כמה פגעו אותם צרכני סמים קשים באחרים? ונקודה שקשה לענות עליה- עד כמה ניתן להתיר לאדם לעשות מעשה שפוגע בו משמעותית, קשות? ולסיים בשאלה כביכול מתחום אחר- אם אני רואה אדם מנסה להתאבד ואני היחיד שנמצא במצב שיכול למנוע אותו מלעשות זאת, האם מוסרית אני צריך או לא לפעול מניסיונו להתאבק?


לאדם יש זכות על גופו (כולל הזכות לפגוע בגופו). כמו כן, זה לא מוסרי ליזום אלימות - לא משנה מה התירוץ שלך ומה אתה מספר לעצמך בלילה.

האם זה לא מוסרי להפעיל כח כדי למנוע מאדם אחר להתאבד? זה לא מוסרי
האם אני לא יעשה את זה? יתכן ואני יעשה מעשה לא מוסרי זה. אני אקח בחשבון שיזמתי אלימות, זה לא מוסרי, ולאדם השני יש זכות מוסרית להתגונן. אני ילד גדול, אני נושא בתוצאות מעשי

הבעיה מתחילה שמניחים שיש חבורת אנשים שבאופן קסום ניתן להם הזכות להפעיל אלימות כראות עיניהם ולאחרים אין זכות להתגונן
ציטוט
0 #5 מניעת התאבדות כמעשה לא מוסרייוסי ברנע 2019-02-15 08:11
אז מהי הצדקת שחרורון למעשהו האפשרי הזה?
אולי המסקנה כי יש בעיתיות באתיקה האובייקטיביסטית. היא משטיחה את האדם והקונפליקטים שלו.
ציטוט
0 #6 סרט קולנועיעקב 2019-02-15 16:18
את הסדרה על פאבלו אסקובר לא ראיתי, אני לא רואה טלוויזיה ככלל (מלבד כדורגל). אבל בני ראה כמה וכמה פרקים (יכול להיות שהכול), ואני ראיתי בלית ברירה כמה קטעים פה ושם.
זה סרט הוליבודי - זו לא היסטוריה ולא מציאות, זה סרט...
בסרטים ה"טובים" (השוטרים או הסוכנים הפדראליים של רשות המלחמה בסמים) הם תמיד גיבורים ותמיד מנצחים בכול מלחמה קשה.

מנסיוני הדל אני יכול להעיד שאין דבר כזה. אף אחד לא נלחם ממש נגד ברוני הסמים, לאף אחד אין אינטרס כזה, הכול עושים "כאילו" ואחרים מקבלים שוחד.

בקיצור: הקשר בין הסדרה למציאות די רופף.
ציטוט
0 #7 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-16 03:05
מצטט יוסי ברנע:
אז מהי הצדקת שחרורון למעשהו האפשרי הזה?
אולי המסקנה כי יש בעיתיות באתיקה האובייקטיביסטית. היא משטיחה את האדם והקונפליקטים שלו.


ההצדקה היא שלא צריך הצדקה. אתה יכול לעשות מעשים לא מוסריים. מוסר זה לא שיטת ניקוד ולא דרך לתת ציונים לאנשים. גם לא יפגע בך ברק אם תעשה משהו לא מוסרי.

מוסר היא כלי בשבילך שעוזר לך לקבל החלטות

במקרה הזה זה אומר שאתה יכול למנוע בכח מאדם להתאבד. אבל אותו אדם יכול להחליט להתגונן ולפגוע בך. ההחלטה שלך, אתה ילד גדול
ציטוט
0 #8 האם להפריד את ה ... מהמדינה ?לוי @ 2019-02-16 18:23
מאפיין מרכזי של המדינה הוא המונופול שיש לה על הפעלת כח. "התערבות" המדינה משמעה הפעלת הכח.

האם המדינה צריכה להתערב בדעותיך, ובהבעתן ? מדינת 'הדמוקרטיה המערבית' עונה בשלילה. בקדשה את זכות האדם לחופש הדיבור, היא מפרידה את הדעה והדיבור מהמדינה.
האם המדינה צריכה להתערב בנושאי דת ? כאן יש 2 גישות: האחת מקדשת את הפרדת הדת מן המדינה, והאחרת מיישמת את ההיפך.
האם המדינה צריכה להתערב בכלכלה ? בכל מדינות הגלובוס אין הפרדת הכלכלה מהמדינה.

