הפיתרון

העידן החדש – שחרור החקלאות

החקלאות תשוחרר מכל מגבלה ותכנון מרכזי במקביל להפרטת הקרקעות שבבעלות המדינה (ראה פרק "קרקעות") .

משרד החקלאות ייסגר. מועצות הייצור יפורקו. החוקים המגבילים יבוטלו. חקלאי יוכל לגדל כל גידול שירצה להתמחות בו, ולשווק אותו לצרכן בצינור השיווק הכדאי ביותר. לא תהיה חבורה סגורה של "סיטונאים מורשים" שרק באמצעותם מותר לשווק. האגודות השיתופיות במושבים יפורקו וכך גם יבוא הקץ למגבלות חלוקת הנחלה ושיטת "הבן הממשיך". החקלאי יהיה אדון לשיקוליו ולמעשיו. כל הגופים העוסקים בחקלאות יופרטו. מכוני מחקר יופרטו או יסופחו לאוניברסיטאות... ואם איש לא חפץ בהם – יסגרו!

בחקלאות יעסקו חקלאים ולא ישלטו פקידים. הממשלה לא תכתיב מכסות, לא תקבע מחירים, לא "תפקח" אך גם לא תסבסד כפי שאינה מסבסדת מפעל לנעליים. יבוא תוצרת חקלאית יפתח וישתלב במדיניות היבוא החופשי מכל מכס של יתר המוצרים. איש עסקים שירצה לייבא אגסים מספרד או תפוזים ממרוקו לא יהיה חייב באישור הממסד... הסיכון העסקי שלו בלבד. האילוץ היחיד שיבואנים וחקלאים יצטרכו לעמוד בו נובע משיקולי בריאות הציבור, כגון מניעת הפצת מזיקים ושימוש בחומרי הדברה, אך לשם כך אין צורך במנגנונים המעסיקים אלפי פקידים.

שחרור החקלאות מהפוליטיקאים תמנע את הצורך ב"לובי חקלאי" – פשוט, דבר לא יהיה כפוף להחלטתם או אישורם של פוליטיקאים. מיליארדי דולרים יחסכו למשק מידי שנה בזכות ביטול המערכת המעוותת. הצרכן יזכה לשפע בכל עונות השנה, לאיכות גבוהה ובמחירים נמוכים מאשר כיום, בזכות התחרות וגיוון המקורות.

השוק יקבע, באמצעות מנגנון המחירים, מי יהיה חקלאי, מה כדאי לגדל בכל אזור ומה יהיה גודלה האופטימלי של כל יחידת ייצור בכל תחום ובכל אזור. יתכן שבענפי חקלאות מסוימים תתגבשנה חוות ענק שתופעלנה ע"י חברות עסקיות ואילו בתחומי נישה אחרים יהיה יתרון למושבניק בודד ולחלקתו הקטנה. ייתכן שהיקף החקלאות המקומית יתרחב, או להיפך יתכווץ עוד יותר.

שחרור החקלאים

החקלאי היהודי יפסיק להיות עבריין סדרתי בעול כורחו ובאילוץ השיטה המעוותת. לא יהיה צורך "להבריח" תוצרת חקלאית, כי השיווק יהיה חופשי ממגבלות. לא יהיה מסחר "בלתי חוקי" במכסות ייצור ובמכסות מים כי משטר המכסות הבולשביקי יסתיים. מושבניק יוכל להמשיך לגור ב"נחלה" ובמושב, הוא משפחתו וילדיו כרצונם. הוא יוכל גם לחדול מלעסוק בחקלאות, לגור במושב אך למכור את אדמתו לשכנו, שאולי מוצלח ממנו כחקלאי. לא תהיינה מגבלות.

