שבת, 03 דצמבר 2011 00:00

''בעיית הריכוזיות'' במשק הישראלי – חלק I

לועדות יש הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. ועדה מחפשת פיתרון "מעשי" לעכשיו. ולכן אינה חושפת את שורש הבעיה – המגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נענה ללחצים שהופעלו על ידי חברי כנסת והתקשורת, והכריז: "המשק הישראלי מאופיין בריכוזיות גבוהה – שעלולה להשפיע לרעה על היציבות הכלכלית." אמר ועשה – מינה ועדה לבדיקת הריכוזיות. כדרכן של ועדות, הן מאמצות הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. לכן, ועדות בדרך כלל לא יורדות לשורש הבעיה – התעמקות-יתר לרוב אינה נכללת בכתב המינוי. חברי הוועדה יודעים מאיזה קו יכולות להתחיל ההמלצות, במנגנונים שלפני קו זה אין מה לדון. הם מתווכחים מהו הצבע הרצוי לסורגים, אבל ימנעו מלשאול האם בכלל יש צורך בסורגים. ועדה צריכה לתת מענה לשאלה "כיצד מעשי לפעול עכשיו?" 

הועדה החדשה התבקשה לתת את הדעת כיצד לפתור את "בעיית הריכוזיות" בהתחשב בקיומם של מכסי מגן על יבוא, בהתחשב בצורך "להגן על הבנקים", בהתחשב בתפקידה של המדינה כ"מנהל-על" של הבנקים ושוק ההון, ובהתחשב באידיאולוגיה שמכתיבה את שליטת המדינה על תקשורת הטלפון ושידורי הטלוויזיה, שוק החלב והדבש ועוד.

המכון הישראלי לדמוקרטיה העלה סרטון בו מככב פרופ' ידידיה שטרן, סגן יו"ר המכון, שמסביר באופן מרוכז 

 ( פרופסור ידידה שטרן הוא פרופסור למשפטים, כיהן כדיקן הפקולטה בבר אילן, ומוגדר בוויקיפדיה כ"הוגה דעות בענייני דת ומדינה"). אפשר להבין בקלות לליבם של פוליטיקאים שמסרבים לערער על הסדר הקיים ונאמנים ל"אמנות האפשר" (הגדרה שמיוחסת לקנצלר גרמניה הראשון, ביסמרק: "הפוליטיקה היא אמנות האפשר"), קשה יותר להסביר את שטחיות האקדמיה שמסרבת לחפור רובד נוסף בניתוח הכשלים ומאמצת בעצלות מחשבתית פתרונות פוליטיים.

הטענה הראשית שמככבת בתקשורת שדנה ב"בעיית הריכוזיות" היא אפקט "שרשור השליטה" של חברות אחזקה, באמצעותו בעל המניות העיקרי בחברת האם יכול להכתיב החלטות בחברות בת, או בחברה נכדה, מבלי שהוא מחזיק האופן ישיר ברוב המניות בחברה הנכדה. ולכן, "צריך לפרק את פירמידות חברות האחזקה". ומה רע ב"הכתבת החלטות"? מסבירים לנו שהסכנה שההחלטות לא יהיו לטובת החברה הנכדה, אלא עלולות לשרת אינטרסים אחרים של בעל השליטה בחברת האחזקות. הטייקון עלול לאלץ "נכדה" לבצע עסקה, למרות אי כדאיות כלכלית לחברה, רק משום שבעל השליטה יפיק מעסקה זו רווח באחת מזרועותיו הארוכות האחרות. הוא יבצע זאת באמצעות מינוי מנהלים מטעמו בחברה הנכדה וכפיית החלטה באמצעות הרוב המשורשר שלו במועצת המנהלים של הנכדה.

הסכנה אכן קיימת, אך הטיעון מתעלם משתי נקודות בסיסיות: חברה כלכלית מייצרת משהו, היא מפיקה ערך כלכלי ללקוחותיה, היא מייצרת שרוכי נעליים או מעניקה שירותי ניקיון. אם המנהל יקבל החלטות שמזיקות לחברה, איכות השרוכים תיפגם, הוצאות הייצור יעלו והמתחרים בשוק התחרותי יקברו את החברה הנכדה. בעל השליטה ש"חלב" את החברה הנכדה עשה אולי "מכה" חד פעמית אבל הרג את העסק. אנשי עסקים, ובייחוד הגדולים שבהם (ואלה הם ה"נאשמים"), נרתעים בדרך כלל מלאמץ התנהגות עסקית כגון זו. היא פוגעת במוניטין, בהכנסות עתידיות, וביכולת גיוס הון עתידית. בעל מניות הרוב בחברה, גם בשליטה ישירה שלא דרך חברת אחזקות, יכול לקבל החלטה שאינה לטובת החברה. 