תפיסת העולם של 'מדינת החופש' גורסת הפרדה מלאה של הכלכלה מהמדינה. מדוע ? התערבות המדינה בכלכלה היא הפעלת כח נגד האדם, הפרט. דוגמא טריה מהתנור: החוק לצמצום השימוש במזומנים. ב'מדינת החופש' האדם, הפרט, הוא המטרה. המדינה היא כלי, מכשיר, שתכליתו להגן על האדם מאלימות של זולתו. ובכלל "זולתו", המדינה. במיוחד המדינה, בהיותה בעלת הכח החזק ביותר.

וכעת לעניינינו: האם המדינה צריכה להתערב בענייני מוסר ? בין אם זה מוסר הומניסטי, ואז לאסור הימורים וזנות ? ובין אם זה "מוסר דתי" (כלומר, מצוות הדת), ואז לאסור אכילת חמץ בפסח ?
מסיבה מוסרית, האם המדינה צריכה לאסור על אדם לפגוע בעצמו ? בהתאבדות מיידית, או בהתאבדות מתמשכת באמצעות עישון, או אכילת מזון מזיק, או צריכת סמים קשים ?

מדינת 'הדמוקרטיה המערבית' מתערבת בענייני מוסר. האם ב'מדינת החופש' המוסר הוא עניינה של המדינה, או שהמוסר הוא עניינו של הפרט - עם עצמו, עם מצפונו או אלוקיו ?

השאלה היא זו: האם צריך להפריד את המוסר מהמדינה ?
ציטוט
0 #9 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-16 22:57
מצטט לוי @:

השאלה היא זו: האם צריך להפריד את המוסר מהמדינה ?


בודאי. מדינה שאינה מפורדת מהמוסר אינה מתקרבת להיות מדינת חופש

מה זה מוסר? האם המוסר שלי הוא לא המוסר שלך (שאל את קאנט)? מי קובע מה מוסרי? אם אין הפרדה בין מוסר למדינה מהר מאוד נעלם ההבדל בין ״מוסר״ ל״דעה עם רובה״
ציטוט
+1 #10 חוק הפללת לקוחות הזנותאזרח 2019-02-17 08:29
חוק הפללת לקוחות הזנות הוא דוגמה נוספת להתערבות הרסנית של המדינה, בדיוק כמו חוק היובש.

החוק הזה הוא מתנה משמים למשפחות הפשע שישתלטו על התחום וינצלו גם את עובדות המין וגם את לקוחותיהן.

חוק שיהפוך את התחום לפרוע ויסכן את כל האוכלוסייה בהפצת מחלות מין
ציטוט
0 #11 תשובות למעיריםיוסי ברנע 2019-02-17 09:10
לוי
א. חופש הביטוי אינו נפרד מהמדינה אלא המדינה מגינה עליו. למשל שוטרים מאבטחים הפגנה נגד התנכלות מצד של אנשים שלא חפצים בקיומה.( בארצות הברית היה מקרה ידוע של המצעד הנאו נאצי שבסוף לא צעד ושאמור לזכות בהגנת המשטרה
ב. בכל המדינות הליברליות יש הפרדה בין הדת למדינה. באנגליה המלכה עומדת בראש הכנסיה האנגליקנית אבל חוץ מזה אין לה שום משמעות אזרחית פרקטית שנפגעת.
ג. יש להפריד בין מוסר לחוק. כי לא כל דבר שאינו אתי הוא פלילי.
ד. הכשל הבסיסי בטענותיך שאתה כביכול מדבר על המושגים: מדינה, אזרחים בלבד. כאלו אין כיום מדינות לאום, בעלות תרבות. הבעיה היותר חמורה היא שככל שאני יודע אתה לא מצדד במדינת לאום ישראלית אלא שאתה כציוני מצדד במדינה יהודית. אני טועה? אם אני טועה לא אמשיך בהסבר. מחכה לתשובה לנקודה זו.
ה. המדינה לא אמורה או לא אמורה לאסור על האדם לפגוע בעצמו. זה קצת אבסורד כי שאתה שואל זאת. אני בכלל מכון לכיוון אחר. אם אני רואה אדם מנסה להתאבד ואני יכול למנוע זאת מממנו (ואני גם לא מסכן את עצמי), אז האם מוסרי למנוע או לא מוסרי?

