אתם כאן: עמוד הבית
רבות נכתב, נאמר וצולם על מלחמת מאה השנים של יהודים מול ערבים במזרח התיכון. הדברים שבהמשך הם ניסיון להתייחס למלחמה המתמשכת מזווית הראיה הייחודית של "קו ישר" – זכויות הפרט לחיים, לחרות, לקניין.
זו כותרת כתבה בדה מרקר. התשובה המתבקשת: "מה אכפת לכם, זה לא עניינכם". חברה ציבורית היא עסק פרטי של אלפי שותפים. ה"ציבוריות" שלה מוגבלת לציבור בעלי מניותיה, ל"עם ישראל" אין חלק ונחלה בחברה הציבורית.
העישון בהחלט מזיק, אין ספק בכך, מזיק למעשן ומקצר את חייו. אבל האם הממשלה צריכה לנסות להכריח את האנשים לחיות חיים יותר בריאים או יותר ארוכים?
ה"זכות לעבודה" קיימת רק אם תצליחו לשכנע מעסיק כי אתם מסוגלים ליצור עבורו ערך כלכלי אמיתי. השבתת נמל אשדוד כדי לסכל הזזת עובדת מיותרת שנשואה לחבר ועד... אינה מימוש של "זכות", אלא סחיטה של דמי חסות.
החוק יהפוך אלפי ישראלים נוספים לעבריינים. במסווה של "טובת הציבור" הולך ומצטמצם חופש הפרט. הדרישה ההמונית לזנות לא תיעלם. צפויה עלייה במחיר שירותי הזנות בגלל הצורך באבטחה והגנה נגד שוטרים ומלשינים.
מידי פעם אני מקבל מיילים ששואלים מדוע אין באתר פרק על יחסי עבודה וזכויות עובדים. ערב השבתת המשק (בזמן העלאת הכתבה השביתה עדיין לא "סופית") הוא עיתוי ראוי לפרסום תקצירו של פרק עתידי.
ב"פורום הכלכלי הבינלאומי" שמתקיים בימים אלה בדאבוס עולה רעיון מקורי לצמצום אבטלת צעירים: חקיקה בינלאומית שתאלץ צעירים לעבוד ב"התנדבות" ללא שכר במשך שנתיים...
מה יש לחקור בפרשת הרב דב ליאור? החשוד כתב, חתם ואינו מכחיש. אם יש בדבריו עבירה על פי החוק הקיים - צריך להגיש תביעה. נעשה שימוש מיותר במשטרה במקרה זה.
החוק החדש האוסר עישון במקום ציבורי פתוח נובע מהגישה הכוחנית - "למדינה מותר הכול". עיקרון פאשיסטי בסיסי - למדינה יש זכות לכפות על הפרט התנהגות שהולמת לדעת מנהיגיה. הפעם, "המנהיג" היוזם הוא ח"כ ליצמן.
יצאנו מעבדות לחירות, אבל לא חירות מלאה ברמת הפרט. לפגיעה בחירות הפרט יש מחיר כבד גם ברמת החיים של כולנו. האיסור על סמים, זנות והימורים הוא רק קצה קרחון האיסורים הבלתי מוסריים. האיסור רע מהמעשה עצמו.