איך מודדים "התאוששות"? הדרך המקובלת היא על פי נתוני התוצר (התמ"ג). התוצר המקומי הגולמי (בהכללה, ומבלי להיכנס לפרוט יתר) הוא גודל סטטיסטי שמבטא את ערכם הכספי של סך כל המוצרים והשירותים שהמשק ייצר במשך תקופה (רבעון, שנה). אם התוצר עולה אז יש "צמיחה", כלומר הכלכלה מתרחבת. אם התוצר מתכווץ, לפחות מספר רבעונים רצופים – אז הכלכלה בצרות, במיתון. על פי הנתונים הרשמיים התוצר בארצות הברית עולה בשנים האחרונות בערך ב-2% בשנה, וברבעון השני השנה בקצב מהיר הרבה יותר: 3.9% (בשקלול שנתי). הרבעון "הצומח" ביותר ב-9 השנים האחרונות, אם מתעלמים מהירידה בענף חיפוש והפקת נפט. נתוני הצמיחה מפורסמים בניכוי האינפלציה (שמוערכת ב-2.1% בשנה). כלומר, קצב הצמיחה הנומינלי השנתי עומד בערך על 5.9% ברבעון השני. שזו כבר התרחבות כלכלית משמעותית. ממש זינוק.
בכתבה הקודמת הביא יעקב נתונים סותרים לכאורה שמעידים שלמרות עליית התוצר בארה"ב בשנים האחרונות ולמרות האבטלה הנמוכה – קיימים נתונים אחרים, בהחלט מטרידים. נתונים שמעידים לכאורה שהמשק האמריקאי עדיין לא התאושש: הירידה בהשתתפות בכוח העבודה – יש פחות מועסקים בגילאי העבודה (אפילו פחות מאשר בישראל!) – לא כולם רשומים כמובטלים. הנתון המטריד השני היא הירידה העקבית מאז 1999 בהכנסות מעמד הביניים.
ליקטנו עוד מספר נתונים שמקלקלים את ה"מסיבה" (חלק מהנתונים באדיבותו של דר' שמואל גולדמן):
תלושי מזון
בשמם המקורי Food Stamps. משולמים מהתקציב הפדראלי ל"נזקקים" ובעזרתם ניתן לרכוש מצרכי מזון בסיסיים. הסיוע תלוי בגודל המשפחה ומגיע למאות דולרים בחודש. מספר הזכאים לתלושי מזון צמח בעשור האחרון בערך פי שלושה והתקציב מגיע לכ- 75 מיליארד דולר בשנה. כיום, בערך כל אמריקאי שביעי זכאי לתלושי מזון! כ-47 מיליון זכאים.
קצבאות נכות
מספר מקבלי קצבאות הנכות צמח בשנת 2014 לכ-11 מיליון אמריקאים (מבערך 6 מיליון בשנת 2000). הקצבה הממוצעת עומדת על כ- 1,300 דולר בחודש ויש כמובן גם ביטוח רפואי חינם. ב"צנרת" יש בכל עת כמיליון בקשות שממתינות לאישור. ההוצאה התקציבית השנתית עומדת על כ-150 מיליארד דולר.
כנראה שבעקבות "המצב הכלכלי" נזכרו אמריקאים רבים שהם בעצם "נכים" וסובלים מכאבי גב וכאבי פרקים בלתי מוסברים. למדינות בארצות הברית יש אינטרס להעביר נתמכי סעד לסטאטוס של "נכים" – כי קצבאות הנכות משולמות מהתקציב הפדראלי... תיארנו בכתבה אחרת תופעה דומה בהולנד של שנות התשעים כאשר כל הולנדי שביעי היה רשום כ"נכה תעסוקה".
בערך שליש מקצבאות הנכות משולמות ל"נכים נפשית". כאשר הקבוצה הגדולה ביותר בקרב נכי הנפש הם כאלה שמאובחנים כ"נכי מצב רוח" (Mood disorder).
הלוואות סטודנטים
במקביל לגידול העצום במספר הנכים בארצות הברית, חל גם גידול תלול בהיקף ההלוואות לסטודנטים בהשכלה גבוהה. אלה למעשה הלוואות שאפשר גם לא לפרוע בזכות "ההקלות" שנכנסו לתוקף ב-2010. לדוגמה: אם בוגר המכללה יעבוד בסקטור הציבורי, או אם פרע מספר מסוים של תשלומים, אז אחרי מספר שנים – החוב יימחל. ה"ההקלות" על פירעון הלוואות הסטודנטים, נועדו כנראה למנוע מסטודנטים שמתקשים לפרוע הלוואות להפוך ל"נכי מצב רוח". כך תפח חוב הסטודנטים למימדי בעיה לאומית, ועומד כיום על כ- 1.2 טריליון דולר.