הפרטת הבתים בקיבוץ ובמושב

בתים בקיבוצים ומושבים, כולל החצר המקיפה את הבית, ירשמו על שם הדיירים בטאבו. רישום מלא ובעלות מלאה – לא "שיוך" ולא חכירה. תהליך שדנים ביישומו כבר מספר שנים. קרקעות עליהן נמצאים מבנים ציבוריים בקיבוצים או מושבים ובכלל זה רפתות, חדרי אוכל, אולמות ובריכת השחייה, לולים, מחסנים, ממגורות, מבני-מסחר או מבנים לשימוש אחר כלשהו ירשמו בטאבו כרכוש משותף של חברי הקיבוץ. הבעלות תהיה פרטית באמצעות מניות בחברה בע"מ כאשר לכל חבר חלק יחסי במניות. ביצוע הרישום בטאבו יהיה מיידי וכל חבר קיבוץ לשעבר יוכל לנהוג בחלקתו ובמניותיו כמנהג בעלים לכל דבר. למכור, למשכן, להוריש וכו' ללא צורך באישור מאף אחד.

קרקעות חקלאיות

כל הקרקעות סביב היישובים החקלאיים (חלקות ב'), הנמצאות בבעלות מנהל מקרקעי ישראל והנמצאות כיום בחזקת היישובים החקלאיים יופרטו ויירשמו בטאבו על שם בעליהן. הבעלים הרשומים יוכלו לנהוג בהם כמנהג בעלים לכל דבר בעידן החדש: למכור, לבנות, או להמשיך בשימוש חקלאי. השאלה מי יהיו הבעלים, האם הקיבוצניקים, המושבניקים, או אזרחים שיתמודדו במכרזי המכירה – משנית בחשיבותה לעצם חשיבות ההפרטה המלאה (ראה דיון בפרק הקרקעות).

חופש לקיבוצים ולמושבים

אגודות שיתופיות – כגון מושבים וקיבוצים יפורקו לאלתר. הרכוש יהיה פרטי. ירצו חברי קיבוץ מסוים להמשיך לחיות חיי שיתוף וקומונה – במדינה חופשית איש לא ימנע מהם. יוכלו להתאגד במסגרת עמותה, חברה בע"מ, שותפות או כל צורה תאגידית אחרת. יוכלו לקבוע תקנון ולנהל אורח חיים כאוות נפשם, אך לא יוכלו לכפות על חבר לשעבר להצטרף לשותפות חדשה. כך יפסק דיכוי הפרט במסגרות הכפויות שקמו מכוח אידיאולוגיות שגויות. ברירת המחדל תהיה – חופש.

תנועות ההתיישבות – יהפכו לארגונים התנדבותיים המתקיימים אך ורק מדמי חבר שישלמו החברים בתנועה – לא יהיה להן מימון כלשהו מקופת הציבור. אם התנועות יצליחו להתקיים מדמי החבר תהיה להן זכות קיום; אם "החברים" לא ירצו לממן סימן שהן מיותרות.

החקלאי ישוחרר, כאמור, מכבלי האגודה השיתופית של המושב שתפורק. נכסי האגודה, אם יש כאלה, ירשמו כחברה בע"מ שמניותיה יחולקו לחברי המושב. ועד האגודה מיותר. חברי המושב יוכלו לבחור ועד לתפקיד מוניציפלי המקביל לוועד-בית בבניין משותף בעיר, או ישכרו שירותים של אחת מחברות הניהול הרבות שיקומו.

מפעלים אזוריים – (כגון בתי אריזה, מפעלים לעיבוד מזון ומוצרים חקלאיים) השייכים למספר ישובים, יאוגדו כחברות בע"מ ומניותיהם יחולקו לחברי המושבים. חבר מושב או קיבוץ, בעל מניות במפעל אזורי, או מפעל שהיה בעבר בבעלות היישוב, יוכל לעשות במניות כאוות נפשו – לשמור אותן כחסכון או למכור אותן. מפעלים שיש להם הצדקה כלכלית ישגשגו. מפעלים כושלים יסגרו – לא יהיה מי שיממן את הפסדיהם. הבעלות הפרטית הישירה עליהם תגרום לניהול יעיל באמצעות מנהלים מקצועיים ולא מן הנמנע שמפעלים שכיום מקרטעים יזכו בעידן החדש לשגשוג והצלחה.

