אתם כאן: עמוד הבית
הקומוניזם במזרח אירופה ובברית המועצות קרס במהפכה שקטה לפני כ-25 שנה. האם המשטר הקומוניסטי ברוסיה חוזר?
50 שנה מלאו לאחד מהאסונות הגדולים של המאה העשרים. מיליוני סינים נרצחו במסגרת מסע ההסתה של צעירים "נאמני מאו" – המשמרות האדומים.
נאיביות שגובלת בטיפשות אינה פוסחת על חתני פרס נובל. פרופ' אהרון צ'חנובר שוכנע בביקורו בצפון קוריאה שפניהם לשלום. אף מילה על מדינה שלמה שכלואה בכלא אכזר.
וונצואלה – סיפור עגום על תעשיין שניסה להשיג נייר טואלט עבור עובדי המפעל.
כדרכנו, ה-1 במאי מצוין כיום זיכרון לקורבנות הסוציאליזם בעולם. למעלה מ-100 מיליון אזרחים נרצחו בדרך ל"הגשמתו".
ההיתר בסין ללדת ילד שני אינו מהפך רעיוני. הקומוניזם הסיני כופר בזכויות הפרט. האדם חסר זכויות, לא קיים. קולקטיב המדינה מעל לכל ומיוצג ע"י הנהגה "נאורה". גם "החופש הכלכלי" שם אינו זכות, אלא מתנת המנהיג.
אנחנו מביטים בפליאה על המשטרים האפלים של המאה ה-20. ברור לנו שמשהו השתבש "שם". אנחנו מתעלמים מהתמיכה העממית הרחבה שגרפו התנועות הסוציאליסטיות. הרי אנחנו ישראלים עם "ראש פתוח" – אנחנו אחרים. אצלנו לא.
חברת הרכבות הממשלתית בצרפת הזמינה 2,000 רכבות חדשות בעלות של כ-3 מיליארד יורו. למרבה הצער, הרכבות שהוזמנו לשדרוג רשת הרכבות האזוריות, "רחבות מידי" ולא מתאימות לרוחב הרציפים בתחנות הרכבת.
רבים טוענים שסטלין "עיוות וסילף" את הרעיון הקומוניסטי. אבל, אין דרך אחרת ל"הגשמת" המרכסיזם על גווניו, אלא באמצעות הפעלת כוח ופגיעה בחופש הפרט. וכדי שאנשים לא יברחו - צריך לסגור את הגבולות.
הצעות הממשלה ל"דיור זול" הן תמהיל של פגיעה בזכויות הפרט, בזכות הקניין והחרמה נוספת של כספי האדם העובד לטובת אלה ש"מגיע להם". הן משתלבות בסחף העקבי, אל מודל של "כלכלה מתוכננת", "מוסדרת" ו"מפוקחת".