supporters heading
1. רשימת תפוצה
הרשם וקבל עדכון על כל כתבה חדשה באתר - מיד עם פרסומה.
2. פייסבוק
הצטרף לקבוצת ‘קו ישר’ בפייסבוק.
3. הטוקבקיסטים
אם אתם מגיבים לכתבה בתקשורת הארצית: נא שלבו בטוקבק 
את שם האתר "קו ישר", או צטטו מהאתר. 
ברוב המקרים זה מצליח.
4. הצטרף לרשימת תומכי האתר
הקישו כאן כדי לעיין ברשימת תומכי הרעיון. הצטרפות לרשימה מחזקת את הרעיון

 

תרום לנו

 

ארכיון כתבות קודמות

 

כאן המקום לתגובות כלליות ל"קו ישר" שאינן תגובה ישירה לכתבה מסוימת.

שלח תגובה לאתר >>

תגובות אחרונות

  • מערכת קו ישר 26.09.2018 14:41
    אין חסימת דעות באתר
    נא שלח לנו מייל עם "הודעת החסימה" שקיבלת.
     
  • דוב הקוטב 26.09.2018 02:21
    השתקת פיות
    כשלא מסוגלים להתמודד עניינית אז חוסמים? המשיכו לשכנע את המשוכנעים, בהצלחה
     
  • דוד 05.06.2018 07:37
    תודה רבה
    ושאפו על הכתיבה האיכותית. הפכתי לקורא נלהב.
     
  • קו ישר 05.06.2018 04:16
    הזכות לנשיאת נשק
    דוד, יש באתר התייחסות לשאלתך. מעל תיבה זו יש אפשרות לחיפוש באתר. חפש "הזכות לנשיאת נשק" ותגיע ...

 

מיסוי בעידן החדש

"וגר זאב עם כבש ופקיד שומה עם נישום ירבץ" שופט השלום איתן מגן (2004)

מהו "מס צודק"?

"מס צודק" הוא מס שאחרים משלמים ולא אני. לא קיים "מס צודק" וכל שיטת מיסוי גורמת לעיוותים כלכליים. אזרח צריך לשלם עבור השירותים שהוא מקבל מהמדינה וזו צריכה להיות תכליתו היחידה של המיסוי. לא מתפקידה של מערכת גביית המס לעזור לשכבות חלשות, לא "לצמצם פערים" (למרות שמרבית הציבור חושב שכן) וגם לא לסייע למשקיעים; לא לעודד עובדים, לא עידוד ילודה ואפילו לא עזרה לחולים. גם בעידן החדש יתכנו תקציבי העברה, אך אישורם יהיה כרוך באישור רוב מיוחס מאד במשאל עם.

תשלומי תמיכה בקבוצות אוכלוסייה, אם יהיו, ימומנו מצד ההוצאות של התקציב ולא בשלב הגבייה. כלומר, המיסוי יהיה אחיד לכולם (בשיטה שנדון בה בהמשך) ואם יוחלט על תמיכה בקבוצה מסוימת – היא תבוצע ישירות מהתקציב ולא כהנחה במיסוי בשלב הגבייה. 

כאן ראוי לציין כי מרבית הציבור סבור שהמיסוי צריך לשמש כלי בידי ההנהגה להשגת "יעדים לאומיים" בחינוך, בריאות, רווחה, פיזור אוכלוסייה, עידוד ילודה, עידוד תעשייה ועוד. אתר זה שולל את התפיסה המקובלת במרבית התחומים. ייתכן שגם בעידן החדש יוחלט על "יעדים לאומיים" (יוחלט במשאל עם וברוב מיוחס מאד – ראה פרק דמוקרטיה). יעדים אלה יבוצעו, כאמור, לא על ידי פטורים ממס, אלא על ידי העברת כספים לקבוצת היעד אחרי שנגבה מס אחד ויחיד שמוטל על הפעילות הכלכלית של כל האוכלוסייה. באופן זה, תוכל הממשלה בעידן החדש, להציג בשקיפות מלאה וללא מסך הסוואה, את הסכום בתקציב שמועבר מאזרח א' אל אזרח ב'. ניתן יהיה להציג באופן ברור את ההשלכות של הוצאה מוצעת חדשה מתקציב המדינה: "בכמה יגדל המס שנצטרך לשלם אם נאשר במשאל עם הוצאה זו". 

פקודת מס הכנסה מלאה כיום ב"חורים". רוב הפקודה היא רשימת פטורים והקלות. הפוליטיקאים מחליטים על גודל החורים ומי יהיו ה"עכברים" שייהנו... 

השירותים העיקריים שמס צריך לממן הם שירותים שמוגדרים כ"מוצרים ציבוריים", כגון: ביטחון, משטרה, משפט, מערכת השלטון הדמוקרטי ואפילו תאורת רחובות. 

האם כל האזרחים נהנים במידה שווה מרשת ההגנה שהמדינה מסוככת עליהם? האזרח, עני ועשיר כאחד, נהנים במידה שווה רק מהגנת המדינה על חייהם. חיל-האוויר מגן במידה שווה על השמים שמעל לעשיר ולעני. לפיכך, נראה לכאורה ש"מס גולגולת" אחיד, סכום אחד ושווה שכל אזרח ישלם, הוא ה"מס הצודק". לעומת זאת, עשיר בעל רכוש, מנצל את שירותי ההגנה של המדינה, ואת המנגנון הדמוקרטי שלה, כדי להגן גם על קניינו, על רכושו הרב. קשה למדוד, או להגדיר במדויק, מנגנון שייחשב את מידת ההנאה של כל אזרח משירותי המדינה ובהתאם לכך לחייבו במימון תקציב המדינה. די אם נסכים כי מוצדק שעשיר ישלם יותר כי הוא נהנה יותר משירותי המדינה... 

ניתן לראות את תשלום המס כפרמיית ביטוח שהאזרח משלם למדינה, בעיקר על שירותי ביטחון פנים וחוץ. אילו ניתן היה לקבל שירותי ביטוח אלה כמיקור-חוץ – אין ספק שחברת הביטוח הייתה מחייבת בפרמיה גבוהה יותר בעל בית בסביון לעומת בעל דירה בקרית אונו השכנה.  

מידת הכפייה הממשלתית הראויה בעידן החדש

מתפקידה של המדינה לקיים מערכות ביטחון, משטרה, משפט, ענישה ומספר שירותים ציבוריים אחרים המאופיינים כ"מוצר ציבורי". מוצר שכל אזרח נהנה ממנו גם אם יסרב או יתחמק ממימונו. שירותים אלה ממומנים באמצעות מיסים ואין דרך אחרת לקיימם. מס הוא תמיד כפוי. 

החוקה בעידן החדש תעניק סמכות לממשלה לגבות מיסים במידה הדרושה למימון אותם השירותים בלבד. למדינה לא תהיה סמכות ליטול כספו או רכושו של אזרח שהרוויח ביושר ובדין על מנת לסייע לאזרח אחר, גם אם האזרח זכה באופן אקראי בזכות קניינית כגון ירושה או הימורים. (ראה פרק המשטר הדמוקרטי). 

במשטר הקיים, של דמוקרטיה סוציאליסטית, יש למספר קטן של פוליטיקאים שגיבשו באותו יום רוב מקרי, לרוב בזכות פשרות או דילים בנושאים אחרים, סמכות לכפות על רוב האוכלוסייה העברת כסף לקבוצה כלשהי. בעידן החדש תוגבל יכולתם של הפוליטיקאים להעביר כסף או להעדיף סקטור. העברת כספים למגזרי אוכלוסיה מוגדרים עדיין תהיה אפשרית, אך תחייב משאל עם ואישור ברוב מיוחס. דמוקרטיה מכונה לעיתים "עריצות הרוב", אך בשיטה הישראלית נדרש רוב זעום מאד כדי ליצור "עריצות". במקרים רבים, "הרוב" בסופו של דבר, הוא רוב של עסקנים פוליטיים ולא רוב בעם. 

אין הצדקה מוסרית (או אחרת) להחרים מרכושו של אדם ולהעבירו לאחרים. אין הצדקה לכפיה. אין צידוק לעונש המוטל על אזרחים שמרוויחים יותר מאחרים. מכיוון שמס הוא החרמה הכרחית של רכוש פרטי –  צריך ליצור מנגנון וצורת משטר שיבטיחו גביית מס מינימלית, כמה שפחות מס

משאל-עם שיאשר, לדוגמה, העברת קצבאות לאמהות חד-הוריות, יבטא בכך הכרה גורפת בנחיצות התמיכה. הקצבה תאושר אם 80% מהמצביעים יאשרו אותה ויביעו הסכמתם לתוספת המס הנדרשת למימון ההטבה. מידת הכפייה שבהטלת מס זה תהיה מזערית. מאידך גיסא, אם כבר קיימת תמיכה כה נרחבת בהטבה, סביר שעמותות יוכלו לגייס את המימון באמצעות תרומות וכלל לא יהיה צורך בחקיקה. 