שחרורון- בכלל לא הבין את סוגית הצלת המתאבד. מה בכלל האלימות מצדו כלפי מי שיצילו? ברור שאם משהו אלים כלפי לא מוסרית לדרוש ממני גם להציל אותו. אבל האם כשאני רואה אדם המנסה להתאבד-מניעת או אי מניעת הצלתו היא מוסרית? אתה באמת סבור שזה לא5 נופל בשיח המוסרי? מדוע?
ציטוט
0 #12 ליוסילוי @ 2019-02-17 15:22
א. חופש הביטוי: הגנת המדינה על זכותך להתבטא, מפני בריונים שמתנגדים לכך, היא היבט אחד של חופש הביטוי. ההיבט האחר, החמור בהרבה, הוא שהמדינה עצמה אוסרת עליך להחזיק ולבטא דעות שהיא לא סובלת. אנו מכירים כמה מדינות בהן אסור להשמיע דעות הנוגדות את המשטר. במדינות אלה אין הפרדה בין הדעות לבין המדינה.

ג. אבל יש דברים שהמדינה הכריזה עליהם כלא אתיים וגם הפכה אותם לפליליים. למשל צריכת זנות. למשל הימורים. במדינה כזו (ישראל לדוגמא) אין הפרדה בין המוסר למדינה.

ה. יש בישראל חוק הנקרא 'לא תעמוד על דם רעך'. על פיו, אם אתה רואה אדם מנסה להתאבד, חובה חוקית עליך לפעול להצלתו. לא עשית כך, תואשם בפלילים.
נניח שאתה, וגם אני, חושבים שזה לא מוסרי להתאבד, ושזה כן מוסרי להציל אדם מנסיון התאבדות. לצורך ההמחשה הבה נדמיין שמדובר באדם הקרוב מאד לליבנו.
האם המדינה צריכה לכפות את המוסר, בכח החוק, או שהמוסר הוא עניינך שלך, ואם תפעל בחוסר מוסריות - מצפונך, או יום הדין בהגיעך לשמים, הם שישפטו אותך ?

ד. מה לזה ולמדינת לאום ? קטונתי מהבין.

לגבי "מדינה יהודית" - נא הגדר מהי.


סיכום: לצורך הדיון הנוכחי, הנושא החשוב איננו מהו מוסרי, ומה לא. לא בכך עוסק 'קו ישר'. קו ישר' עוסק בממשק פרט-מדינה.

לכן הנושא החשוב הוא זה: האם המדינה צריכה לכפות מוסר ? ומהכיוון ההפוך, האם יש להפריד את המוסר מהמדינה ?
ציטוט
0 #13 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-18 01:30
מצטט יוסי ברנע:
לוי

שחרורון- בכלל לא הבין את סוגית הצלת המתאבד. מה בכלל האלימות מצדו כלפי מי שיצילו? ברור שאם משהו אלים כלפי לא מוסרית לדרוש ממני גם להציל אותו. אבל האם כשאני רואה אדם המנסה להתאבד-מניעת או אי מניעת הצלתו היא מוסרית? אתה באמת סבור שזה
לא5 נופל בשיח המוסרי? מדוע?


איך מונעים מאדם להתאבד? אם זה בעזרת כח אז זה לא מוסרי. בדיוק כמו כל דבר אחר

אדם עומד לקפוץ מגשר. אתה יכול לנסות לשכנע אותו לרדת או לחבוט לו בראש ולגרור אותו למטה.

אדם עומד ללכת לזונה. אתה יכול לשכנע אותו בדיבורים או לאיים להכות אותו - האם זה נראה לך אותו דבר?

אדם לא ״חברתי״ מידי לטעמך. יש כבישים לבנות, קצבאות לחלק, אברכים ואוניברסטאות לממן וכו. האם אתה מנסה לשכנע אותו לתרום או גוזל את רכושו באיומי רובה?

