אתם כאן: עמוד הבית
נאיביות שגובלת בטיפשות אינה פוסחת על חתני פרס נובל. פרופ' אהרון צ'חנובר שוכנע בביקורו בצפון קוריאה שפניהם לשלום. אף מילה על מדינה שלמה שכלואה בכלא אכזר.
וונצואלה – סיפור עגום על תעשיין שניסה להשיג נייר טואלט עבור עובדי המפעל.
וונצואלה היא מדינה סוציאליסטית טיפוסית: אין מזון, אין מים, אין חשמל, אין תרופות. אנשים מתים. המדינה מתפרקת לחלוטין.
כדרכנו, ה-1 במאי מצוין כיום זיכרון לקורבנות הסוציאליזם בעולם. למעלה מ-100 מיליון אזרחים נרצחו בדרך ל"הגשמתו".
מה מספרת לנו כרזת בחירות של המועמדים לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית משנת 1904?
האידיאולוגיה ה"חברתית" שונאת עשירים. התעשרות מקורה בניצול ה"פועלים" – כמו שטוען המרקסיזם. לגיטימי להחרים לעשיר את רכושו. גם פוטין שונא אוליגרכים, אלא אם הם חבריו. רבים אצלנו חושבים כמו פוטין.
ההיתר בסין ללדת ילד שני אינו מהפך רעיוני. הקומוניזם הסיני כופר בזכויות הפרט. האדם חסר זכויות, לא קיים. קולקטיב המדינה מעל לכל ומיוצג ע"י הנהגה "נאורה". גם "החופש הכלכלי" שם אינו זכות, אלא מתנת המנהיג.
הרפואה בכל העולם הייתה בעבר "פרטית" ורק בשלב מאוחר "הולאמה". בארץ ישראל הרפואה "נולדה" ציבורית ורובה היה בבעלות מפלגות השמאל. תמיד הייתה "רפואת קשרים", הזנחת חולים אחרים, גירעון, ושרות טוב למשלמים.
כל עוד חברת החשמל חברה ממשלתית צריך לאסור בחוק על שביתה. לאסור על עובדי מדינה וציבור לשבות.
כולם תוקפים את "הרפואה הפרטית" אבל מתעלמים מ"רפואת הקשרים" הענקית. מאות אלפי ישראלים נהנים חינם משרות רפואי עדיף וללא תשלום על חשבון משלם המסים. "רפואה ציבורית" היא אוטופיה. חלום בלתי אפשרי.