חמישי, 21 מאי 2009 15:43

לשכת עורכי הדין בראש החץ לחזרה לגילדות ימי הביניים

תפקידה הרשמי של לשכת עורכי הדין מתובל בניסוחים ''ציוניים'' בנוסח ''תעמוד על המשמר [של זכויות האזרח] ותהווה מגן לפרט'' וכן ''חשיבותו של המקצוע במדינה דמוקרטית קולטת עליה''.

קל לשער את התגובה הציבורית אילו מגדלי העגבניות בישראל היו חוברים לייסד את לשכת מגדלי העגבניות, וזו הייתה מקבלת סמכות חוקית בלעדית להגבלת כמות העגבניות בשוק באמצעות שליטה על מספר העוסקים במקצוע. המצדדים ב''הסדרת הענף'' יטענו כי עגבנייה היא מצרך בסיסי בתפריט של כל משפחה וריבוי מגדלים ללא פיקוח מרכזי עלול לפגוע באיכות המוצר. הרוצה להצטרף ללשכת מגדלי העגבניות יחויב לעמוד בסדרת מבחני כניסה, ולהוכיח ניסיון שצבר כשוליה בחממה של אחד החברים הרשומים. ''אילו כל אחד היה רשאי לגדל עגבניות'', היה טוען יו''ר לשכת העגבניות, '' איכות העגבנייה מתדרדרת וכבוד המקצוע נרמס''. יו''ר לשכת העגבניות, שנבחר בהליך דמוקרטי, היה ודאי ממשיך וטוען כי ''מגדל עגבניות משקיע שנים של התנסות והון עתק בתשתית מתקדמת ואין כל וודאות שהירק יצמח ללא פגע לאחר חודשים של עמל. המעט שהמדינה יכולה להשיב על תרומתנו החיונית לסל המזון הבסיסי, הוא שנוכל להבטיח את רמת המקצוע ואת רמת המחירים שעלולים להיפגע מחדירת גורמים בלתי אחראיים לענף''. 

עורך דין חבר הלשכה ואינסטלאטור ''מורשה'' – המניע זהה 

תפקידה הרשמי של לשכת עורכי הדין מתובל בניסוחים ''ציוניים'' בנוסח ''תעמוד על המשמר [של זכויות האזרח] ותהווה מגן לפרט'' וכן ''חשיבותו של המקצוע במדינה דמוקרטית קולטת עליה'' – מסך עשן לתפקידה המעשי כגילדה מקצועית. דהיינו ארגון של בעלי מקצוע, שהיה מקובל בימי הביניים, בחסות המלך: נגרים, נפחים, יצרני הזכוכית ובעלי מקצוע אחרים – קיבלו זיכיון עיסוק בלעדי תמורת תשלום ושירותים לבית המלוכה. כך נבלמה התחרות בענף באמצעות שליטה על מספר העוסקים, סמכות למתן היתרי עיסוק במקצוע, הקשחת תנאי ההצטרפות לגילדה באמצעות מבחני כניסה ודרישה לעבודה כשוליה אצל אחד החברים, קביעת תעריפים אחידים ועוד. המהפכה התעשייתית והקפיטליזם התחרותי שמו קץ לגילדות שמנעו תחרות וכך הגבילו עלייה ברמת החיים של המוני תושבי אירופה. בהעדר סעיף בחוקה שמקדש את חופש הפרט לעסוק בכל מקצוע שיחפוץ ויאפשר למכור את שרותיו לכל המעוניין – ממוכר מרצון אל קונה מרצון – חזרה במהלך המאה העשרים גרסה מודרנית של הגילדות. בחלק מהעיסוקים והמקצועות הצליחו לוביסטים מטעם העוסקים להעביר חוקים ''לטובת הציבור'' שמחייבים כל עוסק במבחנים ממשלתיים כדי לקבל תואר רשמי. כך למשל קיימים בגרמניה חסמי כניסה גבוהים גם למקצועות כגון זגג, אופה, או אפילו סַפַר. בחלק מהמדינות נדרש גם אישור של ''ועדה מקצועית מקומית'' לקבלת היתר עבודה במקצוע, לאחר השלמת הלימודים ב''מוסד לימודים מקצועי מוכר'', אפילו כאינסטלאטור. 