במילים אחרות הטענה שלי היא: יזימת אלימות היא לא מוסרית וגם לא פתרון לבעיות חברתיות מורכבות
ציטוט
0 #14 תשובותיוסי ברנע 2019-02-19 22:59
לוי, גם אני הבאתי דוגמא שהמדינה מגינה על חופש הדיבור. הבאתי את הדוגמא של המצעד הנאצי שזכה להגנה תחוקתית של חופש הביטוי. לא כל דבר לא מוסרי צריך להיות פלילי אבל לעיתים כן. למעשה בהכרח עבריינות פלילית חופנת פגיעה באתיקה. הדוגמאות: זנות היא לא עבירה פלילית כיום אלא ניצול זונות ( סרסרות). מבחינה אתית הזנות נתפסת כיום בשל העמדה הפמיניסטית כניצול לרעה של מי שנפגעו מינית. נגד זה יש הטוענים שזכותן של נשים לחיות בהתאם לרצונן. בשבדיה למעשה החקיקה לא ביערה את הזנות אלא שינתה את פניה. אני אישית סבור שמי שעוסק-ת בזנות לא יכול להתקבל כמי שקיבל-ה החלטה רציונלית מושכלת שיש להגן עליה. מאידך, אני לא סבור שיש באמת אפשרות לצאת כנגדה. לא הכול ניתן לשים בסד טיפול שיפוטי מוסרי של מניעה. צריך אכן לתת כלים למי שנמצאת בעולם הזנות כדי לצאת ממנו.
הצלחת מתאבד- הבאתי כדוגמא למצב שאי הצלתו ראויה לגינוי מוסרי, אבל לא פלילי (אבל ניתן גם לחשוב על נסיבות שיש גם היבט פלילי). בניגוד למוסר האובייקטיבי (שאינו יכול להיות קיים תחת כותרת זו), יש לנו גם אחריות לקרובים אלנו וסולידריות גם עם רחוקים מאתנו. למשל בני הלאום שלנו. במלחמה אנשים מקריבים את חייהם למען הצלת חבריהם ליחידה. מהי תשובת האוביקטיביסטים לכך? האמת שאין להם תשובה כי הם אומרים שהצבא צריך להיות מקצועי כלומר אנשים בוחרים בקריירה צבאית. אבל מדוע שהם יקריבו עצמם בעת מלחמה?
מדינה יהודית היא מדינה שהדת היהודית בלתי נפרדת ממנה או שהיא שייכת למי שמוגדר כיהודי. אני כמובן מתנגד לכך.
כפית מוסר אכן קיימת כאשר הפרתו היא עברה פלילית.
מניעת אדם מלהתאבד יכולה להיות גם בהפעלת כוח. למשל תפיסתו בטרם ישליך את עצמו לנהר. מניעה זו איננה עבירה פלילית . מצד שני היא לא תמנע מאותו אדם לנסות שוב. אבל מוסרית ראוי למנוע מאדם לנסות להתאבד כי ידוע שמקרים רבים הם בגדר קריאה לעזרה ולא רצון למות.
ציטוט
0 #15 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-19 23:39
מצטט יוסי ברנע:
בניגוד למוסר האובייקטיבי (שאינו יכול להיות קיים תחת כותרת זו), יש לנו גם אחריות לקרובים אלנו וסולידריות גם עם רחוקים מאתנו. למשל בני הלאום שלנו. במלחמה אנשים מקריבים את חייהם למען הצלת חבריהם ליחידה. מהי תשובת האוביקטיביסטים לכך?


