שישי, 23 ינואר 2009 15:43

יוזמה פרטית מול סוציאליזם לעשירים

לאחרונה פורסם כי עו''ד יוסי שגב מקים קרן למאבק בחובות הטייקונים. רעיון מזהיר: הקרן תשקיע באגרות חוב שהאדונים הנכבדים הנפיקו לציבור. מחיר אגרות החוב ה''מסוכנות'' זול כיום במיוחד.

כבר במהלך השנה הנוכחית [2009] יאלצו החברות הגדולות במשק, שבבעלות דנקנר, פישמן, תשובה, לבייב ואחרים לפרוע חובות של ריבית וקרן בסכום כולל של למעלה מ- 19 מיליארד שקל על אגרות חוב סחירות שהנפיקו לציבור. סכום עתק זה אינו כולל חובות לגופים מוסדיים וחובות לבנקים. בסך הכול גייסו ה''טייקונים'' לשעבר בדרך זו סכום שמתקרב ל-300 מיליארד שקל. הציבור מאמין שהסיכוי לראות את הכסף חזרה – נמוך מאד [על פי השווי כ''זבל'' המיוחס לאג''ח]. עד כה מסתמן שאין דין ואין דיין: הטייקונים חייבים כסף לקרן הפנסיה שלכם? אז מה? ההצעות שעל הפרק הן ''הפוך על הפוך'': מתרבים הלחצים לדרוש מאתנו לתת להם עוד כסף כדי ''לחלץ'' אותם... 

היוזמה הפרטית של עו''ד יוסי שגב 

לאחרונה פורסם כי עו''ד יוסי שגב מקים קרן למאבק בחובות הטייקונים [Ynet 7.1.09]. רעיון מזהיר: הקרן תשקיע באגרות חוב שהאדונים הנכבדים הנפיקו לציבור. מחיר אגרות החוב ה''מסוכנות'' זול כיום במיוחד; ואם בעלי ההון לא יעמדו בהתחייבותם ויבצעו שמיטת חובות, כפי שהשוק מעריך זאת – הקרן תפעל משפטית נגד החברות שיתחמקו מחובם. 

משרד עו''ד שגב אינו נמצא, מבחינת מספר המועסקים בו, בין עשרת הגדולים, אך לפי מבחן ההכנסות הוא קרוב לוודאי ממוקם בצמרת. אך לא בכך העניין. למשרד התבסס מוניטין של התמודדות מוצלחת מול גופים משקיים גדולים – אותם מעדיפים עורכי דין גדולים אחרים לייצג במקום להתעמת... 

היוזמה הפרטית של עו''ד יוסי שגב בולטת במיוחד על רקע לחצים על פוליטיקאים, כנראה בסיוע לוביסטים של אלי ההון, לתפור ''חבילת הצלה'' ממשלתית לאגרות החוב על חשבון הציבור. עו''ד אופיר נאור, שותף בכיר במשרד שגב ושות', מצוטט: ''הקרן לא תהסס לקנות גם איגרות חוב בעייתיות של חברות שבעליהן מנסים לנצל את המצב הקיים היום בשוק, כדי לפטור את עצמם מההלוואות שלקחו, ולהימנע מתשלום החוב. מבחינתנו, המצב הקיים היום, שבו בעלי הון מבקשים שמיטת חובות, הוא בלתי נסבל. אנחנו, ציבור החוסכים, נתנו הלוואות לבעלי הון והיום אנחנו מממנים את כל ההרפתקאות העסקיות שלהם, הכוללות בין היתר רכישות של קרקעות בבולגריה, רפתות בהודו ויהלומים באפריקה''. 

היוזמה הממשלתית 

לממשלה אין כספת נסתרת שמכילה מאות מיליארדי שקלים – ממנה ניתן למשוך סכומי עתק בעת מצוקה ולהעניק לפושטי רגל. כלי אחד בלבד עומד לרשות הממשלה כדי ''לעזור'' לאילי הון, ''להציל'' בנק מתמוטט או ''לתמוך'' בקרן פנסיה מרוששת: החרמת רכושם של מיליוני אזרחים והעברתו אל פושטי הרגל – להם הפוליטיקאים מעוניינים ''לעזור''. 