מתי יכולים אנשי עסקים לאמץ בהתמדה התנהגות כזאת? רק כאשר החברה הנכדה אינה מאוימת על ידי מתחרים ויכולה להמשיך לחיות למרות שמנהליה מקבלים ברציפות החלטות עסקיות לרעת החברה. עיוות כזה אפשרי רק אם שוק שרוכי הנעליים "מפוקח" ו"מוסדר" על ידי המדינה: יש מכסות יבוא לשרוכים, מוטל מכס גבוה על יבוא שרוכים, מכון התקנים צריך לאשר את צבע השרוכים, ונדרשים 32 רישיונות ואישורים להקמת מפעל שרוכים חדש. בסביבה עסקית כזאת הרווחים לא נקבעים על ידי התחרות בשוק, אלא כפופים למנהלי-העל – הפוליטיקאים. הרווח מובטח והמתחרים מושתקים בחסות המדינה.

לא רק התחרות היא בלם להתנהגות עסקית לא נאותה, אלא גם שווי מניות החברה בשוק. שווי המניות עשוי לאותת למשקיעים שיש פגם חוזר בהחלטות הניהוליות. משקיע שירצה לקנות חלק ממניות המיעוט יביא בחשבון את האפשרות שבעל השליטה עלול להתפתות למניפולציות קצרות טווח שאינן לטובת כלל בעלי המניות ויציע מראש מחיר שמביא בחשבון אפשרות זו. השוק יתמחר את הסיכון הזה. 

אם תופעה שלילית זאת, אכן הופכת לבעיה בקנה מידה נפוץ, אז בשוק תחרותי במדינה חופשית היה מתפתח מנגנון עסקי להגנה מפני היווצרות הבעיה. יזמים שיגלו את הדרישה יכולים, לדוגמה, להקים בורסה לניירות ערך מתחרה, בה ייסחרו רק חברות שהתקנון שלהן מחייב הסכמת רוב מיוחס של בעלי המניות בחלק מההחלטות. לחברה שתרצה לגייס הון בבורסה ה"ישרה" יהיה יתרון – המשקיעים יידעו על מחויבות בעל המניות העיקרי ועל הבלמים שנשתלו בתקנון החברה מפני החלטות שאינן לטובת כלל בעלי המניות. אבל ברוב המדינות יש רשות ממשלתית לניירות ערך שמשריינת את המונופול לניהול בורסה לגוף יחיד. אין בורסות מתחרות. במילים אחרות, אילו "שרשור השליטה" בחברות אכן מהווה בעיה, אז בשוק חופשי מהתערבות ממשלתית היה מתפתח פיתרון.

כלל לא בטוח שיש בישראל בעיה אמיתית של ריכוזיות, אבל אם בודקים את "השרשור", לכל אורך השרשרת, מגיעים כמעט תמיד אל מקור כל השרשרות המזיקות – המדינה והמגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.

מוטי היינריך

כתבת המשך – בקרוב.