כמה כסף יידרש לממשלה בעידן החדש

"החיסכון" בתקציב המדינה, שמפורט בהמשך, נובע מיישום תפישת העולם המתוארת באתר זה ומבוסס על 9 דרכים עיקריות:

  1. ביטול מוחלט של משרדי ממשלה ומוסדות שפעילותם מיותרת להשקפתנו, כגון: נשיאות המדינה, משרד החקלאות, משרד המסחר והתעשייה, הטלוויזיה הלימודית, משרד המדע, משרד התיירות ועוד רבים. 

  2. ביטול חלקי של משרדי ממשלה שמרבית פעילותם תבוטל. שאריות המשרד הממשלתי יאורגנו כמחלקה במשרד הפנים, לדוגמה: משרד התקשורת, משרד השיכון, משרד הבריאות. 

  3. הפרטת פעילויות ושירותים. שירותים שהציבור זקוק להם אך הם לא יינתנו על ידי המדינה אלא על ידי הסקטור הפרטי או עמותות עצמאיות. לדוגמה: שרות התעסוקה, שירותי דת, תרבות וספורט, בנק הדואר. 

  4. מימון ישיר, על ידי האזרחים שנזקקים לשרות: השקעות ותחזוקה של מערכת התחבורה והכבישים (ממיסי הדלק), מימון מערכת המשפט (מאגרות משתמשי השירות), מימון משק המים (ממכירת מים במחיר ריאלי). מערכות אלו יאורגנו כ"מערכות סגורות", רשויות שמממנות עצמן שלא דרך תקציב המדינה

  5. חיסכון הנובע מביטול מימון ממשלתי: ביטול מימון ממשלתי מתוך תקציב המדינה. לדוגמה: לרשויות מקומיות (יצטרכו להסתדר עם הארנונה בלבד), ממשלה לא תעסוק בשיכון, וגם לא בהתיישבות, לא בתעשייה ולא בחקלאות. 

  6. חיסכון הנובע משינוי שיטת המימון של שירותים שיופרטו כגון בריאות וחינוך. 

  7. חיסכון הנובע מייעול והקטנת מערכות ביורוקרטיות כתוצאה משינוי מבני בשיטת פעולתן: משרד החוץ, כנסת ישראל, תקציב הביטחון, רשות המיסים. 

  8. חיסכון הנובע משינויים ערכיים בתפיסת העולם: ביטול קצבאות, הקטנת קצבאות, הגדלת מימון עצמי של שירותי בריאות וחינוך. 

  9. ירידה בהוצאות הנובעת משינויים מקרו-כלכליים: קיטון בחובות החוץ והפנים כתוצאה מירידה מתמשכת במדד המחירים לצרכן, התחזקות השקל מול מטבעות-חוץ.

  10. הקטנת הוצאות המדינה כתוצאה משינויים בחוקי עבודה, כגון איסור מוחלט על שביתות בסקטור הציבורי (איסור שביתה קיים היום רק בזרועות הביטחון: צבא, משטרה, שב"כ וכו'), ביטול מוסד "הקביעות בעבודה" ועוד. 

להסברים מפורטים הנכם מוזמנים לעיין בפרק המתאים באתר. 

...אז כמה כסף יחסך מתקציב המדינה?

רצוי לקרוא פרק זה לאחר גלישה ביתר הפרקים. בשנת 2005 ניסינו לאמוד מספרית את סדרי הגודל של הוצאות הממשלה בעידן החדש. הגענו להערכה של תקציב מדינה הנמוך בכ- 40% מהתקציב באותה שנה (ללא פירעון חובות מדינה). לא כל הירידה בתקציב היא "קיצוץ" שכן חלק נובע מארגון כ"מערכת סגורה" חוץ-תקציבית (כגון "רשות התחבורה"). האומדן הסתמך על השוואת הפעילות הממשלתית בכל תחום כיום, לעומת דגם הפעילות המוצע בעידן החדש. האומדן אינו מתיימר להיות מודל מדויק, אלא המחשה של כיוון מחשבה בלבד.

קל לדוגמה לאמוד את השינוי בתקציב משרד המסחר והתעשייה, או את השינוי בתקציב משרד התרבות והספורט – משרדים אלה וגם פעילותם מיותרים לחלוטין ולכן מדובר ב-100% חיסכון. קל לאמוד את השינוי בתקציב המדינה כתוצאה מניתוק הכנסות והוצאות משק התחבורה מתקציב המדינה. קשה יותר לאמוד את השינוי בתקציב הביטחון, או את ההוצאה המוקטנת על קיום מערכת דמוקרטית.

חשוב להדגיש שצד ההכנסות בתקציב המדינה יגדל מאד, למרות הקטנת המיסוי. מדינת ישראל תיכנס לעידן של צמיחה כלכלית מהירה בזכות הגדלה מאסיבית של מספר האנשים שעוסקים בייצור מוצרים ושירותים אמיתיים במקום אבטלה סמוייה ותעסוקת סרק שהיא מנת חלקם במערכת הקיימת.

 

הנה רשימת שינויים חלקית ששימשה כבסיס לאומדן:

 

ביטול מוסד הנשיאות.  

צמצום מספר חברי הכנסת ל- 70 יחסוך בוודאי כ- 1/4 מההוצאות.

ביטול משרד התקשורת בעקבות סיום מעורבות המדינה בתחום התקשורת.

ביטול מוחלט של משרד המדע.

ביטול משרד המסחר והתעשייה, כולל מענקים למו"פ, לתעשייה, עסקים קטנים, החוק לעידוד השקעות הון וכדומה.  

פישוט מבנה המשק, קץ מעורבות הממשלה בכלכלה ומימון תקציב המדינה באמצעות מס אחד בלבד יחסכו קרוב למחצית מתקציב משרד האוצר 

ורשות המיסים. 

ביטול משרד הקליטה. עולים חדשים יגיעו לארץ בכוחות עצמם. קליטת עולה תתבצע אך ורק באמצעות מענק כספי חודשי במשך שנתיים. באמצעות המענק ישלם לאולפן פרטי, או ילמד עברית לבד, ישכור דירה ויתחיל לעבוד. את תקציב המענקים תגייס הסוכנות היהודית.

ביטול משרד החקלאות וארגונו כמחלקה במשרד הפנים.

סגירת משרד השיכון וגופי ההתיישבות הממשלתיים. הפסקת מעורבות המדינה בבנייה ובהתיישבות.  

ביטול המשרד לאיכות הסביבה. ארגונו כמחלקה במשרד הפנים שתפקידה העיקרי יתמקד בביקורות והגשת תביעות נגד גורמים שפוגעים בסביבה.

ביטול מוחלט של משרד התשתיות. המדינה לא תתערב במשק הדלק, הגז החשמל. פעילויות מסוימות אחרות יועברו למחלקות מתאימות במשרד הפנים. 

המהפך במשק המים (ראו פרק "המים"), הפרטת ההפקה וייצור מים וקביעת מחיר המים על ידי השוק – יהפכו את נציבות המים לגוף מקצועי. תפקידו העיקרי יתבטא בהכרזה שנתית על כמויות השאיבה המותרות ממקורות טבעיים, פיקוח על השאיבה והגשת תביעות. 

צמצום, איחוד וביטול של רוב הנציגויות, הקונסוליות, המשלחות והשליחים בחו"ל יאפשרו לחסוך כמעט מחצית מתקציב הייצוג בחו"ל. 

הפרטת בנק הדואר תניב הכנסת הון חד-פעמית אך גם תחסוך את התמיכה השנתית של המדינה בבנק.

הפרטת הטלוויזיה הלימודית, גלי צה"ל וסגירת רשות השידור.

ביטול מנהל מקרקעי ישראל במתכונתו הנוכחית והקמת גוף אחר שתפקידו יתמקד בהפרטת אדמות המדינה. עלויות המנגנון ימומנו מתוך תקבולי ההפרטה.

הפרטת מינהל המחקר החקלאי וחלק מהפעילויות שלו. גופי המחקר שלו ישולבו באוניברסיטאות. 

ביטול שירות התעסוקה שתפקידו העיקרי – משרד לרישום מובטלים. 

ביטול מוחלט של משרד התיירות. המדינה לא תתערב בעסקי תיירות.

ביטול של כמעט כל המשרדים הממשלתיים העצמאיים למעט: ביטחון, פנים, חוץ, אוצר, משפטים. ראו פרק "דמוקרטיה".

הקטנת היקף הממשל ומספר הגופים הסמוכים לתקציב המדינה תאפשר הקטנה של לפחות שליש מתקציב מבקר המדינה. 

ביטול של כל הסובסידיות.

ביטול תמיכת המדינה בעמותות. עמותות יתקיימו מתרומות בלבד.   