ארגוני הקניות – ומועצות הייצור, תנובה (תהליך הפרטת תנובה בעיצומו מזה מספר שנים... הופרטה בשנת 2006 ונמכרה לענק מזון סיני ב-2014), אגרסקו (נסגרה לאחר שצברה חובות של מאות מיליוני שקלים ונמכרה ליזם פרטי), וחברת כ.א.ל – שירותי תובלה אווירית, יאוגדו כחברות בע"מ, מניותיהן יחולקו לחברי המשקים החקלאים במדינה. לחברות אלו לא תהיה כל בלעדיות או יכולת כפיה כלשהי – הן תצטרכנה להתחרות מול סיטונאים, חברות שיווק ורכש אחרות בשוק החופשי. חקלאי שיחפוץ להיעזר בשירותיהן – ישלם עבור השרות. ירצה, יוכל להיעזר בשירותי מתחרים, ירצה לפעול עצמאית – יפעל. יתכן שבתקופת המעבר יעדיפו חקלאים רבים להמשיך ולהיעזר בשירותי הגופים הללו תוך בחינת אלטרנטיבות.

חברה שלא תוכל להצדיק את קיומה ומנהלה לא יוכל להגיש תוכנית עסקית משכנעת לבעלי המניות – אין ספק שתפורק. לא יהיה מי שיממן חברה מיותרת. ל"תנובה" במתכונתה החדשה לא יהיו הסכמי בלעדיות כפויים עם חקלאים ותוך שנים ספורות תתייצב פעילותה בתחומים בהם יהיה לה יתרון עסקי.

ארגוני מגדלים – יהפכו לעמותות עצמאיות המתקיימות מדמי חבר. ירצה חקלאי להצטרף לארגון – ישלם. לא יצטרפו די חקלאים לארגון – סימן שאין בו צורך והוא יעלם.

משטר מכסות הייצור – והפיקוח על מחירי תוצרת חקלאית כאמור יסתיים. חקלאי חייב להיות איש עסקים כמו בכל עסק אחר. ירצה חקלאי להגן על עצמו מפני בצורת, שיטפון, או פגעי טבע אחרים – יבטח עצמו בחברת ביטוח פרטית. חברת הביטוח תשקול, כמובן, את גובה הפרמיה בהתאם לאזור בו הוא נמצא, ניסיונו החקלאי ומידת הסיכון בענף. ירצה החקלאי להגן על מחיר התוצרת מפני תנודות לא רצויות – יצטרך להשתמש בכלים המקובלים בעולם – חוזים למכירה עתידית וכדומה.

המרכז החקלאי ו"ניר-שיתופי– (ברית פיקוח) יבוטלו – החקלאים עצמאים וחופשיים. חקלאי יוכל לשווק את תוצרתו בכל דרך שיחפוץ: סיטונאי פרטי, תנובה, או לדוגמה, להגיע להסכם ישירות עם רשת הסופרסל.

חקלאי יוכל לייצא – בכל דרך שימצא לנכון: דרך אגרסקו (שתהפוך לחברה פרטית), דרך חברות ייצוא תוצרת חקלאית שבוודאי יקומו, או ישירות לקניין בחו"ל.

חקלאי לא יזדקק לשום רישיון – סיטונאי לא יזדקק לרישיון; משטרת החקלאות תפורק ומערך הטפסים ותעודות המשלוח יועלה באש...

קיצוץ זרועות התמנון

משרד החקלאות ייסגר לאלתר. מנהל המחקר החקלאי יפורק ואוניברסיטאות יוכלו לאמץ מכוני מחקר שונים החוסים כיום תחת כנפי משרד החקלאות. המכון לגידולי שדה יועבר, לדוגמה, לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. המכון להנדסה חקלאית והמחלקה לחקר הסחף יסופחו לטכניון בחיפה. המשרדים המחוזיים של משרד החקלאות ייסגרו – בעידן החדש אין בהם צורך – אין מכסות ייצור ואין רשיונות יצוא... גופי "מחקר" ו"תכנון" יהפכו גם הם למיותרים עקב ביטול התכנון המרכזי בחקלאות.

הנספחים החקלאיים – העושים למען חקלאות עמם בניכר, יוחזרו הביתה ויצטרכו להתחיל לעבוד... את סחר החוץ ינהלו החקלאים באמצעות מי שימצאו לנכון. לכן, ה"סמנכ"ל הבכיר לסחר חוץ" במשרד החקלאות יהפוך למיותר ויימצא שימוש יעיל אחר ללשכתו ולרכבו הצמוד...

