מוטי היינריך.

מוטי היינריך.

מוטי (מרק) היינריך, בוגר הטכניון בחיפה (הנדסה) ואוניברסיטת תל אביב ( מנהל עסקים MBA ).

היו היה פעם קיבוץ שרצה להשכיר מבנה תעשייתי גדול והסתבך בביורוקרטיה מטורפת. הכלוב הביורוקרטי שעוטף אותנו ובולם את העלייה ברמת החיים.

מדהים! בשנת 1961 גרו בתל אביב כ- 380,000. עד לשנת 2013 הצטמצמה האוכלוסייה היהודית בתל אביב בערך ל- 362,000. מה קרה מאז ליהודי תל אביב?

ראשי הערים טוענים שאם לא יאפשרו להם לגבות את המס הידוע בשם "היטל השבחה" לא יהיה להם כסף למימון תוספת התשתיות שנובעת מתוספת הדירות.

הגיוני? רק לכאורה. איפה הבלוף בטיעון?

"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". אחריות אישית משמעותה שאם לא טרחתם בערב שבת – אין לכם זכות לכפות על הקהילה לספק את מזונכם בשבת.

האם "החברה" צריכה לפצות נפגעי שריפה שלא טרחו לבטח את רכושם? 

התברכנו בענף יצוא משגשג, בתמורה כספית של כ-6 מיליארד ₪ בשנה. הענף מכניס למדינה כ-2 מיליארד שקל בשנה כמיסים. אז למה הממשלה מנסה לחסל את הענף? 

למה הפועל במיזורי הפסיד את מקום העבודה? רמז: לא בגלל "גלובליזציה".

 

כאשר אנחנו נקלעים לצרות משפטיות, אנחנו לוקחים עורך דין שמייצג אותנו במבוכי המערכת המשפטית. אולם כאשר בריאותנו מתערערת, נאלץ להתמודד לבד מול המערכת הרפואית המסובכת. חסר "רופא אישי" שילווה אותנו – אנחנו הולכים ל"משפט הבריאות" בלי עורך דין. לא עומדת לרשותנו החלופה הרפואית המקבילה לעורך דין בבית משפט.

מפגש אינטרסים בין מטופלים לבין רופאי המשפחה באמריקה מייצר "מודל" שירות רפואי שעוקף את "המערכת".

אנחנו מרבים, בצדק, להתלונן על יוקר החיים בישראל – אבל בעבר המצב היה גרוע בהרבה. יוקר החיים בישראל בעבר הלא-רחוק הרקיע שחקים. אפילו מצלמה ומזגן הוגדרו רשמית כ"מוצרי מותרות". איך ירדו המחירים מאז שנות השבעים ומה צריך לעשות לצניחה נוספת של מחירים?

צילמתי את הנערה בליל יום חמישי ברחוב  גורדון, בצפון הישן של תל אביב. הנערה אינה מודעת שזמנה המבוזבז על כיסא, בלילה ברחוב, מסמל עוד ניצחון קטן של עריצות השלטון על חופש הפרט.