התשובה היא שאנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים עם החיים שלהם (כל עוד הם לא יוזמים אלימות נגד מישהו אחר). כולל להקריב את חייהם במלחמה. הבעיה מתחילה שאדם א׳ חושב שהוא יכול להפעיל אלימות ולהקריב אדם ב׳ בשם ״טובת הכלל״
ציטוט
0 #16 מלחמה-ליוסי ברנעדוד 2019-02-20 11:06
על איזה סוג של מלחמה אתה מדבר?
מלך שמכריז מלחמה ומגייס בכפייה (במקרים רבים אקוויוולנטי לרוצח), או אנשים שמתנדבים בשביל המולדת?
למה הכל בבריונות?
ואגב גם כשמדברים משיקולי תועלת, מה היה רע עם הצבאות ההתנדבותיים של ארה"ב במאה ה-19? הם לא כיסחו ל-2 מעצמות עולמיות את הצורה?
ציטוט
0 #17 חוזר: נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשיםשחרורון 2019-02-20 21:19
מצטט דוד:
על איזה סוג של מלחמה אתה מדבר?
מלך שמכריז מלחמה ומגייס בכפייה (במקרים רבים אקוויוולנטי לרוצח), או אנשים שמתנדבים בשביל המולדת?
למה הכל בבריונות?
ואגב גם כשמדברים משיקולי תועלת, מה היה רע עם הצבאות ההתנדבותיים של ארה"ב במאה ה-19? הם לא כיסחו ל-2 מעצמות עולמיות את הצורה?


אין שום דבר רע באנשים מתנדבים לצבא - להפך. רוצה להתנדב לצבא? נהדר

הבעיה מתחילה שאין לך מספיק מתנדבים ואז אתה ״משכנע״ אנשים ״להתנדב״ באיומי רובה (במקום בדיבורים או בתשלום)
ציטוט
0 #18 התנדבותדוד 2019-02-22 00:46
מצטט שחרורון:
מצטט דוד:
על איזה סוג של מלחמה אתה מדבר?
מלך שמכריז מלחמה ומגייס בכפייה (במקרים רבים אקוויוולנטי לרוצח), או אנשים שמתנדבים בשביל המולדת?
למה הכל בבריונות?
ואגב גם כשמדברים משיקולי תועלת, מה היה רע עם הצבאות ההתנדבותיים של ארה"ב במאה ה-19? הם לא כיסחו ל-2 מעצמות עולמיות את הצורה?


אין שום דבר רע באנשים מתנדבים לצבא - להפך. רוצה להתנדב לצבא? נהדר

הבעיה מתחילה שאין לך מספיק מתנדבים ואז אתה ״משכנע״ אנשים ״להתנדב״ באיומי רובה (במקום בדיבורים או בתשלום)

שחרורון, אני חושב שזה בדיוק מה שכתבתי...
ולמעלה מזו, אני לא חושב שהצבא צריך להיות ממשלתי. צבא ממשלתי הוא מושחת כמו כל גוף ממשלתי.
למשל בחברה חופשית תושבי הדרום ובעלי שדות בגבול עזה היו מתאגדים ויוצאים לפעולות כדי להגן על רכושם באמצעות נשק אישי ארוך טווח. היו קוראים לזה צבא הדרום.
בחברה לא חופשית, אסור לאנשי הדרום להחזיק אפילו באקדח, וצבא החובה המנופח על 200,000 חייליו, אשר נכפה עליהם ומשולם מכיסיהם "למטרות ביטחון", לא מסוגל או לא רוצה להגן עליהם באמת.
זה נשמע אנרכיסטי, אבל עובד מצויין. ולכך הבאתי את הדוגמא האמריקנית של המאה ה-19.
ציטוט
0 #19 וזהו בדיוק ההבדל בין מדינת חופש לאנרכיהלוי @ 2019-02-22 06:12
בחורה דרומית טוענת שבחור צפוני אנס אותה. היות והבחור הצפוני מכחיש, והבחורה עומדת על דעתה, הדברים התגלגלו למלחמה בין צבא הדרום לבין צבא הצפון.

פירוט היסטורי ניתן למצוא בספר שופטים (י"ט - כ"א) בארוע הידוע 'פילגש בגבעה'. המעשה מתחיל בפסוק: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל ...".
המחשה יותר עכשווית: סוריה.

מדינת החופש היא 'מדינה'. ויש לה מונופול אחד: על הפעלת כח. הפעלת כח אסורה על כל גורם אחר - בין אם הוא אדם פרטי, או קבוצה, או חברת שמירה, או צבא הדרום.

באנרכיה "מלך (=שלטון) אין בישראל." מוסרית, לאף אחד אסור להפעיל כח (אלא לשם הגנה). מעשית, קיימת הסכנה שכל בריון - בין אם סתם כזה, ובין אם הוא בטוח בצדקתו - יפעיל כח.