החרמת הקניין הפרטי לא נעשית בדרך ישירה, אבל הממשלה צריכה ''להשיג'' את הכסף הגדול בדרך כלשהי: אפשר להטיל מיסים כבדים על כל סוגי ההכנסות והרכוש, אפשר להנפיק אגרות חוב בכמות אדירה [בהנחה שיהיו קונים לכמויות האדירות שנדרשות]. גיוס באמצעות הלוואות מהציבור הוא למעשה מיסוי עתידי. כך מפזרים את עלויות ''תוכנית ההצלה'' גם על פני הדורות הבאים שיצטרכו לפרוע את החוב [עוד לפני ''התוכנית'' הנוכחית, הדורות הבאים כבר נושאים בנטל חובות קיימים שבינתיים ''מגלגלים'' באמצעות הנפקות חדשות של אג''ח]. 

דרך אחרת להשגת הכסף היא פשוט לזייף אותו: בנק ישראל ידפיס כסף ככל שיידרש. צריך מכונת דפוס טובה, נייר ודיו. דרך זו חביבה במיוחד על פוליטיקאים כי האינפלציה תתפרץ ותשחוק את ערך הכסף, קרוב לוודאי בקדנציה של ראש ממשלה אחר. במילים אחרות, כל הדרכים המוצעות מובילות למשבר כלכלי מקיף. רמת החיים תתדרדר, עסקים יפשטו רגל. תוהו ובוהו. לא כולם ייפגעו במידה שווה. סקטורים בעלי כוח פוליטי ייפגעו קצת פחות. העיקרון של ''התוכנית'' הוא שינוי בחלוקת הרכוש במדינה: במקום שאנשי עסקים כושלים ירדו מנכסיהם – כלל הציבור ירד מנכסיו. תקוות הפוליטיקאים היא שאם רוע הגזרה יפוזר על רבים, אפשר יהיה לדחות את מועד ההתפרצות; תקוותם, כי פיזור הנזק בין כל האזרחים יקטין במשהו את העול הכלכלי מגבו של הפרט; והחשוב מכול: אם כולם נדפקים אז תמיד אפשר יהיה להאשים את ''המצב הכלכלי בעולם''. 

החלופה המוסרית 

השוק החופשי, לעומת זאת, מעניש קודם כל את אלה שקיבלו החלטות כלכליות שגויות – הם יורדים מנכסיהם ובמקרה הגרוע הם פושטים רגל. את מקומם תופסים אנשי עסקים זהירים יותר, יעילים יותר. כולם לומדים לקח ובסיבוב הבא נזהרים. כמו בכל ''סיקול ממוקד'' גם מספר חפים מפשע שהיו במקרה בסביבה – נפגעים. אין מנוס מכך כי החלופה, כאמור, אם הממשלה מתערבת – שכמעט כל הנפגעים יהיו מקרב ה''חפים מפשע''. 

זו הברירה האמיתית. לכן, ממשלת ישראל לא צריכה לחקות את ה''מדינות הנאורות'', אלא לצמצם את מימדי המשבר לאשמים האמיתיים: שהטייקונים יפשטו רגל, ואם בנק מסוים כושל – שילך גם הוא בדרך כל בשר. אם קרן פנסיה הפסידה – שעמיתיה ינטשו אותה עם מה שנשאר להם ויעברו אל קרן מוצלחת יותר. רק כך יוכל השוק לפתח מנגנוני הגנה, בקרה וענישה ששום ממשלה לא יכולה לספק. בכל מקרה יהיה מיתון קשה. השאלה באיזו דרך יפגעו פחות ''חפים מפשע'' ובאיזו דרך ייענשו יותר אלה שפישלו. אין דרך מוסרית יותר. 

הגְּדֻלָּה של שוק חופשי אמיתי היא שרצונו של היחיד לשפר את מצבו ולהתעשר [בדרך מוסרית] עובר תמיד דרך מתן שרות שהצרכנים רבים זקוקים לו ומוכנים לשלם עבורו. אנו מקווים שדרכו של עו''ד שגב תצליח, המשקיעים בקרן יתעשרו, ובדרכם אל העושר הפרטי ישרתו את הציבור בהענישם את הראויים לכך. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב ראשון, 03 דצמבר 2017 05:54
הוסף תגובה