העולם הכלכלי חגג השבוע את "חבילת הסיוע" המעודכנת של הבנק האירופאי המרכזי למדינות שבקשיים. כחצי טריליון יורו יודפסו ויוזרמו על ידי הבנק האירופאי. בנקים בדרום אירופה יכולים לקבל הלוואות, כמעט בלתי מוגבלות מהבנק האירופאי המרכזי (ECB) בריבית של 1% בלבד. מה יעשו הבנקים עם הכסף? הכוונה שהם יקנו אג"ח של מדינותיהם שנסחרות בתשואה של 6% לפחות. רווח "בטוח" של 5 אחוזים. הסיכון "היחיד" של הבנקים אם הם ירכשו אג"ח של מדינותיהם הוא חדלות פירעון של המדינות – אבל בכל מקרה הבנקים היו קורסים בתסריט כזה, עם או בלי קניית אג"ח של מדינותיהם...
ממש עסקת WIN-WIN: הבנקים "הנזקקים" יקבלו הלוואות בסכומים נדיבים, תמורת ההלוואות הם יתנו לבנק האירופאי המרכזי "בטחונות". כדי שהבנקים יוכלו להעמיד בטחונות – הבנק המרכזי האירופאי הנמיך את רמת הביטחונות הנדרשים (drastically lowered its standards for the collateral). כנראה שה"בטחונות" הם בעיקר אחזקות של אג"ח מדינה שברשות הבנקים... רשמית אג"ח אלה מדורגות באפס סיכון, אז איך הבנק המרכזי יכול לסרב להן? האיחוד האירופאי בעצמו קבע רשמית שהסיכון אפסי...
כך יהיה לממשלות קונים לאגרות חוב חדשות שינפיקו, הממשלות יעמדו בתשלומי הריבית השוטפים על החוב הלאומי באמצעות הכסף שיקבלו מהבנקים במדינותיהן. הבנקים יקבלו מהמדינה תשלומי ריבית על אגרות החוב המדינתיים שהם מחזיקים וכך לא יקלעו למצב בו הם צריכים להפריש כסף ל"חובות אבודים". הממשלות ישלמו ריבית לבנקים מהכסף שהבנקים עצמם יעבירו לממשלות... הבנקים יוכלו לבנות מחדש את ההון העצמי שלהם מבלי שיהיה צורך לגייס כסף נוסף בהנפקת מניות ודילול אחזקות הבעלים בבנק. יישאר גם די כסף לבונוסים למנהלים. בקיצור, לקורא שעדיין אתנו: אירופה משולה לטובע שרוצה להציל עצמו באמצעות משיכה בשערות ראשו... או אולי לסוחר נואש שנותן לנו כסף כדי שנקנה אצלו בחנות...
חדשות הכלכלה האחרונות מראות כי הבנקים באירופה לקחו את הכסף, אבל בניגוד למצופה – לא הסתערו על הבורסה וקנו אגרות חוב של מדינותיהם, אלא חזרו והפקידו את הכסף בבנק האירופאי המרכזי... אולי בגלל שמנהלי ההשקעות בבנקים מתכוננים למסיבות השנה החדשה... מה בוער?
בינתיים, הנפיקה אתמול ממשלת איטליה אגרות חוב חדשות ב- 7 ביליון יורו (הלוואה חדשה שהממשלה האיטלקית לוקחת כדי לפרוע חובות ישנים). ושוב, "בניגוד למצופה" – הבנקים לא עמדו בתור להלוות כסף לממשלה האיטלקית למרות הר המזומנים הטרי בקופות הבנקים. סוכנות רויטרס מדווחת שהבנק המרכזי האירופאי היה בין הקונים של האג"ח האיטלקי כי המשקיעים לא התלהבו (investors unimpressed)...
הבעיה של אירופה אינה החובות הריבוניים, החובות הם הסימפטום של המחלה, לא המחלה עצמה. הבעיה היא שלפחות מחצית הכלכלה האירופאית אינה תחרותית בגלל שישים שנות סוציאליזם אירופאי שאפשר למספר גדל והולך של אירופאים "קיום בכבוד" תוך הגדלת קצבאות "חברתיות" שאינן קשורות כלל לתפוקה ולייצור. "הישגים סוציאליים" הגנו על מקומות עבודה, מנעו פיטורים, האריכו חופשות, וקצבאות מימנו בטלה. במקביל "הוסדרו" כמעט כל המקצועות במשק באמצעות רגולציה וגילדות מקצועיות שיצרו חסמי כניסה גבוהים לכל מקצוע. אם נוסיף לכך את חוקי שכר המינימום, נבין למה בעיקר הצעירים הם קורבנות השיטה ולמה אבטלת הצעירים נעה בין 24% בצרפת ל- 40% בספרד.
לכן, תפוקת התעשייה באירופה תמשיך לרדת, האבטלה תמשיך לעלות, גביית המיסים תצטמק וגירעונות הממשלות ימשיכו להתרחב. זוכרים את חבילת הסיוע הראשונה ליוון לפני שנתיים? לפי התחזית אז – הכלכלה היוונית הייתה אמורה להתאושש במהלך 2011... בדיחה טובה.
התקשורת בעולם מתארת את המשבר כ"משבר פיננסי". תאור זה נוח לפוליטיקאים כי ל"משבר פיננסי" צריך לתת "פיתרון פיננסי" – עוד הלוואות, מסוג הפיתרונות של אהוד ברק, שמציע להגדיל את הגירעון בתקציב המדינה כמענה ל"דרישות החברתיות". האירופאים אימצו את הרעיון המקורי של אהוד ברק כבר לפני שנים רבות.
הגרף הבא, של איטליה, מציג היטב את מצבן של רוב מדינות אירופה: התפתחות התוצר המקומי שמייצג את סך המוצרים והשירותים שמייצר הסקטור הפרטי, מול צמיחת הוצאות הממשלה. המגמה ברת קיימה בערך כמו הגוש הקומוניסטי לשעבר.
מוטי היינריך