זו ההצדקה לקיומה של 'מדינה', ולשלילתה של 'אנרכיה'.
ציטוט
0 #20 ללוידוד 2019-02-22 11:44
לא דיברתי על אנרכיה, דיברתי על חופש התאגדות והקמת צבאות פרטיים.
עדיין יש ממשלה מרכזית שתדע לאחד את כל הצבאות במקרה של מלחמה כוללת.
ציטוט
0 #21 לא מתמודדים עם מה שאני כותביוסי ברנע 2019-02-25 02:09
כי הנכונות להקריב חיים היא חלק בלתי ניפרד ממאבק לעצמאות לאומית. אין זה משנה אם מדובר בחיילים שהתנדבו לשרת ולא הוטל עליהם הכרח של צבא חובה. אנשים מוכניים להקריב חייהם. זה לא מוסרי או לא מוסרי זו עובדה. זה גם עובדה שללא הנכונות לא ניתן להילחם. לא ניתן לחיות לפי השכל ובאופן אגואיסטי בקרב כי זה היה מנוע בכלל לצאת לקרב גם של עצמאות לאומית.
ציטוט
+1 #22 תשובהדוד 2019-02-26 18:37
מצטט יוסי ברנע:
כי הנכונות להקריב חיים היא חלק בלתי ניפרד ממאבק לעצמאות לאומית. אין זה משנה אם מדובר בחיילים שהתנדבו לשרת ולא הוטל עליהם הכרח של צבא חובה. אנשים מוכניים להקריב חייהם. זה לא מוסרי או לא מוסרי זו עובדה. זה גם עובדה שללא הנכונות לא ניתן להילחם. לא ניתן לחיות לפי השכל ובאופן אגואיסטי בקרב כי זה היה מנוע בכלל לצאת לקרב גם של עצמאות לאומית.

אני מבין שלטענתך הלאומיות במהותה לא יכולה להתקיים לצד ערך החירות הרואה את האדם כאינדיבידואל, וככזה כמי שלא יהיה מוכן להילחם לטובת הלאום.
אך האמת היא שערך החירות בכלל לא עוסק בשאלה זו, האם ראוי או לא ראוי למסור נפש עבור מטרה כלשהי (עצמית או קולקטיבית). הוא רק קובע כי האדם צריך להיות חופשי לבחור לעצמו, זה הכל.
זה הכשל בכל ויכוח שמתקיים בין סטייטיסטים (מכל הסוגים) לבין שוחרי חירות: הראשונים תמיד יטענו "מה, אתם באמת סבורים שצריך ל... ואם כן, אז למה שהמדינה לא תעשה זאת?" והתשובה היא תמיד "זה בכלל לא משנה מה דעתנו האישית על הנושא, זה פשוט לא עניינה של המדינה, *וזה הכל*!".
האמונה העמוקה היחידה שמסתתרת מאחורי העמדה הזו, היא שחופש הבחירה קודם לכל ערך אחר. לא שהלאום הוא חשוב או לא, לא שמעשים מסויימים הם "טובים" או "רעים".
הוויכוח לא מתנהל על אותו המישור. אין כאן דיבייט מהסוג של לאומיות מול קוסמופוליטיות, דת מול אתאיזם וכד'. יש כאן רק טיעון אחד: שלפני כל ויכוח שלא יהיה, מוציאים את האקדח מהחדר.
ציטוט
0 #23 אתה טועהאני 2019-02-27 16:35
אבל אחרי זה שהוא צריך טיפולים רפואיים משלם המיסים הוא זה שדואג לו בלי קשר לנזק שהוא גורם למשפחה שלו ולסביבה לעיתים
ציטוט
0 #24 לא מתמודדים עם טענותייוסי ברנע 2019-02-28 08:51
הלאומיות אינה עשויה מעור אחד. אולם גם בלאומיות הליברלית, במסגרת למשל מלחמה לשחרור לאומי ,אנשים מקריבים את חייהם. הלאומיות והאינדבידואליזים נוסח רנד לא יכולים להתקיים גם יחד, כי אצל רנד אין ישים מחוץ לאינדבידואלים כאטומים העומדים בפני עצמם. הלאומיות גם הליברלית אינה יכולה לקבל זאת. אגב, מוסרית אין בני האדם יכולים שלא להקריב את עצמם לעיתים. למשל הורים לילדים בהכרח מקריבים שעות שינה רבות למען סיפוק צרכי התינוקות. הרי האוביקטיביזים שולל אלטרואיזים, אז כיצד יכולים חסידיו לגדל ילדים? מהי ההתנהגות המוסרית לפי רנד של הורים לתינוק שצרכיו גורמים להם לחוסר שינה לאורך זמן? יש לה תשובה מושכלת בסוגיה?
ציטוט
0 #25 הליברליות גם לא עשויה מעור אחדדוד 2019-02-28 15:31
מצטט יוסי ברנע:
הלאומיות אינה עשויה מעור אחד. אולם גם בלאומיות הליברלית, במסגרת למשל מלחמה לשחרור לאומי ,אנשים מקריבים את חייהם. הלאומיות והאינדבידואליזים נוסח רנד לא יכולים להתקיים גם יחד, כי אצל רנד אין ישים מחוץ לאינדבידואלים כאטומים העומדים בפני עצמם. הלאומיות גם הליברלית אינה יכולה לקבל זאת. אגב, מוסרית אין בני האדם יכולים שלא להקריב את עצמם לעיתים. למשל הורים לילדים בהכרח מקריבים שעות שינה רבות למען סיפוק צרכי התינוקות. הרי האוביקטיביזים שולל אלטרואיזים, אז כיצד יכולים חסידיו לגדל ילדים? מהי ההתנהגות המוסרית לפי רנד של הורים לתינוק שצרכיו גורמים להם לחוסר שינה לאורך זמן? יש לה תשובה מושכלת בסוגיה?