עודכן לאחרונה ב רביעי, 03 ינואר 2018 18:47
מוטי היינריך
מענה לגדי: מותר ורצוי להפיץראה בקישורים מימין "תנאי שימוש" באתר.
0
גדי
שאלה עקרונית:יש רשות להוסיף הפניה לכתבות שלכם בפרומים אחרים (כדוגמת נענע ותפוז בהם אני מתנצח עם הסוציאליסטים..)??
0
יצחק קנאי
מאמר מעולה! מצפה להמשך...
0
אפרים
ההיסטוריה של המלחמה בריכוזיותהמלחמה בריכוזיות התחילה בארה"ב ב 1890 עם חוק האנטי טרסט של שרמן, והתעצמה ב 1913 ע"י לואיס ברנדייס במאמר מצוין Other People's Money And How the Bankers Use Itכנראה שנכון יהיה לומר שגם במהלך המאה ה19 ובתחילת המאה ה20 ה"קפיטליזם" האמריקאי היה כבר אז גירסא של "סוציאליזם לעשירים" , שכלל העדפה בוטה בהטבות לטייקונים של אז. כלומר, ריכוזיות שנגרמה ע"י הממשלה.רק לצורך הפרספקטיבה, ממשלת ארה"ב העניקה קרקעות למניחי מסילות הרכבת ממזרח למערב, בשטח כולל גדול מזה של טקסס ( 708 אלף קמ"ר ) ...
0
focus
"חליבה" = גניבההבעיה העיקרית ב"חליבה" היא לא הריגת העסק אלא גניבת הרווחים על ידי אחד השותפים, במקום שיתחלקו בין כל השותפים על פי שיעור אחזקתם.שמירה על זכות הקניין אינה תוצאה של השוק החופשי אלא תנאי לקיומו.החקיקה המוצעת נראית לי כשיפור לעומת הקיים (לפחות מבחינה זו), ולכן אני בעדה.
0
לפוקוס
נוחי דנקנר כמשללהלן ציטוט מהויקיפדיה : "במאי 2003 רכשה גנדן, יחד עם משפחות מנור ולבנת, ממשפחות רקנאטי וקרסו, את השליטה בקבוצת אי די בי, שהיא אחת מהקבוצות הפעילות והמעורבות ביותר במשק הישראלי. קרן הפנסיה מבטחים סיפקה מימון בהיקף של 54 מיליון דולר לגנדן, כדי שזו תוכל להשלים את ההשתלטות. עסקת מתן המימון האמורה לוותה בביקורת רבה, ואושרה בין היתר בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים, שהצטרפו לקרן מבטחים ואישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו. חבר הכנסת לשעבר שמואל אביטל ששימש בתפקיד יו"ר הקרן באותה עת מונה בשנת 2008 על ידי דנקנר ליו"ר חברת מקסימה שבשליטתו.[5] נכון לסוף 2009 דנקנר יחד עם שותפיו בגנדן מחזיקים בכ-55% ממניות אי.די.בי החזקות. בשנת 2006 הוענק לדנקנר פרס התעשייה בקטגוריית האלקטרוניקה."מאז רכישת השליטה בחברה ועד היום, התשואה המתואמת למי שתפס טרמפ על דנקנר , וקנה ביחד איתו , הינה כ 80% , ( לפני שנה היא עמדה על קרוב ל 400% ).האם למנהלי החברה אין זכות "חליבה" אחרי שהניבו תשואות כאלו ל"פנסיונרים המסכנים"? מה גם שכבר לפני שנה ידעו כל בעלי המניות על בעיית הריכוזיות , החליבה ושאר מרעין בישין ויכלו לממש את השקעתם. לא זכור לי על הפגנות נגד ריכוזיות בבורסה גואה. כל מה שצריכה הוועדה לעשות הוא להודיע שאינה מתערבת כלל בנעשה בשוק,והאחריות לרווחים והפסדים מוטלת רק על כתפי המשקיעים. במקביל , רצוי לצאת בהליך חינוכי לציבור, שעיקרו - הסבר לעניין הסיכונים הכרוכים בשוק ההון , ב"חליבות", ובשאר מעשים לא יפים ( שנעשים כחוק באישור מועצת המנהלים ), הסבר לגבי הסיכון הכרוך בהשקעה בחברות ש80-90% ממניותיהן נמצאות בידי בעלי עניין מעטים, והעברת כל האחריות למשקיעים.
0
focus
ל-61. חברה צריכה להימדד לפי תזרים המזומנים החופשי שלה לאורך קיומה, ולא לפי התנודות במחיר המניה שלה בבורסה.(לעתים המחיר בבורסה משקף את ערך החברה, ולעתים לא. כדאי אולי לקרוא את הגותו של וורן באפט).2. בהקשר של ועדת הריכוזיות, לא מדובר על חליבת החברה האם אלא על חליבת החברות הבנות והנכדות (במקרה שהן חברות פער).3. המחלוקת היא בין השאר לגבי נוהל אישור השכר, כך שהטענה שהשכר אושר לפי הנוהל אינה רלוונטית.