ברור ש"הצמיחה הכלכלית" של השנים האחרונות אינה יוצרת שגשוג כלכלי. כאשר יש שגשוג כלכלי כדאי יותר לעבוד מאשר להיות נכה או לקבל תלושי מזון, אפילו אם נביא בחשבון שחלק מה"זכאים" עובדים בשחור למרות כאבי הברכיים והגב התחתון. גם הלוואות הענק לסטודנטים הן בחלקן הגדול למעשה מימון לצריכה שוטפת – מעבירים את הזמן ב"לימודים". זה כדאי כל עוד החלופה, עבודה אמיתית, פחות זמינה ומשתלמת.
אז הכול טוב: קצב צמיחה שנתי מעל 3%, אינפלציה "בשליטה" של 2% לשנה, אבטלה מזערית של 5%, ריבית קרובה ל-0. אם הכול כה טוב אז למה רע, כפי שראינו בגרפים למעלה?
תמ"ג צומח אינו תמיד כלכלה צומחת
עד כאן קיבלנו כמובנת מאליה את הסטטיסטיקה שמעידה כי יש "צמיחה" בכלכלה ולכן קיימת לכאורה סתירה בין סדרות הנתונים. אבל ייתכן שאין סתירה. אולי הכלכלה לא באמת צומחת כפי שמדווחים רשמית?
אחת לרבעון מפרסמת כל ממשלה מערבית מתוקנת את נתוני הצמיחה של הרבעון הקודם ולעיתים קרובות גם מפרסמת "תיקונים" לרבעונים מוקדמים יותר. התקשורת והציבור מתייחסים לנתונים אלה כאל "נתונים מדעיים", כפי שמודדים טמפרטורה באזור מסוים או כמות גשם שירדה.
כל איש עסקים מודד את "מצב העסק" מידי תקופה – זה לא קשה מידי: רואים את היתרה בבנק, הכנסות שצריך לגבות, הוצאות שיש לשלם. משווים לתקופה קודמת. מדובר במספרים ממשיים.
התמ"ג, התוצר של מדינה, אינו גודל פיזיקאלי קיים שרק ממתין שימדדו אותו. "בעולם האמיתי לא קיימת ישות שנקראת תמ"ג" – כותבתDiane Coyleבספרה על ההיסטוריה של מדידת התמ"ג.
התמ"ג הוא מושג כלכלי מודרני וחדש יחסית. הוא קיים בסך הכול מאז תחילת שנות ה-40. באמצע שנות ה-30 התעורר צורך בממשל האמריקאי למדוד את היקף הפעילות הכלכלית במדינה כבסיס לקבלת החלטות על "מדיניות כלכלית" של הממשל. ממשלו של רוזוולט הגדיל מאד את מעורבות המדינה בכלכלה ויצר את הבסיס למדינת הרווחה האמריקאית.
החשבונאות הלאומית עד לאותה תקופה הסתמכה בעיקר על גודל שנקרא "הכנסה לאומית", כאשר "הכלכלה" המדידה נחשבה רק כפעילותו של הסקטור הפרטי. הפעילות הכלכלית הממשלתית ב-200 השנים עד אז הייתה זניחה. מיסים נגבו בעיקר כדי לממן מלחמות. הוצאות ממשלתיות מוגדלות בראשית המאה העשרים הקטינו את "הכלכלה" הנמדדת כהיקף ה"הכנסה הלאומית" ולכן הקשו על פוליטיקאים לקבל החלטות על הגדלת ההוצאה הממשלתית (כי היא הקטינה את ההכנסה הפנויה של הסקטור הפרטי). השימוש במונח החדש תמ"ג (שכולל גם את הוצאות הממשלה) – "פתר" את הבעיה...
חישוב התמ"ג נוצר במקור כדי להקל, על בסיס "מדעי", את הגדלת מעורבות המדינה בכלכלה. חישוב התמ"ג השתלב היטב בהכשר הכלכלי-תיאורטי שסיפק הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס: הדגשת הצורך בניהול "ביקושים" באמצעות הגדלת ההוצאה הממשלתית. כלומר, "עידוד" הכלכלה על ידי הגדלת ההוצאה הממשלתית.