חלק אחר של הצמצום בתקציב (אותו צריך לממן באמצעות מיסוי) ינבע מארגון מגזרים ציבוריים כ"משקים סגורים" – דהיינו, האזרחים המשתמשים בשירות ישלמו את עלותו המלאה, כמעט ללא הזרמה נוספת מתקציב המדינה. לדוגמה: 

השקעה ותחזוקה של תשתית התחבורה

זו תמומן ממיסי הדלק בלבד ולא מתקציב המדינה. מי שנוסע יותר, מנצל יותר את התשתית – ישלם יותר. צריכת הדלק היא מדד טוב לשימוש שנהג עושה בתשתית התחבורה. בעקבות ביטול המכס ומס הקניה ועלייה ברמת המינוע בעידן החדש, יזנקו ההכנסות ממס הדלק, יכפילו עצמן (ואפילו ישולשו!!). הכנסות המדינה ממיסוי כלי רכב (לא כולל דלק) עמדו בשנת 2013 על כ-34 מיליארד שקלים. ההכנסות ממיסוי דלקים עמדו בשנת 2014 על כ- 16 מיליארד שקלים. נתון שיאפשר שילוש ההשקעה בתשתיות תחבורה. תוך מספר שנים תדביק רמת הכבישים בישראל את הרמה האמריקאית או הגרמנית (ראה פרק תחבורה). ארגון משק התחבורה כמערכת סגורה יחסוך בצד ההוצאות של תקציב המדינה ויקטין, לעומת זאת, את היקף ההכנסות. משרד התחבורה יהפוך למחלקה במשרד הפנים. 

מערכת המשפט

כמעט ולא תמומן מתקציב המדינה. אזרחים וחברות הנזקקים לשירותי המערכת ישלמו את עלותם הריאלית. אגרות בית משפט ישקפו את עלותו האמיתית של כל שירות. חובת החזר הוצאות ריאלית תוטל גם על עבריינים פליליים שהורשעו. כשליש מהוצאות מערכת המשפט כבר ממומן כיום מגביית אגרות. בעידן החדש תקטן פעילות בתי המשפט: לא יהיו עברייני סמים בזכות חוקיות השימוש, מבריחי מכס יעברו מהעולם כי לא יהיה מכס, זנות והימורים יהיו חוקיים, רוב העבירות הקשורות בבניה, מקרקעין ובשימוש בהם ייעלמו בזכות החלפת חוקי הבנייה המקרקעין הקיימים (ראה פרק קרקעות ובנייה). מאות מגבלות אזרחיות וכלכליות יבוטלו. גם עברייני המס יהיו מיעוט (ראה פרק משטרה ומשפט). 

רשויות מקומיות

עצמאות ומימון עצמי של השלטון המקומי ממסי ארנונה בלבד וללא כל הזרמה ממשלתית (ראה פרק שלטון מקומי). צפוי חסכון ישיר לתקציב המדינה של מיליארדי ₪, רובו נובע מהפסקת הזרמת "מענקי איזון" מתקציב המדינה. 

התכווצות "הוצאות פוליטיות", תקציבי פיקוח ורגולציה

המערכת הנוכחית מייצרת הוצאות שונות שמועברות תחת כותרות וסעיפים תמימים בתקציב המדינה. צמצום מספר חברי הכנסת לכמחצית, ביטול 16 משרדי ממשלה, ביטול משרות שרים ללא תיק, הקטנת היקפו של הממשל וביטול הבסיס החוקי שמאפשר לחברי כנסת וממשל לחלק כסף וג'ובים, ביטול מימון מפלגות ומימון עמותות מכספי המדינה יחסכו עשרות מיליארדי שקלים. הוצאות העמותות בישראל נאמדו בשנת 2010 בכ- 65 מיליארד שקלים. אין מספרים מדויקים וגם קשה ללקט נתונים על תמיכת המדינה בעמותות. המספרים מסתתרים תחת עשרות סעיפים שונים בתקציב המדינה. מקובל להניח שכשליש מתקציבן ממומן ישירות מתקציב המדינה. חלק אחר ממומן בעקיפין על ידי תקציב המדינה דרך הזרמות המדינה למוסדות "שתורמים" לעמותות.  

צמצום שירותי "חברה" וביטול תמיכות "מיוחדות"

ביטול מימון שירותי דת על ידי המדינה, ביטול התמיכה הישירה בהשכלה גבוהה והחלפתה (בתקופת מעבר) בהלוואות לסטודנטים, ביטול התערבות המדינה בתרבות, בקולנוע, בספורט. ביטול תקציבי "המלחמה בסמים", חינוך לעליה בחו"ל, "מחשב לכל ילד", "קידום מעמד האישה" ועשרות "פרויקטים" ורשויות מסוג זה. ביטול מענקי חיילים משוחררים (כל החיילים ישרתו בתנאי קבע). יניבו חיסכון ישיר משמעותי שקשה להעריך את היקפו בגלל פיצול התקציבים המוזכרים בין רשויות שונות ותחת כותרות שונות.  

תקציב הביטחון

ביטול שירות חובה ושדרוג צה"ל לצבא קבע מקצועי יחד עם ביטול מנגנונים ביורוקרטים הנובעים מהמבנה הנוכחי של הצבא יחסכו בוודאי חלק ניכר מתקציב הביטחון (בתקופה שאינה מלחמה ממש). זאת מתוך הנחה סבירה שנאלץ "לחיות על חרבנו" בעתיד הנראה לעין. "קיצוצים שרירותיים" ללא מהפכה בתפיסה המקובלת של מבנה צה"ל ומערכת הביטחון לא יביאו לחיסכון משמעותי בהוצאות הביטחון האדירות. המהפך שנדון בו בפרק "צבא", יאפשר קיצוץ גדול יותר, למרות ביטול צבא חובה והנהגת צבא קבע מקצועי. 

רווחה וסעד

הוצאות הרווחה הישירות מתקציב המדינה עומדות על עשרות רבות של מיליארדי ₪ וכוללות את תקציב משרד הרווחה, שיקום נכים, הקצבות המדינה על פי חוק ביטוח לאומי, קצבאות שונות והחזר הלוואות שהמדינה לוותה בעבר מהביטוח הלאומי.

רוב תשלומי ההעברה והקצבאות למינן יבוטלו הדרגתית ולאורך זמן. חלקן יבוטל מיידית. לדוגמה: ביטול כמעט מיידי של דמי לידה, מענקי לידה, דמי אבטלה, קצבאות לאמהות חד-הוריות חדשות, קצבאות זקנה לקשישים בעלי רכוש וממון. העברת קצבאות בעלות אופי ביטוחי, כגון נכות, אל חברות ביטוח פרטיות, העלאת גיל פרישה רשמי ורפורמות נוספות יניבו חיסכון מיידי של מיליארדי ₪ בתקציב המדינה. פרוט בפרק "סעד ורווחה".

מערכת החינוך

הוצאות מערכת החינוך מורכבות מתקציב משרד החינוך, החינוך התורני, החינוך העצמאי, חינוך התיישבותי ותמיכה בהשכלה גבוהה מסתכמות גם הן בעשרות מיליארדים. הוצאת החינוך מידי הממשלה והרשויות המקומיות והעברתו אל השוק הפרטי ואל עמותות הורים, העמדת השתתפות המדינה על "המחאות חינוך" שיועברו להורים וימומשו לכסף על ידי בתי הספר. לפחות כ-20% מתקציב החינוך יחסכו מיידית.

לאורך תקופת מעבר ארוכה תצומצם בהדרגה ערכה הכספי של "המחאת החינוך". החיסכון המיידי נובע ממיליארדי השקלים שנבלעים בשנה על ידי המנגנון הביורוקראטי של מערכת החינוך (משרדים, מפקחים, עובדי משרד, מוסדות להכשרת מורים, הוצאות תרבות, טלוויזיה, ספורט ותמיכה במוסדות דת ועוד). משרד החינוך שיבוטל יהפוך למחלקה קטנה במשרד הפנים. ראו פרק "חינוך".

מערכת הבריאות

הפרטה מלאה של בתי החולים הממשלתיים. רוב האזרחים יוכלו לשלם בעצמם את מלוא התשלום לביטוח בריאות במסגרת קופות החולים, או למגוון איגודי הביטוח הרפואי שיקומו ויתחרו. הממשלה לא תתמוך בשום מוסד בריאות, אלא תעביר לאזרחים נזקקים (בתקופת מעבר ארוכה) תשלום חודשי ישירות לחשבון חיסכון רפואי אישי בבנק. מתוך חשבון זה יוכל האזרח לבחור לאיזו חברת ביטוח לשלם. חלקה של הממשלה בהוצאה הלאומית לבריאות עומד על עשרות מיליארדים. החיסכון המיידי ינבע מביטול המנגנון המנהלי הממשלתי. ראו פרק "מערכת הבריאות". 

חיסכון חשבונאי בהוצאות התקציב– 

ביטול מס הכנסה ומימון תקציב המדינה ממס מחזור (מס על הוצאה – ראה בהמשך) יותיר את שכר הנטו, למחרת הביטול כמו שהוא. השכיר יקבל את אותו הנטו. עלויות המעביד, הברוטו, יקטנו משמעותית. 