''התוכנית למניעת התדרדרות מקצוע עריכת הדין'' 

הנזק הכלכלי לאזרחי מדינה שמערימה קשיים על תחרות ועל עיסוק במגוון מקצועות מתבטא בייקור השירותים לאזרח, הקטנת ההכנסה הפנויה והאטה בצמיחת המשק וברמת החיים. בדרך כלל נדרשים חברי הגילדה לשלם מס שנתי לא מבוטל למימון מנגנון הגילדה, שנוטה כמובן לצמוח, ולמימון הלוביסטים הפועלים מטעמם במסדרונות הפוליטיים לשימור המצב הקיים. תקציב לשכת עורכי הדין, לדוגמה, עומד על למעלה מ- 40 מיליון שקל לשנה ומפרנס את העמלים על ''כבוד המקצוע'' ב-4 מחוזות גיאוגרפים במדינת ישראל הענקית. ככל שמתרבות הגילדות גדל העול על צוואר המשק. חסמי התעסוקה הם מהסיבות העיקריות לאבטלה הכרונית הגבוהה בקרב צעירים באירופה שנעה בין 15% בגרמניה לבין 26% ביוון [Eurostat 2007 ]. 

לאחרונה החליטה לשכת עורכי הדין להאריך את ייסורי המבקשים להצטרף לגילדה. תקופת ההתמחות תוכפל, תתווסף בחינה גם בתחילת ההתמחות, הבחינות יוקשחו ויתווספו מספר מכשולים. בתקופת ההתמחות עובד הסטאז'ר במשרד ותיק, בדרך כלל בתנאי שוליה ובשכר נמוך מאד. המתמחים עוסקים ברוב המקרים בעבודה ''השחורה'' המנהלתית של המשרד. יוצא איפה, שמטרת ה''התמחות'' היא בעיקר דחייה של גידול מספר עורכי הדין בשוק ואספקת כוח אדם זול ואיכותי למשרדים הותיקים... בעבר הוסתרה המטרה האמיתית אך בשנים האחרונות מודים בלשכה בפה מלא כי המטרה היא מניעת ''הצפת המקצוע''. כמקובל במדינות טוטאליטריות נעשה שימוש במטבע לשון הפוך וחיובי, וכך הוגדרו החסמים החדשים: ''התוכנית למניעת התדרדרות מקצוע עריכת הדין''. בימים אלה שוקדים במסדרונות לשכת עורכי הדין [על פי פרסומים בתקשורת] על תוכנית נוספת להגנה על כבוד חשבון הבנק של עורכי הדין הוותיקים: הענקת תואר ''מומחה'' בתחומים מוגדרים. עורכי דין ותיקים יקבלו את התואר כמעט אוטומטית, הצעירים יותר יידרשו להשתלמויות שנתיות ולמבחנים. 

''הגנת הצרכן'' באמצעות סחיטתו 

גילדת עורכי הדין אינה היחידה בישראל. גילדת הרופאים מונעת מרופאים ישראלים שלמדו באירופה, והם בעלי רישיון עבודה באירופה, מלעסוק ברפואה בישראל – נדרשים מבחנים מפרכים – כך גדל המחסור ברופאים. במסגרת הקמת גילדה חדשה של השיפוצניקים נדרשו מבקשי תעודת ''שיפוצניק מורשה'' ל- 10 שנות לימוד, בחינה במתמטיקה [כנראה כדי להקשות על הכניסה לענף], בחינה בעברית [כנראה כדי למנוע תחרות מעובדים זרים, ערבים ועולים חדשים], וגם 5 שנות ניסיון [כדי לספק כוח אדם זול לקבלנים המורשים, מן הסתם]. חסמי כניסה מלאכותיים קיימים במקצועות רבים נוספים כגון שמאי מקרקעין, מתווכי נדל''ן, יועצי השקעות ועוד. בעלי מקצוע אחרים מפעילים לחצים ל''הסדרת הענף'' ביניהם ענף הדוגמנות, סוכנויות טאלנטים [שחקנים ובדרנים], ענף הרפת, ארגון המנעולנים, חלפני המטבע, עיסוק בליסינג ועוד רבים אחרים. קבוצות עוסקים מתאגדות כדי להגביל את התחרות בענף, וכך להכתיב מחיר גבוה לצרכן. מטרת ההתאגדויות המקצועיות היא להשיג חקיקה שתיצור מצב בו הצרכן ישלם עבור המוצר או השירות מחיר גבוה מהמחיר שהשוק היה קובע בתנאי תחרות חופשית. הממשלה והעוסקים תמיד יתַרצו זאת ברצונם העז ''להגן על הציבור'', ''להגן על כבוד המקצוע'', ''הסדרת הענף הפרוץ לכל אחד''... ומלחמה ב''חאפרים''. כולם שוחרי טובת האזרח... נשמות טובות. ''הצלחה'' של הגילדות משמעותה הוצאה נוספת של מיליארדי שקלים רבים בשנה לאזרח. 