ההנחיות לחישוב התמ"ג נוסחו בחוברת של פחות מ-50 עמודים בשנת 1953. בשנת 2008 היוו "ההנחיות" ספר עב-כרס של 722 עמודים. העניין מסובך ומסתבך. הבנת חישוב התמ"ג דומה יותר לשלבים במשחק מחשב – אם הצלחתם אז עוברים לשלב הבא, היותר מסובך.
כתבנו על החלטת ממשלת איטליה בשנת 2014 לכלול את כלכלת הפשע בחישוב התמ"ג – כך קפץ התמ"ג האיטלקי ב-2%. גם מדינות אחרות "הגדילו" כך את התמ"ג שלהן. לפני כשנה קפץ התוצר האמריקאי בערך ב-3%. הוחלט לכלול בחישובי התוצר גם נכסים של קניין רוחני לא מוחשי כמו בידור (תכניות טלוויזיה), מוזיקה, יצירות אמנות מקוריות וכדומה. נכסים אלה ייחשבו כ"השקעה" ולא כ"הוצאה". עלות ייצורם תתווסף לתמ"ג במקום שתגרע כהוצאה (כפי שהיה נהוג עד עתה). נערכה ריוויזייה מצטברת בבסיס הנתונים מאז 1929 והופ... התמ"ג האמריקאי קפץ פלאים למרות שב"כלכלה האמיתית" דבר לא השתנה עקב ה"תיקון".
למרות מגבלותיו, התמ"ג הוא כלי עזר משמעותי ל"ניהול" הכלכלה: חיזוי בסיס גביית המס, הערכת הגירעון הממשלתי הצפוי, קביעת גובה הריבית, דרוג איתנות המדינה לצורך גיוס הלוואות בשווקים הבינלאומיים ועוד. ערכי התמ"ג נותנים לנו תמונה השוואתית טובה למדי על ההבדלים בין ביצועי הכלכלה במדינות שונות. קיימת התאמה בין רמת החיים הממוצעת של הפרט לבין נתוני התוצר. במדינות עם תמ"ג גבוה גם רמת החיים ואיכותם גבוהים.
אנחנו חולקים על הרעיון שממשלה צריכה לנהל את הכלכלה, או שיש בכלל בכוחן של ממשלות להטיב עם הפרט באמצעות "ניהול" הכלכלה. יש תמיד סקטורים ויחידים שמרוויחים מ"ניהול" הכלכלה, אבל כל פעולה במסגרת אותו "ניהול" מבוססת על פגיעה בזכויותיו של פרט אחר.
אז אולי הכלכלה האמריקאית לא באמת צומחת כפי שנטען?
מוטי היינריך
ייתכן שהירידה בשכרם
האמריקאים, אליה מתייחס יעקב במאמר הקודם, היא תוצאה של חישוב שגוי, שלא לוקח בחשבון את התייקרות פוליסות הביטוח הרפואי, בהן נושא בעיקר המעסיק. למשל, אם נניח שג'ורג' השתכר ב-2004 50,000 דולר לשנה והמעסיק הוציא עוד 5,000 דולר על ביטוח רפואי (ללא השתתפות עצמית של ג'ורג'). אחרי עשור ואינפלציה של 20%, לשם הדוגמה, ג'ורג' משתכר 57,000 דולר בשנה ואילו המעסיק מוציא על ביטוח רפואי 9,660 דולר, הרי שהנתונים יראו ששכרו של ג'ורג' ירד ב-5% במונחים ריאליים, בשעה שבפועל עלות שכרו עלתה ב-1%. במקרה זה העלות של שכר + ביטוח רפואי עלתה מ-55,000 דולר ל-66,660 דולר. כלומר אין ירידה ריאלית בהכנסות, פשוט יותר הכנסה הולכת לרכישת שירותים רפואיים.זה דורש בדיקה רצינית ולא שלי, אלא של "מכוני המחקר" שנפוצים כמכוניות קאדילק בשדרת פנסילבניה.כהמשך ל-1
עלות פוליסת ביטוח רפואי ממוצעת למשפחה:שנת 2005: 10,880 דולר, מזה 8,167 דולר מימון על ידי המעסיק, 2,713 דולר השתתפות עצמית של העובד. שנת 2015: 17,545 דולר, מזה 12,591 דולר מימון על ידי המעסיק, 4,955 דולר השתתפות עצמית של העובד.בקשה לגרי
אודה לך אם תשלח לי לינק למקור הנתונים.kaiser family
זה מהדוחות של משפחת קייזר: kff.org2015 Employer Health Benefits Surveyמקור:http ://kff.org/report-section/ehbs-2015-summary-of-findings/וגם:http://files.kff.org/attachment/2014-employer-health-benefits-survey-full-report