הממשלה, כמעסיק הגדול במשק, "משלמת" כיום לעצמה מס הכנסה מתוך שכר עובדיה. ניתן כבר כיום לבטל את מס ההכנסה לעובדי המדינה ומנגד – להקטין את תקציב המדינה בסכום זהה. המדינה "תחסוך" את "התשלום" שהיא משלמת למס הכנסה. הנטו לעובד לא ייפגע. סתם העברה מכיס לכיס שמנפחת את סעיף "שכר-עבודה" בתקציב המדינה. התרגיל החשבונאי אינו מעשי כיום כי הוא יגרום לעיוותים מסוג אחר, אך בעידן החדש, בו יבוטל המיסוי על הכנסות – ייחסך סכום ניכר.

היקף המס שהמדינה משלמת לעצמה הוערך על ידי "קו ישר" על לפחות 10 מיליארד שקל (2015). מבוסס על כ-300,000 עובדים שמשכורתם משולמת ישירות מתקציב המדינה וכ-2,600 ש"ח תשלום חודשי למס הכנסה בממוצע לעובד. ביטול מס הכנסה יקל את העול הכספי שנובע מתשלומי שכר בסקטור הציבורי הרחב (כגון רשויות מקומיות, קופות חולים, בתי חולים ועוד רבים אחרים) ויקל על תהליך הפרטתן או ניתוקם מתקציב המדינה. 

חיסכון לתקציב המדינה הנובע מהקטנת מצבת החובות של המדינה– 

הפרטה מסיבית של נכסים שבבעלות המדינה (כולל ענף המים, הדואר, נמלים, תדרי אלחוט, בתי חולים עוד רבים) – החל מקרקעות וכלה במפעלים כלכליים ומבני ציבור שיתפנו כתוצאה מצמצום היקף הממשל  יניבו הכנסות חד-פעמיות גבוהות שייעודן יהיה הקטנה משמעותית של חובות החוץ והפנים של מדינת ישראל. יישום רפורמות העידן החדש יחד עם הקטנה משמעותית בחובות המדינה ישפרו מאד את דרוג האשראי של ישראל בעולם ויביאו לירידת הריבית על יתרת החוב שתגולגל לשנים הבאות. ירידת מחירים כללית ומתמשכת צפויה במשק כתוצאה מהפיכת מדינת ישראל כולה לאזור חופשי ממכס, הגברת התחרות והסרת מרבית החסמים הרגולטוריים והביורוקרטים הנוכחיים. מדד המחירים צפוי לרדת לאורך זמן. זרם ההשקעות הזרות לישראל, יחד עם הצמיחה המהירה הצפויה, יגררו התחזקות ניכרת של השקל. חובות החוץ והפנים צמודים ברובם למט"ח ולמדד המחירים לצרכן בשקלים ולכן הם צפויים לקטון משמעותית ולו רק משינויים מקרו-כלכליים אלה. לא קל לחשב כעת את היקף החיסכון, אך לנוכח היקפם הגדול של החובות אין ספק שמדובר בכסף גדול. 

עוד על החיסכון בתקציב המדינה

בגרסתו הראשונה של פרק זה (2005) ניסינו להעריך את החיסכון הצפוי לתקציב המדינה כתוצאה מיישום קשת הרפורמות המפורטות באתר זה. הגענו למסקנה שתקציב המדינה יוכל להצטמצם לפחות ב-40%. לא התיימרנו לערוך חישוב מדעי מדוקדק, כי חלק ניכר מהחיסכון אינו מיידי ותלוי במשכם של שלבי מעבר. תכנון מפורט ותזמון של כל הרפורמות זו משימה שבהחלט מעל לכוחנו. כוונתנו להדגים עיקרון

הצמצום הדרסטי בתקציב המדינה נובע מביטול מלא פעילויות שמבוצעות ומתוקצבות כיום על ידי המדינה (לדוגמה: ביטול של מרבית המשרדים הממשלתיים, או ביטול כלל הסובסידיות במשק והמענקים לתעשייה), חלק אחר נובע מביטול רוב הרגולציה הקיימת על מוסדותיה וכוח האדם המועסק בהם, חלק ינבע מהקטנה של עלויות השכר המשולם על ידי המדינה, הירידה בשכר תתקזז מול הקטנה תלולה של יוקר המחיה והגדלת כוח הקנייה של הכסף (לדוגמה: ביטול כל המכסים ומס הקניה על מוצרים). חלק אחר מהקיצוץ בתקציב המדינה נובע מארגון חוץ-תקציבי של הוצאות (לדוגמה: הוצאות מערכת המשפט ישולמו במלואן על ידי האגרות של המשתמשים בשירותי המערכת ולא מהמס הכללי שמוטל על כלל האזרחים). חלק אחר של החיסכון התקציבי נובע מהעברה הדרגתית של נטל התשלום עבור השירות אל הציבור במקום מימונו על ידי הטלת מיסוי כבד (לדוגמה: מערכת החינוך והבריאות). וכמובן, חלק ניכר מהקיצוץ ינבע מהקטנה ניכרת של תשלומי ההעברה והרווחה וצמצומם למוכי גורל חסרי ישע אמיתיים בלבד.   

שוב ראוי לחזור ולהזכיר שיישום הרפורמות שמפורטות באתר זה יצעיד את מדינת ישראל אל תקופה ממושכת של צמיחה מואצת, בהעדר החסמים הממשלתיים הנוכחיים ובהסתמך על הגדלה מסיבית של משאבי האנוש שמייצרים "תפוקה כלכלית" – על חשבון צמצום דרסטי של המגזר הציבורי. במקביל לצמיחה ברווחה הכלכלית של כלל האוכלוסייה – יגדל גם בסיס המס באופן שיאפשר הקטנה של אחוז המס.

מימון יעיל של תקציב מדינה מוקטן ומצומק אפשרי גם בדרך אחרת מהמקובלת.

 

שיטת המיסוי המועדפת

כל מערכת מיסוי מבוססת על מידה רבה של שרירות. כאמור, תשלומי המס בעידן החדש ישקפו את היקף השירותים שהאזרח מקבל מהמדינה. לדוגמה: אזרח עני וחסר רכוש ישלם את המינימום. הוא מקבל למעשה מהמדינה בעיקר שירותי הגנה על חייו והגנה על החופש מעריצות הזולת. לעומתו, אזרח עשיר ובעל רכוש ישלם, בנוסף, גם עבור הגנת המדינה על רכושו הרב, על קניינו. אין דרך אובייקטיבית לקבוע כמה עליו לשלם יותר. התיאור מעט פשטני, הואיל והאזרחים נהנים ממספר שירותים ציבוריים נוספים שהמדינה מעניקה, החל מתאורת רחוב וכלה במניעת זיהום אוויר. ניתן להניח שהעשיר עושה שימוש-יתר גם במוצרים הציבוריים האחרים. 

שינוי שיטת המיסוי יתבצע על רקע המעבר האידאולוגי – מעבר ממדינת רווחה ששואפת לגבות כמה שיותר מיסים מאזרחיה; מדינה שפקידיה בטוחים שהם יודעים טוב מהאזרח מה לעשות עם הכסף (לחלק אותו) – אל מדינה ששואפת להשאיר כמה שיותר כסף בידי מי שהרוויח אותו ויצר עושר (ולא רק כדי לאפשר יצירת עושר חדש והגדלת "העוגה"), מכבדת את זכות האדם לקניינו, וגובה את המינימום הנדרש כדי לארגן מספר מצומצם של שירותים ציבוריים חיוניים. 

מערכת מיסוי אידיאלית צריכה לעמוד במספר קריטריונים נוספים

בסיס מס רחב ביותר שיאפשר הטלת מס נמוך מאד.

שיעור מס נמוך שלא יכביד על האזרח ובמידה שלא יהיה כדאי להסתכן בהתחמקות מתשלום. 

שיטת חישוב קלה וברורה ללא צורך ברואי חשבון ויועצים. 

אחידות. ביטול מוחלט של פטורים מכל סוג שהוא. קץ הקומבינות. ככל שיש פחות פטורים – שיעור המס על כולם יורד.

מס בודד אחד ויחיד במקום מבוך של מיסים. מס בודד גם מקל על הצגת העלות האמיתית של הצעות חוק חדשות.  

מס שישקף את מידת העושר (והיקף הפעילות הכלכלית) של כל אזרח. 

קלות האכיפה והביקורת – לא צריך השכלה חשבונאית, או משפטית, כדי לחשוף קומבינות.

חלופות למיסוי – בחירה בין גרוע לגרוע-פחות

נבחן מספר חלופות למס יחיד במקום כל אוסף המיסים הנוכחי: 

מס הכנסה – מס מסובך ביותר שמחייב את הגדרת המושג "הכנסה לצורך מס". המס מוטל על רווחים בלבד, כלומר יש לקזז מההכנסות את ה"הוצאות המוכרות". כאן בדיוק מתחילה תעשיית הפטורים, תעשיית הייעוץ, הפרשנויות, תכנוני המס והקומבינות. המס מחייב העסקה של עשרות אלפי עובדי מדינה ועובדים רבים עוד יותר מצדו השני של המתרס – בסקטור משלם המיסים.

