ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. לנו זה עולה יותר.
זו הזדמנות פז לעשות קצת סדר ביחסי העבודה ולהפסיק את ההפקרות הזאת, בה קבוצות לחץ של עובדים (כביכול) מפרים את החוק אבל נהנים מחסינות "פועלית".
אם קיים "פוטנציאל שחיתות" אז הוא גם מתממש, ובכל העולם. כאשר גוף ממשלתי מחלק דירות, או כסף של "אף אחד", נוצר כר נרחב לשחיתות. איך תיראה ישראל עם 150 אלף דירות ציבוריות חדשות, כפי שהחליטה הממשלה.
יוון סגרה את השידור הציבורי. כל ערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים - נדמו. כ-2,500 עובדים פוטרו ויתחילו לחפש עבודה אמיתית. היוונים מתחילים לחסוך מידי שנה לפחות מיליארד שקל.
שתי יוזמות התחילו לפני 3 שנים: האחת חברה ממשלתית, להקמת שוק סיטונאי חדש לירקות ליד חיריה – פשוט יחסית. השנייה – פרויקט מגדלי מגורים מורכב של גינדי במקום השוק הישן בת"א. נחשו מה קורה אחרי שלוש שנים?
דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.
אין במציאות מערכת "רפואה ציבורית". המערכת למעשה מופרטת ובאופן הגרוע האפשרי: בטיפול האיכותי זוכים חינם בעלי הקשרים, אחרים מטופלים ב"רפואה השחורה" היקרה, בשר"פ ובקליניקות הפרטיות. כל היתר סובלים בתור.
הרפורמה שמוצעת ב"קו ישר" היא "אוטופיה" פוליטית. אבל החלופה גרועה יותר: הר החוב ימשיך לצמוח, שכר העבודה בחברה ויתר "זכויות העובדים" ימשיכו לטפס, אין סיבה שגם "דור הנכדים" לא יצטרף למשפחת מקבלי התלושים.
שחיתות היא מאפיין יסודי של פעילות ממשלתית, כל ממשלה - בארץ ובעולם. לכן, אין לשאוף ליותר פעילות ממשלתית, ליותר פיקוח ממשלתי. האמונה הטפלה שפוליטיקאים פועלים למען האזרח - שגויה.
עופר עיני וההסתדרות פיטרו את וועד עובדי הרכבת ואת ראש הוועד גילה אדרעי. סוף, סוף אפשר לאמור שההסתדרות עשתה משהו למען מדינה.