גופים במשרד החקלאות – בעלי אופי עסקי, שניתן למכור את שירותיהם יאוגדו כחברות בע"מ ויופרטו. כך יעשה לשירותי הדרכה, חקר שווקים, מרכז המידע החקלאי, ביה"ס למשתלמים מחו"ל, יצוא שירותי יעוץ חקלאי ואחרים. חקלאים בארץ ובעולם יוכלו לרכוש את שירותיהם. אם השירות נחוץ – החקלאי ישמח לשלם עבורו. גוף שלא יצליח למכור את שירותיו, שייסגר.

לשכת המדען הראשי – של משרד החקלאות תלך בדרך כל לשכות המדענים הראשיים הממשלתיים – סגירה. מו"פ ימומן ע"י קרנות הון סיכון פרטיות ולא ע"י גופים ממשלתיים. חקלאי שירצה להקים מיזם חדש יצטרך לשכנע משקיעים פרטיים או קרן הון סיכון ביתרונות רעיונו. אין ספק שקל יותר "לשכנע"... מדען ראשי של משרד ממשלתי.

החקיקה החקלאית החדשה

סוף עידן התכנון הממשלתי אין פירושו אנרכיה והעדר חוק. החוק יחייב חקלאים לעמוד בדרישות איכות הנוגעות לבריאות הציבור – כגון שימוש בחומרי הדברה, הגנה ממזיקים, פיקוח וטרינרי, ופיקוח בריאות על תוצרת חקלאית מיובאת – לשם כך אין צורך במשרד חקלאות מסועף.

פנסיה לחברי קיבוצים ומושבים

בעידן החדש מובטח עתידם הפנסיוני של הקשישים בקיבוצים ובמושבים. אוכלוסייה שהמערכת הסוציאליסטית המושחתת, בטוב ליבה, הזניחה...

זוג מבוגר בקיבוץ ימצא עצמו עם בית פרטי בבעלותו, המשתרע על חצר בשטח נרחב. כמו כן יהיו באמתחתו מניות בעלות במפעלים אזוריים, ומפעל הקיבוץ לשעבר, מניות בתנובה, באגרסקו ובחברה שבבעלותה שטחי הקיבוץ המבונים – חדר האוכל, בריכת השחייה, אולם המופעים ועוד מבנים רבים. אין לדאוג לעתידם הכלכלי של קשישי הקיבוץ המופרט עד 120... קרוב לודאי שרוב הקיבוצים יוכלו גם לשלם את חובות העבר.

פריחת מוצרי החקלאות

עידן החקלאות החדש יביא לפריחה בתוצרת החקלאית. מחירי התוצרת החקלאית המקומית יצטרכו להתחרות במבחר מוצרים מיובאים במגוון איכויות, סוגים ומחירים. השווקים הפתוחים, המסחר החופשי והתחרות יבטיחו מחירים נמוכים יותר לצרכן מאשר כיום, וכמובן – איכות גבוהה יותר.

מיליארדי דולרים יחסכו מידי שנה למשק בזכות סילוק התמנון הביורוקראטי הקיים ובהעדר סובסידיות ותמיכות אחרות. היקף החסכון הצפוי בשנה בודדת צפוי להיות גדול מהפסדי הממשלה בפרשת חובות הקיבוצים והמושבים... הבראת החקלאות תתחיל משחרור החקלאים מעניבת החנק של הממסד הקרוי ה"לובי החקלאי". החקלאות היא עסק ככל עסק אחר ואל לפוליטיקאים להתערב.

הסרת הכבלים מהחקלאות תחדש תוך מספר קטן של עונות את פריחת החקלאות הרווחית ללא צורך בסבסוד מכספי משלם המסים. ירידת מחירי התוצרת החקלאית וחסכון שנתי של מיליארדי דולרים, עלות המערכת הנוכחית, יגדילו משמעותית את הכנסתו הפנויה של הציבור.

למרות העתיד הורוד הצפוי לשוק מוצרי החקלאות (כולל יבוא), כלל לא ברור איזה מקום יתפוס גידול מקומי של מוצרי חקלאות. דבר אחד ברור – חקלאים יגדלו אך ורק גידולים כדאיים. ייתכן שהחקלאות תתרחב, או להיפך – תצטמצם. אין מקום להתאבל על החקלאות בדיוק כפי שאף אחד לא התאבל על צמצום ענף הטקסטיל או על (כמעט) מותה של תעשיית הנעליים בישראל.