אף אחד לא צריך להיות ראנדיאני כדי להאמין בחופש. אבל גם איין ראנד מדברת רק על זה שאדם צריך לעשות את הבחירה שלו מתוך שיקולים אינדיבידואליים לחלוטין. שיקולים אלו יכולים להוביל אותו גם להתנדב לארגון צער בעלי חיים או להילחם בשביל המולדת אם זה מה שעושה לו טוב.
ציטוט
0 #26 אלטרואיזם - ציטוט מאיין ראנדלוי @ 2019-02-28 16:16
"מהו הקוד המוסרי של האלטרואיזם? העיקרון הבסיסי של אלטרואיזם הוא כי לאדם אין כל זכות להתקיים בשביל עצמו, ששירות הניתן לאחרים הוא ההצדקה היחידה לקיומו, וכי קורבן-עצמי הוא החובה המוסרית, המעלה והערך הגדולים ביותר שלו.

אל תבלבלו בין אלטרואיזם וטוב-לב, רצון טוב או כבוד לזכויותיהם של אחרים. אלו הם אינם עקרונות ראשוניים, אלא תוצאות שלמעשה הופכות את האלטרואיזם לבלתי אפשרי. העיקרון הבסיסי של אלטרואיזם הוא הקרבה עצמית שהיא במילים אחרות ביטול עצמי, הכחשה עצמית והרס עצמי. מה שהאלטרואיזם בעצם אומר הוא כי ה"עצמי" הוא יסוד כל רע ואילו "חסר-העצמי" הוא שורש כל טוב בעולם.

אל תסתתרו מאחורי קלישאות כמו האם צריך או לא צריך לתת פרוטה לקבצן. זהו אינו העניין. העניין הוא האם יש או אין לך את הזכות להתקיים מבלי לתת את הפרוטה ההיא. השאלה היא האם עליכם להמשיך לקנות את חייכם, פרוטה אחר פרוטה, מכל קבצן שניגש אליכם. השאלה היא האם הצרכים של אחרים הם המשכנתא הראשונה על חייכם והמטרה המוסרית של קיומכם. השאלה היא האם צריך להתייחס אל האדם כאל חיית קורבן. כל אדם עם כבוד עצמי יענה "לא". האלטרואיזם אומר "כן"."

מתוך "פילוסופיה – מי צריך את זה?"\ איין ראנד
ציטוט
הוסף תגובה