0
לפוקוס
אף אחד לא מכריח אותך לקנות מניהבחברה שלהגדרתך "חולבת" או "נחלבת" . המידע בעניין החולבים והנחלבים נגיש לכל אחד. מי שקונה חברה בלי להתעמק בתרבות השכר של מנהליה, זבש"ו.
0
focus
אף אחד לא מכריח אותך לקנות דירהבשכונה מוכת גניבות.זה לא תפקידה של המשטרה לטפל בגניבות ובפריצות.אם לא קראת את הסטטיסטיקה המשטרתית לפני שקנית את הדירה, זבש"ך.
0
לפוקוס
אכן נכון - אף אחד לא מכריחאבל המשטרה אמורה לכפות את החוק הקיים. וכל עוד החוק קובע שאסור לגנוב על המשטרה לכפות אותו.במקרה של שוק ההון, זהו שוק חופשי, בעלי המניות יכולים להחליט איך תיראה החברה שבבעלותם , ולבחור חברות שבהן יש להם מה להגיד, או לחילופין , להיצמד לכל מיני "קוסמים" ולהנות מ"מגע הזהב" שלהם.תיכף גם תיטען שתפקיד הממשלה היה למנוע את בועת ההיי טק בשנים 99-2000 . בדרך אגב , עם כל הכבוד שאני רוכש לוורן באפט, גם הוא נהנה מפריוילגיה מיוחדת ( סוציאליזם לעשירים כבר אמרנו ? ) החוק לחשיפת רכישת עניין בחברה נרכשת בזמן אמיתי לא חל עליו...
0
focus
אגב, לצערי כן מכריחים אותי לקנותדרך הפנסיה הכפויה... אבל זה כבר סיפור אחר.
0
focus
ל-13: אני לגמרי בעד בורסות מתחרותכך שתנאי הסף לרישום למסחר, נוהלי ההצבעה והייצוג וכו' ייקבעו בשוק החופשי.(כלומר, ייקבעו כתוצאה מאינטראקציה ארוכת טווח בין יזמי הבורסות, החברות המבקשות לגייס כסף, והמשקיעים).אבל כל עוד הבורסה היא מונופול מטעם המדינה, והמדינה קובעת את החוקים - עדיף שהיא תקבע חוקים טובים מאשר גרועים.- והבעתי את דעתי בנושא.
0
יעקב
חוק שרמן נגד הטראסטיםנועד להילחם בכמעט מונופול שהיה לרוקפלר ולחברת סטנדרד אויל על מכירת קרוסן (נפט בעברית מדוברת). באותו זמן לא ידעו לעשות משהו אחר עם הנפט הגולמי אלא להפיק קרוסן ששימש לתאורה בפנסי לוקס, ולבישול בפרימוסים.כמובן, עד שחוקקו את החוק ועשו משהו, המונופול מת מוות טבעי כאשר גילו נפט בהרבה מקומות אחרים בארה"ב. כול מונופול מת בסוף מוות טבעי (חוץ מזה של חברת החשמל), אבל בדרך הפוליטיקאים מוצאים בו מכרה זהב לרטוריקה פופוליסטית ולחוקים אבסורדיים.
0
לפוקוס
בבורסה שאתה תקים תיישם את הצעתךתיקבע שתנאי לרישום חברה למסחר הינו עמידה בסטנדרטים שאתה, כבעל הבורסה תכתיב. ירצו יאכלו, לא יירצו, ילכו לבורסה אחרת.
0
focus
ל-10: החוק קובעשהחברה שייכת לבעלי המניות.ומכאן שגם ההנהלה ושכרה צריכים להיות כפופים - בדרך זו או אחרת - לבעלי המניות.הוויכוח הוא על איזו דרך משקפת טוב יותר את רצונם של בעלי המניות.אני סבור שהתיקונים שהוצעו על ידי הוועדה הם בגדר שיפור לעומת המצב הקיים.אבל האמת שהייתי מעדיף תיקון עמוק יותר:חברה ציבורית צריכה להיות ישות שקופה לצורך הצבעה.במקום שהחברה האם תשתתף בהחלטות לגבי החברה הבת,בעלי המניות של החברה האם הם שישתתפו בהחלטות של החברה הבת, לפי שיעור אחזקתם המשורשר.בעידן האינטרנט זה אמור להיות קל יותר ליישום.כמובן שבעלי המניות לא יוכלו או ירצו להשתתף בניהול היומיומי.אבל אין סיבה שלא תהיה להם זכות וטו על שכר המנהלים, על רכישות וגיוסים, ועל מינוי או המשך כהונה של מנהלים ודירקטורים.
0

3000 תוים נשארו