ניחוש: כיצד, לדוגמה, יתנהל ענף החלב בעידן החדש:

ברוב מדינות המערב הממשלה מעורבת בתכנון ענף החלב. בחלקן הממשלה מסבסדת ייצור חלב. הסרת המגבלות מייצור החלב ומוצריו, יחד עם הפיכת ישראל למדינת אזור חופשי ממכס, תגדיל מיידית את יבוא החלב ומוצריו. החלב באירופה מסובסד על ידי הממשלות: הצרכן הישראלי ייהנה מחלב זול על חשבון משלם המיסים הצרפתי... ומחמאה זולה על חשבון משלם המיסים ההולנדי. ייתכן שרוב הרפתות ייסגרו. ייתכן שיוותרו רפתות שיתמחו בייצור חלב כשר למהדרין למגזר הדתי שיקפיד על קנייה מרפתות שאינן חולבות בשבת. חלב זה יהיה מן הסתם יקר במקצת מהחלב החילוני...

אם ברבות הימים, יחדלו מדינות המערב לסבסד חלב, ייתכן שמספר הרפתות המקומיות יגדל. מועצת החלב תהפוך לארגון וולונטרי שעיקר תפקידו לוודא שהיצרנים שחברים באיגוד מקפידים על סטנדרטים גבוהים ושקופים בייצור החלב ובשר הבקר המקומי (לדוגמה: אחוזי שומן, אי- מהילה, העדר סיליקון... וכדומה). כדי להקפיד על המוניטין של המועצה כלפי ציבור הצרכנים  תסלק –  המועצה משורותיה כל חקלאי סורר. חלב מאושר על ידי מועצת החלב יזכה להצלחה בקרב צרכנים ישראלים בעלי תודעה, שמוכנים לשלם מחיר גבוה יותר עבור המותג "חלב המועצה". חלב זה, מייצור מקומי, יתחרה בהצלחה בייבוא – למרות מחירו הגבוה. בענף פתוח וחופשי לתחרות אין חשש למונופולים והשפעתו של "קרטל" חלב-המועצה תהיה שולית. חקלאים יהיו חופשיים להתאגד כרצונם. יש בארץ מפעלים לייבוש חלב שאינם עובדים בתפוקה מלאה. תפקידם למעשה לעבד עודפי חלב לאבקה. קרוב לוודאי שמפעלים יקרים אלה יסגרו כי לא יוכלו להתחרות במפעלים בחו"ל שעובדים בתפוקה מלאה. ברוך דיין אמת – עד היום הם התקיימו על חשבון משלם המיסים וצרכני החלב...

לרשות הצרכן יעמוד מבחר גדול של מוצרים ובמחיר הזול האפשרי. יקיץ הקץ על "עסקני החלב". תקציב מועצת החלב הפרטית (שתתקיים רק אם יהיו די יצרני חלב שיפיקו תועלת משירותיה) ודאי שלא יעמוד על 68 מיליון ₪ לשנה (2013). ענף החלב יתפרנס מייצור ושיווק ולא מפוליטיקה. המלחמה תתנהל על ליבו של הצרכן ולא על שכנוע פקידים וארגון לובי.

בסופו של התהליך ייווצר איזון וכל גורם ימצא את מקומו בשוק: יבואנים, יצרנים, רפתנים ומחלבות. "ילדי ישראל" לא יישארו ללא חלב... גבינות, חלב ומוצרי חלב מכל העולם וגם מישראל יימצאו על מדפי הסופרמרקט. כמו בכל ענף – הצרכן יקבע למי יש זכות קיום. קשה לנחש את העדפות הצרכנים בעידן החדש, קשה לנחש את מידת היצירתיות והמקוריות של היצרנים הישראלים לאורך כל שרשרת החלב בתנאי שוק תחרותיים. ייתכן שדור הרפתנים והיצרנים הישן לא יסתגל ויקום דור חדש אשר לא ידע את תנובה...