מס ערך מוסף – פשוט יחסית לגבייה ולחישוב, אך גם הוא כרוך בקיזוז מע"מ ששולם. שיעורו גבוה כי הוא מוטל על בסיס צר יחסית – המס מוטל רק על "הערך המוסף" שהִקנָה העסק לשירות או למוצר. לכן, שיעור המע"מ צריך להיות גבוה כדי להניב הכנסה משמעותית לממשלה. אפשרות קיזוז המס וקבלת החזרים יוצרת תמריץ להנפקת חשבוניות פיקטיביות וכן לתשלום שחור כדי לקבל "הנחה" מידית מהמוכר. שיעורו הגבוה של המע"מ גרם להגדרת מסלולי מס שונים (עסקאות פטורות, עסקאות בשיעור אפס). עיוותים נוספים מתפתחים כאשר לקוח של עסק אינו פורע חוב בעוד העסק מחויב לשלם את המע"מ. מחלוקות רבות צצות בין העוסקים לבין רשויות המס. 

מס הכנסה שטוח – מקובל כיום במדינות מזרח אירופה ורוסיה. מוטל על רווחים בדומה למס הכנסה. שיעורו אחוז אחיד מהרווח (לא "פרוגרסיבי"), מיעוט "הוצאות מוכרות", אין מדרגות מס שעולות עם גידול ברווח. המס השטוח סובל מבעיות דומות לאלה של מס הכנסה מדורג. יתרונו העיקרי בשיעורו הנמוך יחסית (כ- 14% עד 24%) ובפשטות החישוב

מס מחזור – משולם בדרך כלל על ידי המוכר של שירות או מוצר ומוטל כאחוזים משוויי העסקה. דומה למס-מכירות שקיים ברוב ממדינות ארצות הברית (ומוטל רק על מכירות לצרכן הסופי). המס קל לחישוב, פשוט, ואין ממנו קיזוזים. 

איך גובים מס למימון תקציב מדינה מצומק בלי להכאיב  – מס מחזור

תקציב המדינה, ללא החזר חובות, אמור להצטמצם לכדי מחצית בעקבות יישום הרפורמות כולל הוצאת פעילויות אל מחוץ לתקציב (כמו מימון מערכות המשפט והתחבורה). גם סכום זה צפוי להמשיך ולהצטמק במשך השנים. 

המס המועדף הוא מס-מחזור שיוטל על בסיס רחב ביותר ויחליף את אוסף המיסים הקיים. כל מכירה של מוצר או שירות תכלול מס-מחזור בשיעור של 5% עד 8%. המס יוטל על כל העסקאות במשק כולל ירקות, עמלות בנק, מכירות יד שנייה של מוצרים חייבי רישום (דירות ומכוניות), ריבית זכות מחסכונות, ריבית חובה, ריבית אגרות חוב, דיבידנדים, משכורות, גמלאות, פנסיה, כרטיסי טיסה, פרמיות ביטוח, שירותי דואר, קניית מים, מכירות לתיירים, עסקאות יצוא ויבוא ועוד. המס יועבר לממשלה על ידי המוכר בדומה למע"מ כיום. 

אזרח שמשתכר מעט וקניותיו צנועות, אינו מקבל ריבית על חסכונות, אין לו מניות ולכן אינו מקבל דיבידנדים ישלם סכום קטן ביותר. אזרח שמשכורתו גבוהה, רכש דירה, בעל פיקדונות בבנק ותיק מניות מכובד – ישלם מס-מחזור משמעותי שנובע בעיקר מהכנסותיו הגבוהות ורמת ההוצאה שלו. מי שצורך הרבה ישלם יותר מס-מחזור. 

העיקרון: הכנסה של מירב העסקאות הכלכליות בין שני צדדים במדינה תחת מטריית מס המחזור. כך נקבל את בסיס המס רחב ביותר, שיעורו נמוך, אין הוצאות מוכרות, אין פטורים, אין הנחות, אין ניכויים וגם לא זיכויים. 

לדוגמה: התוצר בישראל עמד בשנת 2014 על כ- 1,100 מיליארדי שקלים. בסיס המס ממנו ייגבה מס מחזור כולל הרבה פעילויות שלא נכללות בתחשיב התמ"ג (לדוגמה: מכירת דירות ומכוניות יד שניה), או פעילויות שלא נכללות בחישוב התמ"ג כדי למנוע חישוב כפול (המס יוטל גם על המכירות וגם על הכנסות משכר עבודה). "כפילות" גבייה נוספת היא גביית מס מהייבוא וגם מהייצוא, בעוד שבתחשיב התמ"ג נכלל רק ההפרש ביניהם. מטרת "הכפילות" היא הגדלת בסיס המס כדי להקטין את אחוז מס המחזור שייגבה. גודלו של בסיס המס יהיה גבוה מהרבה מהתמ"ג של המדינה. לפיכך, סביר שאחוזים נמוכים של מס מחזור, על היקף רחב ביותר של פעילויות כלכליות, יוכל להניב סכום שייכסה את הוצאות תקציב המדינה לאחר יישום מלוא הרפורמות.

לכך יש להוסיף את מס המחזור, שינבע מהלבנת חלק ניכר מההון השחור לשעבר, שיצא מהבלטות וישתלב בכלכלה הרשמית. 

מס-מחזור נמוך יקטין את כדאיות העלמת מס. התמריץ לביצוע "עסקה בשחור" כיום הוא חיסכון נכבד מיידי של לפחות 18% (מע"מ). מס מחזור נמוך של 5% עד 8% מקטין את התמריץ. היקף הפעילות הכלכלית והיקפו של התמ"ג הרשמי יגדלו כתוצאה מיידית של הלבנת פעילות שחורה. הצמיחה הכלכלית המואצת של המשק הישראלי בעידן החדש יחד עם הקטנה נוספת של פעילות הממשלה במשק, לאורך תקופת המעבר, יגדילו מאד את היקפי הגבייה של מס-המחזור. צרוף גורמים אלה יאפשר הורדה מתמשכת בשיעורי מס-המחזור בשנים שלאחר יישום הרפורמות עד כדי מס "בלתי מורגש" של אפילו כ- 3% עד 4% בלבד. 

חסרונות שיטת מס המחזור

כאמור, כל שיטת מס עם חסרונותיה ועיוותיה. למס מחזור שני חסרונות עיקריים:

פגיעה בעסקים המבוססים על אחוז רווח נמוך, יחסית למחזורם הגדול – הקמעונאי (החנות) מוכר, בדרך כלל, כמויות קטנות יחסית אך נהנה מאחוזי הרווח הגדולים ביותר בשרשרת העסקית. הסיטונאי (שמוכר את המוצרים לחנות), מספק מוצרים למספר רב של חנויות, מחזור מכירותיו גדול אך שיעורי הרווח שלו נמוכים יותר. יוצא איפה, שמס מחזור אחיד יגרום לסיטונאי לשלם חלק גדול יותר מרווחיו כמס מאשר בעל החנות. 

איחוד עסקים כדי לחסוך במס מחזור – אחת מהשיטות לצמצם את תשלום מס המחזור היא איחוד אנכי של שני עסקים, שכיום מוכרים אחד לשני, לחברה אחת. כך יחסך מס המחזור על המכירות ההדדיות. לדוגמה: מפעל שמוכר מוצרים לחנויות יוכל להקים "חנות מפעל" וכך לחסוך במס מחזור על המכירות לחנותו. "חנות המפעל" אינה עסק נפרד – היא למעשה מחלקת מכירות של המפעל. 

הצטברות המס – כל מוצר ושירות עוברים מספר גלגולים בשרשרת המסחרית עד להגעתם לצרכן הסופי (חומר גלם, ייצור, קבלני משנה, ספקים, יבואנים, סיטונאים, קמעונאים). אם כל אחד בתהליך ישלם מס מחזור של 5%, יהיה מרכיב המס במוצר הסופי גבוה מאד ושרירותי. 

קושי בביקורת – מס מחזור ייגבה על פי דיווח העוסקים על מכירותיהם. כל עוסק יחויב בדיווח על מכירותיו בלבד. אין שום כלים להצלבת מידע ולבדיקת הנתונים. אין דרך למנוע מאנשי עסקים להעלים דיווחים ומס. אם עסק לא מדווח על קניותיו ("התשומות") אי אפשר להצליב מידע עם דיווחי הספקים שמכרו לו.

המצדדים במס מחזור טוענים שלמס לא תהיה השפעה שלילית על עסקים בעלי שולי רווחים קטנים יחסית למחזור. עסק נמדד לפי התשואה על ההון המושקע בו ולא לפי אחוז הרווח מהמחזור. כאשר יונהג מס מחזור ויבוטלו כל המיסים האחרים – ייווצר שיווי משקל חדש שישנה גם את המחירים היחסיים בין המוצרים והשירותים השונים במשק. התשואה הנורמאלית המקובלת תישמר, בהתחשב בגורמים ייחודיים לכל עסק (כגון סיכון). שיעורו הנמוך מאד של מס המחזור מחד וביטול מיסים אחרים מאידך – יקלו על התהליך. 

