אתם כאן: עמוד הבית
לאחרונה פורסם כי עו''ד יוסי שגב מקים קרן למאבק בחובות הטייקונים. רעיון מזהיר: הקרן תשקיע באגרות חוב שהאדונים הנכבדים הנפיקו לציבור. מחיר אגרות החוב ה''מסוכנות'' זול כיום במיוחד.
האיגוד המקצועי של עובדי תעשיית הרכב סרב להצעת פשרה שתאפשר הזרמת סיוע פדראלי לתעשייה, במסגרתה נדרש להוריד את השכר הממוצע [כולל הטבות] של עובדיו מ-73 דולר לשעה ל-55 כבר בשנת 2009.
חברת ערבה מיינס מאיימת לפטר את 150 עובדיה במכרות הנחושת בתמנע. שוב נדרש האזרח הישראלי לשאת בסיכון של יזמים שבונים על רווחים מתוך ידיעה שאת ההפסד, אם יהיה, אנחנו כבר נשלם.
אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.
חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים.
הבעיה אינה עמלות הבנקים אלא האיסור הממשלתי על הקמת בנקים חדשים. הקושי בפתיחת בנק חדש מונע תחרות בקרטל הבנקים.
המפקח על שוק ההון, ידין ענתבי, הצטרף לאחרונה לטרנד האמריקאי חסר התוחלת – הידוק הרגולציה הממשלתית. בראיון ל-Ynet הוא סיפר: ביקשנו עשרות חתכים מהגופים המוסדיים...
המשבר הפיננסי הנוכחי, וההתערבות [הלאו דווקא מוצדקת] של ממשלת ארה''ב בשווקים גרמו להרבה פרשנים לדבר על כשלי השוק והצורך ברגולציה.
שני ענקי המשכנתאות לא הוקמו על ידי יזמים ''קפיטליסטים'' שגילו צורך בשוק לשירות פיננסי ייחודי.
דפלציה היא ירידת מחיר מוצרים שמאפשרת לנו לרכוש יותר מוצרים באמצעות כספינו. מדוע עליה בערכו של הכסף בארנק שלנו זו תופעה רעה שצריך "להילחם בה". ואילו אינפלציה "מתונה" ששוחקת את ערך כספנו "טובה"?