התאגדות מקצועית על בסיס חופשי וולונטארי 

אם מדינת ישראל רוצה לבסס יתרון כלכלי ואיכותי על פני מדינות המערב, אסור לנו לחקות מדינות שכולאות את חופש הפרט וחופש התחרות. כל התאגדות מקצועית צריכה להיות על בסיס וולונטארי. ''כבוד למקצוע'' שמושג באמצעות כפייה ממשלתית הוא לא פחות מאשר גזל של האזרח בחסות החוק. רק הערכה ליתרון מקצועי אמיתי משיגה כבוד אמיתי למקצוע. מוניטין מצטבר עבורו מוכן הצרכן לשלם יותר. 

יש להניח שקיימת בציבור דרישה למידע מיהם בעלי המקצוע שעברו הכשרה פורמאלית מינימאלית בתחום התמחותם. במקביל קיימת גם דרישה, מצד בעלי המקצוע שהשקיעו כסף וזמן ברכישת השכלה והתמקצעות, למנגנון כלשהו שיאפשר להם לפרסם את יתרונותיהם באופן אמין. השוק החופשי צריך לתת מענה למפגש רצונות זה ולא חקיקה כפייתית. 

את חוק לשכת עורכי הדין ואת דומיו צריך לבטל. לשכת עורכי הדין תהיה לגוף וולונטרי. עורכי דין יוכלו להצטרף אליה מרצונם החופשי. כל אחד יוכל לקרוא לעצמו ''עורך דין''. אך רק חבר לשכה יהיה רשאי לצרף לשמו תואר נוסף, לדוגמה: עו''ד מורשה או מדופלם. כאשר הלשכה תהיה וולונטרית היא תהיה זכאית להגביל את המצטרפים אליה ככל העולה בדעתה. לדוגמה: להגביל חברות רק לבוגרי אוניברסיטאות מסוימות, לגבות אגרות חברות גבוהות, לקבוע מבחני כניסה וכדומה. חשיבות הלשכה כאיגוד וולונטרי תגבר הואיל ולציבור יהיה ברור שעורך-דין חבר לשכה עומד בקריטריונים מקצועיים מחמירים יחסית לעורכי הדין האחרים בשוק. הלשכה לא תהיה רשאית לשלול עיסוק במקצוע; אך תוכל, כמובן, לבטל חברותו ותוארו הנוסף של חבר שכשל. הלשכה תשקיע בפרסום ויחסי ציבור שידגישו את החשיבות והיתרון המקצועי של עורך דין חבר לשכת עורכי הדין. חברות בלשכה תעניק יתרון מעשי ביותר לחבריה: חותמת איכות, יוקרה, ומעמד. ייתכן שתתאגד לשכת עורכי דין מתחרה, לדוגמה: לשכת עורכי הדין בעלי תואר שני ושלישי. ביטול חוק לשכת עורכי הדין ישיל עוד מספר עמודים מאוגדן החוקים המיותרים העמוס לעייפה במדינת ישראל. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 04 דצמבר 2017 07:12
הוסף תגובה