יש לזכור כי מס המחזור מוטל כתחליף לכל המיסים האחרים ולא בנוסף למיסים הקיימים. "הצטברות" מרכיב המס במחיר המוצרים והשירותים כיום אינה מושפעת רק ממס ערך מוסף שמוטל ישירות על המוצר. במחיר המוצר גלומים כיום למעשה כל אוסף המיסים הקיים: מס הכנסה שמוטל על שכר העובדים ורווחי העסק, מכס על הרכיבים המיובאים, מע"מ, מס קנייה ועוד. "נטל המס" נקבע על ידי היקף גביית המיסים הנדרשים על ידי המדינה שחלקם מיועד לפרנס את מנגנוני הגבייה עצמם. מס המחזור הוא מס יחיד שמחליף את כל המיסים. נטל המס הכולל בעידן החדש יהיה נמוך לאין שיעור. 

גם כיום קשה לשלטונות המס לחשוף עסקה בה שני הצדדים החליטו להתעלם ממנה. גם בעידן החדש ניתן לחייב כל עסק לרשום את קניותיו או שירותיו בספר מסודר וממוספר, להנפיק תעודות משלוח ולערוך בדיקות עומק מדגמיות. 

המהפך האידיאולוגי במהות המיסוי

תכלית המס בעידן החדש תהיה אחת: תשלום של האזרח עבור שירותים שהוא מקבל מהמדינה. שרותים מצומצמים בהרבה מאלה שהמדינה מתיימרת להעניק כיום. אין פטור מתשלום כפי שאין פטור מחשבון חשמל. אם המס הוא תשלום, ואם כולם זוכים לשרותים שהמדינה מעניקה (ועיקרם כאמור: ביטחון פנים וחוץ, משטרה, משפט ועוד) – אז התשלום לא צריך להיות מותנה בשיעור הרווח שלך (כמו במקרה של מס על הכנסה). 

צריך להתייחס אל המס שמשלמים למדינה כמו אל כל הוצאה הכרחית אחרת. אנחנו קונים חשמל מחברת החשמל ולא מעלים בדעתנו להתנות את התשלום ברווח שלנו השנה. חברת החשמל תדרוש את שלה גם אם אנחנו מובטלים, או בעלי עסק שהפסיד השנה. כך גם העירייה: נמשיך לשלם ארנונה גם אם הכנסתנו נמוכה, או אפילו אם העסק שלנו בקושי מראה רווחים. הארנונה היא תשלום עבור השירותים שאנחנו מקבלים מהעירייה ולא חשוב כמה הרווחנו או הפסדנו השנה. 

מס מחזור אינו תלוי ברווח, הוא משולם על המחזור העסקי או הפרטי. כך גם כיום: אנחנו משלמים מע"מ (שנכלל במחיר המוצר) אפילו אם אנחנו מובטלים. כך גם קורה לעסק שאין לו רווחים – הוא ממשיך להעביר מע"מ למדינה, ברוב המקרים. 

חלופה II – מע"מ 

לחילופין, במקום מס מחזור ניתן להכריז על מס-ערך-מוסף כמס יחיד. ניתן לגייס באמצעות מע"מ את התקציב הנדרש ובתנאי שבסיס המס יורחב בדומה לבסיס המוצע של מס מחזור, כולל "מס-ערך-מוסף" על שכירים (למעשה, זהו מס-משכורת "שטוח" באחוז קבוע). החיסרון העיקרי הוא הצורך של הנישום לנהל רישומים של קיזוז המע"מ ששילם והקושי של המערכת לפקח על כך. חיסרון נוסף: אחוז המע"מ, אם הוא יהיה מס יחיד, יצטרך להיות גבוה פי-4 ויותר ממס המחזור, יוצר פיתוי גדול להתחמק ממנו. העלמת מע"מ תיצור "רווח" של כ- 20%. העלמת מס מחזור יוצרת רווח צנוע של 5% בלבד. הסיכון "לא שווה" את הרווח.

הנישום שוב יוכל לנשום – מיסים שיבוטלו

רשימה חלקית: מס הכנסה, מע"מ, מס חברות, מכס, מס קניה, מס שבח, היטל השבחה, מס טבק ומשקאות חריפים, בלו על מלט, מס בולים, מס שלטים, אגרת טלוויזיה, מס רווחי הון, מסי בורסה, מס על דיבידנדים, מס בריאות. 

איך גובים מס מחזור?

פשוט. 

שכירים וגמלאים – באמצעות ניכוי מהמשכורת או הגמלה. המעסיק מעביר את הכסף לרשות המסים כמקובל היום. 

עסקים גדולים ובינוניים – ינפיקו חשבונית מייד עם ביצוע העסקה. כל החשבוניות תהיינה במתכונת, גודל וצורה אחידים ויכללו בר-קוד של מספר העוסק וסימון הסכום באופן שיאפשר סריקה ממוחשבת של החשבוניות בדומה לטופסי הלוטו והטוטו. העברת המס לרשות המסים תתבצע אחת לחודש בפנקס תשלומים. רושמים בסך הכול שני מספרים: סכום המחזור וחישוב המס. משלמים בבנק. 

עסקים קטנים – כגון דוכני ירקות קיוסקים וחנויות קטנות ישלמו את מס המחזור באמצעות בולי-מס מיוחדים שיונפקו בסכומים שונים וירכשו על ידי בעל העסק בבנק או בדואר. בבולים יוטבע בר-קוד של בעל העסק והם ימסרו לקונה יחד עם הקניה. לכל עוסק יהיה כרטיס מגנטי ובאמצעותו ירכוש בבנק, או במכשירים אוטומטים, את הבולים. או כמובן שימוש באמצעים אלקטרונים לרישום.

אכיפה – איך מונעים העלמת מס-מחזור

פשוט. 

שיעורו הנמוך של מס-המחזור מקטין את התמריץ הראשוני להעלמה. זאת, בניגוד לכדאיות הגבוהה להעלמת מע"מ, ואי-תשלום למס-הכנסה – שמניבים חיסכון של עשרות אחוזים. לא כדאי להסתכן בהעלמת מס-מחזור – 5% בלבד. ובעתיד אפילו רק 3%. 

בעידן החדש תיווצר מוטיבציה חיובית לתשלום מרצון. לראשונה בישראל יהיה סיכוי להזדהות של רוב הציבור עם הדרך בה הממשלה מוציאה את כספי המס. לא יהיו מאות אלפי ישראלים "אוכלי חינם", תקציבים לא יוזרמו לפי גחמות עסקנים פוליטיים, היקף הממסד הפוליטי יהיה רק חלק קטן של זרועות התמנון הנוכחיות. השחיתות הציבורית תתכווץ כי לרשות הפוליטיקאים לא יעמדו תקציבים, מכרזים, וג'ובים לחלוקה. היקפם המצומצם יגביר את שקיפותם. על רקע זה יש סיכוי להתפתחות של דפוס התנהגות חדש – הוקעה חברתית של מעלימי המס המעטים כגנבים פשוטים. העלמת מס לא תתקבל בהבנה גלויה ונסתרת כמקובל. 

גם בעידן החדש יהיו פורצי גדר שינסו לחסוך את תשלום מס-המחזור, למרות שיעורו הנמוך. שיטת האכיפה והביקורת פשוטה ביותר. עשרות פקחי קנייה של רשות המסים יתמחו בהתחזות לקונים תמימים – הם יבצעו קניות בפועל של מוצרים ושירותים. פקחי-הקנייה ירכשו דירות, מכוניות, וירקות בשוק. אין צורך בביקורת ספרים (כמקובל היום) – רוב הביקורת תהיה ביקורת-שטח. נכנסים לחנות וקונים. מזמינים אינסטלטור ומשלמים. אם המוכר לא מסר חשבונית מס-מחזור, יתמקדו בו לבדיקות נוספות. חשד העלמה שיאומת יגרור העמדה לדין. העונש על העלמת מס בעידן החדש יהיה חד-משמעי, קשוח וללא נסיבות מקלות – מאסר ממושך בפועל. לא "עבודות שירות", לא "אזהרה", לא עונש "על תנאי" ולא "מעצר בית". לא כדאי. 

בדיקות-עומק מדגמיות יערכו בעסקים שאינם קמעוניים וחוג לקוחותיהם מצומצם בדיוק כפי ששלטונות מע"מ עושים כיום. 

סוף לדו"ח השנתי ולהצהרות הון – כל תיקי מס הכנסה ייגרסו ויושמדו 

הדיווח השנתי למס הכנסה ומילוי הצהרת הון נועדו למעקב אחרי אזרחים כדי למנוע התחמקות מתשלום מס. מאחר ושיטת אכיפת תשלום מס-מחזור שונה לחלוטין, אין צורך במנגנון המסורבל הנוכחי. כל תיקי העבר יושמדו, כולל הצהרות הון ותיקי מס שבח מקרקעין... 

