מוטי היינריך.

מוטי היינריך.

מוטי (מרק) היינריך, בוגר הטכניון בחיפה (הנדסה) ואוניברסיטת תל אביב ( מנהל עסקים MBA ).

תשעת ההרוגים "הרוויחו" את כדור האקדח "ביושר", כמו 13 ההרוגים באירועי אוקטובר 2000 בואדי ערה. מי שתוקף בסכין ובמוט ברזל שוטר או חייל – לוקח על עצמו סיכון רב. "התכנון" שלו "השתבש" – לא של החייל.

ההשקפה הרווחת בקרב רוב הכלכלנים: מטבע האירו יסודו בטעות בגלל הבדלי מנטאליות ופריון עבודה בין המדינות. האירו אינו מאפשר, כך טוענים, לפחת מטבע יווני נפרד באופן שיבטא את חולשת כלכלת יוון. היכן הטעות?

בקרוב, עם פרסום הכרעת הדין בעניין ה"מינויים הפוליטיים" של השר צחי הנגבי, תרעש התקשורת למשך מספר ימים – עד שאירוע מסעיר אחר יתפוש את הכותרות. מהי הדרך היחידה לצמצום התופעה? רמז: שום עיתון לא יפרסם זאת.

גלגול החוב הלאומי הוא משחק פירמידה ממשלתי. החוב ביפן הוא הגדול בעולם - כפול משווי הייצור השנתי של המשק היפני הענק. כגודל החוב - גודל הפאניקה. הממשלה היפנית מתקשה לגלגל את החוב ומנסה את השכנוע הסקסי.

חרדים, ושאר אזרחי המדינה, צריכים לחנך את ילדיהם כראות עיניהם ועל חשבונם. כשהמדינה מממנת את החינוך, היא רואה עצמה בצדק, מחויבת גם לנהל אותו ולהכתיב תכנים. איך הגענו להתנגשות בין זכויות הפרט לבין החוק.

התקבלה תגובה מסין לכתבה קודמת על "הבועה הסינית". הכותב דוחה את ההשוואה עם הכלכלה הסובייטית וכן את ההגזמה במערב על הפגיעה בזכויות האדם. שלטון המפלגה בסין יכול להחזיק מעמד כל עוד לעם הסיני יהיה טוב.

החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' אושר: הרחבת "איסור האפליה בעבודה". מהן ההשלכות הכלכליות והמוסריות של מעורבות המדינה ביחסי עבודה? מדינת ישראל עשתה צעד גדול קדימה לקראת רמת אבטלה "מקובלת" באירופה: 10%-15%.

שבת, 10 יולי 2010 15:39

הבנק החברתי הראשון

משרד התקשורת פועל להפיכת בנק הדואר בישראל ל"בנק חברתי" שיחויב להעניק הלוואות לאוכלוסיות חלשות ולמומלצי מרכז המפלגה. כלומר, סיכוי גדול שהבנק לא יראה את הכסף חזרה. הבנק לא יקרוס כי כולנו נשלם את החובות.

כל מדינות ארה"ב בצרות. איך הן התדרדרו למצב זה? בדיוק כמו ייוון. בזבזו לאורך שנים יותר כסף מכפי שעמד לרשותן וגלגלו הלוואות. השלב הבא, הבלתי נמנע, הוא צמצום מדינת הרווחה האמריקאית - הבטחה חסרת כיסוי.

בניגוד לנטייה הרומנטית להתגעגע "לימים הטובים" של אז – המערכת השלטונית הייתה מושחתת ברמות שנחשבות כיום לדמיוניות. – אפילו לא היה מי שיחקור ויגיש כתבי אישום – זו הייתה שגרת החיים הציבוריים והכלכליים.