עסקים בעידן החדש יצטרכו לשמור לביקורת, למשך 7 שנים, את פנקסי חשבוניות המֶכֶר, חשבוניות על רכישות, תלושי שכר ומסמכים אחרים המעידים על פעילותם העסקית. 

בתום כל שנה יעביר כל עסק לרשות המסים דף דיווח בודד. כן, טופס של דף אחד... בו יופיעו פרטי העסק וכן שלוש שורות נוספות בלבד: מחזור המכירות השנתי, היקף הרכישות השנתי וסך כל תשלומי השכר. אין צורך ברואה-חשבון או ביועץ מס: 3 שורות בדיווח השנתי. 

ביטול חובת ניהול חשבונות

עסק לא יהיה חייב לנהל ספרי חשבונות עבור המדינה. כאמור, יהיה עליו לשמור חשבוניות רכש, העתקי חשבוניות מכירות ועוד מספר מסמכים. כמובן שחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה ינהלו ספרים כמקובל, אך זאת בהתאם לדרישת הבורסה לניירות ערך. עסקים גדולים ובינוניים ימשיכו לנהל ספרים כחלק מכלי הבקרה והניהול העסקי, אך לא כחובה כלפי המדינה. הם גם ימשיכו להעסיק רואי חשבון וחשבים. 

(כמעט) אפס חיכוך בין האזרח לשלטון 

ביטול המיסים המעצבנים, הגורמים למרבית החיכוך בין האזרח לשלטון, ימנע את הצורך בעשרות רבות של טפסים ושאלונים באמצעותם חודרות רשויות המדינה לחייו הפרטיים של האזרח. דיווח שנתי, הצהרת הון, ביקורת מלאי, ריכוז מידע על ילדים, נסיעות לחו"ל, רכישות וכדומה. 

חשבונית הפרס – חלק מהמס חוזר מייד לאזרח.

מרכיב יעיל וחשוב באכיפת המס יתבסס על הגרלה עם סיכויי זכייה גבוהים ומשמעותיים. תמריץ חיובי. כל אזרח או עסק, יוכל לשלוח לרשות המסים חשבונית שקיבל עם רכישת מוצר או שירות. הגרלות ייערכו מידי שבוע והטפסים שיעלו בגורל יזכו בסכום השווה לסכום החשבוניות ששלחו. אזרח יוכל לצבור חשבוניות בעלות ערכים נמוכים, לסכם ולשלוח להגרלה. קניתם דירה, שלחתם את החשבונית להגרלה – יש לכם סיכוי טוב לזכות בדירה חינם!! לפרסים בהגרלה יתווספו גם המוצרים שפקחי-ביקורת השטח רכשו במסגרת תהליך הביקורת. 

השיטה תעודד אזרחים לדרוש חשבונית בגלל סיכויי הזכייה הגבוהים. למה לוותר על הגרלה ללא השקעה בקניית כרטיס הגרלה? כל החשבוניות שיתקבלו במסגרת ההגרלה ייסרקו גם הן לצורך בדיקת דפוסים חריגים. 

קץ הביורוקרטיה – סוף לטחינת המים

קשה למדוד את המחיר הכבד שמשלמים המשק והחברה בישראל בגלל שיטת המיסוי הנוכחית. העלות הגבוהה של ניהול ספרי חשבונות, עלות ההתחמקות החוקית מתשלום מס (העסקת יועצים, עורכי דין, רואי חשבון, רישום חברות פיקטיביות בארץ ובחו"ל – הם רק צד אחד למשוואה). בצידו האחר של המטבע מצטברת שחיתות מוסרית המונית: בזבוז של משאבי-אנוש, משאבי-מוח, ויצירתיות המושקעים בהתחמקות משלטונות המס – מאות ספרים, מאמרים, אלפי תביעות משפטיות, העסקת סרק של בתי משפט ועורכי דין, ואפילו לימודי המיסוי באוניברסיטאות – כולם בעצם "טוחנים מים", כלומר עוסקים בעבודה לא יצרנית. 

סוף להון השחור (לרובו הגדול...) 

היקף ההון השחור, לפי הערכות שונות, עומד על כ- 15 עד 22 אחוזים מהתוצר. דהיינו, הרבה מעל 100 מיליארד ₪ נעלמים מתחת לבלטות מידי שנה. יישומו של מס מחזור נמוך ויעילות אכיפתו, יצמצמו את כדאיות העלמת הכנסות. די אם רק חלק ממנו "יולבן" כדי להפיק הכנסות משמעותיות ממס מחזור על הון שחור לשעבר. חלק מההון השחור נובע מפעילות פלילית. גם מרכיב זה יצטמצם בזכות חוקיות הזנות, הסמים וההימורים (ראה פרק משטרה ומשפט). מאז קום המדינה מצהירים פוליטיקאים על "מלחמה בהון השחור". ללא שינוי שיטת המיסוי מדובר על הצהרות סרק בלבד, כפי שמציאות מוכיחה.

ישראל כמקלט מס ריאלי

מדינות-איים נידחים כגון איי קוק באוקיינוס השקט, או מדינות ננס אחרות, מפורסמות בעולם הכלכלי בזכות חוקי מיסוי ליברלים ושיעורי מס נמוכים. המיסוי הנמוך משך אליהן חברות מרחבי העולם שקבעו בהן את מקום מושבן הרשמי. נכון יותר – את מקום רישומן. מיליוני חברות בעולם שכל הקשר שלהן אל האי הנידח מתבטא ברשומת מחשב במשרד רשם-החברות המקומי ולוחית קטנה במשרדו של עורך דין מקומי, שאפילו אינו זוכר את שמות החברות שהוא משמש להן ככתובת רשמית. 

הרישום באי הנידח הוא פיקטיבי לחלוטין. החברה לא מחזיקה משרדים באי, איש מעובדיה לא ביקר באי מעולם; מלבד רואה החשבון והנהלתה הבכירה, איש גם אינו יודע שמקום רישומה של החברה הוא בשום-מקום. יתרונו של החור הנידח שתמורת אגרה שנתית, או מס מצחיק לממשלת החור, ניתן לארוג קומבינות מס שחוסכות ממון רב. 

ואכן, אלפי חברות ישראליות, ביניהן חברות היי-טק לתפארת מדינת ישראל רשומות במקומות אקזוטיים. אלפי חברות אחרות רשומות במדינות נכר מתוקנות, ולו רק כדי לזכות ביתרונות מיסוי של אחוזים ספורים שמסתכמים לבסוף לכסף גדול. 

העידן החדש יהפוך את מדינת ישראל למקלט מס ריאלי ואמיתי הגדול בעולם. העדר ביורוקרטיה ממשלתית בכל תחומי הכלכלה החל מתעשייה וכלה בבנייה, מערכת מיסוי פשוטה ביותר, מס נמוך אחד ויחיד, העדר מכס, יציבות ביטחונית (כן, אין איום קיומי על ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים ולפחות עד שהפצצה האיראנית תיוצר בפועל) ופוליטית – משטר דמוקרטי יציב, כלכלה איתנה בצמיחה תמידית, מיקום גיאוגרפי מרכזי בין אירופה, אסיה ואפריקה (שונה מאיי בורנאו, איי אדם או בליז...), תרבות מערבית, תשתית תקשורת מודרנית, והחשוב מכל – הון אנושי נדיר וכוח עבודה משכיל – מרשם בטוח להפיכת ישראל למרכז כובד כלכלי עדיף על איי סן וינסנט או טואגו. לא יהיה בנק רציני אחד בעולם שלא יקים סניף בישראל (כך המצב בסינגפור). ישראל, כבר כיום, אינה מדינה ננסית. מספר התושבים בישראל גבוה ממספר תושבי סינגפור, פינלנד, דנמרק, אירלנד, ניו-זילנד או נורבגיה. בקנדה יש בסך הכול בערך פי 4 תושבים מאשר אצלנו, וביבשת אוסטרליה הענקית פחות מפי-3 מאשר בישראל. 

שילוב גורמים אלה יהפוך את ישראל למקום מושבן הריאלי של אלפי חברות זרות שיעבירו לישראל פעילות עסקית ממשית ויחזיר הביתה אלפי חברות ישראליות שמקום מושבן לא נודע... 

החזון של ישראל כמקלט מס ריאלי בינלאומי מרכזי אינו מתעלם ממצבנו הביטחוני. אמנם, רגיעה שוויצרית כאן עשויה להזניק אותנו קדימה פי כמה, אך אינה תנאי הכרחי. קוריאה, מרכז תעשייתי בינלאומי, צומחת מזה שנים רבות למרות איומי מלחמה של הצפון המחזיק בנשק גרעיני. טייוואן המשגשגת נתונה מזה עשרות שנים תחת איומי כיבוש מצד סין. גם סינגפור מחזיקה צבא חובה חזק. שנות השיא של האינתיפאדה הערבית, בתחילת שנות האלפיים, לא מנעו השקעות של מיליארדי דולרים בחברות הזנק ישראליות למרות שמספר חברות העבירו את מקום כינוס הדירקטוריון ללונדון. שביתה בנמל, מיסוי חונק, ביורוקרטיה ממשלתית ושחיתות סוציאליסטית הם עניבת-חנק לכלכלת ישראל פי כמה מפיגוע בתחנה המרכזית (עליו התגברנו ונתגבר!). 

מס הכנסה אוסר על יהודים עשירים להתגורר בישראל

עשרות אלפי מיליונרים יהודים שחיים בעולם, ביניהם ישראלים לשעבר, וכן מיליארדרים יהודים – נזהרים להגיע לישראל רק כתיירים. חלקם אפילו מחזיק כאן בתים ודירות. אסור להם להיכלל בהגדרה של מס הכנסה כמי ש"מנהל את מרכז חייו בארץ". והיה ויתדרדרו להגדרה זו, יאלצו חלילה להתחשבן עם רשויות המס בישראל במקום באירלנד, מונקו או אפילו ארצות הברית. מי צריך את זה?... 

בעידן החדש יעתיקו יהודים רבים, מעשירי עולם, את מקום מושבם לישראל לתקופות ממושכות, ישלמו מס מחזור נמוך על הוצאותיהם המרובות בישראל ויזרימו הון רב לכלכלת ישראל החדשה. 

ביטול מכס ומס קנייה – כל המדינה דיוטי-פרי

במסגרת ביטול כל המיסים והחלפתם במס מחזור, יבוטל גם המעצבן מביניהם... מכס ומס קנייה. אגף המכס ייסגר. המוכס המשופם שאורב במסלול האדום בנתב"ג, ומעלה את דופק הלב לכל ישראלי שחוזר מחו"ל, יצטרך לחפש עבודה מועילה. כל המדינה תהיה מסלול ירוק. היבואן, כמו כל עסק אחר, ישלם מס מחזור כאשר ימכור את הסחורה לגורם הבא. 

כבר כיום, ההכנסות ממיסי יבוא קטנות יחסית להיקף תקציב המדינה. חלק מ"מכסי המגן" משמשים כאמצעי להעברת הכנסות מכיסו של האזרח לכיסים של סקטורים שהשלטון חפץ ביקרם. מחיר הבשר המיובא גבוה פי שלושה כדי להכריח את הציבור לקנות בשר רפתנים מקומיים. מחירו של הדבש גבוה פי שלושה וחצי כדי להזרים כסף למגדלי הדבורים וכך הלאה. את המחיר משלמים כל אזרחי ישראל. להלן דוגמה לשיעורי מכס על מוצרי מזון בסיסיים (נובמבר 2004): חלב ושמנת – 153%, חמאה וממרחים חלביים – 140%, בשר – 190%, דבש טבעי – 255%, גרעיני פופקורן – 144%, דגים – 40%, מיצי פירות מרוכזים – 45%. 

לא קשה לחשב בכמה תגדל הכנסתנו הפנויה אם בשר ומוצרי חלב יעלו כ- 1/3 ממחירם כיום (כן, 20 ₪ לסטייק בפיתה!) ואילו בוטנים, צ'יפס ומכוניות יעלו חצי ממחירם הנוכחי! 

אלפי עובדי אגף המכס, מאות עמילי מכס ואלפי מבריחים ועבריינים יאלצו למצוא פרנסות אחרות. עבודתם המיותרת תהיה נחלת העבר. 

קץ הדיוטי-פרי בנתב"ג 

קניון הדיוטי-פרי הענק בנמל התעופה הוא אחד מסמלי העיוות הכלכלי במדינת ישראל. הצלחתו מעידה על כלכלה עקומה שיוצרת את פערי המחירים. כבר בשנת 2001 (3 שנים לפני פתיחת הנמל החדש!) דורג הדיוטי-פרי בנתב"ג במקום הרביעי בעולם בהיקף המכירות, זאת למרות מספר הנוסעים הקטן החולף דרכו (מקום 100 בעולם!). הקנייה הממוצעת לנוסע היא הגבוהה בעולם! תעודת הצטיינות לכאורה לחנויות, תעודת "מספיק בקושי" לכלכלת ישראל. 

ביטול מכסים ומיסים יהפוך את ישראל לדיוטי-פרי אחד גדול. המחירים בנתב"ג לא יהיו שונים מאשר בקניון בראשון לציון. מזוודות הישראלים השבים מחו"ל תהיינה קלות יותר – יהיה כדאי לבצע קניות בישראל. לעומת זאת, מזוודות תיירים היוצאים מישראל... תהיינה מלאות. 

חזון אחרית ימי המס

משה כהן היה פקיד בכיר באחד ממשרדי הממשלה המיותרים שבוטלו. עם סגירת המשרד הצטרף כהן אל מאות אלפי עובדי מדינה לשעבר שנותרו ללא מקום עבודה. עובדי מכס שפוטרו בזכות ביטול המכס, לצד עובדי מס שבח לשעבר, בחבורה אחת עם עובדי רשות השידור שנסגרה, משרד החקלאות ומשרד המסחר והתעשייה, עובדי משרד המדען הראשי. רשימה ארוכה. מאות בנייני ציבור ומשרדים ממשלתיים לשעבר עומדים שוממים. אין הוצאות חשמל ומים, אין הוצאות טלפון ושמירה, אין צורך בתחזוקה וניקיון. התריסים הוגפו והבניינים הוצאו למכירה. משקיעים מהארץ ומחו"ל רוכשים בניינים. חלקם יוסבו למשרדים מודרניים, חלקם למגורים. הממשלה עצמה הרסה את חלקם, נטעה במקומם גינות ציבוריות ומתחתן – חניוני ענק לרכב. ההון שזורם ממכירת נכסי מדינה וקרקעות מיועד לחיסול חובות הפנים והחוץ של מדינת ישראל. 

כהן וחבריו לא נתפסו לדיכאון. חוק המעבר הבטיח להם שקט נפשי עד להשתלבותם בעידן החדש. מאות אלפי עובדי מדינה שפוטרו יושבים בבית אך ממשיכים לקבל שכר. מידי חודש קַטֵן השכר באחוז אחד. תקופת הסתגלות ארוכה. השכר ישולם גם אם המפוטר מוצא מקום עבודה חדש. בתנאים אלה כדאי מאד לחפש עבודה חדשה ולהתחיל אפילו במשרה חלקית. בעידן החדש אין דמי אבטלה (עובד יוכל לרכוש ביטוח אבטלה, שישלם לו דמי אבטלה, על פי התנאים שסוכמו עם חברת הביטוח. ראה פרק סעד ורווחה). 

ביטול כל המיסים והנהגת מס-מחזור, יחד עם ביטול מגבלות ביורוקרטיות אחרות הזרימו לישראל השקעות בהיקף שלא נודע כמותו. שוק המקרקעין פורח בעקבות הפרטת קרקעות המדינה וביטול מרבית מגבלות הבנייה. מדד המחירים לצרכן צונח זה השנה השלישית ברציפות בשיעור מצטבר של עשרות אחוזים לא בגלל מיתון כלכלי, אלא בזכות ביטול מכסים, ביטול מגבלות יבוא, התחרות הגוברת והזינוק בפריון העבודה. ישראל דורגה השנה במקום הראשון בעולם במדד התחרותיות וגם במדד קלות ייזום העסקים. חובות המדינה קטנו במיליארדי שקלים גם עקב הירידה המתמשכת במדד המחירים והתחזקות השקל (רובו של החוב צמוד למדד ולמט"ח). 

זרם ההשקעות הבלתי פוסק מייצר מאות אלפי מקומות עבודה חדשים. הדרישה לעובדים מקיפה את כל רמות העבודה – החל מעובדי כפיים וניקיון וכלה בעובדי היי-טק. מאגר עובדי המדינה לשעבר מתרוקן והולך. אלפי עורכי דין, מנהלי חשבונות ורואי חשבון שמצאו עצמם ללא תעסוקה החלו להשתלב בענפי התעשייה והשירותים שהתרחבו מאד. 

ביטול והקטנת קצבאות, ביטול דמי אבטלה ותמיכות אחרות אילץ רבים להצטרף למעגל העבודה ואפילו להחליף עובדים זרים במקצועות סיעוד. בעידן החדש – כל עבודה מכבדת את בעליה. אין ברירת בטלה. כוח הקנייה של השקל עלה פלאים בזכות הוזלת מוצרים ושירותים. אפשר לחיות בכבוד מעבודה. הוזלת עלות המחייה בישראל שיפרה באופן משמעותי את מצבם של האזרחים המתקיימים מפנסיה וגמלאות. אפשר לחיות בכבוד גם מהפנסיה. 

צמיחת רצופה של המשק ב-9% לשנה מחזקת את הדעה בקרב כלכלנים בכירים, כי מדינת ישראל צועדת לקראת המקום הראשון בעולם ברמת החיים לנפש. מאות אלפי ישראלים שירדו מהארץ, במשך עשרות שנות השלטון הסוציאליסטי, החלו לחזור בהמוניהם...